יסוד חשוב ביהדות - התבוננות

 - - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום לעילוי נשמת זכריה בן סלם מנוחתו עדן תה נפשות צרורה בצרור החיים אמן אמן לעילוי נשמת יאיר בן ישעיה ורחל תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים. אמן אמן.

יסוד חשוב בחיים וביהדות התבוננות.

חסיד זקן בא אל חידושי הרים מיגור, שאל אותו הרבי, האם אתם זוכרים משהו מהרבי הזקן, הרבי מקוצק? השיב לו החסיד, אני זוכר שהוא שאל שאלה. הרמב"ם כותב במורא נבוכים שהאבות הקדושים ומשה רבנו היו דבקים בקדוש ברוך הוא בלי שום הפסק, אפילו רגע אחד. השאלה איך ייתכן שאברהם אבינו היה מוכן לעזוב את הקדוש ברוך הוא, להתנתק ממנו באיזושהיא בחינה, אפילו אם המטרה היא נעלה ביותר הכנסת אורחים. אורחים שנדמו לו לערביים, משתחווים לאבק רגליהם, עובדי עבודה זרה. אברהם מכניס אותם בצל קורתו, משרט במסירות רביו, מאכיל ומשקה, נותן להם מעדנים לשונות בחרדל. כל זה בשביל מה? שלבסוף יאמר להם תברכו למי שאכלתם משלו. זאת אומרת כל זה היה שווה בשביל ברכת המזון אחת. רואים שהשקעה זו של אברהם אבינו מגלה לנו שאפילו ערבי שמשתחווה לאבק רגליו יכול להגיע לאמונה בקדוש ברוך הוא מברכת המזון אחת בחייו ועל זה הוסיף ושאל הרבי מיקוצק ומה איתנו? אנחנו מברכים ברכת המזון שלוש פעמים ביום כפול 365 ימים בשנה כפול עשרות שנים. ומה זה פועל עלינו? אם עובדי עבודה זרה יכולים להפוך למאמינים מברכת המזון אחת, למה זה לא משפיע עלינו? אמר החידושי הרים, עד שאנחנו מתפלאים, למה ברכת המזון לא משפיעה עלינו? יש לי שאלה חמורה יותר. למה אנחנו לא נהפכים למאמינים? לא מברכת המזון, מהאוכל עצמו. הכתוב אומר בישעיה, ידע שור קונה וחמור אבוס בעליו. נו ומה איתנו? החמור מכיר את האבוז של בעליו. אנחנו מכירים כשאנחנו אוכלים את הקדוש ברוך הוא. אז אמר לו החסיד הזקן, יראה הרבי מה הוא עשה. אני באתי לכאן עם שאלה אחת ואני יוצא מכאן עם שתי שאלות. אמר לו חידושי הרים זה לא שאלה הכתוב עצמו מסביר זאת ידע שור קונה וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע למה כי עמי לו אתבונן חסר התבוננות אם לא מתבונן נים לא מקבלים כלום, לא מברכת המזון ולא מהאוכל ולא משום דבר שקורה סביבנו ואיתנו. אבל אם מתבוננים אפשר להשיג השגות עצומות. פעם ישב רבי ברוך ממז'יבוז' שקוע בחדרו בלימוד. תוך כדי שמע בכי של ילד, יצא החוצה להרגיע את הילד, לא מצא. מנסה להתר אותו עד שמצאו נחבא מאחורי אחד השיחים. מה אתה עושה? למה אתה בוכה? סיפר לו הילד, שיחקנו מחבואים והתחבאתי בכל מיני מקומות וכל פעם גילו אותי. עד שסוף סוף מצאתי מקום מסתור מאחורי השיחים, אמרתי זה מחוות טוב. כעת לא יגלו אותי. מה קרה? הם מצאו כדור, הפסיקו לשחק מחבוים ושיחקו בכדור. ועד שסוף סוף מצאתי מחבות טוב, הם שכחו אותי. התחיל הרבי רבי ברוך ממז'יבוש לבכות. שאל אותו ילד, ולמה רבי בוכה? אמר לו, "הרי זה מה שהקדוש ברוך הוא אומר, התחבאתי כל כך טוב ואף אחד לא מחפש אותי." הקדוש ברוך הוא מתחבה ומסתתר כמו שכתוב