המבדיל בין קודש לחו"ל הרב עזר

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שלום רב.

במסגרת סדרת השיעורים שנקראת המבדיל בין קודש לחו״ל,

שבה אנחנו עוסקים בהלכות שקשורות

ליהודים שמבקרים או מטיילים או שחיים בחו״ל.

אנחנו נעמוד על כל ההבדלים בין המנהגים

וההלכות שקשורים לבין ארץ ישראל ולבין חוץ לארץ.

היום נעסוק

בדיני מטוס וטיסה, כל ההלכות

שצריך לתת עליהן את הדעת

כשטסים במטוס

ובכלל במהלך הטיסה.

הזכרנו בשיעור הקודם שלגבי לטוס לטיול,

לצאת מארץ ישראל לטיול,

יש בעיה בעלמא,

יש בעיה,

אין היתר כזה, אלא אם כן יש צורך מסוים.

אבל מה יהיה הדין אדם שרוצה לעשות טיסה בשמי הארץ?

יש מושג כזה היום, טיסה בשמי הארץ, עושים טיסת חוויה.

אף על פי שבימינו טסים אלפי טיסות ביום ליעדים שונים בארץ, בעולם,

והמטוסים כולם נעשו ממש כמו כלי רכב רגילים,

ואין בהם סכנה יתרה על שאר כלי הרכב שקיימים.

רכבות או מכוניות.

הפוך, אפילו המטוסים יותר בטוחים מבחינה סטטיסטית,

יותר בטוח לטוס במטוס מאשר לנסוע ברכב.

אבל כבר הראו מגדולי ישראל שיש להימנע מלטוס סתם לשם טיול בעלמא, אפילו אם לא יוצא את הארץ.

למה? שיש בזה משום ביטול זמן ועיבוד ממון,

ואפילו שכבר אין סכנה של שכיחות וסכנה או היזק.

אז לכן, סתם לטוס, יש בזה עניין של איבוד זמן.

אבל כשבכל זאת נאלצים לטוס

לדבר היתר,

אז יש כמה נושאים שניתן עליהם את הדעת.

דבר ראשון, עניינים של אכילה וכשרויות במטוס.

צריך לדעת שיש חילוק בין חברות ישראליות

לבין חברות

מארצות אחרות, מחו״ל.

החברה הישראלית שבעצם היום יוצאת אחוז החברה היחידה זה אלעל.

יש גם קצת טיסות של ישראל, אני יודע.

אבל לגבי אלעל,

כל הטיסות, כל הכשרות, כל נושאי הכשרות בחברת אלעל,

בטיסות שהן יוצאות מארץ ישראל לחוץ לארץ,

כל האוכל שם הוא בכשרות בדצת העדה החרדית.

ומה שמגיע מארצות הברית לארץ זה בכשרות,

ועד הכשרות של סאטמר.

ומאירופה,

ממש הטיסות שמגיעות מאירופה לארץ

הן בכשרות הבדצים המקומיים באירופה.

כי בעצם האוכל צריך להגיע, מכינים אותו שם והוא מחומם מגיע ישירות למטוס שם והוא צריך להיות טרי,

לכן זה יוצא כל טיסה מהיד שממנה הטיסה יוצאת,

משם מגיע האוכל.

אז אמרנו, מה שיוצא בחברת אלעל,

כל טיסה שיוצאת מארץ ישראל לחו״ל,

כשרות העדה החרדית,

כל הטיסה שחוזרת מארצות הברית לארץ ישראל זה סאטמר, ומאירופה זה כל אחד לפי הוועדי כשרות המקומיים.

בשאר חברות,

חברות של, לא חברות, חברות ישראליות, חברות טיסה ישראליות,

שם צריך לדעת שהחברה מזמינה, יש מושג שנקרא מנות גלאט,

והחברה מזמינה מנות מהדרין ללקוחות, לנוסעים שמבקשים.

אבל על כל מי שנוסע בחברה,

לא בחברה ישראלית,

צריך לדעת איך לוודא בווידוי מוחלט,

אפילו ככה לעשות בדיקה נוספת, גם אחרי שהוא הובידח,

ובאמת הובינו לו אוכל מנת גלאט, אוכל מהדרין.

הרבה פעמים קורה שהסוכן לא העביר בדיוק את הבקשה, ויש מהדרין פחות זה, ואז לילדים גם בטיסה ארוכה נראה פתאום שאין מה לאכול, ואז צריך לאלתר,

וכל העיטורים האלה יש בהם הרבה בעיות קשותיות.

לכן טוב מאוד לאדם שצא וטוס,

אם הוא לא טוב בחברה הישראלית,

לוודא שהזמינו לו מנה מהדרין כמו שצריך.

הארוכות הרגילות שהן לא מהדרין,

כל הארוכות שמגיעות בטיסות מחו״ל הן של ה-OU,

כתובה לכתובה על זה כתובה על ה-OU,

ומה שיוצא מהארץ זה אישור,

בעצם,

כשרות של רבנות, רבנות רגילה,

גם חברות מזמינות,

כמובן שהן מנות יותר זרות,

ולכן במקום שלא כיבשו מנות מהדרין,

אז אין סיבה לחברת הטיסה, חברת התעופה,

להזמין מנות מהדרין.

לכן כדאי לוודא שהזמנתם באמת את המנה המתאימה.

בחברת אלעל, כך הודו, שבעצם אין מצב שנכנס אוכל לא כשר למטוס,

לטבח המטוס, אין דבר כזה.

בחברת אלעל כל האוכל שנכנס בכל יומות השנה הוא לעולם קשה,

יש כשרות רגילה וכשרות מעלין, אבל אין דבר כזה אוכל לא כשר.

מה שאינקט בשאר החברות,

ששם יש כמובן הרבה נוסעים גם גויים,

והם, יש להם את האוכלים שלהם, שזה בחלקם האכלות אסורות,

ולכן החברה מספקת להם את זה, לכן נכנס.

וכיוון שקיים במטוס גם אוכל לא כשר,

יש הרבה סכנה לבלבול ולטעויות שקורות,

ולכן צריך לבדל בדרך כלל המנות שמגיעות

ומטוס מגיעות בצורה אטומה. המנה היא אטומה, זרורה, הרמטית, היא חותמת,

חותם עליה, מדבקה,

שעליה כתוב בדיוק את כל הפרטים, איזה כשרות, מה המרכיבים של האוכל,

ולכן גם אם אדם שהבין מנה וקיבל אותה פתוחה,

או אפילו טענו רק,

ורוצתי לחמם,

ודאי שאי אפשר לסמוך על זה, זה חייב להגיע חותם בתוך חותם כדין בשר שניתן על המיניים.

לגבי חימום,

בתנורים, במיקרוגלים או בתנורים של המטוס.

אז אמרנו, אם מדובר בחברת אלעל, ששם גם התנורים הם שומרים על הכשרות שלהם, וודאי ששם הם אוסרים בתנור בשרי לחמם מאכלי חלב, וכן ההפך, ממש את כל כללי הכשרות הנהוגים שם. יש רב לחברת אלעל,

שהתקציב שלו זה בעצם לוודא שבכל הפיסות,

כל יהודי שומר תורה מצורך יוכל לקבל את כל התנאים המתאימים.

