תרגילי יצר הרע בעינים

- - - לא מוגה! - - - 

כל מה שמשפיע על העיניים ומטה את לבבו של האדם,

אם אדם רוצה לשפוט כהוגן,

צריך לסלק את זה מנגד עיניו.

ולכן הדרך הראשונה לבטל את מחשבות העבודה הזרה, הוא ביטול הצלמים,

ורק אחר כך יש תקווה.

אם אדם אומר, אני מרגיש קרירות בעבודת השם,

אני לא מתחזק,

אני מנסה, אני הולך לשיעורים,

אני פה, אני שם,

תבדקו אצלו בבית, אם יש לו את הטמפלוויזיה,

אז תבינו את הכול.

אם אחרי שיעור אתה בא הביתה

ואתה רואה את כל הטומאה שיש שם,

איך אתה רוצה להתחזק?

איך אתה רוצה שיישאר לך משהו?

הרי ברגע אחד,

ברגע אחד הכול עובר, הכול נשרף.

זאת אומרת, אם אדם רוצה באמת באמת להתחזק,

אז הוא צריך לטהר את הבית שלו מכל דבר שיכול להשפיע עליו

ולגרום לו להטעה את השכל לכיוונים אחרים שהם נגד התורה ונגד השם.

בלי זה אין אפשרות שאדם יתחזק באמת.

יכול להיות שהוא יעשה מצוות,

יכול להיות שהוא ילך לשיעורים,

יכול להיות שהוא יעשה הרבה דברים נפלאים, גמילות חסדים,

אבל בפנים הכול יהיה רקוב.

והתורה על זה מזהירה בפרשה.

אפילו עבודה זרה שאתה מואס ואתה מלגלג ואתה מזלזל,

ואתה קורא לה שיקוץ ואתה קורא לה גלל,

אבל בתוך הלב בפנים,

פן יהיה שורש פורה ראש ולענה.

זה צמחים מרים.

בהתחלה שורשים, אתם יודעים,

מי ששם פעם איזה גרעין

בתוך מים

ראה שהוא משריש לאט-לאט שורשים לבנים קטנים,

אחר כך הם מתפתחים והם נהיים יותר גדולים,

ואחר כך מעבירים את זה לעציץ וזה נהיה כבר יותר עבה.

אחר כך שמים את זה באדמה,

ואם ראיתם באור יהודה, יש כמה עצים שהשורשים הרימו את המדרכה.

איך זה התחיל?

זה התחיל משורשים לבנים קטנים.

גם אצל האדם בפנים

דעות כוזבות,

משתרשות אצלו בלב,

ולאט-לאט זה מתפתח עד שיום אחד פתאום לא מבינים איך הבן אדם נהיה כופר.

בן אדם, טוב,

מכירים אותו כולם, מה קרה?

מה קרה ששברת כלים?

זה לא התחיל הרגע.

זה לא המקרה האחרון.

זה לא מה שחושבים.

זה לא מה שהוא אומר גם.

הוא בעצמו לא יודע שהנטיעה התחילה בשעה שכל מה שהוא ראה בעיניו

נכנס והשתרש, נכנס והשתרש,

עד שנווט ואחר כך יצא והשתריש שורשים עבים,

עד שגרמו למה שגרמו.

זאת אומרת, מאברהם אבינו למדנו שכך צריך לעשות, לסלק מן העיניים את הדברים שהאדם

יכול להיות מושפע בהם נגד השכל.

ראינו גם אצל נבוכדנצר הרשע,

שהוא רצה להטעות את העולם

בעבודה זרה.

מה הוא עשה?

הלך ועשה צלם, איזה צלם? גבוה 60 אמה,

ורוחבו 600.

30 מטר

על 3 מטר,

בניין 4 קומות,

זה 12 מטר,

8 קומות, 24. 10 קומות,

עשה צלם

ברוחב 600, שזה 3 מטר.

וציווה לכולם להשתחוות לצלם.

כשכולם רואים צלם מקושט בגודל כזה בכסף וזהב,

מאליו יושפעו כולם לעבוד עבודה זרה.

