חובות הלבבות | שער עבודת האלקים פרק ג חלק ד | הרב אמנון יצחק

"... ואמרו: "הנכון שנעשה, מי שמאמין כי המעשים מונחים לאדם, ייגמל וייענש עליהם. ונשתדל בכל אשר יועילנו אצלו הבורא בשני העולמים, ונבטח באלוקים בטחון, ושיתברר אצלו כי ממשלת כל המעשים והתנועות וגזרת השם ברשותו ובמאמרו, וכי לאל יתברך הטענה הניצחת על האדם, ואין טענה לאדם על האלוקים יתברך".
-    אז זה נכון לשתי הדעות ששמענו אתמול, הם היו של חכמי הישמעאלים, זה שנעשה מעשה, ומי שמאמין כמובן שכל המעשים מונחים ביד האדם, לקבל עליהם עונש או שכר, ונשתדל באשר יועיל לנו, אצל הבורא בשני העולמים בעולם הזה ובעולם הבא, ונבטח באלוקים בטחון ויתברר אצלו כי ממשלת כל המעשים והתנועות והתועלת והנזק הם בגזרת השם ברשותו ובמאמרו, שאנחנו שביד השם, הוא מושל והוא גוזר, וברשותו ובמאמרו נעשים כל הדברים, ולמי שרוצה הוא נותן רשות, ולמי שהוא לא רוצה הוא לא נותן רשות,
"וכי לאל יתברך הטענה הניצחת על האדם, כי הוא היודע בדיוק את תועלתו ומה יהיה באחריתו, ואין טענה לאדם על האלוקים יתברך - כיוון שהוא לא מבין בכלל בדרכי שפיטתו ועיונו והגחתו וכל שאר הדברים. והדעת הזאת קרובה אל דרך ההצלה מכל אשר קדם זכרו וכל מה שזכרנו קודם, כי מן האמת והנכונה שנודה בסכלות בדבר הזה מחכמת הבורא יתברך, אנחנו צריכים להודות שאנחנו סכלים בהבנת חוכמת השם יתברך, מפני חלישות דעתנו וממיעוט הכרתנו. מה לעשות שדעתנו חלושה והכרתנו מעוטה, ובסכלותנו בו פנים מאופני הטובה, אז אנחנו לא יודעים אפילו כמה הפנים שלו, אופני טובה שהקב"ה משפיע עלינו, ולזה נעלם ממנו, מאיתנו, ואילו הייתה לנו בעומדנו על הסוד הזה תקנה היה הבורא מגלה אותה לנו".
-    זאת אומרת: אם היה רואה הקב"ה ... שאנחנו נדע את כל פרטי הפרטים כל החשבונות של הקב"ה בודאי שהיה מגלה לנו, אבל אם הוא חושב שאנחנו לא צריכים לדעת את זה, אז הוא הסתיר את זה מאיתנו.
"והדמיון הקרוב בזה, מה שאנו רואים מעניין חלש הראות, שאין לו תועלת באור השמש, עד שישים מסך דק בינו ובין עיניו".
-    יש אנשים שלא יכולים להסתכל באור הם צריכים משקפי שמש, ולא יהיה לו תועלת מהשמש עד שישים משקפי שמש, בלי זה הוא לא יכול הוא מסתנוור, הראייה שלו חלשה, וכל אשר יהיה החולי בעיניו יותר גדול, אז המסך צריך להיות יותר עבה, וכל אשר יקל החולי מעיניו, יהיה המסך הדק יותר ראוי לו. אז הוא יכול להסתכל המשקפיים בלי השחרה. אותו דבר יש מסך בשכל: אם השכל לא כל כך, אז יש לו מיסות שיוכל דרכו להתבונן, אבל אם יהיה לו יותר מידי הוא יסתנוור לא יבין, "לא כל מוחא סביל דא", לא כל מוח יכול לסבול כל דבר, אלה שהם יותר דקים וזכים וכו' וכו' הם יכולים להשיג במושכלות דברים יותר גבוהים משאר בני אדם, אבל אלה שלא - הן עבי החומר, גסי החומר לא יכולים, אז יש להם מיסוכים,
אז הוא שואל: "למה אני לא מבין?",
-    למה אתה לא מבין? במילים עדינות "אתה סתום!" מה נעשה? זה הגס עדיין לא יכול, עד שאתה לא תעשה אז במושכלות וממלא אין לך בזה מבוא אפילו.