אבל בשאר החברות שאין את זה,

אז ודאי שרצוי להימנע מלהשתמש בתנורים שלהם בחימום מאכלים בצורה גלויה.

אלא,

כאשר הכשרות מוטלת בספק בגלל התנורים, ששמח חימנו שם דברים לא כשרים,

אם ירצה לחמם בכל זאת בתנור, צריך לעשות את זה, לשים את המנהל באוכל עטוף בשתי עטיפות,

עטיפה על גבי עטיפה,

ורק כך יהיה אפשר לחמם בתנור כזה אם לא קר,

אז אנחנו חוששים שבעצם תהיה לנו בעיה שזה קשור.

דבר שכיח שקורה,

פעמים שעלית לטיסה ושיפצו אותך במקומות ואתה יושב ליד

נוכרי, ליד גוי,

והוא מקבל את המנה שלו,

שהיא

לצורך העניין מורכבת ממאכלות אסורות, ואתה מקבל את המנה שלך.

בשולחן ערוץ בסימן פי חי פי פסק שאסור

לאכול על שולחן אחד אדם שאוכל מאכל בשר עם חברו שאוכל מאכל חלבי,

שמא הם יטעו,

וזה ייקח ממאכלו של זה, וזה ייקח ממאכלו של זה, ונמצא אוכל בשר וחלב ונכשל.

זה מדובר כמובן שהם מקירים אחד את השני ולא מתביישים,

ויוכלו לטעות ולאכול אחד משל השני.

אבל אם אדם על שולחן אחד, בדרך כלל במושבים עצמם יש,

יורד שולחן מהכיסא שלפני כן, אז זה שולחן אישי אמנם,

אז זה פחות בעיה.

אבל למשל ברכבות,

כשיש שני ספסלים ובאמצע בתווך עומד שולחן אחד,

לכאורה אם אדם רוצה לאכול שם,

זה מוציא את המאכל הבשרי או החלבי,

או זה אוכל מאכל קשה,

או אוכל מאכל אסור,

ויש בעיה לאכול על אותו שולחן.

אז אם היהודי לא מכיר את שכנו הגוי,

אז אין חשש שיאכלו זה מזה,

אז יהיה מותר לאכול,

זה אוכל את האוכל הכשר שלו וזה את האוכל האסור שלו,

עם בלי בעיה.

אבל אם הם מכירים,

כגון מכרים ורואים ביחד, יושבים אחד ליד השני,

וכיוון שהם מכרים,

אז הם לא מתביישים אחד מהשני,

יכול להיות שפתאום, אני יודע מה,

הגוי יגידו, בוא תטעם, תשמע איפה יהיה, זה רק תפוח אדמה, אין לזה שום דבר, זה לא בשרי, זה בוא תטעם,

ואז כמובן יכול לבוא לידי מכשול.

לכן צריך לעשות היכר,

כמו שדיברנו בעבר לגבי לאכול בשר וחלב על שולחן אחד,

אם שמים היכר,

שזה כל הזמן מזכיר ליהודי, אסור יהיה לאכול מהשני, כי זה מחלות אסורות וזה מחל כשר,

אז במקרה כזה יהיה מותר.

אההה שמעתי כבר כמה מעשים, אחד המעשים שהיה שיהודי קיבל את המנה גלאט שלו, מנת בשר שלו בטיסה,

והוא היה צריך לקום, ללכת להתפנות.

קם, הוא עזב את האוכל ככה,

והלך להתפנות חזר,

ופתאום הוא נזכר שיש דין הלכה בשר שניטרה מן העין,

אסור לנו להשאיר בשר גלוי,

במיוחד במקום שיש גויים, למה?

חשש שמא הגוי יבוא ויחליף לי את הבשר

בבשר שלו, מכל מיני סיבות, מכל מיני טעמים.

והוא באמת נזכר בהלכה הזאת,

וטוב, לצערו הרב הוא לא הספיק עוד הרבה לאכול,

סגר את המנה והניח אותה בצד.

השכן, זה שיושב לידו, הגוי שיושב לידו שאל אותו, תגיד לי, למה מעניין אותי מאוד לדעת למה אתה לא אוכל את האוכל?

והוא הסביר לו, יש לנו הלכה שאומרת בשר שניתלה מן עין, אסור לאכול.

תראו מה זה, אני ממש חמדתי את החתיכה, רציתי מאוד לטעום,

טעמתי באמת, החלפתי, החלפתי בין החתיכות, אמרתי שבטח לא תיקח, שמתי לך את החתיכה שלי,

כי היה מעניין אותי מה זה האוכל הכשר הזה שלכם.

באמת ככה, זה שאדם הקפיד על, אותו יהודי שהקפיד על ההלכה הזאת, באמת ניצל מדין מאכולות אסורות,

אבל זה מעשה שיש לנו דין בצד על הביניים, ולכן אסור להשאיר את האוכל גלוי ככה, במיוחד שיש אצלך גולים אחרים,

מהסיבה הזאת.

אלא אם כן, יש לך תביעות,

אתה יודע, תביעות ריין, אתה יודע, יש לך איך לזהות בדיוק את האוכל שהשבת,

כמו שחתכת את הבשר בצורה מסוימת,

ואתה יודע בדיוק את הצורה שחתכת, ולכן אתה לא תטעה, לא יוכלו להחליף לך את זה.

לגבי קפה, במהלך הטיסה מגישים כמה וכמה פעמים, מציעים קפה לנוסעים.

אז קפה עם חלב, אם זה לא חלב עקום,

למרות שיש פוסקים שהתירו חלב עקום,

כי בימינו כל האיסור של חלב עקום הוא שמא הגוי יירב בו חלב טמא.

אבל כתב הרב משה פיינשטיין, ולראות משה,

לזכות בארצות הברית המצב כזה, כיוון שהחוק שם אוסר לערבב סוגי חלב בחלב אחד,

והחלב המצוי שם זה חלב רגיל, חלב מבהימת טהורה,

והחוק שם תקיף, אז הוא אמן לו מרום נותבן,

אנחנו לא חוששים שהגויים מערבבים בחלב,

כל מקום הזה,

מערבבים חלב מחלב טמא.

יש עוד כמה פוסקים שהתירו את זה, שבימינו לא מצוי.

מכל מקום האיסור עדיין קיים, ומי שיכול ודאי להימנע,

בשאלת החלק ודאי שיש שמתירים את החלב עקום, אבל במקום שיש חלב ישראל, ודאי שמקפיד על חלב ישראל. אז לכן,

למי שמקפיד על חלב ישראל בכל מקום, גם כשאין,

אז ודאי קפה עם חלב, בדרך כלל זה מגיע,

חלב עקום מגיע, או יש להם שקיות שלהם, או שזה מגיע בקופסאות קטנות, סגורות, אטומות.

אז אם זה חלב עקום, מי שמקפיד, ודאי שלא ישתה את הקפה עם חלב.

ואם זה חלב ישראל, מותר לשתות את הקפה עם חלב.

הקפה עצמו,

אין בו הקפה, הרי לכאורה אוכן במטוס, ואם הדיילות, או אם זה חברה זרה,

הם גויים בעצם, הם בישלו את הקפה.

אז ידוע שבעניין קפה אין איסור בישולי גויים בקפה,

ולכן מותר לשתות קפה מכל סוג שהוא.

