הגלות הנפלאה במיאמי
- - - לא מוגה! - - -
בין אם אתם פה, בין אם אנחנו שם, בין אם אנחנו ביחד, לא יעזור.
הקדוש ברוך הוא מבקש שהבנים שלו יחזרו אליו.
אלפיים שנה.
אתם יודעים,
אבא לפעמים יכול להעניש את הבן, נגיד לו, צא החוצה.
יוצא מחוץ לדלת, אחרי שעתיים קר לו, דופק הילד, אבא, טוב, סליחה, אני רוצה להיכנס.
המטרה לא היתה להוציא אותו לצמיתות, רק בשביל שיתחנף.
יש אחד מוציאים אותו, טוב, הלך יומיים-שלושה,
התפרפר, היה מבסוד, דווקא הוציאו אותו, אבל אחרי כמה זמן נגמר הכסף אומר אבא להיכנס.
הקדוש ברוך הוא זרק אותנו,
חיכה שבוע, שבועיים, שנה, שנתיים, מאה שנה,
מאתיים שנה,
שלוש מאות שנה, אף אחד לא דופק.
אלף שנה, אלפיים שנה,
שלח אותנו לגלות עונש,
הפכנו את הגלות אמריקה.
מיאמי ביץ'.
זה מיאמי בוץ',
או מיאמי בוש.
יהודים יקרים,
הקדוש ברוך הוא אומר, לא התכוונתי להוציא אתכם לצמיתות, הרי אתם בניי.
אבל אם אתם לא דופקים בדלת,
אז אני אדפוק בדלת.
פתחי לי אחותי, רעייתי, תמתי, יונתי, פתחי לי.
בא דופק,
לא עונים.
לא עונים.
לא עונים, הוא יפרוץ את הדלת, ייכנס.
וחבל על הזמן, אחר כך מה יהיה?
אז הקדוש ברוך הוא שם לנו כבר בומבות,
מכוניות תופת,
שולח את הערבים,
עושה לנו בעיות, צרות.
תשימו לב, פתחי לי, תפתחי קצת בלב משהו, תתבונני, יש לך אבא.
לא.
נו, אז מה אנחנו מצפים, שיהיה יותר טוב? לא יהיה יותר טוב.
אף אחד לא יוכל להושיע אותנו.