תשובה מהלב
- - - לא מוגה! - - -
אדם שעוזב את דרכיו ומודה על פשעיו,
מתוודה עליהם,
הקדוש ברוך הוא מרחם עליו.
וכבר הגמרא מספרת על רבים שעשו עבירות כרימון,
וחזרו בתשובה והקדוש ברוך הוא מחר להם.
אנשים שאני ואתה היינו פוסקים, אין לו תקנה.
לא יכול להיות שהקדוש ברוך הוא יסלח לו.
ויש כאלה שגם רצאתי,
שאמרו לי בעצמם, תאמין לי, אני מוכן לחזור בתשובה,
אבל אני לא מאמין שכל מה שעשיתי,
הוא בורא עולם יסלח לי. אם אני הייתי במקומו, לא הייתי סולח לעצמי.
איך אתה יודע שהוא סולח להם?
ככה, איך?
איך אתה יודע שהוא סולח להם?
שמי, שהקדוש ברוך הוא?
משום שהקדוש ברוך הוא אומר מפורש, אוהבים לדבר.
אה, אתה שואל גם מהמעשה הספציפי בגמרא?
הגמרא מביאה מעשה ברביל עזר בן דורדיה,
כשבתחילה הוא היה הולך אצל כל הנשים, רחמנא גיצלן,
על לא צנועות,
והיה עושה עבירות ממדינה למדינה, בעל תאווה גדול.
פעם אחת הוא הגיע אצל אישה אחת
והיא אמרה לו שאתה לא תהיה בחיי עולם הבא.
והוא פתאום, נכנסה לו ההכרה הזאת, הוא לא היה לא מאמין,
הוא היה מאמין,
אבל בעל תאווה.
והוא פתאום בהכרה הזאת שם ראשו בן ברכיו וגעה בבכייה נוראה ויצאה נשמתו
מתוך התשובה שהוא חזר בתשובה.
יצאה בת קול מן השמיים ואמרה
אשריך ריבי אל עזר בן דורדיה שאתה מזומן לחיי העולם הבא.
על זה היה בוחר רבינו הקדוש
והיה אומר
יש קונה עולמו בשעה אחת
ויש קונה עולמו בשנים הרבה.
צדיקים קונים את העולם הבא בשנים הרבה של עבודה.
ובעלי תשובה יש קונה עולמו בשעה אחת.
שעה אחת שהוחליט באמת.
הוא הצטעה ומתחרד עד שלא יכול לסבול את קיומו בעולם.
זאת אומרת, הכרת החטא אצלו הייתה כל כך
שלא שייך שהוא יחיה עם הידיעה הזאת שהוא חטא כלפינו כאן כל כך הרבה שנים, כל כך הרבה פעמים.
תשובה כזאת אמיתית, עד שיצאה נשמתו מזה,
תשובה כזאת
זיכתה אותו לחיי העולם הבא.
על זה היה בוחר רבי, רבנו הקדוש.
ולא עוד היה אומר לא דיין לבעלי תשובה שמקבלים אותם בעולם האמת,
אלא עוד שקוראים להם ריבי.
שהבת קול אמרה אשריך ריביל עזר בן דודייה שאתה מזומן לחיי העולם הבא.
היה פעם יהודי אחד שבסמינר היה והבן אדם הזה אמר אני החלטתי לחזור בתשובה.
החלטתי לחזור בתשובה והוא אומר רבותיי, ככה הוא אמר בסימפוזיון,
אני חוזר בתשובה ואני אגיד לכם את האמת, לא בגלל שיש שכר ולא בגלל שיש עונש, לא בגלל בן עדן ולא בגלל גיהינום.
אתם יודעים למה אני חוזר בתשובה?
אני כל כך עשיתי צרות לקדוש ברוך הוא,
שאני רוצה את שארית ימיי
לעשות לו נחת.
זה הכול.
זה מה שהוא אמר.
הבן אדם הזה לא יודע שהתשובה הזאת היא במדרגה הגבוהה ביותר שיש.
למה?
אני לא חוזר בתשובה למען שכר.
אני לא חוזר בתשובה בחמת העונש.
אני באמת, מגיע לי את הגהנא גיהינום.
אבל אני חוזר בשביל לעשות למי שציערתי אותו כל כך הרבה זמן, נחת.
שיהיה לו לפחות נחת לבני עד סוף ימיי.
היהודי הזה זה מדרגה אדירה. אם הייתה לנו תפיסה כזאת,
שמי שמתים לנו
ועושה לנו טובה כל היום,
נותן לנו חיים,
נותן לנו בריאות,
נותן לנו הכול,
אנחנו משתמשים עם כל הטובה הזאת נגדו?
אין לנו סבלנות בשבילו?
אין לנו כוח לקום בבוקר לשים תפילים? מה הוא ביקש?
קח, שים תפילים פה ופה, כנגד המוח, כנגד הלב,
ואני אקדש את גופך, את נשמתך אני אקדש. אני אשפיע עליך ברכה וטובה בזכות מצווה זו.
זה קשה לך?