למעט קפה, יש קפה בכל מיני טעמים, ששם מוסיפים כל מיני חומרים,

כי שם באמת צריך לדעת לבדוק את סוגי החומרים, אם אין בהם בעיות כשרותיות. אבל קפה שחור, קפה רגיל,

אין בעיה לשתות, אין בו דין של בישולי גויים.

במחלקות תיירים יש טיסות ארוכות שנארכות 10 ו-12 שעות, ואפילו יותר,

שם. מגישים אפילו שלוש ארוחות.

חלק מהארוחות מגישים לינות.

אז מה שמקובל במחלקות תיירים,

כל היינות המורגשים הם לינות זולים,

ולכן ברובם הם לינות מבושלים.

וביין מבושל ידוע שאין את הבעיה של יין נסך או סתם יינם,

ולכן יין מבושל, אפילו שמזג אותו קול, אפילו אם הדייל או הדיילת עוברים עם בקבוק פתוח ומוזגים,

אין בעיה לשתות את היין הזה, כי זה יין מרושל.

אלא אם המחלקות העסקים או המחלקות הראשונות, ששם נותנים גם יינות איכותיים, יוקרתיים,

שחלקם אפילו לא מבושלים, ולכן במקרה כזה אדם שהגיע למצב כזה, הוא יבקש בקבוק סגור,

הוא בעצמו יפתר אותו, יגזוג לו כמה שהוא רוצה ואחרי זה יוכל להחזיר את הבקבוק. כמובן, לא לשתות אחרי שהוא מאותו בקבוק,

עם גוי או יהודים חיילי שבת, נגענו.

בפסח,

לגבי התנורים,

אז בחברת אלעל לקראת פסח כל התנורים של המטוסים עוברים הכשרה לחומרה,

ממש עוברים לכל תהליך ההכשרה,

ובפסח כל נושא הכשרות,

ככה שמענו מהערב של חברת אלעל, כל נושא הכשרות הוא מעודר,

כל המזון המוגש בפסח הוא באר שירה בדצה, אידך חרדי,

ללא חשש קטניות למי שמקפיד בקטניות בפסח,

וכל התנורים, בעצם כל מערכת הכלים עוברת הכשרה.

שאר החברות מסתמה לא עושים את זה,

ולכן בפסח צריך לתת יותר ויותר את הדעת לגבי הנושא הכשרותי במטוס,

בכלל גם לגבי האוכל.

עדיף להביא אוכל שלך מהבית, אם מרשים, אם מתירים במטוס,

עדיף להביא אוכל שלך ולהסתדר עם זה,

ולא לסמוך על הכשרות שם, לא, זה בסופו של פסח.

כל החמץ,

הרי בחברות של גויים, כשהחמץ הוא שלהן, אז אין בעיה, כי זה מילא שזה לא נקרא חמץ שעבר עליו בפסח,

אבל בחברת אלעל, שהחברה היא בבעלות יהודים,

וכל החמץ שהיה אצלם במחסנים, בעצם כל הארוחות, כל האוכל שיש שם,

כל החמץ זה ככה בדיוק בחברת אלעל,

שהכל נמכר על ידי הרב אוזנר,

בעל שם טלוי,

ופותחים, הכול נמכר במכירת חמץ,

והכל חוזר רק אחרי יום חופשני של גלויות,

ובשאר החברות אמרנו, כמו שאמרנו, צריך בדיקה.

לגבי כהנים בטיסה,

ידוע שכהן, התורה אומרת, כהן אסור לו להיטמא למת,

אלא לשבעה קרובים,

וגם מה שהתירו להיטמא לשבעה קרובים זה דווקא בעת ההלוויה, לצורך הקבורה,

לצורך הקבורה, אבל לא סתם להיטמא.

כשצריך להוביל נפטר להעביר מארץ לארץ,

עושים את זה, כמובן, לתת טיסה,

הנפטר חייב להיות מכוסה בתוך ארון, יש ארון מיוחד,

שבמכסה שלו יש בו כדי פותח טפח, זה נקרא,

זה ארון מיוחד שבנוי בצורה הירכתית כזו,

כדי שהטומאה לא תתפשט,

לא תתפשט בכל המטוס.

אז אם יש ארון כזה,

כהן שצריך לטוס, צריך לבדוק עם חברת התעופה,

אם בטיסה שלו עתיד להיות נפטר,

ואם יש נפטר, אז אם יש לו את הארון המתאים שבו מעבירים אותו,

ואם אין את התנאים האלה,

לכהן אסור לעלות על הטיסה הזאת.

צריך לדעת שיש גם טיסות שנקראות טיסות נקיות,

ככה זה נכון לפחות בחברת אלעד,

מטיסה נקיה זו טיסה שאין עליה נפטרים,

וכהנים יכולים לטוס בצורה חופשית.

אסור לכהן לטוס במטוס שידוע שיעבור מעל בית קברות,

כך כותב

בן ישראל, פשוט חפלגין, ח' ג'.

אם ידוע שהם עוברים מעל בית עמין, מעל בית קברות,

אסור לטוס בטיסה הזאת.

למרות שכך שמעתי גם מהרב שחריל,

שכל הטיסות שלה לא עוברים בכלל מעל בתי קברות. אני חושב שרוב הטיסות בארץ שיוצאות מהארץ מחמת הבעיה הזאת שינו את נתיבי העליצה שלהם ולא טסים מעל בתי הקברות.

לפעמים זה אולי נראה ככה, אבל בנתיב, כמו שבדקו את זה,

ככה לפחות אומרים שלא צריך לבדוק את זה, כל אחד באמת עם הגורמים המוסמכים.

ואומנם יש פוסקים שמתירים,

כך פשוט בארץ משה מתיר לעבור אפילו מעל בית קברות.

אם יש ספק אם הוא רק יעבור מעל בית קברות,

בזה לדעת רוב הפוסקים מותר.

אם לא ידוע,

שואל,

תגיד לי, האם נתיב הטיסה עובר מעל איזשהו בית קברות?

אני אומר, תשמע, זה לא בטוח,

יכול להיות, זה באזור, זה לא ממש ככה,

אלא זה רק ספק,

אז בספק רוב הפוסקים מתירים,

רק אם הוא יודע בוודאות שעוברים מעל בית קברות,

אז במקרה כזה,

יהיה לכהן אסור לטוס בטיסה כזאת.

אמרנו, כואל שרוצה, מעוניין לטוס,

צריך לוודא שבאורדת טיסה אין ארון של מת ונפטר, ואם יש, אז אמרנו עם התנאים.

ואפילו אם הארון מונח,

יש חציצה, הארון מונח בתא המטען, תחת, זה בקומת, בבטן המטוס או האונייה או כל דבר כזה או אחר,

והנוסעים בכלל במחלקה אחרת,

במקום אחר,

כיוון שהמטוס או האונייה, כולם נחשבים כלי, כולם נחשבים כלי אחד. כולם נחשבים כלי אחד,

הוא עשוי למתכת, ומתכת

מקבל טומאה, טומאת מת עליו,

ולכן כל המטוס עצמו נחשב טמא.

לכן אמרנו, הדרך היחידה זה רק אם יש את אותו ארון מסוים שבנו אותו על פי דרישות ההלכה, שיש פה כדי פותח טפח,

ואז יהיה אפשר לטוס בטיסה כזאת.

