הצניעות והכוח של גדולי ישראל עם הקב"ה
מאיפה שואבים גדולי ישראל כח כזה, להצניע את עצמם שבעים (70) שמונים (80) תשעים (90) שנה! בלי שאיש יגלה את גדולתם? אין ספק שצריך כח אדיר בשביל זה.
כל אחד מאתנו יודע שכשהוא עושה מעשה טוב או שקרה לו מקרה טוב, מיד הוא מחפש מישהו להודיע לו, לבשר אותו, אנחנו לא שומרים דברים, אנחנו ישר מחפשים למי לספר... אנחנו לא יכולים לשמור דברים בבטן
אנחנו לא יכולים לחיות לבד, בבדידות, אם יתנו לכם עכשיו לעלות לירח ויתנו לכם שמה את כל מה שאתם חלמתם כל ימי חייכם שיהיה לכם שמה, אבל תהיו לבד! לבד. אתם לא יכולים לספר לאף אחד, מה שאתם מרגישים, מי יסכים לעלות לירח להיות לבד!? ושמה יהיה לו כל טוב! אין אנשים אבל, אתה לבד... אין, אנשים לא יסכימו: 'לא! לא, תודה רבה תשאיר אותי פה!'.
איך הם יכולים שבעים שמונים שנה? הרי הקב"ה ברא אותנו שנהיה מדיניים ונזדקק אחד לשני ונדבר אחד עם השני ואנחנו כל דבר שאנחנו נתקלים והוא מרתק אותנו - מספרים ומצלמים ושולחים את הצילומים לאחרים עוד, עושים אלבומים ודואגים שכולם יראו וידעו: 'בא תראה בא תראה, אני שלח לך! אני שלח לך...'
גדולי ישראל לא חוו את ההתעלות שלהם הרוחנית בבדידות, הם לא השיגו השגות מופלאות מבלי שאיש ידע כל כך, היה להם שותף! - מי זה? - הקב"ה! מספיק להם שהקב"ה יודע כל מה שהם יודעים, כל מה שהם עושים, יש להם עם מי לדבר, יש מי שרואה במעשיהם, יש מי שיודע בדיוק, מה הם צריכים לפרסם את זה לעוד ועוד ועוד...?! מספיק שרק אחד (1) שמולו אני אמסור דין וחשבון! הוא שיודע באמת מה אנחנו שווים!
"וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱ-לֹהֶיךָ" מבקש הקב"ה!
הופה... זה כתוב בפסוק מה שאמרתי עכשיו "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת" אבל אתה "עִם אֱ-לֹהֶיךָ" אתה לא לבד.