דברי נחמה ועידוד לאם שכולה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

השאלה השנייה שלי

זו שאלה מאוד אישית ולא שייכת לזה.

אני,

אמשה כולה,

הבן שלי חלה על צה״ל

לפני 12 שנה,

ואני לא חולמת עליו.

אני לא יודעת למה.

לא יודעת.

אני מתגעגעת אליו, אני רוצה לראות אותו, להתחבר אליו.

הבנתי.

קודם כול זה לא נצרך,

וצריך לשכוח את המת.

אחרי שנה לפחות

לשכוח את המת.

ואם זה מטריד אותך הרבה זמן,

אז זה... לאימא אתה אומר לשכוח את המת שלה?

כן.

כתוב נשכחתי כמת מלב,

הייתי ככלי עובד.

חכמים אמרו

ששלושה ימים לבכי,

שבעה להספד

ושלושים לתספורת.

זאת אומרת, הם קבעו כמה אפשר. אם אדם בוכה יותר מזה,

בוכה יותר מזה,

אז הוא עושה את הקדוש ברוך הוא כאילו לא רחמן.

זאת אומרת, הוא מרחם יותר.

הבן שלך

הוא הבן של הקדוש ברוך הוא,

ואת הבת של הקדוש ברוך הוא.

ואם את אוהב את הבן שלך,

הוא אוהב אתכם יותר ממה שאתם אוהבים אותו, זה בטוח.

אף אחד מאיתנו לא אוהב את הקדוש ברוך הוא כמו שהוא אוהב אותנו.

ואם הקדוש ברוך הוא החליט לקחת אותו מסיבות הידועות לו אליו,

אז הוא הלך לאבא.

אז מה לא טוב?

אז למה אנחנו בוכים?

כי אנחנו רכושתנים,

אנחנו מרגישים שזה שלנו, הבן שלי,

העציץ שלי,

הארנק שלי.

ראיתם את הארנק שלי?

איפה הארנק שלי?

הכול שלי.

שלי,

שלי, שלי, שלי. אין לנו בעצם כלום.

כל מה שקיבלנו זה בהשאלה.

הכול זה כלים לעבודת הבורא.

נתנו לנו ילדים,

בנים,

שהם עם המשך הבניין.

זאת אומרת,

אנחנו צריכים להשקיע ולהמשיך את הדורות.

זה כלי,

כלי, כלי לעבוד את הבורא. מה זה כלי? פירושו של דבר,

הקדוש-ברוך-הוא רצה שהעולם הזה לא לתוהו ברעו,

אלא לשב את יצרו,

והוא מחליט שהעולם יהיה מיושב באנשים.

אז הוא אומר, תביאו ילדים מצווה ראשונה, פרו ורבו.

ואחרי זה הוא אומר, מה תעשו אתם, איך תגדלו אותם, איך תחנכו אותם.

אתם תעשו את מה שאתם יכולים לעשות עד איפה שאני מניח לכם לעשות.

מאחורי זה אתם פטורים.

כמו שאנחנו גם כן מזקינים ומסתלקים.

יש תפקיד לבאים אחרינו

וכן הלאה.

יש לנו כלים ואביזרים,

יש לנו בית,

יש לנו רכב,

יש לנו כסף,

יש לנו כל מיני דברים.

בשביל מה זה?

לעשות עם זה מה שלמדנו פה בדרשות.

זאת אומרת, אז אם הקדוש-ברוך-הוא החליט

שהוא לוקח את הפיקדון שהוא הניח למישהו,

אז נגמר.

השאלתי לך ספר,

ואחרי שנה אני אומר לך, אפשר לקבל בבקשה?

אז את נותנת לי בשמחה ואומרת, תודה רבה, תודה רבה על כל משך התקופה שנתת לי.

ילד זה גם כן פיקדון.

רבי מאיר בעל הנס

איבד שני ילדים בשבת אחת.

רבי מאיר בא על הנס,

ואשתו

לא אמרה לו,

כיסתה אותם בשדים,

וכשהוא בא במוצאי שבת היא שאלה אותו בחוכמה.

אמרה לו,

אם מישהו הביא לנו פיקדון ובא וביקש את הפיקדון, צריך להחזירו או לא?

אמר לה, ודאי שצריך להחזירו.

אמרה לו, בא בעל הפיקדון וביקש את פיקדונו.

ואז הוביל אותו לחדר,

והוא ראה ששני הילדים שלו נפטרו בשבת.

אז זה פיקדון,

שבא בעל הפיקדון ולקח את פיקדונו.

אז קשה לנו, כי זה היה בפתע פתאום, ולא נפרדנו כראוי, ולא כל הדברים האלה,

והייתי רוצה להספיק להגיד לו כמה מילים,

וחבל, הוא בטח רצה להגיד לי כמה מילים, והיה יכול להיות יותר מסודר.