אם כהן במהלך הטיסה נודע לו, אמרו לו, הוא לא ידע,

אמרו לו שלא, ופתאום הודיעו לו, כן, ברגע האחרון העלינו נפטר, יש מת במטוס, מה יעשה?

אני לא יכול לעזוב את המטוס, אני לא יכול לקפוץ במטוס.

אז אם נודע,

אז אם יש נחיתת ביניים,

אם הוא טס ליד רחוק ויש נחיתת ביניים באמצע,

אז ודאי שהוא חייב לרדת מהמטוס ולתפוס טיסה אחרת שאין בה, אין בה.

ואפילו יש בזה הפסד ממון, חייב כך לנהוג,

אפשר להתעסק בשווי ציפורי משה,

ואם אי אפשר, כיוון שזו טיסה אחידה, אין לכיתת ביניים, זה מה לעשות, זה המצב שלו, ברגע שעולה, ודאי שנימהר לצאת מהמטוס.

כהן, למרות שבדרך כלל כשעושים את זה, כשיש נפטר, אז בדרך כלל זמים את הארון ואת הארון של הנפטר,

אחרי שמכניסים את כל המטען,

אז מכניסים את הנפטר בסוף, כדי שמייד שהמטוס יעצור,

אז הוא הראשון שמוצאים אותו, שפורקים בעצם את ה... גם מצד כבוד הבריאות, ככה נוהגים בחברות התעופה.

ולכן זה הראשון שיוצא מהמטוס.

כהן שנפטר לא מת,

והוא רוצה ללוות אותו,

כגון לקבור אותו בארץ ישראל,

אז לכאורה זה לא נקרא צורך הקבורה,

לכן אסור לו להיטמע, יש שאוסרים את זה,

יש שאוסרים לו להיטמע ללוות אותו במטוס,

כי זה לא נקרא צורך הקבורה, כך כותב בשנת שבט הלוי.

ויש עוסקים שמתירים,

ולמעשה במקום שקשה שהוא יטוץ ממטוס אחר,

אז יש לסמוך על המתירים אפילו אם יש עוד מת אחר במטוס,

אפילו שהוא לא קרוב של הכהן,

זה במקרה הזה.

אסור לשום אדם, בן כהן, בן ישראל,

לטוס בטיסה שעוברת מעל הר הבית,

כך עוסקים במשה ועוד אחרונים,

שאף על פי שמקום המקדש חרב ונתחללה הקדושה,

כל מקום,

האוויר שמעליו נשאר בקדושתו לעולם,

וכן כל האוויר שנמצא מעל אזור הר הבית, אסור לטוס מעליו, אסור להיכנס בתוכו.

לגבי ברכות ותפילות במטוס ובטיסה,

הנוסעים במטוס צריכים לברך ברכת הגומל בשם ומלכות,

ולא עדיף הם מיורדי הים באוניות לעניין סכנה.

אנחנו יודעים שאדם שעובר באונייה את הדבר או את הים צריך לברך ברכת הגומל,

ולעניין מטוס זה אותו דבר,

אפילו אולי גרוע קצת יותר מספינה,

ואין חילוק בזה בין אם הוא עובר מעל הים,

או הטיסה לא עוברת מעל הים, הוא שרק מעל היבשה.

בין כך ובין כך,

אדם שטס בטיסה ומטוס צריך לברך ברכת הגומל בשם ומלכות,

כך מסכימה ולציון, אגבות משה. אומנם יש סוברים שיברך בלא שם ומלכות,

הרשות היא חווה דעת חלק ב' הוא כותב שאם הטיסה נמשכת פחות מ-72 דקות,

ואני לא יודע איזה יעדים יש פחות וטיסה של פחות מ-72 דקות,

אבל אם יש יעד כזה שהוא מחוץ, יכול להיות למצרים או לאזורים קרובים, לירדן,

אז טיסה שהיא פחות מ-72 דקות זה כמו נסיעה ברכב בעצם, שפחות מ-72 דקות מברך בלא שם ומלכות,

אבל מעל 72 דקות מברך נשא ומלכות,

והוא עדין כמובן למפליג בספינה בים.

בכל אופן, מנהג בני ספרד לעולם לברך בטיסה עם מטוס או

אף לגבור הנייה אפילו טסו פחות מ-72 דקות לברך

בשם ומלכות,

ובמנהג בני אשכנז נהגו במקרה כזה לברך פחות, אפילו לא שומעים.

תפילה וברכות בטיסה.

אדם טס בטיסה ארוכה, בטיסה ממושכת,

והוא בעצם עלה לטיסה בשלוש בלילה,

ואחרי כמה שעות,

מבחינתו כבר שחר,

יום,

כשהגיע הזמן שלו, לפי המקום שהוא יצא ממנו, צריך לברך כל ברכות השחר,

לרבות ברכת רוקה ארץ על המים.

רוקה ארץ על המים זה ברכה שאדם מברך, שהנה אני עומד על הקרקע.

דווקא כפי שהוא עכשיו הוא לא בקרקע, הוא נמצא באיש המים בארץ.

בכל מקום הוא מברך את הברכה הזאת,

כיוון שסופו של המטוס,

ללחות על הארץ, זה נקרא רוקה ארץ על המים.

חוץ מזה אמרנו, כל הברכות האלה שמברכים,

מברכים אותם על דרך העולם, שכל העולם נמצא על הקרקע ואירוק על ארץ על המים, ולכן זה כדרך העולם,

ולכן אני מברך את כל ברכות השחר,

כולל הברכה הזאת.

ברכות שצריך לעומרן מהעומד,

ככל ברכות המצוות, שצריך לעמוד ולומר אותן.

אז אם הוא נמצא במטוס ועכשיו לא מתירים לעמוד במטוס,

כיוון שצריך עכשיו לחגוג את החגורות מסיבה מסוימת,

אז אין העמידה מעכבת את הברכה,

הוא יכול לברך את הברכות מיושב.

אותו דבר, הוא הדין גם כשנסע ברכבת או באוטובוס,

מי כזה יכול לברך את הברכות המיושב.

דין בית הכיסא במטוס.

חדרי השירותים במטוס או ברכבת או כאלה או באונייה, אין להם דין בית הכיסא הרגיל שאנחנו מכירים,

כיוון שהם מקומות המיטלטלים והם לא קבועים במקום אחד.

בית הכיסא שקבוע במקום אחד,

שם האטומה נאחזת,

כי כל הזמן בעצם המקום שם מקבל את האטומה,

את הלכסוך, את היפס, ולכן נשאר שם.

אבל כן אשם, זה נקרא,

בית הכיסא במטוס נקרא דבר מיטלטל, נוסע ממקום למקום,

וחוץ מזה גם הגרף של הרעי לא נשאר שם באופן קבוע, אלא ברגע שהוא נמצא שם מיד הוא נשאר ויוצא החוצה,

או שנזרק ישירות מהמטוס או מהספינה, או שהוא בעצם עובר למקום אחר לגמרי. הוא לא נשאר באותו חדר,

באותו מקום.

לכן אין החדר את חדר השירות. חדר בית הכיסא הוא מטמא, והוא גם לא מטמא.

