איוב טען "הייתי שיכור"
- - - לא מוגה! - - -
איוב היה טוען טענות על הקדוש ברוך הוא.
היה לו טענות.
אולי הקדוש ברוך הוא התבלבל בין אותיות אויב לאיוב.
אבל אחר כך הוא אמר, מי
עשה שטף לתעלה? מי שם שטף לתעלה?
כל סערה יש לה תעלה שממנה היא ניזונה ויש שטף
שמגיע לשם ומשאיר אותה שחורה.
כשנפסק המעיין היא נהיית לבנה.
אז איך הקדוש ברוך הוא יודע לתת לכל סערה, מעשרות אלפי הסערות שיש לאדם בראש, נותן לו לכל אחד ואחד מזון.
אז אם הוא לא מתבלבל פה, הוא מתבלבל בארבע אותיות.
כל מיני דוגמאות כאלה שהספר מלא.
בסוף
איוב היה נדמה לשיכור.
זה כמו שיכור שבשעת שחרורתו דיבר נגד המלך.
כמו כל השיכורים, דיבר, דיבר, דיבר, נפנף בידיים והכול.
בסוף תפסו אותו, לקחו אותו למשטרה,
כבלו אותו, ביזית את המלך, עשית ככה.
הפרעת לשוטר בעת מילוי תפקידו, כל מילה חרית, כל מיני סעיפים.
וזהו.
כשהוא מתפקח, אז הוא מבין מה הוא עשה ומה גרם שהוא הגיע לפה וכו' וכו'.
איוב, נדמה לי שיכור,
שאחרי שהוא דיבר דברים לא רק לעניין, הביאו אותו לפני המלך
לשפוט אותו.
אבל היה תור, לפניו נשפטו כמה.
פתאום הוא רואה את המלך ואומר, זה לכלא,
זה לכבשן האש.
זה לפה, זה לשם, זה לתלייה. יואו, יואו.
צריכים לצעוק, שיכור הייתי,
שיכור הייתי, שיכור הייתי. אני לא אשם, שיכור הייתי.
כשאיוב שאל את כל השאלות, פתאום הוא ראה מה הקדוש ברוך הוא,
העניש את אברהם, העניש את יצחק, העניש את יעקב,
את משה, את דוד, את שלמה.
מה?
דוד לא היה, זו דוגמה, כן?
אז הוא אמר, אם אלה הגדולים נענשו,
מה אני? שיכור הייתי, תפס את עצמו ואומר, שיכור הייתי. דיברתי,
לא, דיברתי בשעה של שכרות.
זה לא תירוץ.
דיברתי בשעה של שכרות.
בלי תירוץ.
עוד פעם.
זה תירוץ של שיכורים.
אבל הוא אומר,
אני הייתי שיכור, פירושו של דבר, לא ידעתי מה אני אומר בגלל השכרות.
לא.
חוזר בי, הייתי שיכור.
לא. עכשיו אני צחי, אני מבין.
לא בשביל תירוץ.
תפתור אותי מהעונש. הפוך.
אני רואה מהעונשים, סליחה, הייתי שיכור.
לא תפתור אותי,
כי הוא היה בתוך הבלאגן כבר.
אלא עכשיו אני קולט.
הייתי שיכור.
כי בן אדם חושב, אני בסדר.
ואיוב היה באמת בסדר.
איוב היה באמת בסדר.
השם העיד עליו שאין כמוהו בכל הארץ.
יראה אלוקים בשר מרע עם חותמת של הקדוש ברוך הוא, מה אתה רוצה עוד?
מה רוצים ממנו?
אה,
אבל אתה היית יועץ של פרעון.
ובשעה שהוא אמר אהבה נתחכמה, לא.
ושהוא אמר את הגזרות לעשות ליהודים.
מה אתה עשית? שתקת.
אה, שתקת.
למה לי להיכנס לזה? למה לי לשבור את הראש? למה לי להתנגד למלך?
למה אני צריך את זה? שתק, שלום.
יתרו ברח.
אני פה לא נשאר, הם אנשים כאלה משוגעים שרוצים להרוג עם שלהם.
שלום, ברח.
זה זכה להיות בלשכת הגזית,
זה קיבל ייסורים,
ייסורי איוב.
אתה יכול לשמוע שהולכים
למחוק עם ואתה יושב בשקט?
אתה צדיק, אתה לא עשית אוון, אתה הכול, אתה מצוין, אתה משהו.
אבל פעם אחת
היית צריך שם לצעוק גוואלד,
לעשות כזה דבר?
להשמיד עם? לרצוח תינוקות?
לא צעקת?
לא יצא לך?
אתה תצעק, אל תדאג.
אתה תצעק!
זה על פי הפשט.
על פי הסוד,
איוב היה גלגול של תרח אבי אברהם.
מכיוון שהוא החטיא את הדור לעבודה זרה, שאפילו בני נוח חייבים,
משום המצוות בני נוח לא לעבוד עבודה זרה.
מכיוון שהוא החטיא את הדור והיה מפיץ גדול של עבודה זרה,
למרות שהוא חזר בתשובה בסוף ימיו,
אבל זה לא הספיק לתקן את כל מה שהיה צריך לתקן,
ולכן היה צריך לחזור בגלגול עוד פעם.
ויש רמז,
בסוף איוב,
שהוא רומס שהוא הבין, בסוף הוא הבין
על מה היה לו הכל,
והוא רומס שהוא ידע שהוא גלגול של תרח.
ושם כתוב עפר ואפר.
זאת אומרת, הוא ידע שהוא אבא של עפר ואפר.