לצפיה בסרט המלא: דיסק 1 - הוכחות לאמיתות התורה ציונות ותחזית למלחמת המפרץ - לחץ כאן

לצפיה בסרט התיעודי דוקומנטרי: הרצל והציונות - לחץ כאן

ציטוט קטע 1 מהחוברת היחוד והיעוד (של מר דוד בן גוריון...): 

"והגלויות המתחסלות ומתכנסות בישראל אינן מהוות עדיין עם, אלא ערב-רב ואבק אדם, ללא לשון, ללא חינוך, ללא שרשים וללא יניקה במסורת ובחזון של האומה."

ובהמשך:

"הקליטה הרוחנית של עליה זו, מיזוגה ועיצובה, הפיכת אבק אדם זה לאומה תרבותית,"

קטע מהמדריך השומרי,

המדריך השומרי לשאלות בחינוך השומרי בהוצאת הסתדרות השומר דצמבר 1956 כיצד ננהג בחניכים דתיים . 'בין חניכינו אנו פוגשים לא אחת בחניכים דתיים, בייחוד בהדרכה במעברות יישובי העולים, מובן שכוונתנו היא להביאם לידי הכרה כי אמונתם באלוהים משוללת היגיון והצדקה, כי הדת היא פרי המשטרים הריאקציונרים ואין לה זכות קיום אצל הנלחמים למשטר מתקדם.

"המדריך השומרי" מספר 5, יצא לחושך בטבת ה'תשט"ו (דצמבר 1954 למניינם)

כיצד ננהג בחניכים דתיים?

בין חניכינו אנו פוגשים לא אחת בחניכים דתיים - ביחוד בהדרכה במעברות וישובי עולים. מובן שכוונתנו היא להביאם לידי הכרה, כי אמונתם באלהים משוללת הגיון והצדקה וכי הדת היא פרי המשטרים הריאקציוניים ואין לה זכות קיום אצל הנלחמים למשטר מתקדם. אולם דרך החינוך להכרה זו אינה קצרה. נשאלת השאלה מה צריכה להיות תגובתו הראשונה של המדריך ומה הדרך בה יחנך את הנערים והנערות להבנת מהותה של הדת וההתרחקות ממנה.

נחלק את הבעיה לשני שלבים:

א) בתקופת ארגון הקבוצה אין המדריך צריו לאמור לחניכים כי הוא רוצה להביאם לנטישת האמונה הדתית. להפך, הוא צריך לחזק את דעתו של החניך שבעיה זו ניתנת לשיקולו האישי ואיש לא יכריחו להאמין או לכפור. אם יישאל המדריך על יחסו הוא לבעיה — אין הוא צריך להסתיר את האמת אלא לאמור אותה בצורה שלא תפגע בחניך.

ישנם מדריכים המפריזים בפחד מפני פגיעה באמונתו של החניך ומשתדלים לשכנעם שגם הם — המדריכים — דתיים הם. מובן שזהו משגה כי הקשר האישי אל המדריך תוך ידיעה שהוא איננו מאמין מהוה גורם חזק בריחוק החניך מהדת. נוסף לכך יש לשקר רגלים קצרות, ואם הוא יתגלה לחניך תתערער כל אמונתו במדריך. בקיצור, בשלב זה ינהג המדריך בסובלנות וישתדל לבטל את חשיבותה של הדת כגורם מפריע לחברות בתנועה.

יוסף חיים ברנר, סופר ואיש רוח בהנהגה הציונית (1881-1921 ) שבכתיבתו השפיע יותר מכל סופר אחר על פועלי ארץ ישראל, כתב ב1919- מתוך 'שואה משמיים' עמוד 79: "עמי אירופה שחנקו אותנו ללא רחם כמו שחונקים דבר נתעב ראויים הם לכבוד. איננו בני אדם כלל, הנה רוק הפה, כל אוצר רוחנו יתוש מת, האם לא יציפו את רחובותינו עכשיו פרצופים ידועים מכל הגטאות, חלאת המין האנושי?!" .

הן עם של יהודים אין בעולם, הן הגלות, סוף-סוף, יכול יכלה לנו. אין כבר עם. יש בהולים-מטומטמים ומופלגי-תורה בליטה, טיפשים ופראים בפולניה, הדיוטים ונבזים בגליציה, נרקבים ומעלי-באשה באונגריה ורומניה, גסים וקהים באנגליה ובאמריקה, שנוררים ומזוהמים בפלשתינה, צבועים-אנוסים ודשֵׁנים-כרסנים בגרמניה ובפרנציה ובאיטליה, וכולם, כולם ספחת הם לעצמם ולעם אשר בתוכם הם יושבים – אבל לא עם!

העבר שלנו ותרבות העבר שלנו הנם אפסיים – זה נכון, זאת צריכים אנו, הנשארים, לדעת, בכדי להתחיל הכל מחדש, מבראשית!

חיים הזז מהוגי הדעות של ההנהגה הציונית, במוסף הארץ אלול תש"ג 1943 מתוך שואה משמים: ""הציונות מתחילה ממקום הריסת היהדות, ממקום שתש כוחו של העם,... "דבר אחד ברור הציונות לא המשך ולא רפואה למכה היא עקירה והריסה.... אדרבא היא מסיחה את דעתה מן העם, מתנגדת לו, הולכת נגד רצונו ורוחו, חותרת תחתיו, ועוקרת אותו, ופורשת ממנו לדרך אחרת, למטרה רחוקה ומסוימת, היא וקומץ אנשים בראשה, גרעין של עם אחר: בבקשה לשים לב!! לא חדש ולא מחודש אלא אחר, מי שאינו סבור כך או שהוא טועה או שהוא מרמה את עצמו" .