וככה אדם שנכנס היה צריך להיכנס לידה לבית הכיסא במטוס כדי לקחת משם משהו, לקחת נייר או משהו כזה,

או שהוא לא נגע במקומות המכוסים,

או שהוא לא נגע באסלה, דברים כאלה. במקרה כזה לא צריך לטול ידיו כשהוא יוצא,

כי בעצם אין החדר הזה, אין המקום הזה מטמא.

וכן, גם בחדר עצמו, אם הוא נמצא שם רג,

בעצם לא נכון שמותר לערער בדברי תורה,

אם אין שם כמובן גרף של רעי.

כת כותב כת חיים, בסימן ד',

וגם לאור ציון חלק ב', כת נביא.

ברול המטוסים, הכיור נמצא בתוך חדר השירותים,

ולכן אדם שרוצה לטול ידיים צריך להיכנס לתוך חדר השירותים ושם לטול ידיים.

אז איך יעשה?

כשהוא נכנס לשירותים, לסגור את מושב האסלה. כמובן, אם יש שם משהו, ודאי להוריד את המים, לדאוג שהכול יתנקם משם.

לסגור את מושב האסלה, יטול ידיו בתוך בית הכיסא, ואת הברכה יעשה בחוץ.

לאיזה כיוון מתפללים במטוס?

אנחנו יודעים שצריך להתפלל לכיוון ירושלים,

אבל כשנמצא המטוס,

הוא נמצא בתוך קופסה זבורה,

הוא לא יודע באיזה כיוון נמצא ירושלים.

אז באופן עקרוני ככה, אדם שטס בטיסה לארץ ישראל, שבא מחו״ל לארץ ישראל,

בוודאי שהוא יתפלל לכיוון פנימה מטוס,

לכיוון הטיסה, כי בעצם המטוס של כיוון ארץ ישראל, ממילא זה הכיוון של ירושלים.

ואדם שטס מארץ ישראל לחו״ל יתפלל לכיוון גב המטוס,

ששם זה בעצם היציאה מארץ ישראל.

אם הוא יודע את הכיוון הכללי של הנסיעה, כמו שטסים מזרחה, צפונה, דרומה,

אז יהיה לו יותר קל להיכוון לאזור ירושלים.

אבל אם הוא לא יודע, אז בעצם, כמו שאמרנו,

אם זה יציאה לחוץ לארץ, אז זה לפנימה מטוס,

סליחה, זה לגב המטוס, ואם זה טיסה לארץ ישראל, זה לפנימה מטוס.

לגבי זימון,

הלכה אומרת, שלושה שאכלו במקום אחד, מקום קבוע,

צריכים לזמן.

אבל בטיסה או בנסיעה ברכבת או בהפלגה,

המקום זל. בעצם, אותו מקום שהם התחילו לאכול בו הוא כבר לא אותו מקום, כי בעצם עברו כבר כמה קילומטרים,

והם לא נמצאים כביכול יחד באותו מקום.

בכל אופן,

אנשים משלושה שאכלו פת במטוס או באונייה,

שהמקום מרווח ואפשר לאכול בנוחות,

מצטרפים ביחד לזימון קדים ולא חוששים לזה שהמטוס או האונייה פקע מקום קביעותם.

אולם,

אלה שנוסעים ברכב או ברכבת, בכבישים, רכב פרטי או אוטובוס,

במקרה כזה, אם בזמן שאכלו הרכב היה במציאה,

אז יזמנו בלא שינוי מלכות.

אם הרכב היה בחנייה, אז במקרה כזה יזמנו בלא שינוי מלכות. אבל אם זה תוך כדי נסיעה בכביש,

אז פה מזנים בלא שינוי מלכות.

ככה היה אדם בכלל מלכת וגם מעורר ציון בחלק מלכויות.

לגבי מרכז המזון,

אף על פי שנוטל ידיו ומתחיל סעודה במדינה אחת,

כל עוד כשאדם מתחיל את הסעודה שלו,

הוא נמצא,

התחיל את הסעודה ישר מיד כשיצא מארץ ישראל.

כשהוא גמר את הסעודה הוא כבר נמצא בארץ אחרת.

אז במקרה כזה גם לא נחשב ששינה מקומו, זה לא נקרא שינוי מקום.

הרי מבחינתו הוא אכל כל הזמן במקום אחד, שזה המטוס עצמו,

המושב שלו.

ולכן רק המטוס הוא זה שפעל ממקום למקום, ולכן הוא יכול לברך ברכת המוזל, כי זה אותו מקום.

ברכת המפיל

וכמה וכמה שעות, והתעייף ורוצה לישון.

אפילו כבר רוצה לעלות על יצואו לישון שנת קבע.

אז הישן במטוס שנת לילה.

אף על פי שהוא יושב על כיסא ולא ישן על מיטה, כהרגלו, אלא על כיסא,

ואם קצת אפשר המושב אפשר קצת לעטות אותו, אבל זה עדיין לא מיטה ממש, זה לא שכיבה.

בכל אופן, חייב לברך ברכת המפיל,

זה אם הוא ישן בלילה.

אם ממש כבר הגיע השעות,

ותכף נסביר איך מחשבים את השעות במטוס,

אבל היא כבר הגיעה שעת לילה,

והוא מבחינתו, מבחינה לשעון הביולוגי שלו רוצה לישון את שנת הלילה שלו,

במקרה כזה הוא מברך ברכת המפיל.

אבל אם הזמן שעכשיו הוא הולך לישון הוא שעת יום,

אפילו הוא הולך לישון שנת קבע,

אז לא יברך ברכת המפיל לישון בחוט.

למה? כמו שהוא, אמנם זה לא יברך בכלל,

כי זה כמו שהוא ישן בביתו במהלך היום.

לא מברך ברכת המפיל, רק מי שחטא וחטפתו תנומה בזמן קצר, גם הוא כמובן הולך בכנפי.

אבל אם זה שעת לילה, כגון אדם עלה לטיסה

ב-10 בערב לחצות,

ועכשיו הוא אומר, אני עולה לטיסה, מיד אני,

איך שהמטוס טס, הוא אומר, יאללה, אני הולך לישון את השנת קבע שלי, אני אקום מחר בבוקר, בטח אני אהיה כבר ביעד שלי בארץ.

שאליה אני נוסע, במקרה כזה ודאי שאברך ברכת המפיל.

לגבי תפילת הדרך,

חובה על כל הנושאים בטיסה לברך תפילת הדרך בשם המלכות, גם בטיסות קצרות,

שתפילת הדרך חוזרת בעצם על עניין הסכנה שיש בטיסה,

וכן יש תפילות נוספות,

שכתובות בסידורים, בספרים,

שאפשר לברך אותם שראוי לעומרם בטיסה.

אלא שאם הוא החליף מטוס במהלך,

הייתה חניית ביניים וצריך להחליף מטוס,

לא חוזר מובן את תפילת הדרך, אלא תפילת הדרך זו תפילה שבעצם מברכים אותה פעם אחת עד שמגיעים ליעד.

ולכן גם אם הוא החליף כמה וכמה מטוסים במהלך ההגעה ליעד,

מברך פעם אחת.

חישוב השיעור,

אמרנו שתפילת הדרך מברכים על נסיעה שנוסעים בה,

סליחה, חישוב זמן הפרסה כדי לחשב 72 דקות לעניין ברכת הגומל,

החישוב של 72 הדקות מחושב מהרגע שהמטוס עולה לאוויר.

