סדר ההשגחה האלוקית בעשרת המכות במצרים
ועכשיו סדר ההשגחה האלוהית שראינו במכות מצרים הוא, באו 'מידה כנגד מידה' על המצריים כפי מה שעשו לישראל מהרעות והצרות שהיו עשרה מינים מהרעות.
האחד, מיתת ביניהם במי היאור כמו שאמר "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" (שמות א, כב) וכאילו היה יאור מצרים מלא דם ביניהם של ישראל, וכנגד הרעה הזאת באה מכת היאור בדם "וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה" (שמות ז, כא) לרמוז שדם יחשב ליאור ההוא דם ששפך, וכמו שהילדים היו מתים בתוכו כך הדגה אשר ביאור מתה.
המכה השנייה, הייתה צפרדעים כנגד צעקת בנות ישראל ודמעתן על לחיין על הריגת בניהם ביאור והספדן שהיה היאור מכלה את פרי ביטנהן, זאת אומרת מסכנות היו הולכות לראות לוקחים את הילדים שלהן זורקים אותם ביאור הן צועקות, צועקות, צועקות, כנגד זה באו הצפרדעים שהיו צועקים גע גע גע גע גע לדעת המפרשים כצעקת מיללת בנות ישראל ויצאו מן היאור כי משם יצאה צעקה ויללה.
המכה השלישית, היו כינים בעפר הארץ, לפי שהמצרים מיררו את חיי בני ישראל "בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה" (שמות א, יד) ובעבור שנתנו עמלם ועוניים בעפר האדמה, ציווה ה' להכות את עפר הארץ שהוא היה עמל וכעס לישראל ולזה נהפך לכינים, שהיו למצרים לצנינים בצדם.
המכה הרביעית, הערוב, היה נכנס בבתי המצרים ונושך וטורף וחומס את בניהם והיה זה לפי שכל אחד מהמצריים היה משעבד לישראל כרצונו, ונכנס בבתים ולוקח את בינהם ואת בנותיהם לעבודתו כמו שכתב הרמב"ן וכנגד הרעה הזאת בא הערוב אל בתיהם ועשה כרצונו כאשר היו עושים המצריים בבתי ישראל, בא ולוקח את הילדים שלהם בלי לשאול.
המכה החמישית, הייתה הדבר אשר בא במקנה, והיה זה לפי שהמצריים היו גוזלים בקרם וצואנם ומקניהם של ישראל, ואין אומר השב, אף אחד לא עומד להגיד תשיב לו אותם מה אתה לוקח, גם כי מפני טורח עבודתם עוניים ולחצם לא יוכלו בני ישראל לרעות את מקניהם, אין להם זמן לרעות כל הזמן הם בעבודה ולכן בתגמול זה מתו מקנה המצריים בדבר "וּמִמִּקְנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת אֶחָד" (שמות ט, ו).
המכה הששית, השחין יה זה לפי שהמצריים היו מחרפים ומגדפים את בנ"י "סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ" (איכה ד, טו) וכמו שאמר "כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם" (בראשית מג, לב) הם היו בעינהם טמאים נג'יס קוראים לזה בערבית, לכן היו עונשם שהיו כולם מוכי שחין, מי שמוכה שחין טמא, טמא יקרא לו כל אחד מהם, מי מתקרב אליו זה מחלה מדבקת. גם כי בעבודתם היו מטרידים ומונעים את ישראל מלהזדווג לנשיהם לכן נעשנו שיהיו מוכי שחין ואז האישה נפרשת מבעלה כשהוא כך, והיו להם אבעבועות, אבעבועות המצורעים.
המכה השביעית, הייתה הברד, לפי שהיו המצריים מכים את ישראל באבן או באגרוף, והיו נותנים עליהם בקולם קול ענות בחרופים וגידופים, לכן הביא להם ברד של אבטיחים, אבנים מן השמים, קולות וברקים, מבהילים ומצערים אותם "לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם" (אסתר ט, כד) 'מידה כנגד מידה'.
המכה השמינית, היא ארבה, כפי שישראל כל אחד מהם עובדי אדמה למצוא אוכל לנפשם, והמצריים היו גוזלים את התבואות שלהם אשר בשדה לכן הביא עליהם הארבה שאכל להם את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ, לא השאיר להם כלום.
המכה התשיעית, הייתה החושך לפי שבהיות ישראל בגלות מצרים היו בחושך אפלה, כי הגלות נמשל לחושך כמו שאמר באיכה "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם" (איכה ג ו) ובהיפך, הגאולה שנקראת אור, כמו שאמר "הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל" (ישעיה ט, א) ולתגמול הגלות שעשו להם המצרים נידונו בחושך "וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם" (שמות י, כג).
המכה העשירית, הייתה מכת בכורות, לפי שישראל נקראו בני... "בְּנֵי אֵל חָי" (הושע ב, א) ואמר עליהם "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד, כב) ולפי שהמצריים הרעו להם בכלל, באה מכת בכוריהם שהיא כוללת בערך הרעה הכוללת שעשו להם בשיעבודם, אתם שיעבדתם, הצרתם, הרגתם את "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" אז עכשיו ימותו לכם כל הבכורים.
הרי לך סדר השגחיי במכות האלה עפ"י הרעות שהרעו לישראל מידה כנגד מידה.