זה נותן כוח,

זה נותן חשיבות,

זה נראה משהו.

ראית?

ראית?

אנשים הולכים בארצות הברית, במנהטן,

ומסתכלים למעלה, רואים גורדי שחקים.

עכשיו, איך הם רואים את האמריקאים?

יא חביבי, איזה מעצמה, איזה מעצמה,

תראה מה בנו, תראה איזה בניינים,

תראה איזה חוכמה.

אבל זה שקר.

אמריקה?

זה המדינה הכי פחדנית שיש בעולם.

בודקים את הנעליים של כולם, מריחים את הגרביים.

מדינה פחדנית כזאת עוד לא ראיתי.

מגדלים, גורדי שחקים,

מה קרה?

אז העיניים מראות עוצמה,

אבל המציאות,

חוויפים.

אבל זה העיניים, הכוח של העיניים משקר, ונבוכדנצר ידע את הכוח הזה, עשה צלם

שלושים מטר גובה, שישים אמה

על שש אמות.

כסף וזהב,

הוא ידע שבזה יושפעו כולם מעבודה זרה,

כי בשעה שהחוש רואה את הצלם, הוא לא יכול לסבור משהו אחר,

כי זה משפיע עליו,

ורק אם יבטל את חוש הראייה,

הוא יוכל להיות שקול בדעתו להחליט מה אמת ומה שקר, מה לרחק

ומה לקרב.

אם כן, לא רק בענייני עבודה זרה כך הם הדברים,

אלא בכל העניינים של עבודת האדם,

כי האדם נמשך אחרי מה שעיניו רואות

ואחרי בני אדם הנמצאים בסביבתו בעולם.

זהו,

העיניים.

שני סרסורי החטא יש.

אחד מהם זה העיניים.

העיניים.

לא תטורו, מזהירה התורה.

לא תטורו.

אדם רואה הרבה אנשים מתאספים סביב בן אדם, גם הוא מתחבר.

מה אומרים, מה מקשקשים, לא מעניין.

אחד, כותבים עליו שהוא סלב,

כולם רודפים אחריו.

למה? הוא רואה בעיניים.

וככה זה נמשך.

זאת אומרת, אם מכבדים מישהו,

כולם מכבדים אותו. אם מבזים, כולם מבזים.

למה?

הם רואים שכולם מתנהגים ככה.

אלא מאי?

הרמב״ם כותב איך באה הטעות לעולם.

איך עובדי עבודה זרה טעו.

הם בהתחלה חשבו שהגלגלים והמזלות

הם השלוחים

של הקדוש ברוך הוא להנהיג את הבריאה.

הם ראו שמש מהירה לעולם, ירח,

כל הגלגלים.

אז הם אמרו, אלה השליחים של הקדוש ברוך הוא.

הם מנהיגים את הבריאה.

הם רצו לחלוק כבוד לקדוש ברוך הוא.

אבל מה אמרו? את הקדוש ברוך הוא לא רואים.

את השמשים שלא רואים.

נחלוק כבוד לשמשים?

אז ממילא אנחנו חולקים כבוד אליו.

אבל אחר כך לאט לאט הם טעו וסברו שהמשרתים בעצמם יש להם כוח עצמי

והם פועלים בזכות עצמם.

ואחר כך הם הורידו את זה כלפי מטה ועשו את זה בבתים.

ובסוף שלחו בכלל שהכוונה הייתה שדרכם הם ישבחו למי שברא אותם.

ואז התחילו לעבוד עבודה זרה בפשטות.

אנחנו בימינו אין לנו עבודה זרה כזאת חוץ במזרח הרחוק,

ואולי עוד כמה מקומות פזורים.

אבל בזמננו שולטת הכפירה והאפיקורסות בעולם,

ואין מאמינים כלל,

משום שטבע האדם

להימשך אחרי משרואות עיניו.

וכיוון שבהנהגות בני האדם הוא לא רואה כלל אמונה,

הוא רואה שכל אחד עושה מה שבא לו והוא מצליח,

אז הוא אומר, הנה, תראה,

עושים את כל העבירות ומצליחים, מה אתה רוצה ממני?