כי פעמים קורה שאף על פי שהוא עולה למטוס יכול לחכות דקות ארוכות בחנייה לפני דקות, אז מתחילים לחשב את 72 הדקות מהרגע שהמטוס עולה לאוויר.

לגבי נרות חנוכה,

הנוסע באונייה ובמטוס מתחילת הלילה ולא יגיע ליעדו עד עלות השחר שם,

ולכאורה יש חשש שהוא יפסיד את ההדלקה.

אם הוא עכשיו יוצא בלילה,

למקום שהוא יגיע כבר יהיה יום,

אז את ההדלקה של אותו יום הוא יפסיד.

הוא יצא לפני השקיעה, לא יכל להדליק בבית.

צריך להדליק מהשקיעה, מי שנשקע חמתו.

הוא יגיע כבר ליעד שלו, זה כבר יהיה אור יום,

אז יפסיד את ההדלקה של היום.

בכל אופן,

חייב בהדלקת נרות,

אף על פי שמדליקים עליו לביתו.

יש כותב בשוק מרשם,

שכיוון שהוא משלם על הנסיעה,

זה כאילו הוא שכר את המקום, זה כמו בית דירה ששכורה לו ושחייב בה בהדלקה.

אתה כותב גם בחזון עבדיה על חנוכה,

על העניין הזה.

לכן,

אם הוא יכול להדליק, אם מתירים לו במטוס להדליק,

דבר שלא כל כך מסתבר שיתירו,

אבל אם מתירים,

אם הוא שואל ככה את האחראי,

הוא יכול להדליק ממש כמה דקות להדליק נר חנוכה, אז אם באמת הוא יכול להדליק, ידליק את הנרות, אם הוא יכול לכולם, ואם הוא לא יכול, אז נר אחד ידליק נר ויברך עליו ויכבה אותו מיד.

ואם לא מתירים לו, אז יברך, ידליק נל אחד ויכבה מיד בלי ברכה.

כן? אם הוא מכבה מיד, סליחה, זה בלי ברכה. אם הוא מכבה מיד, אז לא יברך.

אבל אם מאפשרים לו להדליק ולשים את זה בתוך סוכנית, אפילו לזמן מה,

במקרה כזה הוא יוכל לברך את ההדלקה כתיקונם.

אם לא מאפשרים, יודע, הוא בודק את זה בראש, יודע, שלא מאפשרים,

הוא רצוי שלא יפסיד את המצווה הזאת ולא יטוס בימי חנוכה, אלא אם זה צורך גדול.

לגבי ברכת הלבנה, אדם שלא הספיק לברך ברכת הלבנה, והנה מגיע היום האחרון של ברכת הלבנה,

והוא בטיסה,

והוא מגיע ממש קרוב ללבנה, ומארף בטיסה הוא רואה את הלבנה מחלון המטוס.

מותר לו לברך ברכת הלבנה אפילו שהוא רואה אותה דרך חלון הזכוכית, אין בעיה עם זה.

וכן,

אף על פי שברכת הלבנה צריך לברך אותה מעומד,

אם הוא לא יכול לעמוד במטוס, הוא יכול לברך אותה גם כן ביושר.

אף על פי שברכת הלבנה, שכל המטרה דומה לקבלת פני שכינה,

לקבלת פני מלך, היא בעמידה ולא בישיבה, בכל מקום,

אם לא מתחילים לו לעמוד במטוס, יברך אותה בישיבה,

כגבי ברכת הים הגדול.

גמרא הברכות אומרת שהרואה את הים הגדול מברך,

עושה מעשה בראשית,

ומברך את הים הגדול מברך ברוך שעשה את הים הגדול,

ואם הוא רואה את הים התיכון, מברך,

עושה מעשה בראשית. אז אם הטיסה עברה בעצם,

הוא טס במטוס מארץ ישראל לחו״ל או לכיוון ארץ ישראל, ששם עוברים מעל הים התיכון,

הברכה שמברכים, עושה מעשה בראשית. על הים התיכון מברכים, עושה מעשה בראשית. וכשעובר את האוקיינוס,

הוא מגיע לאוקיינוס האטלנטי,

זה נקרא אוקיינוס,

אז מברך ברוך שעשה את הים הגדול.

כמובן,

פה יש מחלוקת אחרונים האם ברכות השבע מברכים אותם בשם מלכות או לא, כל אחד יעשה כפי מנגול וכפי רבותיו,

אם מברך בשם מלכות או לא, אבל אם עבר מעל הים, יברך ברוך שעשה את הים הגדול,

ואם גם על האוקיינוס ברך עושה מעשה בראשית,

אז גם כן יצא מצב לחזור ולברך שעושה את הים הגדול.

לגבי תפילה בציבור וקריאת ספר תורה,

בטיסות שיש בהן יותר מבניין יהודים,

שאומרי תורה ומצוות שרוצים להתקבץ ביחד ולהתפלל,

אז אם אפשר לארגן את הדברים האלה מראש או תוך כדי הטיסה,

וצריך לדעת שצריך להקפיד על כל כללי עצמיות וכל התנאים שיאפשרו להתפלל. כלומר,

שאם נמצאים במקום התפילה, אתה נמצא ויש שם נשים שהן לא מכוסות,

ויש שם טפח מגולה באישה,

שאי אפשר להגיד דבר שבקדושה כנגדו,

ואומר שאסור להתפלל שם.

אלא השתדלו לארגן לעצמם מקום מיוחד במטוס, מקום מסוים ששם יש רק גברים,

שאין בעיות של צניעות,

ושם יוכלו לארגן מניין. אם יש להם ספר תורה, ודאי אפשר לקרוא בספר תורה, ולהתנהל,

שהמניין יתנהל כאילו הוא נמצא ממש במבנה סופגית.

צריך להקפיד שכל המתפללים יהיו מרוכזים במקום אחד,

שזה לא יהיה הפסק ביניהם,

זה ייחשב כביכול בעניין אחד.

לגבי הפרשי זמנים ותאריכים בטיסה,

יש הרבה שאלות לגבי שינויי תאריכים והפרשי שעות,

שיש בין, כשאדם יוצא ממקום, מגיע למקום אחר,

פתאום הוא גילה שזה יום אחר, או שהוא הפסיד יום, או שהוא הרוויח יום.

אדם שעובר בין יבשות שונות,

במיוחד כשאדם עובר ממזרח למערב ביחס לארץ ישראל וירושלים,

לדעת רוב הפוסקים, ירושלים היא מרכז העולם.

ארץ ישראל וירושלים היא מרכז העולם.

בעצם, כל מה שמתפלת זה, זה החצי הזה, ירושלים היא מרכז העולם.

כך שבארצות שהן מזרחיות לירושלים, כגון אוסטרליה,

אז שם היום מתחיל כל מה שמזרחה לירושלים,

בעצם היום מתחיל שם לפני,

מה שקורה, לפני הזמן בארץ ישראל.

לכן באוסטרליה היום מתחיל שש שעות קודם ארץ ישראל,

יש שם לפני שש שעות אחורה.

ובארצות המערביות לירושלים, כגון ארצות הברית, יפן,

שם הוא מתחיל שש-שבע שעות אחרי.

יוצא שההפרש בין אוסטרליה ליפן זה יותר מ-12 שעות.

זה ממש חצי יום.

והנוסע ביניהם יוצא שהוא או מפסיד או מרוויח יום.