בישעיה הנביא מטו. אכן אתה אל מסתתר. הוא לא עושה את זה שלא יגלו אותו, אלא אדרבה הוא רוצה שיגלו אותו. ואיך מגלים את הקדוש ברוך הוא? על ידי ברכה. כשמברכים על האוכל לפני ואחרי באים להכרה בקדוש ברוך הוא שנתן לנו את האוכל. ברוך אתה. הנה אתה לא מסתתר, אני רואה אותך. ברוך אתה בורא פרי הגפן אתה בורא פרי העץ אתה הכל נהיה בדברך. והוא. גילינו את הקדוש ברוך הוא. אבל זה רק אם מתבוננים. אם לא זה כמו מס שמשלמים אפשר להמשיך יכול להגיד 100 מיליון ברכות ולא הכיר את הקדוש ברוך הוא בכלל היעוד של האוכל זה שאנחנו נגלה ונמצא את הקדוש ברוך הוא זה העיקר של הכוונה שמכוונים בברכה. צריך לומר ברכות בכוונות גדולות. להכיר את הקדוש ברוך הוא לפני שאוכלים, להכיר אותו אחרי שאוכלים. להודות לו, לשבח אותו, שהוא זן אותנו בחן, בחסד וברחמים. רבי שלמה זלמן אוירבך זכר צדיק לברכה היה מברך ברכת המזון בכל צלול ובנחת כמונה מרגליות. יום אחד שמע בן רבי שמואל שהוא מברך ברכת המזון כרגיל בנחת ובכוונה. סיים ברכה ראשונה. שקוע באמצע הברכה שנייה ואז הוא שמע אותו חוזר לראש הברכה השנייה עוד פעם אומר נודע לך אחרי שהוא סיים ברכת המזון שאל אותו אבא למה חזרתם על הברכה שנייה מהתחלה כמעט וסיימתם אותה ענה לו אבא. אני משתדל לכוון בתפילה ובברכות אבל לפעמים המחשבה בורחת. התפקיד שלנו לשלוט במחשבה וכשהיא בורחת עלינו להחזיר אותה. ואם למרות המאמצים לא הצליח אדם להתפלל בכוונה גמורה, יכול לטעון טענת זכות. ניסיתי לשלוט במחשבותיי ולא הצלחתי. הקדוש ברוך הוא רואה את המאמצים ולא בא בטרוניה עם הבריות. זה לגבי תפילה. אבל הודעה בלי כוונה היא חסרת ערך. הודעה. אם אתה לא מכוון בה, אין איזה ערך יש לה. אם אדם לא מכוון זה לא הודעה. תודה רבה. תודה רבה. תודה רבה. תודה רבה. אז אמרתי נודה לך כי זה התמצית של ההודעה בברכת המזון נודה לך נודה לך צריך להרגיש שאתה מודה למי שבאמת האכיל אותך עכשיו והכין לך את המזון בהכל אז שהמחשבה ברחה הוצרכתי לחזור לתחילת הברכה כדי להודות לקדוש ברוך הוא. המגיד ממזריץ' זכר צדיק ברכה היה אומר שבברכת המזון דרושה כוונה יותר מאשר בתפילה. כי תפילת דרבנן זה ברכת המזון דאורייתא. וזו הלכה מפורשת בשולחן ערוך שדיני הפסק בברכת המזון הם כדיני הפסק בתפילת 18. הגמרא בקידוש לב מעשה ברבי אליעזר ברבי יהושע ברבי צדוק שהיו מסובים בבית המשתה בנו של רבן גמליאל הייתה החתונה רבן גמליאל משיא את בנו והיה רבן גמליאל עומד ומשקיע עליהם. נתן לרבי אליעזר ולא נטלו. נתנו לרבי יהושע וקיבלו. אמר לו רבי אליעזר, מה זה יהושע? אנחנו יושבים ורבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו. אמר לו, אמר לה, מצינו גדול ממנו ששימש אברהם גדול הדור היה וכתוב בו והוא עומד עליהם ושמה תאמרו כי מלאכי השרת נדמו לו, לא נדמו לו אלא לערבים לא יהיה רבן גמליאל ברבי עומד ומשקע עלינו? למה אתה לא נוטל ממנו? מה הוא יותר גדול מאברהם אבינו? אמר להם רבי צדוק, עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום ואתם עוסקים בכבוד