אז הוא נוטה אחרי העיניים.

והוא לא יודע בעצם שהיצר הרע ביקש מהקדוש ברוך הוא והתחנן לפניו, אמר לו, ריבונו של עולם,

תראה, זה לא פייר

יצר הטוב,

אין לו בעיה להוכיח שהאמת בצד שלו.

אבל אני, יצר הרע, אני, כל מה שבנוי אצלי זה שקר.

איך אני אשקר לאנשים ששקר זה אמת?

יש לי בעיה לשקר ולהגיד ששקר זה אמת.

ניתן לבדוק.

אז אני מבקש ממך, ריבונו של עולם,

שאתה תיתן לי את האפשרות לייפות

את השקר.

אני רוצה שתיתן לי אפשרות לשבח את המגונה.

אחרת לא יהיו לי כלים להטעות את בני האדם. התפקיד שלי להיות מטעה, איך אני אטעה אותם?

אם זה קל לברר,

תהיה לי בעיה.

אז הקדוש ברוך הוא נתן לו את הכוח, ומה הכוח שלו?

יצר הרע בוחר כמה אנשים שהוא רוצה בעולם.

בין נותן להם עושר והצלחה,

למרות שהם רשעים גדולים לאין שיעור.

לא בגלל שמגיע להם,

בגלל שהם החיילים שלו,

הם השרים שלו,

הם ההוכחה שלו שדרך השקר משתלמת.

אז הוא לוקח כמה אנשים

ומאדיר את שמם,

ואז העולם אומר, אבל הנה, הם ציוו, תראה איזה רשע,

תראה מה הוא עושה,

תראה זה, והוא מצליח, למה אני צריך...

אני יושבת ללמוד כל היום,

למה אני צריך לעשות כל הדברים האלה?

נמצא שהאדם בסוף איפה נופל?

בראיית העיניים,

בזה שהוא מצביע על המציאות, והוא אומר הנה תראה,

הנה מציאות.

מה הטענה הכי חזקה?

מציאות.

אבל אם זה נוגד את התורה, זה לא מציאות.

מה שאתה רואה זה נכון, לא אומרים שזה לא נכון,

אבל זה לא המציאות.

זו לא המציאות שמי שיש לו הוא לא נענש.

זו לא המציאות שמגיע לו.

זה נכון שהמצב שלו הוא כזה,

אבל זה רק אחד החיילים,

של מי?

של היצר הרעה.

אתם יודעים, יש

חוט

עם קרס שהדייג שולח אותו למים

ועוטף אותו עם הרבה לחם.

בדג מה הוא אומר?

מציאות.

הנה לחם.

הנה לחם.

מגיע ללחם,

מתחיל לאכול מבסוט, מבסוט, מבסוט, פתאום טיק.

מרימים אותו למעלה,

נתקע לו הקרס בזה,

ועכשיו הוא בדרך למחבת.

ככה עושה את סר הרע, מייפה את הכול. מייפה.

ראיתם? פעם היו מוכרים שוקולד, אתם זוכרים איך היו מוכרים שוקולד?

עם עטיפה אדומה, עם איזה פרה לבנה כזאת,

וזהו.

הפרה של פעם, אתם זוכרים?

ליבר, ליבר זה היה. צדה, צדה, ליבר.

היום איזה שוקולדים יש?

מרשרשים,

איזה צבעים.

יא חביבי,

אתה לא יכול שלא להושיט את היד, אתה נכנס לחנות שמוכרים לך פיצוחים ודברים,

איך נראית הבמבה,

איך נראה ביסלי,

איזה צבעים, איזה רשרוש, איזה רעש.

עד שאתה מוציא במבה, אתה מטריף את השכל של האנשים.

הוא שומע, קש, קש, קש, קש, ישר הוא מסתכל.

אה, במבה? תביא, תביא במבה.

וככה, יצר הרע, מקשה את הכול,

מחרטט את כולם,

וזה אותו הדבר.