אז לכן הכלל בכל נושא ההפרשי זמנים, הכלל הוא כזה.

כל זמן שהוא נמצא במהלך הטיסה או ההפלגה במטוס או בוניה הוא מחשב את הזמן והתאריך כפי הזמן שהוא ממנו יצא.

הוא יצא עכשיו מארצות הברית, היה יום שלישי,

שעה-שתיים בצהריים, הוא לא משנה את השעון.

הוא ממשיך לחשב את כל התנהגותו במהלך הטיסה כמו השעון במקום שממנו הוא יצא,

עד שהוא מגיע למקום חדש,

ושם הוא מייד משנה את הזמנים לפי המקום החדש,

והכל על כל המשתמע מכך, ואנחנו נפרט.

כך פוסק פשוט אורי ציון חלק א', סימן י' ד',

שככה צריכים לחשב את הזמן.

יש, שמעתי שחולקים ורוצים להגיד שבעצם

בעצם צריך לחשב את הזמנים לפי המקום שהמטוס נמצא בו, כאילו היה על הקרקע.

בכל מקום או מקום הדבר הזה לא יצא מזה מחלוקת,

איך לחשב את הזמן, ולכן כדאי לשאול מורה הוראה בעניין הזה.

בכל אופן,

יש עוד רואים שאם עכשיו הוא יודע, הוא ישאל את הדיילת או את הטייס,

איפה אנחנו נמצאים עכשיו בערך,

ומעלה איזה ארץ אנחנו נמצאים?

ואז נגיד לו, מה השעה בארץ הזאת?

מה בדיוק קורה שם? ואז הוא יוכל לחשב את הזמן.

אדם האור לציון אומר שיחשב את זה, העולם יחשב מהמקום שהוא יצא.

כל זמן שהוא במהלך הניסה הוא מחשיב את עצמו מהמקום שהוא יצא, עד שהוא ינחה. ברגע שהוא נחת הוא מחשיב מהמקום החדש.

לגבי כניסת שבת, אסור לטוס בערב שבת מבעוד יום,

אפילו שהמטוס יהיה באוויר במשך כל השבת.

אף על פי שזה...

או שיש מציאות כזאת שהוא אומר, אני אגיע,

גם אם אני אגיע לשדה תרופה,

אז אני אשעה שם בשדה תרופה עד מוצאי שבת, אני לא אצא. אני חייב לתרופה.

שדה כזה ודאי שאסור לעשות.

יש פה בעניין של

עונג שבת, בכל הפרטים שייכים לשבת.

וכן, אסור לצאת בערב שבת בטיסה ממקום אחד,

אפילו שהוא יגיע ליעד, יהיה כבר צאת השבת.

כל השבת הוא יהיה במטוס,

והוא יגיע ליעד שלו רק בצאת השבת.

למה?

כיוון שבעת שהותו במטוס הוא נמצא מחוץ לתחום שבת.

מחוץ לתחום שממנו הוא יצא, הוא יצא ממקום אחד,

תחום שבת עד אלפיים אמה,

והוא יצא מחוץ לתחום הזה.

וזה לכאורה ספק דאורייתא אם יש איסור תחומים מהעשרה טבחים למקום פטור,

וכלל גדול בידינו שספק דאורייתא לחומרא.

לכן, כיוון שהדבר הזה לא יצא נגד ספק וספק דאורייתא,

אתה פוסק באור לציון, בראשות מרחב יצחק,

שמחמת ספק איסור תחומים אסור לטוס במטוס,

אף על פי שכל השבת הוא יהיה באוויר.

ויש מקילים אם רוב הנושאים הם גויים.

זה נכון באמת לשאול חכם מה עליו לעשות במקרה כזה.

אם הוא נאנס וקרא והוא באמת תכנן לצאת,

יצא מספיק זמן קודם השבת,

ובאמת הטיסה הייתה מתוכננת להגיע ליעדה קודם השבת,

אבל קרה שהטיסה נתארכה והוא הגיע ליעדו וכבר נכנס שבת.

במקרה כזה אסור לו לצאת מהמטוס עד מוצאי שבת, אם מאפשרים לו.

אם לא מאפשרים לו להישאר במטוס,

כמובן הוא יצא מיד לטרמינל ויעשה את השבת בשדה התעופה,

במקום שם,

ולא יצא את המקום.

אלא שיש כל מיני תהליכים שאדם יוצא מהמטוס, אז יש ביקורת גבולות, ביקורת דרכונים,

בכל חתימות וכאלה,

וכמובן לא יאפשרו לו שלא לעשות את זה. בגלל זה ודאי שמותר לו לתת את הדרכון שיחתימו אותו. כמובן מי שעושה את זה גויים,

עדא עתא דנפשיהם עושים את זה,

וכן באונייה, אם הוא מפליג באונייה והאונייה הגיעה לחוף בשבת, אסור לרדת מנהל מוצאי שבת,

אלא אם כן היא צריכה להמשיך בהפלגה,

ואז הוא ירד ויישאר מיד בשטח הנמל ולא יעזור שם.

אסור לנסוע בשבת ברכבת או באוטובוס של נוכרים,

אף על פי שהנוהג פה הוא גוי.

בארצות הברית או באירופה יש רכבת סברווי,

רכבת תחתית, ששם הנהג הוא גוי ורוב, ככל הנוסעים, הם גויים.

בעצם הגוי עושה את זה בשביל עצמו,

ואני לא נהנה ממלאכת שבת,

הוא לא עושה עבורי, הוא נוסע בשביל עצמו, רוב הנוסעים גויים,

בכל מקום אסור לנסוע בשבת ברכבת,

אפילו שהיא עוצרת בלאו הכי בכל תחנה, ואז אני אומר, הוא גם לא עוצר בשבילי,

אני לא לוחץ על כפתור.

כל תחנה היא עוצרת ואני יורד

כיוון שיש בו איסור תחומים,

איסור תחומים נוהג בקרקע וכיוון שהרכבת נוסעת על הקרקע, יש בו איסור תחומים,

עובר מתחומות-תחום בשבת.

דבר נוסף, שיש לזה גם אישור זילות עבדי שבת,

וזה מנצורה הזאת,

כאילו שיש לזה, פה אין את הבעיה של מלאכת שבת.

זה שם הוא בעיה של תחומים מסביבים של זילות על שבת.

כך פוסק בשוט יכבה דעת חלק ו'.

לגבי צאת השבת,

אסור לצאת במוצאי שבת או יום טוב לחול.

באופן כזה שהוא יגיע ליעד, שם עדיין יהיה שבת או יום טוב.

כי אנחנו יודעים שלמשל ארה״ב,

בארה״ב, יש בין 6 ל-7 שעות אחרינו, הכל מגיע אחרינו.

אדם,

אין ציור בעצם כזה שהוא יגיע לארה״ב, כי הטיסה הזאת הולכת יותר זמן.

אבל כאילו יצויר שהוא טס למקום ששם עדיין לא יצא שבת, למשל בצרפת,

שם השבת היא מתארכת יותר, כי שם השקיעה היא מאוד מאוחרת,

ולו יצויר שבעצם הוא יוצא מיד בצה שבת בטיסה,

וכשהוא מגיע ליעד עדיין בצרפת לא יצא השבת.