הבריות? הקדוש ברוך הוא משיב רוחות ומעלה נשיאים עננים שנוסעים את המים. הוא מוריד מטר, הוא מצמיח אדמה ועורך שולחן לפני כל אחד ואחד. ואנו לא יהיה רבן גמליאל ברבי עומד ומשקיע עלינו. הקדוש ברוך הוא בכבודו ועצמו עושה זאת. תראה כמה תרחה כביכול. שאלה. מה היה קורה אם רבן גמליאל היה גם יושב איתם בשולחן הכבוד ולא היה משרט אותם? אבל שולח מלצר שהוא ישרט אותם. האם גם אז רבי אליעזר היה נוטל מהמלצר או לא? מן הסתם היה מסכים לקבל ממנו? דרך העולם שמלצרים משמשים אורחים מטעם בעל השמחה. ואם נשאל מה ההבדל הרי שלוחו של אדם כמותו אז זה כאילו רבן גמליאל עומד פה אלא בכל זאת יש הבדל מי משרט אותך בפועל כשהמלצר משרט אותך גם אם הוא עושה את זה מטעם בעל השמחה אתה מוכן לכך כי זה לא פוגע בכבודו של בעל על השמחה. אבל אם הוא עצמו עומד ומשרט אותך, אז יכול להיות שלא תהיה מוכן משום כבודו. על זה הביא רבי יהושע ראיה מאברהם אבינו שעמד עליהם והכילם ושקם לא על ידי שליח, אלא בכבודו ועצמו. אלא אם כן קשה. מה הראיה של רבי צדוק מהקדוש ברוך הוא שהוא משיב רוחות, מעלה נשיאים, מוריד מטר, מצמיח אדמה ועורך שולחן לפני כל אחד ואחד? הרי הקדוש ברוך הוא בעצמו לא עורך לנו את השולחן, אלא שולח שליחים. יש אופע הלחם, יש נהג משאית שהביא את זה למכולת, יש חנובוני שמוכר את זה, יש עקרת בית שמגישה את זה לשולחן. אלא צריך להגיד שרבי צדוק מבין, הקדוש ברוך הוא אינו משלח, אלא הוא עצמו עורך את השולחן לפני כל אחד ואחד. הוא פורס את המפה ומניח את הלחם על השולחן. בלי הקדוש ברוך הוא יש מישהו שיכול לזוז להניע יד או רגל? מי מניע את כל העולם? מי מחייה את כולם? וכך מסבירים רבותינו את הנאמר בברכת המזון. בנעל תצריכנו אדוני אלוהינו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם. כי אם לידך אנחנו רוצים ישירות מהיד שלך, מה פירוש זה מהיד שלו, אבל צריך שיהיה לנו הכרה שבאמת מי שהגיש לנו לשולחן זה הקדוש ברוך הוא בכבודו ועצמו על ידי מי ששם לנו את זה לפנינו. וגם אם לוקחים הלוואה ממישהו צריך לדעת שזה השם נותן. ברכת המזון צריכה להביא אותנו להכרה שהקדוש ברוך הוא אל זן ומפרנס לכל והוא ממציא לנו מזון ומחייה. והוא לא רק משלח, אלא הוא מכין מזון לכל בריותיו. הוא מכין אוכל והוא מגיש אותו לשולחן. בחור בישיבת פונובי, חלה בצהבת, היה צריך לחזק את הגוף, חזון איש זכר צדיק ברכה, קילף לו תפוח, חתך אותו לפלחים. ונתן לו פלח, אבל הוא איבד את התיאבון ולא רוצה לאכול. אמר לו החזון איש, תראה, התפוח הזה נברא בשבילך. אתה יודע מה הקדוש ברוך הוא עשה בשביל שיהיה לך את התפוח הזה? מה זה תפוח? נהיה ככה סתם. אתה יודע איזה תהליכים עד שנהיה תפוח. אתה מצרב לקבל מידו של הקדוש ברוך הוא לרפואתך. פעם למד החזון איש בחדרו עם רבי חיים ברי זכר צדיק ברכה. נכנס זבוב והתיישב לו על המצח של החזון איש. התעלם ממנו עד שיצא טיפת דם מהמצח. רבי חיים בריאים הניף את היד לסלק את הזבוב. אמר לו חזון שנח לו. שמעת את הזמזום של הזבוב כשהוא נכנס לחדר? כן. אמר לו, "דע לך