דיבורים בבית כנסת
- - - לא מוגה! - - -
השם רוצה מאתנו,
תתקדמו. לכן כל גדולי ישראל אמרו, אדם בא לראש השנה,
תבוא עם קבלה,
תבוא. קיבלתי על עצמי מהיום מצווה מסוימת, להקפיד עליה מאוד מאוד.
אם אתה מצליח
להרגיל את עצמך, לשעבד את עצמך למצווה אחת,
אחר כך יהיה לך קלעם עוד אחת, ואחר כך עם עוד אחת,
וככה לאט-לאט.
אדם יבוא עם הקול וירצה להתחזק בקול, קשה מאוד.
לא כל אחד מסוגל לזה. יש אנשים שכן, אבל לא כולם.
אבל דבר כזה זה דבר גדול. או מה שביקשו בארצות-הברית,
שיקפידו על התפילה ויבואו בזמן,
זה דבר קשה. הנה, הרבה אנשים אומרים, אני אבוא מחר בבוקר, וקשה להם.
קשה להם.
תסתכלו, כשהולכים,
חס ושלום, להבדיל, לבית-התפלא שלהם,
כשהם הולכים להתפלל, הנוצרים,
איזה שקט.
ששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש
אתם יודעים מה זה? צריך להודיע עם מכות על השולחן שעכשיו הוא מברך.
מה זה?
מה זה?
זה ביזיון שאין כדוגמתו.
הקדוש-ברוך-הוא אומר, מי שמדבר בבית-הכנסת
כשיש שכינה בפנים,
זה כאילו כופר בי וכאילו אין שום דבר כאן לפניו.
זה חמור ביותר, ואתם יודעים שגדולי ישראל,
ואני שמעתי את הרב ווזנר,
שיאריך ימים,
בעצרת עם בבני-ברק,
שאמר שרבים מאלה שהלכו בשואה
בגלל שהיו מזלזלים בכבוד בתי-הכנסת.
וזה לא קרה ליהדות ספרד בגלל שמקפידים על כבוד בית-הכנסת.
ככה אמר הרב ווזנר, ועוד גדולים אמרו דברים כאלה.
את תוספות יום טוב אמר מי שבירך מיוחד למי שלא דיבר בית-כנסת.
אבל אנחנו, קשה לנו להתאפק, כנראה.
יותר חשוב לדבר על מה שאנחנו רוצים. זה גאווה.
השורש לדבר הזה נקרא גאווה.
אדם רוצה להתבטא,
להוכיח את עצמו, להתערב בכל עניין,
וזה על חשבון כבודו של הקדוש-ברוך-הוא.
תארו לכם
שאחד בא ומתחיל להלל אותך.
נגיד, יש מעמד כזה,
אתה יושב ומתחילים להלל אותך.
פלוני, אלמוני, אדם צדיק, חסיד.
פתאום אחד מתחיל פה,
לה, לה, לה, לה, לה, לה, לה, לה, לה, לה, לה, וכולם מתחילים, ואף אחד לא שומע. איך הוא מתפוצץ מכעס?
הוא רוצה להשתיק אותם. רגע, עוד לא גמר, הוא עוד לא גמר להסביר.
רגע, תשירו אחר כך.
מסכן.
הבן-אדם, עד שמישהו אמר עליו מילה טובה, הוא לאה, לאה, לאה, לאה, לאה.
קדיש זה הדבר הכי גדול, יותר מקדושה.
קדיש יתגדל ויתקדש, שמיר הבא, זה ההילול הכי גדול שיש לפני הבורא יתברך.
ואנשים בקדיש, כשמשבחים את הקדוש-ברוך-הוא בשבח הכי גדול ונורא,
משבחים את הקדוש-ברוך-הוא. מה זה נוגע לעם?
הוא מדבר כמה דולרים הוא עשה אתמול, מה הוא מכר, מה הוא עושה, לאן הוא הולך, בערב, לאן הוא נפגש.
זה איפה עכשיו הוא מדבר.
מכבדים את הקדוש-ברוך-הוא, והוא סותר את לאו של זה שאומר קדיש.
אתם יודעים איזה ביזיון זה?
הרי אנחנו היינו מתפוצצים מכעס.
אם מישהו היה משבח אותנו, מפסיקים אותו באמצע.
אז למה אנחנו לא מתפוצצים מכעס כשעושים את זה לקדוש-ברוך-הוא יום-יום כמה פעמים?
נו, אז איך לא יהיה קטרוג על עם ישראל?
זה מה שהסבירו החכמים בארצות-הברית אחרי הפיגוע בירושלים.
דברים קטנים,
כתוב, קירום זולות לבני-אדם. יש דברים שנמצאים ברומו של עולם ובני-האדם מזלזלים בהם. נותנים לך אפשרות להגיע לפני כיסא הכבוד,
לבקש מהקדוש-ברוך-הוא כל מה שאתה רוצה.
אתה מגיע עד דרום, למעלה-למעלה, עד כיסא הכבוד,
ומזלזלים בני-אדם. זאת התפילה.
קירום זולות לבני-אדם. כמה שהדברים יותר גבוהים,
ככה יותר מזלזלים בהם. זו העבודה של יצר הרע.
החכם ישתוק וייטול שכר כנגד כולם. אם אדם יקבל על עצמו בקבלה,
בקבלה,
בנדר,
מרגע שהוא נכנס לבית-הכנסת, עד שהוא יוצא,
ובתענית דיבור לא מדבר עם אף אחד חוץ מתפילה,
גדול שכרו לאין שיעור.
אומר הגאון מווילנה, אדם שהולך לבית-הכנסת וחוזר ולא דיבר חוץ מתפילה,
זוכה לאור הגנוז ששום מלאך ושום ברייה לא ראו מעולם,
אם יודע לסתום את פיו.
ותענית דיבור שקולה,
פי-אלפים מתענית
של אוכל.
למה? קשה לבן-אדם לסתום את הפה, כי כל הגאווה שלו זה בפה שלו, שהוא מדבר, מדבר, מדבר.
אבל אם כולם מדברים והוא לא מגיב,
כאילו הוא מת.
והוא קשה לו.
זאת העבודה שאדם צריך לעבוד.
השם יעזור, שנצליח.