"ועוד, כי אנו רואים ברוב המלאכות הגופניות פעולות, אילו לא היינו רואים אותם בעינינו, והיה דברם מגיע אלינו, היינו ממהרים להכזיב המגיד בו עליהם".
-    עכשיו הוא מביא כמה דוגמאות של כמה מכשירים שנמצאים,
"ואלמלא היינו יודעים שהם כבר קיימים – לא היינו מאמינים שאפשר להשיג את התוצאות שמשיגים בעזרתם. כמו האסטרולב שהוא מאזני החוזים שאילו לא השגנוהו בראותנו, ויגיד לנו מגיד צורתו ודמותו, ומה שיושג בו מתנועת הגלגלים ומקומות הכוכבים וכיוון השעות של כל עת ועת מעתי השנה, וידיעת מרחקי הדברים החלוקים, והרבה מן הדברים שאינם ידועים - לא נתבררה במחשבתנו ולא עלתה ברעיוננו צורתו".
זאת אומרת: כמו הטלסקופים ושאר כלי הראייה שבהם מסתכלים ומודדים באסטרולוגיה ואסטרונומיה וכל הדברים האלה. ו
"וכן מה שהוא יותר קרוב אלינו מן הכלים שמשתמשים בהם המון בני אדם: הפלס. כי לולא השגת חוש ראותנו אותו, לא היה מתקיים בנפשותינו שישקול שקל הצדק במאזנים, שאחד מחלקיהם יותר ארוך מן השני, מן התמה שישקול בו שקלים רבים נחלקים בחסר וביתר באבן אחת".
יש משקל כמו שריאתם בקופת חולים - שיש מוט ככה ויש מוט ככה ועליו מזיזים איזה חתיכת ברזל קטנה, אבן אחת כאילו, וככל שהמשקל שעומד פה יותר כבד - צריך להזיז קצת וזה שוקל בדיוק, ומה היחס בין האבן הזאת למשקל הזה? שהמנוף הזה נותן בדיוק את המשקל שעומד פה. זאת אומרת: קשה להבין שמול גוש של 100 קילו אתה שם אבן שרק אם אתה מזיזי אותה כמה סנטימטרים והיא מאזנת ואומרת מה המשקל. אם לא היינו רואים את החכמה הזאת מול ענינו והיינו רואים איך עושים את זה - לא היינו מאמינים שאפשר על ... אפשר לשקול הכל יחד.
ש: ...
הרב: בדיוק, כמו שהתחיל להגיד לנו ה"חפץ חיים", שאנשים היום רואים שיש טרנזיסטור, אז היה טרנזיסטור, והיו שומעים עד סוף העולם,
אז בן אדם היה אומר: "לא יכול להיות שהקב"ה שומע לי כשאני מתפלל "שמונה עשרה" בלחש! איך שומע שמה, מה הוא שומע? הרי מבנין בקומה רביעית לא שומעים, אני צועק לא שומעים ברור מה אני מדבר, ואני ממדבר בלחש והוא שומע?"
אז הביאו לנו טרנזיסטור שנבין. אחר כך הבנו שהקב"ה לא יכול לשמור את הדברים - אז עשינו טייפ. ואחר כך לא ידענו שאפשר לצלם את הדברים - אז עשינו ווידיאו. ואחר כך אתה מבין ככה כו' וכו', וככה וככה. והמחשב הביא לך אתה מבין כמה מאגר זיכרון, כמה אדם יכול לקלוט וכמה ככה וזה וזה, ואיך הוא יכול לעשות חיפוש ברגע אחד, בסקירה אחת, כי אנחנו אומרים שהקב"ה עושה את כל זה "וכבני מרון הולכים" והכל בסקירה אחת, ואתה יכול להחזיק נתונים המיליארדים של נתונים אתה יכול לעשות הכל בסקירה אחת, זיט'
ואתה מקבל את כל התשובות ואת כל החשבון, ואת כל הסיכומים של... כל זה רק ככה כי אנחנו כל כך סתומים, אז נותנים לנו מכשירים אתה מבין שנראה לקראת הסוף שנבין שאם אנחנו בשכלנו הקטן קיבלנו מתנה מהקב"ה - הצלחנו לקלוט דברים כאלה - אז אם אנחנו מסוגלים לזה והוא שנתן לנו את השכל הקטן, בגלל שיש לו שכל גדול, הוא יכול לעשות כל זה בקלי קלות. זה רק בשביל לסבר את האוזן שלנו ואת העין ולישר את השכל...