תוציא עכשיו, שים את הבמבה בתוך שקית שקופה,

אין חשק לאכול.

אבל כשזה מרשרץ, צבעוני, איך זה מטעה את העיניים?

ואיפה שמים את זה בסופרמרקט, אתם יודעים?

ליד הקופה.

למה?

כשהילדים שעומדים עם אמא,

אז עד שהיא תקנה, עד שהיא תשלם,

בינתיים הם רואים את זה, אומרים, אמא תקני לי, אמא תקני לי, אמא תקני לי.

הם יודעים איפה לשים את זה. יצר הרע, ככה עושה לנו.

עובד עלינו בעיניים,

קישוטים, דברים יפים, גדולים,

וככה עובד הבן אדם,

נופל בחבלים שלו, נלכד,

ויום אחד הוא עושה לו טינג,

וישר

משחרר אותו למטה,

והולך מחפש לו עוד אחד טינג, עוד אחד טרינג,

משחרר אותו למטה.

ככה עובד יצר הרע, יש לו זמן,

אין לו בעיה.

אבל מי שחכם,

לא מוכן להתפתות,

שום דבר, לא שומע רשרושים ולא צבעים.

רוצה לדעת,

לפני שהוא אוכל, קורא,

כמה פחמימות,

כמה קלוריות,

כמה שומן רווי,

כמה, הלו, הבלה הבלה, אתה תהיה בטטה,

תשים לב,

אחר כך מחלות,

אחר כך קולסטרול,

אחר כך סוכר,

אחר כך צרות,

אל תתלהב מהצבעים, הלו, שים לב.

חכם, מתבונן,

שוקל,

ולא מתלהם מהעיניים.

זה מלמדים אותנו חכמים, זיכרונם לברכה.

וככה אומר הרמב״ם,

הרמב״ם אומר, דרך בריאתו של אדם,

להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו.

שמעתם?

ככה נולדנו.

דרך בריאתו של אדם, להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו,

ונוהג כמנהג אנשי מדינתו.

ככה זה.

תראה את כולם.

לפיכך, אם זה ככה, אז בואו ננצל את זה לטובה.

אם אנחנו נמשכים

אחרי אנשים ומשנים את הדעות ואת המעשים שלנו על פי האנשים,

אומר הרמב״ם,

לפיכך, צריך אדם להתחבר לצדיקים ולשב אצל החכמים תמיד,

כדי שילמוד ממעשיהם.

מה הפירוש?

כיוון שהוא נמשך אחר בני אדם, אז שיימשך אחרי הטובים.

למה ללכת אחרי הרעים?

זאת אומרת, תלוי באיזו סביבה אתה גר,

הסביבה תשפיע עליך.

אז אם אתה הולך מראש למקום של תורה ושל יראה,

הסיכוי

הוא שאתה תדבק במעשים שלהם הטובים.

אבל אם תגור בסביבה לא טובה,

הסיכוי היותר גדול שתדבק במעשים הלא-טובים.

לכן,

אמר שלמה המלך, הולכת חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע.

מי שהולך את החכמים, הולך איתם,

אפילו אם הוא טיפש,

יחכם.

סופו שיהיה חכם. כי מה הוא שומע כל היום?

דברי חוכמה.

כל היום חוכמה, חוכמה, חוכמה, הוא יהיה חכם.

אבל רועה כסילים ירוע.

מי שמתרועע עם הכסילים הטיפשים,

אפילו שהוא חכם,

סופו שיהיה רע כמותם.

כי השפעת הסביבה השפעה מכרעת.

לכן אומר הרמב״ם,

אם היה אדם במדינה שמנהגותיה רעים, לאו דווקא מדינה, גם עיר ושכונה,

ילך למקום של אנשים צדיקים,

ואם היו כל המדינות,

כל המדינות נוהגים בדרך לא טובה,

ישב לבדו יחידי.

יחידי.

אתה רוצה לעבור את החיים על בטוח ולהגיע לגן עדן?

