בטטות במקום יהלומים
- - - לא מוגה! - - -
אני אספר לכם בינתיים סיפור קטן.
פעם אחת
היה אדם עני מאוד,
שכבר אמר לי, אשתו תשמעי, אני הבטחתי לך בכתובה שאני אפרנס ואזון ואוקיר ומכלכל וזה וכל הדברים.
אני לא יכול לעמוד בזה,
ואני מבקש ממך בקשה אחת שתסכים איני.
אני מתכוון
לצאת למסע ארוך,
שאם אני לא חוזר ממנו עם כסף,
אני נותן לך גט פיטורין ואנחנו נפרדים.
לאן אתה מתכוון ללכת?
הוא אומר לי, אני הולך למדינת הים.
שם יש מפה שסבא של סבא שלי השאיר לנו בירושה,
ששם יש
שרטוט
שאמור להוביל את בעל המפה הזאת
לאי שכולו יהלומים.
יש אי של יהלומים.
לפי המסורת של אבותינו,
יש לנו את המפה.
אשתו נתנה לו ברכת הדרך
והוא יצא לדרכו.
יצא לדרכו
חודשים.
לפי המפה,
עובר ימים מדינות
והוא רואה ממול,
השמש כאילו נמצאת
על המים.
בחיים שלו הוא לא ראה כזה אור עצום.
הוא חותר לכיוון
ומתברר לו שזה לא השמש, כי פתאום הוא רואה שהשמש עולה
והאור הגדול נמצא למטה.
הלב שלו דופק ופועם,
והוא אומר, אולי הגעתי לאי.
ואכן הוא חותר בשארית כוחותיו, מגיע,
לא יאומן כי יסופר.
אי שלם,
אין חול,
רק יהלומים.
הכל יהלומים.
הוא יורד במהירות לחוף,
לוקח את הסכין
ומתחיל למלא, למלא, למלא, למלא במהירות.
הוא לא מבחין.
פתאום מקיפים אותו ילידים של האי והם צוחקים.
הוא מסתכל, נבהל,
מה קרה?
מה אתה עושה?
אומר להם, אני אוסף יהלומים.
אמרו לו, מה זה יהלומים?
אמר להם, זה יהלומים.
אמרו לו, זה חול.
זה חול?
אומרים לו, כן, זה כל האי שלנו, זה החול שלהם.
אבל זה יהלומים!
אמרו לו, לא, זה לא יהלומים.
מה, אני סהרורי?
מה, אני לא יודע מה שאני מדבר?
אתם בטוחים מה שאתם אומרים?
הם אומרים, מה זה, אצלנו משחקים עם זה? זורקים אחד על השני? מה אתה מדבר שלויות? מה זה יהלומים?
רגע, אני לא מבין, אבל באי הזה יש משהו
שהוא יקר המציאות, נכון?
אמרו לו, עכשיו אתה מדבר, תגיד מה אתה רוצה.
אמר להם, מה עיקר המציאות פה?
אמרו לו, פה?
למעלה ממאה שנה לא מצאו בטטות.
אם תמצא בטטות,
ייתנו לך כל הון שבעולם.
אמר להם, אתם בטוחים?
אתם מתכוונים לתפוחי אדמה?
אמרו לו, כן.
טוב, שמע מה שהם אומרים.
אמר, כבר הגעתי עד לפה חודשים רבים.
מה, אני אחזור עם חול?
אז אני אחפש מטטות.
באחד הימים
הוא דורך על משהו, והופ!
נופל.
מסתכל מה הוא רואה?
תפוח אדמה.
וואו, וואו, וואו, איזה שמחה, איזה שמחה.
מסתכל עוד,
רואה ערוגות, תפוחי אדמה.
לוקח אשר את הסכין, ממלא, ממלא, ממלא, ממלא.
ומחכה לחשיכה,
גורר את זה בשקט, בשקט, בשקט.