ש:...
הרב: אפילו המשטרה, אפילו הכחולים יכולים לדעת על כל בן אדם את כל פרטיו מתחילתו צועד סופו. וכן ככה הוא מביא דוגמאות גם לגבי רחיים אני מדלג וכן הלאה.
"ובכמותו אמר דוד עליו השלום: "השם לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ונפלאות ממני" ואמר אחר זה מה שדומה לו מהמסר אל האלוקים, במאמרו: "אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי".
דוד מודה ואומר: "ריבונו של עולם! "לא גבה לבי ולא רמו עיני" לא מחזיק מעצמי יותר מידי ולא יודע יותר מידי וכו', ואני לא מהלך "בגדולות ונפלאות ממני" וברור שיש נפלאות וממנו ויש גדולות שאני לא יודע בכלל. אז לכן אני גם מסתדר בלי לדעת הכל, גם מסתדר בלי לדעת הכל, ואם היינו יודעים אפילו אלפית ממה שיודע דוד המלך - היינו מסודרים.
אבל אחרי כל זה אומר: "תשמע! אני נמסר אליך בכל מכל כל ואני "כגמול עלי אמו"
כמו תינוק שנמצא אצל אמו ויונק מאמו ושלום על ישראל, כמו שתינוק סומך על אמא שלו, בין הוא יודע בין אם הוא לא יודע בין אם לא יודע, אמא טובה לא טובה, אחראית לא אחראית, מה שהיא, כל התינוקות מסודרים אצל האמא, הכל בסדר.
ש: ...
הרב: בעולם אין יותר טוב לאדם מאשר לבטוח בלי לפחוד בלי שום דבר. ברור לי פשוט, שמי שברא אותי יכול לעשות בי מה שהוא רוצה, לעשות ממני פורפרה טיירה, יכול לעשות בי מה שהוא רוצה, אני יכול לעשות משהו נגדו? לא, אבל ממה שבחנתי עד היום בחיי - רק טוב הוא עושה! אפילו שלא מגיע, כי היו תקופות שאני יודע שלא הייתי בסדר, ובכל אופן הקב"ה הוציא אותי מחשכה לאורה, וזיכני לעשות דברים טובים ואני היום ברוך השם השכלתי להבין שברוך השם כדאי לעבוד את הבורא ולעשות את רצונו ורק את רצונו ולא שום רצון אחר, ואני לא מפסיד, ואם הוא יחליט לעשות ככה או ככה אני יכול להתנגד? אני יכול רק להלל להודות ולשבח ולהדר בכל רגע שאני עדיין יכול להודות להלל ולשבח.
רק לראות את הפלא האדיר, הפלא האדיר, שהרב אליישיב שליט"א מת, מת! מוות מוחי רואים שהוא מת,
הודיעו: "הוא מת!",
והוא לא מת! אתמול ישב, אתמול ישב על כיסא, "תחיית המתים" ממש! תחיית המתים לעיני כל הרופאים, כי הוא פסק שהפסיק זה לא מת, והפסיק לו המוח
והם אמרו: "מת!"
והפסק שלו הוכיח שהוא צודק - לא מת!! בקיצור קם ישב על כיסא אתמול. ישתבח הבורא! לראות מופתים כאלה בדור כזה, מה אתה עוד רוצה? זאת אומרת: "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו", זה יותר מחרב מונחת על צווארו, אפילו מת יכול לחזור, כוח התפילות של עם ישראל שמתפללים, ולא מפסיקים, והתענית שביקש הרב קנייבסקי שיעשו בשבילו - תראו מה עשה!... אתם חושבים שתעניות זה צחוק זה סתם? אתם יודעים איזה כוח יש לזה בשמים? שהאדם מונע מעצמו וופלה!
-    "למה לא אכלתי וופלה?"
למנוע מעצמי אפילו וופלה. אדם רוצה למנוע מעצמו רוצה לאכול ולא אוכל - זה גם תענית. כוחות אדירים! לאדם יש כוחות אדירים, צריך להשתדל מאוד מאוד. אז רואים חסד השם!