שהזבוב זמזם." ואמר לעצמו, "מהשמיים מודיעו לי שארוחת הצהורים שלי היא מהמצח של אברוהו משעיהו. ומכין מזון לכל בריותיו. הכרה בהשגחה פרטית. הכל זה מיד השם. הכל זה מיד השם. אומרת הגמרא בברכות נ, מברכותיו של אדם ניכר אם הוא תלמיד חכם עם לו. הגמרא מביאה דוגמה. מי שאומר בברכת הזימון ובטובו חיינו הרי זה תלמיד חכם ואם הוא אומר ומיטובו חיינו הרי זה בור מה ההבדל בין בטובו למטובו כשאומרים בטובו חיינו זה כל טובו, מתובו זה קצת מטובו. וכך מפרש רש"י, ומטובו הרי זה בור. למה? כי ממעט בתגמוליו של מקום. דמש דבר מועט כדי חיים. כאילו הקדוש ברוך הוא נתן לנו קצת. בשביל שנחייה את זה הכל. הוא לא נתן לנו את כל טובו. הוא מטובו נתן לנו קצת. זאת אומרת האדם הזה הוא בור. למה הוא ממעט בתגמוליו של המקום? מי שאומר שאנחנו חיים במקצת מהטובות של הקדוש ברוך הוא בור כי הוא לא משכיל אל האמת. מלך אורה תמוע. למה מישהו אומר מטובו בור? על מה ברכנו? על פרוסת לחם. ופרוסת הלחם הזו שאנחנו אוכלים, האם זה כל טובו של הקדוש ברוך הוא? איך אפשר לומר שכל טובו זה פרוסת לחם? פשיטה שזה קצת מן הקצת של הקצת ממה שהשם מתיב. אדרבה, אם אדם יחשיא פרוסה כאילו זה כל טובו של הקדוש ברוך הוא, הוא יחתה לאמת. הרי האדם מכיר בכך שהקדוש ברוך הוא ברא עולם נפלא עם הטבה אינסופית. ומה זה פרוסה? זה אפילו לא טיפעירה מן הים הגדול. אם כן, למה מחשבה כזאת שהוא אומר מי טובו מלמדת עליו שהוא בור? הפוך. זה מלמד שהוא מכיר בגדלותו של הקדוש ברוך הוא, בהטבתו האינסופית. אלא אומר הסבא מסלובקה, עצם המחשבה שהפרוסה זה רק פרוסה וזה מטובו, זה רק צת ממה שהשם מטיב לו, זה מלמד שהוא בור וחסר הבנה. למה? הרי פרוסת הלחם הזו לא ירדה מן השמיים, היא נאפתה מחיטה שצמחה בקרקע. כדי שהחיטה תצמח, צריך את השמש, צריך גשם, מטהום, רוחות, תל. אם כן הקדוש ברוך הוא בשביל הפרוסה הזאת הפעיל עולם ומלוא בשביל שתצא פרוסת לחם. כשאדם מברך על פרוסת לחם הוא צריך לדעת את כל מה שנעשה עד שהוא הגיע לפרוסת לחם. ולהבין שכל העולם הזה קיים 6000 שנה. בשביל להביא לו פרוסת לחם שהקדוש ברוך הוא בר שמש וירח וכוכבים ומנגנונים של גשמים וקרקע שיודעת להצמיח ואתה שם בה זרע וזה מצמיח והגרעין והסודות הגלומים בו ואיך הוא מתפתח ונהיה מה זה מה זה זה מערכת ש6000 שנה עובדת בשביל שיצא לך בסוף פרוסת לחם זה מבטו של תלמיד חכם שבפרוסת לחם ובו כל טובו של הקדוש ברוך הוא תמון כאן הכל אומרת התורה בפרשת ביכורים כשמביא אדם לבית המקדש מראשית פרי האדמה מה הוא אומר? ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי אדוני. ואחר כך מוסיפה התורה ושמחת בכל הטוב אשר נתלך אדוני אלוהיך. מה זה בכל הטוב? אפשר להגיד ושמחת בטוב שנתן פעם רבי ישראל סלנטר הזדבן לבית מלון וביקש מים סיים המלצר הגיש לו חשבון 10ה פרנקים מים זה פרוטות למה למה דורשים 10 פרנקים? המלצר אמר לו, כבודו, תשלום זה לא על עצם שתיית המים, אלא כל מה שמסביבים. קיבלת מהודרת, ישבת על קורסה מפוארת ונוחה, כל הפאר והדר של המלון, האווירה