אם אתה יוצא לרחוב אתה מסתכן,

שתאבד את העולם הבא שלך, לא כדי לצאת.

אם אתה יודע שבחוץ יש דבר וטיפוס,

מחלות מידבקות,

ובשביל זה תצטרך לשבת בבית,

כי אם תצא תידבק ותמות,

מישהו יצא?

אני לא מתפלא עליך.

אבל אם לא ימצא מקום, ילך למערות, אומר הרמב״ם,

לחוחים ולמדבריות.

והיינו,

כשלא יוכל למנוע את עצמו מהשפעת אנשי מדינה,

אדם שמרגיש שהוא נגרר אחרי החברה,

ואין לו עצה אלא לעזוב הכול וללכת יחידי למדבר.

שאלו את החזון איש, זכר צדיק וקדוש ברוך הוא,

כבוד הרב,

מה,

תל אביב

זה מקום השם מרחם, מקום שמנהגותיו רחים,

מה לעשות?

נלך למדבר?

אתם יודעים מה אמר החזון איש, זכר צדיק וקדוש ברוך הוא?

אמר היום הישיבות

זה המדבר.

בתוך הישיבות, בדלת עמוד של הישיבה,

עם הרבנים, עם התלמידים,

זה השמירה הכי גדולה שיכולה להיות לאדם מן הרחוב.

בתי מדרש,

בתי כנסת והבית שלך,

זה המקומות הכי בטוחים אם אתה לא רוצה להתדבק במעשים הרעים של הרחוב.

אם לא אכפת לך ואתה מפקיר את עצמך, אז אתה מסתובב ואתה אומר, אני חזק, אתה אל תפחד.

הרמב״ם לא מכיר אותי, אם היה מכיר אותי, לא היה כותב את ההלכה הזאת.

אני חזק, אני חזק.

כן, אבל הרמב״ם דיבר על כולם, גם על החכמים.

הרי שלמה המלך אמר,

הולכת חכמים יחכם ורועה כסילים,

יהיה רוע אפילו שהוא חכם.

זאת אומרת, דרך בריאתו של האדם

ללכת אחרי החברה, אחרי הסביבה.

הרבה שכנים עושים, אמרה המשנה.

השכנים שלך משפיעים עליך גם, הסביבה שלך.

אין דבר כזה שאתה לא מושפע.

כמה יש אנשים שחיים בזכות עצמם

ואינם תלויים בדעת קהל?

הרי אתה מתלבש בשביל למצוא חן בעיני אחרים.

אתה מדבר בשביל למצוא חן בעיני אחרים.

כל מה שאתה עושה כמעט זה בשביל למצוא חן בעיני אחרים.

גם מה שאתה לא רוצה להגיד, לפעמים אתה אומר,

בשביל להיות משולב עם אחרים.

זאת אומרת, רואים שיש השפעה על האדם.

כמה אנשים יכולים להגיד את מה שהם רוצים בכל מקום שהם רוצים אפילו אם החברה לא תלך עימם ואפילו אם החברה תגיד להם שהיא לא מוכנה להיות איתם כמה יש כאלה אמיצים אתה ברור

וכן דוד המלך

פתח את ספר תהילים ואמר אשרי האיש אשר לא הלך בעל

רשעים

ובדרך חטאים

לא עמד ומושב לצים לא ישב. מה אמר?

אמר אשרי האיש אשר לא הלך

בהתחלה אדם הולך,

סופו שהוא יעמוד

וסופו שישב עם הלצים.

לכן אומר דוד תיזהר עוד מההליכה.

אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים.

כי אם אתה תלך בעצתם,

אחר כך זה בדרך חטאים לא עמד, אתה עלול לעמוד.

ואחר כך מושב לצים לא ישב, אתה עוד ישב.

זאת אומרת, תיזהר, הכל מתחיל בהליכה. לאן אתה הולך? שואלים. אתם זוכרים שאמא הייתה שואלת לאן אתה הולך?

כי אמא דאגה תמיד לאן אתה הולך.

תיזהר מהחברים האלה.