עם ישראל אמרו לקב"ה: "אנחנו לא ניתן לך לקחת את משה רבנו! לא ניתן לך",
איך הם יכולים להגיד כזה דבר? הם ידעו שכוח התפילות יכולים למנוע, רק היתה גזרה מאיתו יתברך, לכן בעצם היום הוא לקח את משה רבנו. להראות להם ש"אין מעצור", ברגע שהשם גזר סופית, זה היה יכול להיות טוב אם זה לא היה גזור סופית, אם גזור סופית לא יועיל שום דבר. אם זה גזירה בדם - לא יועיל, אם זה גזירה בטיט - זה יכול להועיל.
"בכל אופן דוד המלך אומר: "לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ונפלאות ממני, אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי".
"טוב" אמרה הנפש: "כבר ניחמתני במה שייאשתני מהשיג סוד הדבר הזה לדקותו ועומק עניינו".
-    טוב זה הבנתי שאני מוגבלת ואני לא אוכל להבין את סוד הדבר עד תכליתו,
"אך גלה לי סוד ענייני - טוב עכשיו דבר איתי עלי, והכוונה בהעמדתי בעולם הזה, אני רוצה לדעת: על מה אני באתי פה? ומה אני צריכה לעשות שאני אהיה בטוחה שמה שאני עושה זה בסדר. וקרב לי צורת ההכרח והצדק בכל יכולתך מן הדרך הקצרה, ולא יהיה ענייני כעניין מי שלא הבין אופני טובתו מן במלכים הממונים כאשר הגיעני. אז הנפש יש לה קצת ידיעות, מה הידיעות? היא אומרת תשמע: לפחות השכל, תארגן לי את הדברים בצורה כזאת שאני יבין: מה הם הדברים המוכרחים מאת השם יתברך? ומה הם הדברים הבחיריים שלי, איך זה הולך ביחד בדרך קצרה, ושאני לא אהיה כמו המלכים שלא הבינו את טובתם כמו שהגיע אלי הסיפור מהם אלה שמינו אותם".
ופה היא מספרת הנפש בסיפור שאני מספר בהרצאות, יודעים אותו עוד אחרים כי המקור שלו פה.

והסיפור הוא כמו שאנחנו קוראים לו "מלך ליום אחד" והוא: שבקצת איי הודו, עיר אחת הסכימו יושביה למנות עליהם איש נוכרי בכל שנה. כל שנה הם מחליפים מלך, והם לוקחים איש נוכרי. וכאשר תשלם לו השנה, כשמסתיימת השנה בדיוק באותו תאריך יוציאוהו מביניהם, ויחזור על העניין אשר היה עליו קודם שיתמנה עליהם. משחררים אותו,
-    "לך מאיפה שבאת, מאיפה שבאת לך! ילה' לך להתראות",
וחזר להיות כאחד האנשים כמו שהיה קודם. והיה במתמנים עליהם מעשה באחד, איש אחד סכל, לא ידע סודם בו, הוא לא ידע את הסוד שמתמנים אותו רק ליום אחד, לשנה אחת. וקיבץ ממונות ובנה ארמונות וחיזק אותם, ולא הוציא מעירם דבר, הכל כינס וצבר ואסף, והשתדל להביא כל אשר היה לו חוץ לעיר גם כן, מן החוץ הביא אליו, ממון ואישה ובנים אליה, הכל הביא וקיבץ סביבו. וכאשר נשלמה לו השנה, הגיע המועד, הוציאוהו אנשי העיר ההיא נעור וריק מן הכל, תפרן כמו שנכנס. והפרידו בינו ובין כל מה שבנה וקנה בין בתחילה בין בסוף.
ולא מצא בצאתו מאומה מכל מה שהיה לו בעיר וחוצה לה. והיה מתחרט ומתאבל על טרחו והשתדלותו במה שבנה וקבץ ובסוף היה לזולתו! לו לא נשאר שום דבר. ואחר כך הסכימה דעתם למנות עליהם איש נכרי נלבב ונבון, אחר כך לקחו מישהו אחר תפסו באותו מקום מישהו אחר, הכניסו אותו לממלכה
ואמרו לו: "אתה מלך עלינו!"