גורר את זה במהירות לכיוון הסירה,
מעלה את הבטטות,
ומתחיל לחתור לכיוון הים.
הצליח לברוח, אף אחד לא הרגיש, אף אחד לא תפס,
אף אחד לא ראה.
וככה הוא חותר, חותר ימים,
מגיע אחר כך לחוף מבטחים,
עולה עם כל השקים של הבטטות,
אונייה,
ולכיוון הבית.
יש לו עכשיו נסיעה ארוכה,
כמה חודשים,
אבל היה שווה.
הוא רק שכח דבר אחד,
בטטות לא מחזיקות מעמד.
והם התחילו להרכיב,
ולהסריח,
ולהתליע.
ג'יפה.
ג'יפה.
והוא ככה מגיע הביתה יום אחד בלילה,
מחכה שכל בני העיר ישנים,
דופק בדלת במהירות,
אשתו פותחת,
בעלי היקר,
מכניס את כל השקים,
נכנס למפנים,
ואשתו אומרת, מה הבאת?
איש, איש, מה זה?
מה עשית?
הוא אומר, לא עשיתי כלום.
מה זה ריח?
פותחת, יא חביבי,
תולעי,
ג'יפה, בצק של תפוחי אדמה,
פירה, פירה
של רקבון.
משוגע,
מה עשית?
אמר לה, הבאתי תפוחי אדמה, בטטות.
תגיד, אתה משוגע?
אני שלחתי אותך להביא בטטות?
אתה היית אמור להביא הלומים, מה הבאת בטטות? כל הבית מלא בטטות,
כל החיים אכלנו בטטות.
מה הבאת?
מה, בטטות זה לא יקר?
אמרה בעלי השתגע.
בעלי השתגע.
וחביבי, הבן אדם הזה תפס את הראש,
היה לו שקים כבר מלאים כאלה, ומה הוא עשה?
שפך אותם במו ידיו
במילה בטטות.
אתם מבינים את הסיטואציה?
זה הסיפור עלינו.
אנחנו ירדנו מהעולם העליון לפה בשביל להחזיר לשמיים יהלומים.
תורה ומצוות ומעשים טובים, יהלומים. כל מעשה, כל חסד,
כל מצווה, כל צדקה, כל לימוד תורה,
הכל יהלומים.
בסוף מה אנחנו עושים?
עוזבים את התורה והמצוות ומתעסקים בבטטות.
עד גיל 13,
כל אחד
מקיים תורה ומצוות, פחות או יותר עושה בר מצווה, תפילין וזה, ומאושר. יש לי בר מצווה, בר מצווה, בר מצווה,
ואחרי זה עוזב את המצוות, עוזב הכול, הולך למועדונים, דיסקוטקים, עגילים,
שערות עומדות,
כתובת קעקע, מכנסיים קרועות, בלי נעליים,
אוכל במסעדות,
ברים, פאבים, בטטות,
צ'יפסים,
פירה,
סלט תפוח אדמה,
בטטות בקיצור, כל החיים סביב הבטטות.
ואחרי 70 שנה הוא יגיע לעולם האמת,
ויגידו לו, מה עשית?
מה אני עשיתי? אתה יודע כמה בטטות אכלתי?
יגידו לו, יא אבבל, שלחנו אותך בשביל לאכול בטטות?
שלחנו אותך להביא הלומים!
ואז יחפשו בהיסטוריה שלו, ופתאום יגידו, אה,
אה, הנה, הנה, הוא הניח תפילין, הנה פה הוא שמר שבת, הנה פה, פה, וואי, וואי,
איזה מצוות יש לו, איזה מצוות!
ופתאום הוא יתפוס את הראש,
יכולתי לעשות כמויות.
היה בשכונה שלי חוזרים בתשובה,
היה אנשים שהלכו לשיעורים,
היה זה, ואני טמבלולו,
הלכתי למועדונים,
הלכתי לשטויות, בטטות, החלפתי בטטות במקום יהלומים.