להיות שותף לקב"ה במעשה בראשית
"ולגבי השבת, המשמר אותה היינו: מי שמתעמק ומתענג וחודר אל תוך עמקי יסודותיה, הוא משתתף בהבנת היוצר של השבת, והוא נעשה שותף במעשה בראשית!"
כתוב שכל האומר (בראשית ב, א): "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם" נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית! אז מה, עצם האמירה עושה אותך שותף? אלא התבוננות והעמקה של כל יצירת השבת הבריאה ותכליתה עושה את האדם המחדש בתוך השבת להיות שותף בעשייתה! "כל המתפלל בערב שבת ואומר "וַיְכֻלּוּ" כאילו נעשה שותף לקב"ה מעשה בראשית'.
זאת אומרת פירש רש"י: "הקב"ה וזה שאומר "וַיְכֻלּוּ" - שמספר בשבחו של מקום: 'ששבת בשבת!'. הקב"ה וזה האיש המעיד הם כילו וגמרו ועשו את השבת והם קבעו את קדושתה ורוממותה! לכן נאמר וַיְכֻלּוּ אל תקרא וַיְכֻלּוּ אלא ויכלו כביכול השם וזה שאומר וַיְכֻלּוּ עם הכוונה, כאילו שניהם ביחד הם גמרו את עניין השבת ועשאוה.
ולכאורה איך אדם יכול להיות שותף לדבר שהוא כבר עשוי וגמור? אם בעסקי בני אדם אין אדם יכול להתחבר לרכושו של חברו ולומר: 'שותף אני!' אז על אחת וכמה למעשה האלוקים הגמורים והעשויים בתכלית העשייה. אז איך מי שמעיד וַיְכֻלּוּ שזה עדות: 'שהשם ברא את העולם בשישה ימים ובשביעי שבת!' – איך מזה אתה הופך להיות שותף? אבל כאן מונח כל עוצם היסוד והמהות של כח הבחירה שהקב"ה העניק לנו, ורצה לעשות אותנו שותפים ליצירתו על ידי ההסתכלות וההבנה, עד כדי הזדהות גמורה עם כוחו של היוצר.
על ידי ההתחדשות התמידית והתרעננות לתוך יצירותיו של הקב"ה, אדם המעכל והמסגל לעצמו את כל הווית והבנת היצירה הנצחית, וביחוד את הבנת קדושת השבת ואצילותה לטובת קיום כל העולמות, הרי נעשה לחדוותו של הקב"ה שותף ביצירותיו וכאילו הוא האדם עשאה לשבת!". זאת אומרת אם אתה מכיר בערכה ותכליתה של השבת, ולכאורה אם לא היתה שבת, והיה בידך ובכוחך לעשותה - ודאי שהייתה עושה אותה. מעצמך היית עושה. אבל היות והיא עשויה –
אומר הקב"ה: 'אבל אם תכוון למה שדברנו כעת - אתה נעשה שותף לי!'.