והוא היה נלבב ונבון - בעל לב ונבון, וכאשר נתמנה עליהם, בחר מהם איש אחד והטיב אליו, בחר אחד
אמר לו: "בא! בא רגע"
לקח אותו לידו, התחיל לשמן אותו לתת לו דברים טובים,
ושאל אותו: "תגיד לי את האמת! מה קורה פה? תספר לי את כל הקומבינות מה הולך כאן וזה, וזה..."
ושאל אותו על מנהגי האנשים ובתיהם על מי שנתמנה עליהם קודם, וגילה לו סודם ודעתם בו. והוא גילה לו את הכל,
וסיפר לו את הכל: "תדע לך! בעוד בדיוק בעוד שנה יעיפו אותך תפרן ולא יישאר לך כלום!".
וכאשר ידע את הדבר, לא נתעסק במאומה ממה שנתעסק בו הראשון אשר זכרנו, אבל השתדל וטרח להוציא כל דבר יקר שהיה בעיר ההיא - לעיר אחרת, והעיר אחרת על שמו העביר אותה בטאבו, ושם את כל מכמניו, ואת כל מחמדיו וזולתם, ולא בגדולתם ובכבודם, והיה בין האבל והשמחה כל ימי עומדו בעיר, מתאבל במהירות יציאתו מאתם, ועל שמעט בעיניו מה שמוציא מן החמודות. כי אם היה עומד, היה מוציא יותר, והיה שמח בצאתו מהרה ממנה להתיישב במקום אשר שם שם חמודותיו, ושישתמש בהם באופני תועלותיו ומיני הנאותיו בלב שלם ונפש בטוחה והתמדת עניין.
בקיצור; הוא היה מעביר ומעביר ומעביר רק כל מה שהיה יכול לשם, והיה מצטער אם היה מקצר בעבודה ולא היה יכול להעביר, והיה שמח אם הוא מסוגל להוציא כמה שיותר. וכששלמה שנתו לא דאג על צאתו מאיתם, וחיכה שיתנו לו שתי בעיתות כדי שהוא יעוף משם, אך מיהר לדבר בשמחת לב ובסבר פנים יפות, משבח מעשהו והשתדלותו, והלך לטובה רבה וכבוד גדול בשמחה מתמדת, ושמח בשני העניינים, והגיע אל תאוותו בשני המקומות. הרויח את שני העולמות גם כשהיה מלך וגם בגלל שהוא העביר את הכל".
אז אומרת הנפש, אז אומרת הנפש: "אני יראה, שיקרני מקרה הכסיל, המלך הראשון הטיפש, אני מפחדת שיקרה לי מה שקרה לו, שהוא יגע בשני העניינים והפסיד בשני המקומות. וכיון שחנני האל אותך, יעני השכל אז תעזור לי שאני לא יפול, הורני והראני עניני ומה שעמידת עליו מסוד דברי ואופני תקנתי. עכשיו תדריך אותי בנתיב האמת איך אני אלך, ושאני לא אבזבז את כוחותיי, ולא אפסיד את חיי ואגיע לרווח המקסימאלי בשני עולמים. ואני מתמסרת למה שתגיד לי, חאל'ס שכנעת אותי! אני עכשיו רוצה סופית תגיד לי מה לעשות, תכל'ס! (תכלית)"
אמר השכל: "כבר סיפרת במשל שהבאת צורת עומדך בעולם, וכי עניינך בו כענייך בו כעניין המלכים אשר זכרת, וכבר התברר אצלך גירותך ומהירות יציאתך. אז מהסיפור שאת הבאת על שני המלכים האלה, אז את מבינה שאת פה גרה בארץ ושכתף צריכים להעיף אותך מפה את מבינה את זה, ושאת תצאי מהר מפה, ואת צריכה שתעשי מה שעשה הנלבב הנבון, את צריכה להתנהג כמו המלך הנבון השני, שיהיה עניינך כעניינו. ואם תטי ממנו - אם לא תלכי בדרך שהלך הדרך השני שספרת, אין לך תועלת בדברי ולא הנאה במליצתי, כל מה שאני אסביר לא יועיל, רק אם תעשי בדיוק מה שעשה המלך השני".
