עולם חסד יבנה
- - - לא מוגה! - - -
השם ממציא לנו, לכל אדם ולכל בריאה בעולם,
את המזון בעיתו.
בעיתו.
זאת אומרת, כל אחד לפי דינו,
ככה ממציא לו הקדוש ברוך הוא את מזונו בעיתו,
לא מאחר.
על חסד של תורה כזה אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי.
חובה של איש ישראלי להשלים מעשיו ולהיות שלם, כמו שהשלימו אבותינו הקדושים את עצמם.
חובה להכיר את הדרישה של לב חברו יותר עמוקה.
דרישה שאין חברו יודע ממנה אפילו בכלל,
ולא מרגיש אפילו בחסרונה.
דרישות כאלה צריך אדם להכיר אותן, למלא אותן בכל גודל יכולתו.
פעם בא אני לרבה,
דפק בדלת,
ראה אותו, הכניס אותו.
אמר לו, במה אתה אוכל?
אמר לו,
ביין ישן
ותרנגולת מפותמת.
אז הוא אמר לו, אני, יש לי להאכיל אותך בעדשים, אני מתגלגל בעדשים.
אבל אתה לא חושב שאתה מטריח את הבריות? כאילו, אתה לא מגזים, כאילו, אתה רוצה שיאכילו אותך זה וזה?
אומר לו, למה אני אוכל משלך?
פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון.
עד האחי ואחי, תוך שהם מדברים, פתאום הגיעה אחותו של ראבה,
ומה הביאה?
יין ישן ותרנגולת מפותמת.
אמר לו, נעניתי לך, אין לי מה לדבר,
חביבי.
הקדוש ברוך הוא שלח לו עד הבית של ראבה.
אחותו לא גרה בשכנות.
אם היא גרה בשכנות, מה פתאום היא באה עכשיו עם יין ועם תרנגולת מפותמת?
בטח הייתה מרחק גדול. אז כמה ימים היא יצאה כבר קודם בשביל להגיע בזמן, לתת לו את הסעודה בזמן.
אתם שומעים דבר כזה?
אם אדם ירד מעוניו,
ירד מעשירותו ונהיה עני,
מה הדין שלו?
שצריך מה לעשות איתו?
לפי המעמד שהיה לו, לתת לו, כן?
אז מה?
אם היו רגילים לרוץ לפניו,
היה עשיר שירד מנחסיו, היו רגילים לרוץ לפניו?
צריך לרוץ לפניו, לפני הסוס, לרוץ.
ככה עשה הלל, המחת עני שירד מנחסיו ורץ לפניו. הלל, הלל, רץ לפניו, לקיים.
אז זאת אומרת,
מידת החסד שהתורה תובעת מאיתנו, זה לא בשכל הקטן שלנו,
במושגים של החברה הישראלית.
לעילא ולעילא, לאין שיעור.
וגם,
אתה תהיה מלאך.
כלפי אנשים תהיה איש.
אז חיברנו את שני השיעורים ביחד, יש לנו על מה לעבוד מעכשיו. שבת שלום.