אין לנו את הפריבילגיה הזאת להחליט איך זה נגמר כל דבר.

יש דברים שנגמרים כך ויש אחרת,

אבל בסך הכללי

צריכים לדעת שהקדוש ברוך הוא עשה את מה שעשה, והוא יודע למה הוא עושה.

ואנחנו צריכים להמשיך לחיות, ולא לחיות את העבר כל הזמן.

יש סיפור קשה מאוד בגמרא,

שהייתה אם אחת

שאיבדה בן,

והיא לא הפסיקה לבכות, ובאו אצלה חכמים,

וניחמו אותה, ואמרו לה שאסור לבכות יותר מכשיעור,

כי זה מעורר דינים בשמים, כאילו היא עושה את הקדוש ברוך הוא לא רחמן.

והיא לא שמעה לה חכמים, ונפטר לה עוד בן.

והיא לא הפסיקה.

גם בבן השני היא לא הפסיקה, ובוכה ובוכה. הזהירו את החכמים ואמרו לה, תפסיקי, זה ככה וככה.

היא לא הפסיקה, ונפטר לה עוד בן.

וככה היא איבדה שבעה בנים עד שהיא איבדה את עצמה.

למה? כי אסור לאדם להצטער יותר ממה שלכן כתוב עד שנה.

שנה זה היורצייט,

יום השנה, וזהו.

על זה נאמר, נשכחתי כמת מלב,

הייתי ככלי עובד.

שמעת איזה השוואה?

איך נשכחתי כמת מלב, בן אדם חי תוסס?

אתה אומר לי זה כמו כלי,

נשכחתי כמת מלב,

הייתי ככלי עובד.

מה כלי עובד? נשכח ל-12 חודש.

אף אדם נשכח ל-12 חודש.

זו ההשוואה? כן.

למה?

כי הכול זה כלים לעבודת הבורא יתברך.

הכול.

אנחנו צריכים לדעת, יש לנו פה ניסיון,

אנחנו צריכים לעבור אותו עם ילדים, בלי ילדים, עם עקרות, בלי עקרות, עם ילדים טובים, ילדים רעים, ילדים פוסחים,

ילדים מצוינים, גאונים, אלוהים.

אלף ואחת וריאציות יש לכל משפחה. יש כאלה שמתחננים לילדים, אין להם.

יש כאלה שיש להם ילדים שמתחננים שלא יהיה להם.

יש כאלה ככה ויש כאלה ככה.

זה לא נגמר, כל אחד, ואף אחד לא מתאים לו בדיוק, כן?

תמיד הוא היה רוצה לשפר את המצב ולשפץ אותו.

יש לו כל מיני תיקונים והגעות.

אבל בסך הכללי, זה הניסיונות שיש לנו בחיים.

רבי יוחנן איבד עשרה ילדים,

קבר אותם.

מדובר על רבי יוחנן,

זה לא צחוק, זה לא אנשים פשוטים.

ומה הוא עשה עם הבן העשירי?

לקח ממנו שן קטנה

והיה שומר אותה בכיס

והיה הולך לנחם מתים,

וכשהוא רואה אותם בוכים יותר מדי,

הוא היה מוציא את השן ואומר להם,

זה מה שנותר לי מעשרה ילדים

וקיבלתי תנחומים

קבלו תנחומים.

את שומעת על מה חושב בן-אדם שקובר בן-עשירי?

איך לנחם אחרים?

זה יהודים.

יהודי לא צריך להיות במצב של מראה שחורה.

יהודי צריך לקבל את גזירות השם באהבה.

מה שהקדוש-ברוך-הוא גוזר

הוא האוהב האמיתי,

והוא היודע למה הוא עושה. ותאמיני לי שהקדוש-ברוך-הוא, כך כתוב בגמרא,

שהוא רואה שפושעי ישראל נענשים.

כואב לו והוא בוכה.

כלאני מראשי,

כלאני מזרועי, והקדוש-ברוך-הוא בוכה.

הקדוש-ברוך-הוא בוכה על מי שיש לו אפשרות ללמוד

ולא לומד.

בוכה עליו.

ומי שלא יכול ללמוד ולומד, גם בוכה עליו.

ועוד כל מיני דברים שבדרשות הבאות אני אגיד.

אבל בסך הכללי צריך להבין,

הקדוש-ברוך-הוא הוא אל רחום וחנון,

זה לא יאומן כי יסופר.

ואני אתן לך דוגמה.

אם אדם ילך

ברחוב העיר

ופתאום ייגש אליו מישהו

וייתן לו סטירה,

ואחר כך הוא יגיד, סליחה, טעיתי, זה לא אתה, אני חשבתי שזה מישהו אחר.

מה הוא אמור לעשות עכשיו?

למחול לו, ללכת, לחייך לו?