-    זאת אומרת: מה עשה הראשון? הראשון הבין שהוא מלך, יש לו מעמד הוא עשיר, הוא חכם, אסף וקיבץ כמו שעושים כל הטיפשים בעולם הזה, אוספים ומקבצים את הכל ובסוף משאירים את הכל והולכים תפרנים, מקבלים שתי בעיתות, שמים אותם למטה שמים עליהם את החול והולכים הביתה. ומה יצא מכל עמלו? כלום, אפס, נאדה. אבל, אבל! מי שכל הזמן מעביר מצוות, מעשים טובים, כסף, מעביר כסף, נותן צדקות ומעביר כסף, אם הוא עושה כל הזמן מעביר להעביר להעביר להעביר להעביר ולא חוסך מאמץ,
לא מתעצל, לא יושן שעות! לא עובד שעות! לא אוכל שעות! הפוך הכל מעביר מעביר מעביר מעביר, מעביר כמה שיותר לא נח, את כל מה שהוא העביר נמצא שמה, הכל מוכן ומזומן. כל דבר, כל הרהור כל מחשבה, כל מעשה כל דיבור, הכל עובר לשם והכל מחכה לו.
אז אמרה לו הנפש: "לולי חפצי בדבר לא הייתי חוקרת על מה שנעלם לי מענייני, אני מאוד מאוד חפצה שלא תחשוב!",
אמר השכל: "אם כן סוד דברך שתדעי - שהבורא בראך מלא דבר בכלל, ממה שברא מן הגרמים הרוחניים, ורצה לנשאך, ולהרים מעלתך, עד מעלת סגולתו, ובחיריו, ובריו, מן הקרובים אל אור כבודו, דהיינו מן המלאכים שנמצאים לידו שנבראים מאור כבודו לטוב לך ולחסד עמך, ואת לא ראויה לזה רק לאחר שלושה דברים. כל מה שברא אותך מן האין ומן האפס ומן התוהו - הכל רצה הקב"ה לרומם את מעלתך עד המדרגה הגבוה של המלאכים הכי גבוהים שנמצאים קרוב לקב"ה,
אבל זה תהיה ראויה רק אחרי שלושה דברים, האיוולת מעליך ושיאיר לך בדעתו, שתדעי את השם, שאת צריכה לדעת את השם, והקב"ה נתן לך דעה בינה והשכל, כי בלעדי זה לא תוכלי להרים ידך. אז קודם כוך - להסיר ממך את האיוולת, שאל יהיה אדם "כסוס כפרד אין הבין" דבר שני: נסותך ובחנך אם תבחרי בעבודתו או בהמרותו, תדעי לך שאת תקבלי שכר אם תעמדי נגד היצר לבחור בטוב. ודבר שלישי: הקב"ה ייסר אותך בעולם הזה לסבול עול עבודתו, כדי להעלות אותך אל מעלת העליונים הסובלים - סובלים זה לא סובלים מלשון כאב,
סובלים זה כמו עומסים על עצמם, כמו סבל שעומס על עצמו, מייסרך בעולם הזה - מייסר מלשון יגיעת בשר, כמו שכתוב: "אדם לעמל יולד", ולסבול עול עבודתו - זה להכניע את התאווה, עד שתהיה נכון לקבל עול עבודתו, להעלותך אל מעלת העליונים והסובלים, שנאמר בהם: "ברכו השם מלאכיו גיבורי כוח עושי דברו". ולא יתכן לך זה, ואת על עניינך הראשון. את לא תוכלי להשיג את מה שאת מבקשת אם תעמדי בשלושת הדברים האלה, לכן, תסירי את האיוולת וצריך לעמוד במבחנים ולא למרות את פי השם ולעבוד אותו, ולקבל את עול מצוותיו ולהרים את הפרוייקט עליו ואז יוכל לזכות.
ומחכמת הבורא יתעלה ברא לך העולם הזה בכל אשר בו, מקופא הכוונה דומם, וצומח וחי, על סדר מתוקן והנהגה נכונה והכל מתוקן לתועלתך. כל העולם כולו בראתי בשבילך, כל הברואים כל המתכות כל הדוממים, כל הצמחים כל הפרחים, כל הבעלי חיים ציפורים ודגים, ובעלי חיים - כולם נבראו בשביל לתועלתך. אם זה בחלק מהם להשתמש בהם לעבודה, ואם זה חלק בהם להשתמש בבשרם לאוכלם, ואם זה חלק מהם להשתמש בעורם, ואם זה חלק מהם להשתמש בקרנם, ואם זה חלק כל דבר, ואם זה חלק לתרופות ואם זה חלק להרחה ואם זה חלק... כל דבר שנמצא בעולם זה משמש לתועלתך, בין במישרים בין בעקיפין.