יא אבני, תשמע לי, זה חבר לא טוב.

תלך עם השני, לא עם זה.

אמא ואבא תמיד דואגים, לאן אתה הולך?

לאן אתה הולך?

ממש כמו דוד המלך.

אשרי האיש אשר לא הלך

בעצת רשעים.

זאת אומרת, אדם צריך לדעת תמיד

שהוא נוטה כל הזמן אחרי אחרים, ובפרט ימים רבים.

לכן,

אדם צריך להיזהר מאוד שהשפעה לא תבוא לו דרך העיניים,

אלא דרך השכל וההכרה על פי התורה.

זה מה שמובא בחכמים, זיכרונם לברכה.

לפני בריאתו של אדם, משביעים אותו.

אפילו כל העולם אומרים עליך שאתה צדיק,

תחזיק בעצמך רשע.

זאת אומרת, שאדם לא יתפתה להאמין

לחברה משום שהחברה קונה אותך בזול.

איזה צדיק מותק, תביא לי את הזה.

אם הוא לא היה אומר לו צדיק, הוא היה מביא לו.

אם הוא היה אומר לו, יא רשע, תביא לי.

היה נותן לו? לא. אז מה הוא מוסיף לו?

יא צדיק, תביא לי מותק.

מה, הוא חירט עליו?

אומרים חכמים, אם כל העולם יקרא לך צדיק,

אל תאמין, תחזיק מעצמך רשע. מה הכוונה? לא שתהיה רשע, אז שלום, ולא שתחשוב שאתה רשע.

אלא, אל תהיה מושפע מהבנת העולם,

אלא תעשה על פי ההכרה העצמית האמיתית שלך.

לכן חייבה התורה,

כשנכנסים לארץ, להיזהר מאוד,

כיוון שאנחנו עברנו בין הגויים,

ואנחנו ראינו את השיקוצים ואת הגילולים,

ואפילו עברנו, וחוץ מכבודכם, ירקנו,

ירקנו.

אדם שרואה נבלה, יורק, איכס, ארח, ואז זה איכס, יורק.

שיקוצים וגילולים היו יורקים, ישראל.

התורה לא מתפעלת מהפוזות.

היא אומרת, תיזהר,

אתה היום רואה, ראית?

אתה עלול לפתח שורש פורה ראש ולענה.

מה מזהירה התורה? תשמעו מה קורה, מאחד יש לו רק שורש פורה,

שמפרה אחר כך.

מה אומר הקדוש ברוך הוא? אין לו בפועל.

הוא עוד לא עשה שום מעשה.

הוא עוד לא הגיע לביצוע של מעשה.

אבל התורה כבר מזהירה מה יקרה אז.

אומרת התורה,

פן יש בכם איש או אישה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום מאמא שם אלוקינו.

רק פונה, עוד לא עשה כלום.

לעבוד את אלוהי הגויים ההם.

פן יש בכם

שורש פורה ראש ולענה.

והיה בשומעו את דברי האלה הזאת,

והתברך בלבבו לאמור,

שלום יהיה לי, כי בשרירות ליבי ילך.

אני בטוח, אני, אל תדאג.

אני, שלום יהיה לי, אני לא מוטרד.

למען שפות ערבה את הצמאה.

זאת אומרת,

עתה בסוף גם שגגות יהפכו לזדונות.

לא יווה השם

סלוח לו.

הקדוש ברוך הוא,

לא יווה לסלוח לו.

כי אז יעשן אף השם וקנאתו באיש ההוא.

ההוא,

ורב צבו,

כל האלה זה כל הקללה הכתובה בספר הזה.

הוא מחה השם את שמו מתחת השמיים,

והבדילו השם לרעה מכל שבטי ישראל.

כי כל אלות זה הקללות של הברית הכתובה בספר התורה הזה.

פחד פחדים.

למה?

כי התורה מזהה

את האדם

כבר מההתחלה, כשמתחיל השורש לעבור.

איפה זה מתחיל?

בכניסה. איפה הכניסה? בעיניים.

אז מכל משמר

צריך לנצור את העיניים.