אז לכתחילה, ודאי שאסור לצאת בטיסה כזאת,

ואפילו ליום טוב שני של גלויות, אפילו יצא הוא בן ארץ ישראל,

שאצלו נוהג יום טוב אחד,

ומוצא יום טוב מיד הוא יוצא, אבל בחו״ל עדיין יש יום טוב שני של גלויות, זה יום טוב גמור עבורם.

הוא יגיע לשם, יהיה יום טוב,

אז לכן לכתחילה אסור לעשות את זה.

אלא שאם בכל זאת היה צריך ויצא ועשה את זה,

המקום שהוא מגיע לשם, אם זה שבת, צריך לנהוג כמנהג המקום בדיוק.

כל דיני שבת, כל דיני יום טוב, לרבות התפילות,

אף על פי שהוא יתפלל כבר ערבית, הוא יגיע למקום שעדיין שם לא יתפללו ערבית, יתפלל איתם ערבית, יעשה איתם הבדלה.

עדיף כמובן שההבדלה ישמע ממישהו אחר שרואה צריך לברך את הברכה עוד הפעם,

אבל אם לא, יעשה אינה כמנהג המקום על כל המשנה מהמקום.

לגבי ראש חודש,

אם במקום שהוא יצא משם, הוא יצא עכשיו מארץ ישראל,

מארץ ישראל כבר נכנס עוד חודש,

הוא יתפלל ערבית קודם כשהוא עלה לניסה,

אמר בה יעלה ויבוא והוא הגיע ליעד,

וביעד עכשיו זה עדיין המנחה, זמן המנחה.

והם עכשיו עומדים להתפלל למנחה,

אבל הוא כבר הכניס את ראש חודש, הוא התפלל כבר עמית של ראש חודש,

אמר יעלה ויבוא, מה יעשה?

מקום כזה,

גם פה ינהג בדיוק כפי הציבור וכמנהגם,

ולא יתפלל את המנחה ולא יאמר יעלה ויבוא,

לגבי זה גם בברכת המזון, לא יזכיר, יעלה ויבוא,

אלא שלא צריך לך שוב לחזור ולהתפלל איתם. אם הוא יתפלל איתו כבר מנחה רבלית, אז לא צריך לחזור ולהתפלל.

אלא למשל ברכת המזון, אז לא יזכיר שם יעלה ויבוא, כי מבחינתם עדיין שמה לא נכנס הראש חודש.

עדיין לא יגיע.

וכן כמובן המצב הוא ההפך.

פסח, אדם שצריך לטוס בימי פסח,

אז אמרנו לגבי המאכלים צריך מאוד מאוד להקפיד כדי להימנע בכלל זמי פסח, אבל אם שבכל זאת צריך אז צריך לבדוק טוב את עניין הכשרות במטוס,

וכמובן לא להשתמש בתנורים ובכל הפרטים האלה,

וזה באמת רבה המכשלה.

לגבי ספירת העומר,

פה יש באמת הרבה תקלות,

כמה שבטיסות ארוכות יכול להיות שבעצם יתווסף לו יום,

שהוא יחסיר יום.

כיוון שאדם יצא עכשיו מארץ ישראל,

או נגיד יצא מאוסטרליה,

ושם היה יום ראשון, יצא ביום ראשון, היה ל' לעומר.

ל' לעומר.

הוא שעה במטוס והגיע עד לקצה השני של הכדור, עד ליפן,

ושם כבר מברכים ל'ג לעומר.

או סליחה, ל'ב לעומר.

ל'ב, הפסידיו.

ויוצא שאת יום ל'א הוא לא בירך.

הוא לא ספר ולא בירך.

מה יעשה?

אז ככה.

אם הוא הפסיד יום שהוא לא ספר אותו,

ימשיך לברך כמו אותו מקום שהוא נמצא, סליחה, ימשיך לספור כמו אותו מקום שהוא נמצא שם, בלא ברכה.

ואם הוא הרוויח יום,

לגמרי שהוא טס פיסה הפוכה, הוא יצא בל' לעומר,

וטס יום שלם והגיע לשעה, ועוד פעם ל' לו.

או כט, הפסידיו, אחורה.

אם עדיין בכט, במקרה כזה, יספור בלא ברכה, וכמובן, אם מפה ואילך ימשיך לספור עם ברכה.

לגבי ארבע צומות

ותעניות ציבור,

אז אם הוא יצא ממקום ששם התחיל הצום, התחילה תענית,

אז במהלך התיסה הוא נוהג כמובן, כמו שהסכמנו,

כמו המקום שממנו הוא יצא.

אבל כשהוא הגיע ליעדו,

יוצא שבמקום שהוא יצא משם,

התענית כבר הסתיימה,

סיימו, כבר אוכלים.

אבל הוא הגיע למקום, עכשיו ליעד,

ששם עדיין יש עוד כמה שעות עד סוף התענית.

יוצא שהתענית שלו התארכה יותר.

אמרנו, במקרה כזה,

צריך לנהוג לפי זמן המקום החדש, אפילו שבמקום שלו כבר הסתיים התענית,

והוא לא מחשב את הזמן הזה כביכול משם.

גם בתענית תשעה באב, שלכאורה היא תענית ארוכה במקרה כזה,

כמובן שאין היתר וחייב לדאוג כמו המקום שאליו הוא הגיע,

אף על פי שכבר זה יוצא יותר שעות מהמקום שלו הוא יצא,

אלא שבשעת הדחק יש אפשר...

כן לסמוך עד השקיעה ולא עד לצאת הכוכבים שיוכל להקל, כי מבחינתו הוא יצא. החישוב של הטעניות הוא לא מחושב לפי שעות,

לפי 24 שעות או לפי שעות מסוימות, כמה זמן זה, אלא זה לפי הזמנים,

הזמן שמשם הוא יצא והזמן והמקום שהוא לא הגיע.

לגבי ספירת הנידה,

אישה שטסה ממדינה למדינה,

שיש הפרשי שעות בין מדינה כזו לכזאת,

והיא סופרת, היא עכשיו בימי ספירת שבעת הנקים שלה,

או לעניין ספירה של וסת, הפלגה, או וסת החודש,

הדברים האלה,

ויוצא שפעם קרה שנחסר, התווסף ליום,

או במקרה כזה, או במקרה מסוים נחסר ליום,

אף על פי שבמקום שאימנו יצא, עכשיו היא הגיעה ליעד,

ולפי הזמן של החישוב של המקום שמנו היא יצאה,

כבר עבר זמן שבעת הנקים. לכאורה כלומר היא יכולה לטבול,

אבל במקום שאליו היא הגיעה, עדיין זה יום שביעי לספירה שלה, ועדיין, לכאורה,

עדיין לא יכולה לטבול.

באמת, כמו שאמרנו גם פה במקרה הזה,

לעולם היא תחשב את הזמן לפי המקום שאליו היא הגיעה.

כל זמן שהיא לא נחתה במטוס,

אז מחשבים את הזמן טוב במטוס, אין איפה לטבול, אין איפה לעשות.

אבל כשהיא הגיעה למקום,

ליעד שלה, ושם הזמן עדיין לא הגיע, עדיין לא שקעה חמה, אסור לה עדיין לפעול, כמובן שהיא מחשבת לפי המקום שאלת הגיעה.

וכך בכל הדברים שקשורים להפרשי זמנים ושעות.