מיהו נבל ברשות התורה ומהי מחלת המאה
\n
- - - לא מוגה! - - -
\n
טוב איש חונן ומלווה יכלכל דבריו במשפט.
אז זאת אומרת, האדם הזה מכלכל את כל דבריו במשפט וצדק, איך צריך להיות,
והוא חונן ומלווה.
זאת אומרת,
הוא גם יודע להשתמש במה שיש לו כדי לחון אחרים ולהלוותם,
ולא עושה הכול לצורך עצמו בלבד.
אז זה נקרא דה-סיפוקו,
כדי לקיים את עצמו על מתכונת התורה כראוי.
החלק השני בענייני ההיתר זה הריבוי,
שהאדם מרבה דברים ונראה עכשיו למה זה מתחלק,
והוא עבור גבול דה-סיפוק אל התוספת.
זאת אומרת, הוא עכשיו מוסיף על העניין שהיה מספיק לו.
אשר אין צורך בזה לאדם,
כמו ריבוי המאכל והמשתה.
תביא עוד,
תביא עוד מנה.
יש עוד מזה?
וככה.
כל היום אדם מלפלף, מנשנש,
וטוחן כמה שאפשר.
האדם הזה מכלה את גופו.
זה נגד הבריאות.
זו המחלה הכי גדולה שיש היום בעולם,
שגורמת למחלות לב,
ללחץ דם,
להרבה צרות ומראים באישהי ריבוי אכילות.
גם סוכרת.
אומרים הרופאים,
שאם אדם יעשה פעילות ספורטיבית
וימעיט באכילה ויהיה כמו שהגוף שלו צריך להיות במשקל,
ויעשה את זה כמו שצריך,
יוריד את הסוכר,
רמת הסוכר בדם.
אבל העולם רובו נפוח.
רוב העולם נפוח
מריבוי המאכלות.
אז זה נקרא ריבוי.
וכאשר הזהיר ממנו החכם באומרו,
אל תהי בשובעי יין,
בזוללי בשר למו.
אל תהיה מאלה האנשים
שאומר אנחנו עושים היום על האש. אתה בא?
אתה בא?
אתה מקבל אס.אם.אסים.
יש אצלנו על האש? עשרים איש. אתה בא?
יש שתייה כדת, אין אונס.
אתה בא?
כן.
יש נרגילות, אתה אומר.
ובכן, וכן שיפליג להתקשט במלבושים.
וואה,
כמו אישו.
יש לו מלתחה מחליף,
יש לו עשרה-עשרים זוגות נעליים,
יש לו חמישים זוגות גרביים,
יש לו חולצות, סטים שלמים,
הוא מקפיד על מותגים,
הוא הופך להיות שלט מודעות,
התפלל שמונה-עשרה, וכתוב לו מאחורה על הסוודר קסטרו,
או שכתוב לו על החליפה פה, צ'מפרו,
או כל מיני שמות.
והוא לוח מודעות, החולצות שלו עם הודעה,
הגופייה שלו עם הודעה,
בכל מקום יש הודעות.
אז לכן הוא אומר,
אדם שמפליג להתקשט במלבושים, יש כאלה שלא מספיק להם מלבוש, הם גם שמים תכשיטים.
טבעות וצמידים
ושעונים מיופים
וכל מיני קשקושים, יש כאלה שרשראות זהב.
אני לא מדבר על נשים, כן? אני מדבר על גברים עכשיו.
יש כאלה, גם זה לא מספיק להם, שמים באף איזה משהו,
או באוזן,
או בגבה,
או בעוד כל מיני מקומות.
וכן,
מרחיב במשכנים ללא דוחק,
גם כן.
מרחיב את הדירה בלי סוף.
חדרים על חדרים, קומות על קומות.
למטה באדמה כמה שאפשר עמוק.
אם יכול עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, מרחיב, מרחיב, מרחיב.
בקיצור, מכלה את ימיו ושנותיו בהבל,
יגע על דבר שלא יוותר לו,
וייתן את הדין
על כל ריבוי שהיה מיותר.
ומותרי הדברים אשר איננו בוטח, שלא ייכשל בהם.
וגם הרבה דברים שעלולים להכשיל אותו.
כמו שאמר החכם,
ברוב דברים לא יחדל פשע.
אדם מדבר, מדבר, מדבר, מדבר, מדבר, מדבר, מדבר. ברוב דברים
שאדם מרבה לא יחדל פשע. יתפסו אותך בכמה מילים שאמרת מיותרות,
ואתה תיפול.
אז לכן צריך אדם לצמצם בדיבורו.
וכן אמר, ברוב הבעילות
מצוי אצל אשתו קטרנגולת,
או בעוד מקומות אחרים.
ועליו נאמר, ורועה זונות
יאבד הון.
ואמר שלמה המלך,
אל תיתן לנשים חילך.
זאת אומרת, את כוחך.
למה אדם מקצר את ימיו?
כי זה כוחו.
ואמר במלך, ולא ירבה לו נשים.
אז זאת אומרת, צריך אדם לדעת את עונתו.