אתם שומעים?

זה הפתח שדרכו האדם קובע את גורלו.

אתם רואים שיצחק אבינו,

הקדוש ברוך הוא אמר, הן בקדושיו לא יאמין.

אפילו קדושים בארץ,

הקדוש ברוך הוא לא מאמין בהם עד שימותו.

ביצחק אבינו כן, למה?

בתיכהנה עיניו מרעות.

אבל אם אדם כבר עיוור, לא רואה,

אז אפשר שהוא יישאר קדוש.

כי העיניים מסוגלות ברגעים האחרונים של חייו של אדם,

להוציא אותו מארץ חיים.

אדם יכול לשבת שנים בישיבה,

שנים,

בלימוד התורה,

ויעשה סיבוב אחד ברחוב,

ולך תדע מה הוא ראה,

הוא יכול לגמור עם כל ההשגות שלו.

אז כמה צריך שמירה מהעיניים והחברה,

בשביל שאדם ישלוט בשכלו ובמוחו.

כל זה הקדמה למה שאנחנו נמצאים יום אחד לפני ראש השנה.

אנחנו נפתח מחר את הסידור,

ונתפלל לפני השם,

ונבטיח הבטחות,

ונגיד לקדוש ברוך הוא שאנחנו רוצים חיים למענך.

למענך אלוקים חיים.

ומה אנחנו עושים?

פותחים את העיניים לראות גם מה שהשם לא רוצה לראות,

ולא נראה,

ולא נושפע.

אז איך נוכל לעמוד בהבטחות

אם בסוף אין לנו קונטרול על העיניים?

עכשיו, תקשיבו טוב.

העבר שעובד הכי הרבה,

כן,

עיניים,

ולא מתעייף.

העפעפים שלנו נסגרים ונפתחים בלי שנרגיש אפילו,

במהירות הבזק.

אין שום עייפות, נכון?

לא קשה לסגור את העין, נכון?

להרים את היד, לגרד את הראש, לפעמים אנחנו אומרים, נחכה עוד קצת.

למה? בכל אופן, זה מאמץ. להתכופף, לגרד את הרגל, זה גם כן מאמץ.

זה אפילו דברים פשוטים, קלים.

אבל עין אין בעיה.

אז מה הבעיה, כאילו, אם אתה לא רוצה לראות משהו, לעשות ככה, הופ,

לסגור את העיניים. מה הבעיה?

וזה הדבר הכי קשה לאדם.

הדבר הכי קשה לאדם, לסגור את העיניים.

חשבתם על זה פעם?

שהדבר שהכי קשה זה לסגור את העיניים?

עוד, עוד, עוד מבט, עוד מבט, עוד מבט, עוד, עוד קצת, עוד קצת, עוד קצת, עוד קצת, עוד רגע, עוד רגע, עוד רגע.

זה המבחן של הבן אדם, וזה נבחן האדם משאר בני אדם.

אם אדם רוצה לנצח

את היצר הרע,

זה הדבר הכי גדול, אם ירגיל את עצמו למעט לאט לאט, למעט למעט למעט בראיות אסורות, למעט למעט למעט למעט עד שיהיה שולט בעצמו,

הוא יהיה גיבור, קדוש, צדיק, כל המעלות.

אבל אם הוא מסור ביד עיניו,

חבל על הזמן,

היצר הרי יודע לזמן לאדם את מה שלא צריך לראות,

וככה הוא מוריד אותו מדחי אל דחי,

ולא יוכל אף פעם להתחזק באמת עד הסוף.

הוא יקיים מצוות,

הוא יעשה דברים,

אבל בפנים הלב מה יהיו המחשבות שלו?

אם הוא יבחן את המחשבות, אם ישפטו אותו לא לפי המעשים,

לפי המחשבות,

לאן הוא שואף להסתכל?

שמה זה המבחן שלו.

לאן העיניים של הבן אדם הולכות?

זה הבן אדם, הבן אדם נמדד לפי העיניים שלו.

הבנתם?

על זה נאמר אבוס עינאק.