החרדה מן האמת
- - - לא מוגה! - - -
מה? אלה שגרים בתל אביב, אז אני מצטער אותך. בטח שתביני מה אני אומר, אבל צריכים לעשות. אם אתה אומר להם, הרב יוני יצחק, הם בכלל לא רוצים לשמוע.
ובכלל, אם אתה רוצה לדבר, קודם כל, אני שמח ומאושר שאנשים מפחדים לשמוע אותי.
למה אני שמח ומאושר?
לא מפחיד.
אני לא מפחיד, אני מצחיק.
אבל מה?
בגלל שהאמת מפחידה.
מול הדברים שאני אומר, אי-אפשר להתמודד.
אז כשאני מעמיד את הבן-אדם בנקודה, הוא מבין שאין לו מפלט. אחרי זה יש לו בעיה,
כי הוא יודע שהוא עובר במזיד,
כאילו גילו לו את האמת, עכשיו הוא לא יכול להתחמק.
ככה הוא חי, בהרגשה שהוא יכול להגיד ככה, להגיד ככה,
לחרטט.
אבל כשהוא נתקע לעמם לא נצחק, הוא יודע שהוא נתקע סופית,
אז הוא לא רוצה להיפגש אתו.
הוא צודק,
אבל הוא ישלם על זה בגדול.
כי מי שחושב
שהוא שוגג, זה זדון.
שגיגת תלמוד עולה זדון.
מי שחושב שהוא לא ילמד ולא ישמע ולא יתבונן ולא יביט,
הוא יגיד, אני לא יודע, אני שוגג, לא ידעתי.
אומרים לו, אדוני, לא ידעת בכוונה.
לא רצית לדעת בכוונה, וזה זדון.
עשית בזדון. בזדון לא רצית לשמוע.
אז לכן לא יועיל, אז אם הוא בורח ממני,
אני לא הפסדתי, הוא הפסיד.