אם יש עונה לכל אחד ואחד, עונת תלמידי חכמים, מערב שבת לערב שבת.
הספנים,
הדייגים, הסוחרים, כל אחד כתוב בהלכה
מהי עונתו.
והשתדלות ברוב הקניין וקיבוץ הממון.
זאת אומרת,
אדם שמשתדל יותר מדי לקנות קניינים ולקבץ ממון,
זה נקרא ריבוי.
ועל זה נאמר, אל תיגע לעשיר,
מבינתך חדל.
אסור לאדם להתייגע לעשיר,
כי אם השם רוצה שהוא יהיה עשיר,
גם אם הוא לא יעשה משהו לעשיר, הוא יהיה עשיר.
ומבינתך חדל. תפסיק להפעיל את המוח שלך, והבינה כל הזמן הלך להרבות נכסים.
תרבה מצוות.
מה אתה מרבה נכסים?
ואמר במלך, בכסף וזהב לא ירבה לו מאוד.
אז אפילו במלך
כתוב שלא ירבה לו מאוד כסף וזהב, אלא רק לצורך העבדים
וכלכלת המדינה.
אבל לא יותר מזה.
מכל מה שזכרנו בתקנת הגופות והנאותן,
מגונה באחרונה,
מפני שמביא האדם אל מה שהזהיר הבורא ממנו ואסר אותו.
כל מה שזכרנו בתקנת הגופות,
שאדם צריך ללכת בדה-סיפוקו, באכילה ומשתה ומשכן וכו',
אם הבן אדם לא מתקן את גופו
ולא נהנה רק ממה שצריך דה-סיפוקו, אלא מרבן,
סופו שיהיה מגונה באחרונה וזה יביא אותו לידי כך שהוא יעבור על כל איסורי התורה.
אז לכן הריבוי הזה הוא גרוע.
נכון שזה היתר,
אבל על זה אומר הרמב״ן, אל תהי נבל ברשות התורה.
קדושים תהיו.
מה זה קדושים תהיו? פרושים תהיו.
תפרשו מה היתר.
נכון שהתורה לא אמרה כמה לאכול בשר.
התורה מתירה לאכול בשר. כאוות נפשך תאכל בשר.
אבל היא אומרת, אל תהיה מסובעי יין וזוללי בשר. למה?
זאת אומרת, אל תרבה יותר מדי מכשיעור מדי סיפוקך.
ולכן אדם צריך לשים לב
שהדברים האלה לא יחרוג מהם.
והרמב״ן בפרשת קדושים מסביר את זה שלא יהיה
נבל ברשות התורה.
התורה מרשה,
אבל היא גם קוראת לך נבל.
אתה מנצל את התורה שהתירה לך.
והתורה רוצה שאתה תלך
בדרך של פרישות.
תפרוש גם מן המותר.
אז לכן הריבוי הזה, אפילו שהוא היתר,
יכול להביא את האדם ולגרור אותו לעבור על איסורים.
ואמרנו שהרמב״ם קורא לזה עוונות
גדולים וקשים יותר מגזל
עריות וגניבה.
כי קשה לו לפרוש מהם.
כשאדם מחובר לאלו,
קשה לו לפרוש מאלה.
ואני אפתח לכם רגע בשביל שתשמעו פעם אחת את הלשון הקדוש שלו,
של הרמב״ם,
שאומר את הדברים.
אומר הרמב״ם, אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה כגון זנות
וגזל וגניבה,
אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלה,
כך הוא צריך לחפש בדעות הרעות שיש לו
ולשוב מן הכעס
ומן האיבה,
יש לו שנאה לבריות,
ומן הקנאה
ומן ההיתול ליצן,
היום יש רבנים ליצנים,
תפקיד, ליצן,
ומרדיפת הממון והכבוד,
ומרדיפת הממון
שמעתם?
ומרדיפת הממון והכבוד,
ומרדיפת המאכלות
וכיוצא בהן,
מן הכול צריך לחזור בתשובה.
ואלו עוונות
קשים מאותן שיש בהן מעשה.
קשים יותר מאלה שיש בהן מעשה.
למה?
שבזמן שאדם נשקע באלו,
קשה הוא לפרוש מהם.
וכן אומר, יעזוב רשע דרכו וישאב הן מחשב אותיו.
אז זאת אומרת, אני חוזר עוד פעם,
לא רק זנות וגזל וגניבה,
אלא גם דעות רעות, כעס, איבה, קנאה, היתול,
רדיפת הממון והכבוד ורדיפת המאכלות.
צריך לחזור בתשובה על זה.
לחזור בתשובה זה לא רק להגיד שאני חוזר בזה, זה גם להפסיק מזה, כן?
ואלו עוונות
קשים מאותן שיש בהן מעשה,
שבזמן שאדם נשקע באלו, הוא שקוע מהם, קשה הוא לפרוש מהם.
איזה מעשה.
הבנתם?
אז לכן אדם צריך לדעת
שהריבוי
הריבוי יכול להביא את האדם לאיסורים דאורייתא.