נעימה, שירות עדיף של המלצה. הכל כלול בתוך מים. לכן משלמים על זה מחיר הגון. מכאן אנחנו לומדים לימוד חשוב. כשאוזים מים ושותים אותו כשצמעים, מודים לקדוש ברוך הוא לא רק על המים, גם על כל נשימה ונשימה שאנחנו נושמים על העולם הנפלא שבו אנחנו חיים, על האוויר הצלול, על הרוח המלטפת. על השמש שזורחת, על התכלת בשמיים וזה נוסח הברכה שמברכים כששותים מים שהכל נהיה בדברו לא רק על המים כל מה שמסביב הכל כלול בתוך הברכה כשאדם מביא לבית המקדש מראשית פרי האדמה לא מספיק שיודע על הפירות עצמם אלא ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך אדוני אלוהיך נתן לך רגליים ללכת ולהגיע לירושלים ולראות את בית המקדש וכהנים בעבודתם ואתה בתוך עם ישראל ואתה הבן של הקדוש ברוך הוא ואינסוף של טובות אה והוא גם מאפשר לך להביא מפרי האדמה ולהתברך. נו זה לא ושמחת בכל הטוב. לסיום זכור לכולם הנאום של הרב שח זכר צדיק ברכה ביד אליהו שבו הפריח להעביר שאלה מכוונת לחילונים ובני הקיבוצים במ אתם יהודים אוכלים שפנים נתן להם ככה בראש והשאלה הזו נשרה בחלל הציס החילונים ובעיקר את בני הקיבוצים חבורה של קיבוצניקים החליטה לעלות לביתו של הרב שך ולמחוט על הדברים עמדו מתחת לביתו ביקשו לעלות בני הבית שאלו את הרב אם הוא מוכן לקבל אותם אמר בוודאי אם יהודים רוצים לדבר איך אפשר לסרב. נכנסו לחדרו של הרב שך אמר להם לפני הכל רציתי לשאול אתכם כבר אכלתם ארוחת בוקר? הם היו בטוחים שאם הם יאמרו לו שהם עוד לא אכלו יתן להם לאכול אז הם אמרו בנימוס כבר אכלנו. שאל אותם וברכתם ברכת המזון? לא. אמר להם הרב ש תגידו לי איך אפשר לאכול בלי לברך? הרי האוכל לא נוצר מעצמו. מישהו הצמיח את התבואה ואת הפירות בלי גשמים, שמש ורחות. התבואה והאילנות לא יצמחו. אז צריך להודות למישה אחראי לכל זה. זה כלל בסיסי בכללי הנימוס. כשילד מקבל סוכריה מרגילים אותו לומר תודה. ילד יודע לומר תודה ואתם לא יודעים. אכלתם ולא אמרתם תודה למי שהכין לכם את המזון. אברהם אבינו הכניס ערבים לביתו ונתן להם לאכול. ומה הוא דרש מהם? לברך למי שאחראי לזה. אז לפני שעוסקים את השאלה מה הוא יהודי ובמי אתם יהודים? בואו נדבר קודם מי זה אדם. מי שלא אומר תודה על האוכל הוא גרוע מערבי. הם באו להתווכח עם הרב על השאלה במה אתם יהודים ובבת אחת כל הוויכוח התייתר כי התברר שהם אפילו לא בני אדם. הכל יודוך והכל ישבחו והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש קשה הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כאם ישמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבת וורא עונק שבת ישמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקור עונק שבת עם מקדש מקדש מקדש שבי שבת עם מקדש מקדש שמקדש שביעי שמ חזק וברוך הרי אני מכוון קיים מצוות חכמים דאורייתא בשמחה דאורייתא גומל נפשו יש חסד דאורייתא כבד את אביך אתך דאורייתא לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא ולעשות נחת רוח לתנא הקדוש שיהיו ספתותיו דובות בקבר רבי חנניה