אבא מה הב את לנו? קטע המזעזע את הלב
- - - לא מוגה! - - -
ובזאת מטעם של ביום ההוא, ביום האחרון לחיים.
כשאדם זוכר את היום ההוא, את היום האחרון שלו,
הוא זוכה שכל ימי חייו יהיו בתורה ובמעשים טובים,
כמו שכתוב, ויקרבו ימי ישראל למות.
ישראל אבינו, יעקב אבינו,
התקרבו כל ימיו.
מה זה?
אדם מת ביום האחרון,
ברגע האחרון.
מה זה ויקרבו ימי ישראל?
אלא כל יום
שאדם עושה את רצון השם
הוא מתקרב לשם.
עוד יום?
עוד יום מתקרב לשם. עוד יום?
עוד יום מתקרב. מה יכול להתקרב לשם?
רק ימים שמלאים בתורה ומצוות.
יעקב אבינו, לפני שנפטר מן העולם,
אז כל ימיו יתקרבו לפני השם.
לא יתרחק יום אחד
מימי חייו מהשם.
ככה אנחנו צריכים להיות, שכל יום יהיה יום
שרק יתקרב לפני השם.
שיום אחד נצא מפה, נבוא עם ימים מלאים
לפני הקדוש ברוך הוא.
מספרים על רבי משה ליב מססוב, זכר צדיק וברכה,
שהוא היה נוסע למרחקים לצורכי ציבור,
פעמים להכנסת כלה,
פעמים למצווה אחרת.
פעם הוא נתעכב בנסיעתו,
וכשחזר לביתו
הקיפו אותו הילדים
מכל הצדדים ואמרו לו,
אבא, מה הבאת לנו?
השתמט וניסה לדחות אותם,
אבל הם המשיכו לתבוע, אבא, מה הבאת לנו?
וכשהוא לא ענה התחילו בתחנונים,
אבא, אבא, מה הבאת לנו?
פתאום הוא התעלף.
התעלף.
אשתו
מקימה אותו,
והיא אומרת לו, מה קרה?
התרגשת אחרי כל כך הרבה זמן שלא היית מהילדים,
שהתעלפת?
מה קרה?
אמר לה, לא.
לא מפני הבקשה שלהם התעלפתי ולא מההתרגשות שפגשתי,
אלא באותה שעה שהילדים אמרו את מה שאמרו, אבא, מה הבאת לנו?
ציירתי לעצמי בדמיון
איך יהיה כשאני אגיע לעולם הבא
אחרי דרך רחוקה והרבה זמן.
ואז ישאלו אותי,
אבא, מה הבאת לנו?
מה הבאת מהעולם הזה שהיית פה?
מה הצטיידת והבאת לנו?
מה התורה ומה המצוות
שאתה נושא עמך?
וזאת בושה,
בושה ששורפת את הכול,
כשהמטען דל וריק,
מה הבאת לנו?
אחד בא מחוץ לארץ,
מביא לילדים שלהם מתנה עיפרון.
איזה בושה.
נסע לשוויץ,
הביא עיפרון.
כל הכבוד.
אבא חושב.
אבא תומך.
אין אבא יותר אוהב.
אוהב.
חבל שלא הביא גם מחק.
אפשר היה למחוק את הפדיחה.
מספרים על החפץ-חיים שבעיר מולדתו זטיל,
הסמוכה לווילנה,
היה מטורף אחד שהיה מכתת את רגליו מרחק של כמה פרסאות
מזטיל לווילנה.
למה?
כדי לקחת מגבאי בית-המדרש
קמצוץ של טבק להארכה.
היה הולך קילומטרים,
ניגש לגבאי
של בית-המדרש,
לוקח קמצוץ של טבק וחוזר בחזרה.
כל יום
היה הולך קילומטרים,
לוקח קמצוץ טבק
וחוזר בחזרה.
החפץ-חיים היה ממשיל מעשה זה בשיחות שלו,
של חשבון הנפש,
שהאדם צריך לעשות חשבון הנפש עם מה הוא יבוא לעולם האמת.
ואז הוא היה אומר,
יגיע אדם לעולם האמת וישאלו אותו מה הבאת אחרי דרך כה רחוקה, 70-80 שנה שהלכת מרחק
של שנות אור,
מלמעלה עד לפה ירדת, עם מה חזרת?
עם קמצוץ של טבק,
עם בירות בפאב,
עם שש בש בשבת,
עם גול בכדורגל.
עם מה חזרת?
עם מה חזרת?
מה יש לך באמתחת?
מה תגיד?
מספרים
הריבי אצל פטרבורג בלאזר
פגש פעם את האדמו״ר הורוביץ,
הסבא מנוורדוק,
זכר צדיקים לברכה,
בטרם שפרש להתבודד ביער.
הסבא מנוורדוק
פרש
מהעולם הזה להתבודד ביער בשביל
לעבוד את השם, וכתב את הספר מדרגת האדם.
מי שקורא את זה זה מלאך.
ואז סטייפלר, זכר צדיק וקדוש ברוך הוא, העיד עליו
שהוא קיים את כל מה שכתוב בספר.
אז הוא מספר, כשהוא פגש אותו,
אז הוא היה טרוד, הסבא מנוורדוק,
הוא עוד לא היה סבא,
והוא עוד לא היה מפורסם.
הוא פגש אותו שהוא טרוד במסחר לאחר שירד משולחן חותנו.
בדרך כלל היו מתחתנים,
החותן היה מחזיק את החתן תקופה של כמה שנים שילמד תורה,
ואחרי זה הוא היה צריך להסתדר בכוחות עצמו.
אחרי שהוא ירד משולחן חותנו,
לא היה לו כסף,
אז הוא הלך ופתח לו מסחר.
שאל אותו רבי ייצין,
למה עזב את הלימוד ונכנס למסחר?
השיב לו הסבא שיש לו משפחה גדולה שצריכה להתפרנס,
אחרת, ממה יהיה לה לחיות?
השיב לו רבי ייצין,
ובמה מתים?
לחיות אתה יודע עם מה,
ולמות אתה יודע עם מה?
עם מה תמות?
מה תביא?
זה פגע לו כמו חץ בלב,
וזה היה אחד מהגורמים לפרישות שלו ולעלייה המפורסמת שהביאו אותו להיות הסבא מנובהרדוק.