קטע מצחיק על בחור כועס במינהל מקרקעי ישראל
- - - לא מוגה! - - -
הרב, יש לי שאלה על כעס.
מה העצבות שלך?
לא, זהו.
ארבע שנים לא כעסתי. עכשיו אמרו למי שכועס עד שיכול לשבור כלים.
כאילו כל הפרעות הולכים לו, נכון? כי הנה, עמד עבודת זרה. עד עכשיו אני עמדתי בתור בטאבו.
רשמתי את השם שלי בעת.
הגעתי, כאילו הלכתי היום במשטרניך, אז היה שם כמה אנשים, היה שם איזה עבדה אחד.
עכשיו אני, כאילו,
נכנסנו לחדר, כולם,
המשטרה 57 נכנס, ונכנסו עוד 61,
62, ואני נכנס עוד 60. והוודאי.
אז הפקיד אומר לכולם לצאת.
אז הוא פונה אליי, הוודאי, ואומר לי,
איפה, מה אתה, איך אתה הגעת? איפה אתה רשום? אז אני אומר לו, אני רשום פה. עכשיו אני נכנס לסרטים שכאילו מביא אליהם בגלל שאני עם כיפה.
אז הוא אומר לי,
לא, האיש הזה, 61, ייכנס לפניך.
אתה לא קובע.
כאילו, הוא אומר לי שאני לא קובע,
כאילו, אני רשום שישי.
אז עכשיו אני חושב, כל הגוף שלי היה חם.
עכשיו, לא כעסתי או צעקתי.
רק חם.
חם. ואמרתי לו,
אמרתי לו,
אתה לא קובע שום דבר, מי אתה, כאילו, מי אתה, תקווה, ולמה אתה מדבר איתי בכלל? היית אומר לו, כל הכוחות בטלים אצל הכוחות שלו כתוברות.
לא, לא צעקתי משהו.
רק פרצוף לא נחמד,
ובסוף, כאילו, כאילו, רק קראתי לו, מדי פעם הייתי בא אליי ואומר, למה פנית אליי ככה? מי אתה מוכרח שתפנה אליי, כאילו?
למה אתה פונה אליי עכשיו? אני כעס, אני כאילו,
לא, אל תצריף.
אני כאילו הייתי בסרט שכל הזמן מציקים, כאילו,
אתה יודע, לדקים וזה, אז כאילו זה היה. הדרת חרדים. כן, כאילו רשתי מזה, אבל לא נראה גם כל כך חרדי.
וארבע שנים... לא, עם הזדקן שלך אתה ודאי נראה.
אז הרב, מה, זה לקח לי את כל הזדקות וזה?
לא עשיתי, כן, לא שברתי, אבל הגוש היה חם,
ובדמיון שלי הייתי, אם נגיד, אם הייתי חילוני הייתי רב, הייתי ממש...
היית רב איתו. הייתי בשמחה, בשמחה רבה, הייתי אפילו, כן.
בשמחה רבה. אבל הוא עבדאי, אמרת.
לא, חם הגוף שלי, חם ועובדאי.
אז מה, כל הזכויות הלכו לי כל השאר,
חדר, איך הולכים לדיקאון שיא?
רגע, בסוף שישים ואחד נכנס? לא, אני נכנסתי.
רגע, נכנסתי והכול.
נכנסתי והכול, הכול בעדינות. אמרתי, אתה לא קובע.
כמו שאמרתי, אתה לא קובע.
עם שישים אני נכנס.
מה הוא בכלל זה?
מתקרד לך גוף.
אחרי זה.
אחרי זה הצטערתם, עד אולי זה ניסיון, הייתי צריך להגיד לא.
אתה השתדלת להבליג?
מבחינה חיצונית,
הייתי בשיא עצבים.
גוף חם, בכלל זה היה כריס כועס כועס,
אבל היית רואה אותי לא כועס.
רק בא אליו ככה ואומר לו, קר, רצוף כזה.
הנה מרחק כזה נגיד.
אתה לא קובע שום דבר.
ולא בכל העצבים או תנועות, קר, קר, או שום דבר. הולך עם התים,
מתקרב אליו ככה,
חוזר עוד פעם. כאילו מאיים.
לא מאיים.
מפחיד. לא, הוא אומר לו, הוא לא קובע. בשביל מה התקרבת?
אני לא רוצה לנסות, יאללה, אני אשיב. אה, צנוע.
אז זה לא טוב, אז מה זה, אבל זה לא, אבל לא שמרתי כאל יום.
לא, לא, נגיד, לא, כאילו אצלי יוסף. היית יכול לעשות את זה יותר יפה.
היית צריך להגיד לו, אחי נשמה כנראה. לא, בלי אחי ובלי נשמה. היית מחייך לו רק.
הוא אומר לו, נראה.
זה בדיוק מה שרצית להשיג, לא?
כן.
נראה.
זה מה שרצית, לא?
אפשר לעשות את זה עם חיוב.
איזה מידות זה לא קשור. אבל, אבל לא, לא היית רואה אותי הרב שאני, כאילו, לא צעקתי, ועם הכוס הרגש עובר.
אבל אתה מתחרט על מה שהיית חם. אז התחרטתי.
לא, הייתי בדיקאון, נגזר אסית כל היום.
מה אני צריך את זה בכלל? הייתי מחייך, שמעת, בטח למדינות תהיה לפניי, אין לי בעיה. באמת, גם לא היה לי מלא זמן.
מה אכפת לי? אבל אני אגיד בסרטים כמו ש... זאת אומרת, פעם הבאה אם יקרה לך מקרה כזה, אתה אומר, ברור, ברור. תחרט השם. לא 61, גם 62. לקחו לי את הזכויות, אני עובד כמו חמור.
עזוב אבו מצוייך יפה אותי.
וארבע שנים לא כעסתי בלילה, לא כעסתי טילים.
מה זה בכלל? מה אכפת לי?
שייכנס לפניי.
זה כנראה נתנו לך ניסיון בשביל שתצטער,
ואז ממילא זה יכפר לך על כל הכעסים שהיו לך,
כי היום סוף סוף אתה מבין כמה זה מגונה לכעוס.
יופי.