עסק זה עסק!
עוד מעשה תשמעו זה מעשה זה מופת! זה אני אומר לכם מוייפס אין! בן אדם שמשקיע במצוות שמחבב אותם, מה שהקדוש ברוך הוא עושה איתו, מה שהוא נותן לו. יא בא באי.
תשמעו, תושב ארצות הברית חזר בתשובה שכר דירת מגורים מגוי. חוזה השכירות לא כלל שימוש בגג. בהתקרב חג הסוכות. מבקש היהודי מהגוי רשות לבנות סוכה על הגג. הגוי מבין שיש פה צורך אַה... החליט להתעלל בו !
אמר לו: 'אתה רוצה?' תקע לו מחיר אלפי דולרים...!
וגם אמר לו: 'לא! עם חוזה שכירות אצל עורך דין, עם בולים, עם רישיונות ואישורים העיריה הכל על פי החוק1 כדי שיהיה תוקף חוקי לשכירות' יא בא באי...
כולה שבוע, תקח את הכסף, תעזוב אותי תן לי זה ואני מוריד
לא!
כל מה שהוא מנסה להגיד לו היהודי - שום דבר אומר לו: 'אצלי buiness is buiness בביזנס עושים כמו שעושים ביזנס'
היהודי חיבב את המצווה, לא הסכים לוותר עליה בכל מחיר! ועשה כל אשר הושת עליו. חתם חוזה עם הגוי עם עורך דין שילם מחיר שכירות גבוה שילם שכר טרחה לעורך דין שילם מיסים שדרוש להנפקת אישורים על ידי ...שלעון הכל הוא עשה בשמחה!
טוב, הוא עולה לגג חשכו עיניו! מלא גרוטאות רהיטים שבורים ארגזים ישנים כמעט התייאש אבל חביבות המצווה לא נתנה לו להתייאש. אזר עוז ותעצומות, גוף ונפש, והחל לפנות את הגג. יום שלם הוא עמל. לפנות מקום לסוכה.
במהלך הפינוי הוא מבחין בארגז משונה מיתר ארגזים, פותח אותו, גילה חבילות דולרים! ומספר מטילי זהב!!
הדבר נודע לגוי שמיהר לתבוע את היהודי, שיתן לו עוד מה שהוא מצא. בירור משטרתי התברר שהאוצר לא שייך לגוי. אדם ערירי שמת וחבורת שודדים מקומית שדדה את הרכוש מהחנות שלו שהייתה בסביבה והחביאה את זה בגג בין ערימות הגרוטאות לפי החוק. מאחר שאותו אדם היה ערירי ומת בלי יורשים המציאה שייכת למוצא.
טוב, עכשיו הגיעו לבית משפט והייתה השאלה: מי נחשב המוצא? האם היהודי שמצא בפועל או הגוי שהרכוש נמצא ברשותו? חצרה חצרו קונה לו?
בהכרעת הדין קבעו השופטים. מאחר והיה פה חוזה שכירות חוקי ובעל תוקף חתום על ידי עורך דין עם אישורים ובולים ממשלתיים כדת וכדין נחשב הגג בבעלותו של היהודי ומשום כך האוצר שייך לו!!
ואיך סיים השופט את הנימוק להכרעת הדין buiness... ביזנס' זה ביזנס' אין... יהודי שמשקיע בשביל מצווה הקדוש ברוך הוא מסדר לו הכל אין... לא מפסידים ממצוות רק רווחים!