קו פתוח לאבא שבשמים
מאז שאנחנו רכים בשנים אנחנו מורגלים בתפלה. זה מושרש בתוכנו וזה לפעמים בהיסח הדעת לדוגמא:
אדם אומר: 'הלוואי ואספיק לאוטובוס' - זו תפלה! 'הלוואי ואצליח במבחן' - זו תפלה. כל פעם שאנחנו רוצים לומר משהו, לְיַחל יש כאן תפלה ובקשה שהרצון יתממש. וכיון שתפלה הפכה אצלנו דבר שבשגרה אז לפעמים אנחנו מקלים ראש בזה ולא יודעים מה הערך האמיתי שלה - שיכולים לשנות את המציאות!
יצה"ר יודע שאנחנו הולכים להתפלל שחרית, מנחה ערבית והוא שַׂם לנו מארב לשדוד אותנו מהתפלה לקחת לנו את השכל והמחשבה לכיוונים שונים ובתפלה של דקות ספורות אנחנו לא יכולים להתרכז מהתחלה עד הסוף! מה הגורם? השודד הזה! הוא בא ומזכיר לך: 'ששכחת פה ושכחת שם וצריך זה ואל תשכח וצריך לצלצל להוא ולא צלצלת לזה וארנונה עוד לא שילמתי וזה לא...' ואת הכל הוא מכניס לך בדיוק בדקות האלה.
אבל כשאתה מדבר עם הבורא, הוא לא יודע שאתה הולך לדבר אתו - אתה מפתיע! כי הוא לא יודע עכשיו זמן שחרית נכנסת לבית הכנסת והוא ממתין לך... לא! הוא לא יודע ואז אתה אומר מה שיש לך לקב''ה ובודאי שזה מועיל מאד! ובפרט אם זה דברים קצרים. כל פעם משהו קצר מה שאתה צריך ומהלב! כי 'איזו היא עבודה שבלב? - זו תפלה!'
אתם מקיימים מצוה בזה שאתם פונים לקב''ה ומבקשים ממנו, כי בזה שאדם מבקש מהבורא הוא מראה: שהוא יודע ומאמין שהכל בידו של הקב''ה ושום דבר לא יכול להצליח אם ה' לא יסכים!
אז אם כן, כל אחד יקח הביתה את ההרגשה והידיעה: 'אני הבן! אני הבת של הקב''ה!! מהיום אנחנו פותחים 'קו פתוח' לאבא שבשמים מדברים כל מה שיש לנו להגיד. וממתינים, ממתינים עד שהוא יחליט לתת לנו את מה שהוא רוצה לתת. והוא רוצה לתת - יותר ממה שאנחנו מבקשים.
בהצלחה!