לבעוט בשבת בשביל כדורגל
הרב: בבקשה, תן לו שניה שניה
ש. שלום כבוד הרב
הרב: שלום שלום
ש. אנחנו כל המשפחה שומרים שבת, ולי יש בעיה, אני משחק כדורגל
הרב: ווי ווי, מה אתה בועט בשבת?
ש. לא, לא יכול לוותר על זה
הרב: לא יכול? למה אתה לא יכול? אתה יכול לוותר על הקב"ה.
ש. לא, גם לא
הרב: אז איך יכול להיות ביחד?
ש. לא יודע
הרב: מה אתה לא יודע, מה עדיף לבעוט חס ושלום בשבת של הקב"ה, זה עדיף? אתה רוצה חס ושלום שיבעטו אותך מהעולם העליון? אתה צריך את הקב"ה בהמשך של החיים או לא?
ש. כן ודאי
הרב: אז למה אתה כשיו מסתכסך איתו?
ש. לא יודע, אוהב את זה, אי אפשר
הרב: אתה אוהב את זה ואתה אוהב את הכבוד ואת ההערצה ואת החבר'ה ואת המחיאות כפיים ואת התרגילים ואת הכל, תמצא לך עיסוק שאתה תאהב אותו גם אחר שלא מחללים שם שמים, מה הבעיה? לא חסר, כשרונות אם יש לך אפשר להטות אותם לאפיקים נוספים. תראה, שחקנים יותר מבוגרים ממך הצלחנו לשכנע וב"ה מאושרים. מאושרים, יש כאלה כבר היום נהיו ראשי כוללים. תחשוב רגע מה אתה עושה, מכדרר כדור מכדרר מכדרר מכדרר מכדרר, מה יש מזה? מה יש מזה? כאילו מה יש פה, מה שווה להפסיד את הקב"ה בשביל זה, מה זה כל כך שווה? זה מנהג גויים, לא חרב הבית אלא בגלל ששחקו כדור בשבת, אתה יודע, כך אומרת הגמרא?
ש. המשך לעתיד אבל, עתיד אולי יהיה משהו
הרב: איזה עתיד? עתיד בכדורגל? איזה עתיד, בגיל שלשים ארבעים אתה כבר עוזב את הכדור ונגמר הסיפור, שברו לך את הרגליים פיצצו אותך והכל וזה מה, כן, נו מה, ואתה צריך להיות גם מוצלח, אבל בשביל זה אתה צריך חס ושלום להפקיר את כל התורה ואת כל המצוות והקב"ה והכל, בשביל מה? אתה רוצה נסדר לך מישהו שילמד איתך, שהחכמה, השכל שלך לא ירד
ש. אני לומד
הרב: לא לא, היום אתה משקיע את הראש ברגליים, במקום שתשקיע את הראש בראש. תשב תלמד תורה, תהיה חכם, יבואו לשמוע דרשות שלך, תשפיע על הציבור, תיהנה אותם, יאהבו אותך, מה אתה רוצה טוב מזה? כדורגל אתה פספסת כדור יקללו אותך ואת אמא שלך, בשביל מה אתה צריך את זה? בשביל מה אתה צריך את זה? מה אשמה אמא שלך? אבל אם אתה תהיה תלמיד חכם רק יברכו אותך ואת אמא שלך ואת אבא שלך ואת מי שהוליד אותך, לא יותר טוב? תהיה חכם.