בין החיים למוות
- - - לא מוגה! - - -
שלום, אני קובי קלימיאני,
יעקב קלימיאן,
לידי יושב אבי היקר אפרים חיים קלימיאן.
אבא שלי בעצם עבר לפני שלוש שנים טלטלה מאוד מאוד רצינית בחיים שלו.
אבא שלי היה אדם בריא לחלוטין,
היה מתפקד, היה עצמאי לפני כשלוש שנים.
אבא שלי היה בבית הכנסת בתפילת מנחה של יום שבת.
יצא מבית הכנסת לכיוון הסעודה השלישית.
בדרך הביתה הוא העביר איזה עיוור, חצה את הכביש.
כשהוא חזר הוא התמוטט, נפל על המדרכה,
חטף דום לב ונכנס למצב של מוות.
במקרה, היה איזה מישהו ברכב שעליו הוא התמוטט,
שהתקשר למדע.
היה אמבולנס שהגיע תוך דקה לאבא שלי ומצא את אבא שלי במצב של מוות.
אבא שלי היה בלי דופק,
בלי נשימה.
מצב מוות לחלוטין, שלוש דקות לא זרם לו חמצן למוח.
התחילו פעולות החייאה,
ותוך כדי פעולות החייאה העלו אותו לאמבולנס,
נתנו לו שתי מכות חשמל.
אחר עשרים דקות החזירו לו דופק,
נשימה.
המצב שלו התייצב.
הגיעו לבית החולים, אבא שלי חטף עוד פעם דום לב
והתקף לב ביחד.
ובאיזשהו שלב, אחרי החיות כל כך מרובות, שכבר הזכרו לו את כל החזה ולא היה הרבה ברירות,
בא רופא, יצא החוצה לאימא שלי והודיעה לה שאין כבר מתייאשים ושתכין כבר את מה שצריך להכין.
היו סטאג'רים בבית החולים שלא התייאשו, היו עם אבא שלי.
המשיכו בפעולות החייאה והחזירו לו דופק.
אבא שלי עבר צנתור שלא הצליח,
וככה הוא נשאר בלילה מחוסר הכרה,
מורדם, מונשם עם כל מיני מכשירים עליו.
אני באותו לילה הלכתי לבית הכנסת בלילה,
בשעה 11 וחצי הלכתי לבית הכנסת,
התפללתי לקדוש ברוך הוא ודרשתי ממנו, אמרתי לו, ריבונו של עולם, מה קורה?
אחרי שאני ככה בוכה ובוכה מול אהרון קודש, אני אומר לעצמי,
תתעורר, כאילו, מה אתה דורש מהקדוש ברוך הוא?
תלמד לרפואת אבא שלך, תעשה משהו מצידך, אולי זה יעזור.
באותו זמן לא היה לי ראש ללמוד משהו, אז החלטתי לשמוע הרצאה שהייתה לי בפלאפון.
נתקלתי בהרצאה של הרב אמנון יצחק על
הילד אליה יואב,
שהוא בן שלוש, והיה לו בעיה בכבד,
ובניסי ניסים הוא התרפא לגמרי,
וזה עורר אותי, חיזק אותי מאוד.
קיבלתי על עצמי חזרה בתשובה מלאה.
אני הייתי באותה תקופה במצב רוחני מאוד מאוד ירוד. הייתי אומנם עם כיפה ושומר שבת וכשרות, אבל זהו.
בזה זה נגמר, לא הייתי מתפלל, לא הייתי מנהל תפילין, לא כלום.
התחזקתי, קיבלתי על עצמי חזרה בתשובה,
ויום למחרת אבא שלי כבר התעורר,
ובניסי ניסים, כשהרופאים לא האמינו, לא נתנו לו סיכוי, אמרו, הוא יהיה צמח, הוא יהיה נכה, אין סיכוי. אם הוא יתעורר,
הוא יתעורר במצב מאוד קשה.
אבא שלי הזיז את האצבעות, את הידיים, את הרגליים.
אחרי שלושה ימים הוא קם מהמיטה
והתהלך כרגיל, כאילו כלום לא קרה.
אחרי שבוע עבר ניתוח מהכפים,
ואני כמובן, בגלל שאבא שלי התרפא באותו זמן,
הרגשתי בטוח ושכחתי ממה שהבטחתי.
המצב של אבא שלי התדרדר עוד פעם,
הריאות שלו עכשיו נפגעו,
ובמשך חצי שנה פשוט עברנו מבית חולים לבית חולים, והמצב של אבא שלי היה מצב אנוש,
בין חיים למוות,
מורדם, מונשם.
אחרי חצי שנה, אחרי כמה חודשים שאני חטפתי עוד כמה מכות על החיים האישיים שלי,
הבנתי שמשהו פה לא בסדר.
נזכרתי בהבטחה שהבטחתי,
והחלטתי לקבל לעצמי את מה שהבטחתי,
ואחרי חצי שנה אבא שלי קם על רגליים, יצא מהבית חולים בריא ושלם,
והיה איתנו בליל הסדר,
וברוך השם,
שהו במצב נורמלי לחלוטין,
עדיין כאבים, אבל גם הרופאים אומרים שזה משהו שיחלוף בעזרת השם, ואין לו מה להתלונן אחרי מה שהוא עבר,
אחרי כל כך הרבה סבל שהוא עבר.
חסדי השם, ברוך השם, אנחנו מודים כל רגע לקדוש ברוך הוא.
באיזשהו מקום, אני לא שמח על זה שקרה את מה שקרה,
אבל אם,
כדי שאני אחזור בתשובה ושאני אקבל על עצמי את מה שקיבלתי על עצמי,
הוא עבר את כל מה שהוא עבר,
אפשר להגיד באיזשהו מקום, עם כל הצער שבזה, שאולי זה היה שווה.
כי הקדוש ברוך הוא מתריע וקורא לנו, וכמו שכבוד הרב אומר,
הקדוש ברוך הוא דופק, פתחי לי אחותי רעייתי,
ודופק ודופק,
ואף אחד לא מבין את הרמזים.
ורק כשהוא צריך לפרוץ את הדלת, רק אז אולי אנחנו נבין.
אנחנו כבר הרבה שנים נמצאים בדרך של אהבת תורה ולימוד. אני את הרב שמעתי אותו כבר לפני 20-25 שנים.
זה מאוד מחזק את הלב ונותן חיים.
וברוך השם, אני משתדל ללמוד כמה שאפשר יותר,
ואני מבקש מבורא עולם שייתן לי את הזכות לסיים את כל השס.
אני רוצה לעשות חגיגה גדולה בשביל דבר כזה.
מה שאני עברתי זה לא משחק ילדים,
זה לא צחוק.
שבע פעמים לראות את המלאך המוות ולחיות זה לא צחוק.
פעם ראשונה שאני ירדתי מהמיטה אחרי חמישה חודשים,
האחיות על ידי בחו.
לא האמינו.
הרופא, המנהל למחלקה אמר לי, תדע לך, אני הוצאתי אותך מפה של המלאך המוות.
לא היה לך שום סיכוי לחיות.
לא היה לך שום סיכוי לחיות.