להגיד לו, תיזהר, פעם הבאה תשקול את עצמך מה אתה עושה?

מה עושים עם אחד כזה?

עד שאתה חושב מה להגיד לו ומה לעשות, טראח, הוא נותן לך שנייה.

הוא אומר לו, סליחה, הפעם זה התפלק לי, זה לא, זה,

אני איפרקטיבי קצת.

מה עכשיו אתה עושה איתו?

אתה עוד לא מחליט מה לעשות,

פאח, שתיים הוא נותן לך לפנים.

עכשיו אתה כבר לא חושב, אתה עושה איתו.

זהו, משכיב אותו עד כמה שאפשר ומחזיר לו כמו שצריך, נכון?

פעם רביעית,

אם אתה לא יכול עליו, אתה כבר בורח, נכון?

אתה לא נשאר בסביבה, זה מפגר.

הקדוש ברוך הוא,

נותנים לו סטירה, השם רחל,

נותנים לו עוד סטירה,

מעליבים אותו,

מזלזלים בו,

מקשים עליו קושיות,

מחללים לו את השבת, אוכלים מה שרוצים,

שותים מה שרוצים,

עושים מה שרוצים,

לא מצפצפים לגמרי.

עד מתי ינאצוני העם הזה?

עד מתי מלינים עלי?

וינשאו אותי זה עשר פעמים.

מה זה?

דור המדבר, דור המדבר,

דור דעה הכי הכי חשובים בעולם.

ראו את כל האותות, את כל המופתים, יציאת מצרים, קריעת ים-סוף, אוכלים את המן, שותים בארץ של מרים, חנני כבוד,

כל הדברים הטובים, גן-עדן, עלי אדמות,

ועוד יש להם קושיות, ועוד יש להם תלונות,

ועוד ועילונו על משה ועל אהרון,

ועוד ועוד ועוד ועוד.

נו,

נו,

מה את אומרת?

אז הוא סבלן או לא סבלן?

רחום או לא רחום?

הרי אנחנו יודעים שאנחנו לא סלמים ואנחנו יודעים שאנחנו חסרים ואנחנו יודעים שאנחנו חושבים על עצמנו יותר מעליו.

הוא חושב עלינו כל הזמן ואנחנו חושבים על עצמנו במקום עליו,

איך להחזיר לו הכרת הטוב.

הכרת הטוב.

הרי אם יהיה מישהו שיעניק לך 500 דולר,

איך את תשבחי אותו, איך תספרי עליו? בן-אדם בא אלי, סתם לא מכירה אותו,

פתאום בא ואמר לי, תשמעי, אולי את צריכה 500 דולר?

בדיוק הייתי צריכה וזה וזה וזה.

איזה שבחים ואיזה זה.

ופתאום אחרי שבוע הוא פוגש לך עוד פעם את 5,000 דולר.

וואו, וואו, וואו.

זה כבר בן-אדם לא אנושי. 5,000 דולר.

ואחרי זה 50,000 דולר. וואו, וואו, וואו.

אין, הוא לא יצא לך מהראש ולא מהזיכרון.

וה' נתן לך עיניים ואת רואה אוזניים ואת שומעת לב, והוא רוחש.

הכול נתן לך, הכול עובד.

ברוך השם, הכול טוב.

כמה אנחנו צריכים לשלם לו על זה?

אומרים לנו, תדע לך, כשבן בא לעולם,

צריך לברך הטוב והמתים.

אבל תדע שגם הוא הולך יום אחד וצריך לברך ברוך דיין האמת.

וכמו שאתה מברך הטוב והמתים בשמחה,

אתה צריך לברך ברוך דיין האמת בשמחה.

למה?

כי ממי שקיבלת הוא לקח.

ועל זה שהוא נתן לך לא טוב?

על פרק הזמן שהוא נתן לך לא טוב.

רק תבדוק אם עשית בדיוק מה שרצה הבורא עם הילד הזה כל זמן שהוא חי.

האם אתה חינכת אותו לעבוד את הבורא ולאהוב אותו על המתנה הגדולה שקיבלת או לא? זה החשבון שצריך לעשות.

על זה צריך לבכות.

אם לא עשינו מספיק,

נתנו לנו מתנה ולא השתמשנו אתה כראוי וכיאות.

הבנת?

אז לא צריך לחלום עליו חלומות.

הוא במקום למעלה.

מה שראוי בעזרת השם,

תקני את עצמך,

שפרי את עצמך,

חזרי בתשובה,

קבלי עלייך עול מצוות,

תאהבי את השם על כל רגע שיש לך הזדמנות להחזיר ולהעניק לקדוש ברוך הוא.

אין שמחה יותר גדולה.

ויש לו עוד בת אחת,

אחת.

אז תראי לו שהבת

אוהבת את אבא שבשמיים.

תודה.