עת צרה היא ליעקב
"וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב" (ירמיה ל, ז) מבהיל! איך לא מרגישים כמה רחוקים רחמנא לצלן מהאמת. מבחינים רק במקרה העולם וסיבותיהם העולמיות. והמבט והתקווה בסיבות עולמיות אחרות שישנו את מהמהלך הדברים. והיהודי הטוב מפרש את המצב כ: 'חבלי משיח' - שכל מלחמה וכל צרה לישראל וכל מה שקורה זה מחבלי משיח!
חבלי משיח זה כמו 'חבלי יולדה' בהתחלה זה כל כמה דקות, אחר כך זה הופך להיות יותר צפוף כל שלוש (3) דקות! אחר כך כל דקה (60 שניות) ועד שיבואו הצירים האחרונים הקשים ביותר-ביותר-ביותר! ואז... 'מזל טוב!' באה הגאולה!
אבל עד אז חייב להיות חבלי משיח קשים! שמתגברים!!
אומר המשגיח: 'אולם מי המרגיש: שאין כל נמצא עולמי בכלל סיבה!'
שום דבר ממה שאנחנו רואים, האירועים, הוא לא הסיבה!
זה שבאו הנאצים האלה ועשו מה שעשו בשביעי באוקטובר (7.10.23 לתפ"ץ) - זה לא הסיבה! יש סיבה לסיבה ויש סיבה לסיבה ויש מסבב הסיבות!!
יהודי חייב להרגיש בכל מאורעות חייו הקטנים ביותר: שהקדוש ברוך הוא מנהל את עולמו! ולא הוא.
אמר רבי יהושע בן לוי: 'למה הדבר דומה? - למלך שהיה בא בדרך
והיתה בת מלכים צועקת לו: 'בבקשה ממך! הצילני מיד הליסטים!!'
שודדים בואו שמע המלך והצילה. אחרי ימים ביקש לישא אותה לאשה והיה מתאווה שתדבר עמו ולא היתה רוצה! מה עשה המלך? - גירה בה את הליסטים כדי שתצעק וישמע
כיוון שבאו עליה הליסטים התחילה צועקת למלך!
אמר לה המלך: 'לכך הייתי מתאווה - לשמוע את קולך!'
כך ישראל כשהיו במצרים והיו משועבדים התחילו צועקים - אז הקדוש ברוך הוא שחרר אותם הוציא אותם ממצרים. ואחר כך היה הקדוש ברוך הוא מבקש לשמוע את קולם פעם אחרת ולא היו רוצים! מה עשה? - גירה לפרעה לרדוף אחריהם הוא רוצה: שידברו איתו ואז הוא ידע: לא תהיה להם ברירה הם יחזרו לצעוק אלי!
מיד: וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל השם" (שמות יד, י) – או!
אמר הקדוש ברוך הוא: 'לכך הייתי מבקש!'
'הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפילתם של ישראל'.
בעת שלום - תפילה אחרת. בעת צרה - זאת התפילה שהשם מתאוה! בעת צרה.
אז כל המאורעות שבאים עלינו – בגללנו! אל תתלונן. אין 'מקרה' לכל כדור יש כתובת, לכל מטען יש מי... הכל עם כתובות מדוייקות.
אם צה"ל (צבא הגנה לישראל...) יכול לפגוע בקומה שמונה (8) בדיוק בחדר... - קטן על הקדוש ברוך הוא !