מחלקים כל הכבוד
'כבוד' זה מלשון של כבדות, כבד מאוד הכבוד! אנשים מוכנים לסחוב את המשקל הזה של הכבוד, הכבד הזה, מוכנים לסחוב אותו לכל מקום! לכל מקום הם סוחבים אותו: 'זה כיבד אותי וזה כיבד אותי וזה כיבד אותי וזה כיבד אותי וזה... זה?! לא מכבד אותי...' כל הכבוד שאני סוחב, בשביל מה?! מה אני סוחב...
יש אנשים שלומדים ולומדים ולומדים ולומדים ולומדים ולומדים והכל מסיבה אחת (1) רק: 'כבוד' שבסוף יהיה לו גלימה!...
לא 'לשם שמים' לא כלום!
גדולי ישראל האמיתיים! אתם ראייתם שמה, מישהו 'רב ראשי'?! מעולם! כל גדולי התורה האמיתיים יצאו נגד כל אלה שהולכים לרבנות בכלל, נבחנים ברבנות, לוקחים תפקידים; רב שכונה, רב בטיח, רב זה, רב מעלית, רב זה...
למה? למה הם צריכים את זה?! - כבוד וכסף!
אבל הם לא מבינים: שהם אחר כך יתחייבו בשמים!
קראו לך: 'רב העיר! אתה לא דאגת לעיר, אתה מבין, לא להלכות ולא לכלום ולא לימדת את בני העיר ולא הוכחת אותם ולא שום דבר! אתה רק 'נושא עוונות!' - 'רבנות מקברת את בעליה!' מה, אתה לא מאמין למשנה?! - לא, משנה לחוד זה בשביל ללמוד, אבל בחיים? - צריך כבוד...
'כל הכבוד'... אתם מכירים את השיר הזה? - 'כל הכבוד' ותמיד משתמשים עם זה: 'כל הכבוד לצה"ל (צבא הגנה לישראל...) כל הכבוד לזה כל הכבוד, כל הכבוד!...'
יותר מהמן! המן לא היה לו 'כל הכבוד' היה אחד (1) שלא כיבד אותו, אבל 'כל הכבוד' מחלקים כבוד: 'כל הכבוד! כל...'