צריך להגיד תודה שאנחנו חיים
יהודי בשם רבי שמחה שפירא, "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" (משלי י, ז) השתתף בתקופת המהפכה הקומוניסטית והיה קצין בצבא הרוסי. היו שמה מליציות שחסלו זה את זה כמו בעזה עכשיו... ותפסו אותו עם קבוצת חיילים וירו בהם והוא ניצל!
עלה לארץ וגם שמה האוניה בים השחור סערה גדולה היתה אוניות גדולות טבעו והוא ניצל בסירה קטנה!!
וכל החיים שלו הרגיש שהוא חי בנס וכל רגע מהחיים שלו זה מתנה חדשה מהקדוש ברוך הוא "אֲהַלְלָה ה' בְּחַיָּי" (תהלים קמו, ב) עצם החיים שלי זה ההילול הכי גדול!
בגיל 93 סמוך לפטירה הוא אושפז במחלקה גריאטרית בשערי צדק מחובר למכשירים
והנכד שואל אותו: 'סבא איך אתה מרגיש?'
אז הוא עונה לו במאור פנים: 'תגיד לי, אני יכול לבוא בטענות לבורא עולם?! 73 שנים הוא נתן לי במתנה!! הייתי צריך למות כבר כמה פעמים וזכיתי להקים בית ומשפחה ובנים וחתנים ונכדים והכל. מתנה מהשם יתברך!'
ככה הוא חי כל חייו הוא לא ידע מה זה עצב. לא היה עצוב משום דבר. מה הפלא? אדם שחי בהכרה שכל רגע זה מתנה מחודשת זה נס. נס. איך יכול להיות שרוי בעצב? "מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי"? (איכה ג, לט) כל זמן שאתה חי מה אתה מתאונן? לא משנה באיזה מצב אתה חי, אתה עוד יכול לשבח לבורא לחשוב מחשבות טובות, אתה יכול לעשות מעשים טובים. כל רגע אתה מייצר לך זכויות עצומות לעולם הנצח. "מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי"? דיו שהוא חי. דיו דיו.
צריך להגיד תודה לשם יתברך שאנחנו חיים. זה הכל מתנה. הכל חסד!