כי יש חרקים שנאכלים על ידי חרקים גדולים יותר, ויש כאלה שנאכלים על ידי בעלי חיים ויש ככה ובסוף זה מאכל להוא, שההוא יהיה משמש אותך בכה וכהה, והכל הולך לחשבון של תועלת רק לתועלתך. ובחר לך מסגולת יסודותיו היכל מתוקן דומה לעולם בשורשיו ותולדותיו ותכונתו".
-    זאת אומרת: הקב"ה ברא אותך עם מכון, מה זה המכון הזה? זה הגוף שלנו,
"היכל מתוקן שהאדם וגופו הוא דומה לעולם ושורשיו ותולדותיו ותכונתו. ופתח להיכל הזה פתח לו חמישה שערים אל העולם, והפקיד עליהם חמישה שוערים מן הנאמנים. אתה יודע שיש לך חמישה שוערים? איזה שוערים? כל הכבוד. והשערים העיניים והאוזניים והאף והלשון והידיים, זה השערים. והשוערים: זה החושים החמישה - חוש הראות, חוש השמע, חוש הריח חוש הטעם וחוש המישוש. זה בדיוק כנגד השערים יש שוערים, ובהם תגיעי לכל התועלות בעולם הזה. והכין לך בתוך ההיכל ארבע מעלות לארבעה נגידים להנהיגו, והם המוח והלב והכבד והביצים.
שבהם יש את כוח הזריעה והמוליד, כדי שאדם יוכל להוליד בדומה לו, ובארבעה כוחות אלה מתנהג הגוף, ותיקן בתוכו עוד ארבעה אוצרות לארבע פקידים, רצוני לומר: יש עוד ארבעה אוצרות לארבעה פקידים, הכוח המושך, והכוח המחזיק, והכוח המעקל והכוח הדוחה. זה ארבעה אוצרות לארבעה פקידים. הכוח המושך: זה כשאתה מכניס את האוכל לפה - יש כוח שמושך אותו למטה, אוי ואבוי, אדם אוכל פירה וזה יכל להיתקע לו שמה ולהתראות. אוכל סטייק חתיכת בשר ככה, אתה יודע לא כל כך מבושל טוב, משהו צמיג כזה, או נתקע לו שמה הלך הבן אדם. אז יש כוח המושך.
ויש כוח המחזיק, עד שיהיה כוח המעכל, שזה יפסיק להתעכל ויפריד בין הפסולת ובין האוכל הטוב והראוי, ויטמינים וכו'. ואחר כך יש כוח הדוחה: שאם לא יצא אוי ואבוי אז אתה תתנפח ותתפוצץ. אז כל אלה נקראים ארבעה אוצרות לארבעה פקידים. ואוצרותם ומשכנותם הם שתי מרירות, מרות, מרה השחורה והאדומה. והליחה הלבנה והדם, כל אלה לתקנת ההיכל. המרה השחורה: משכנה בטחול. המרה האדומה: משכנה בכיס המרה. הליחה הלבנה: משכנה בריאה יש אומרים המוח. והדם: בישולו בכבד. הוא משלח את מבחר הדם ללב, והשאר לשאר האיברים והגידים, והכל ידוע בחכמת הרפואה.
ואמרו: שמרה - שחורה היא מיסוד העפר. מרה אדומה - מיסוד האש. לחה לבנה - מיסוד המים. הדם מיסוד הרוח. וכבר ידעת כי מארבעת היסוד הורכבו כל המורכבים - אש רוח מים עפר. ופיזר העבדים מבית ומבחוץ לעבדו ולשמרו - בתוך ההיכל הזה יש עבדים, עבדים הם מבית ומחוץ, ומי אלה? הפנימיים, מי אלה העבדים הפנימיים? זה המעיים, והגידים, והמיתרים, והעצבים, והעורקים. הגידים גידי הדם הקטנים, והמיתרים הם גידים דקים יבשים בלא דם, כי אין הגידים שבצומת הגידים לבנים וכן הלאה והחיצוניים: זה הידיים, והרגליים, והלשון, והשיניים, והציפורניים והדומה להם.
אלה עבדים החיצונים. והכין לך אחר כן קשרים – קשר, קשרים ומיצועים בין הרוחניות והגשמיות. אז יש בהיכל הזה גשמיות ויש גם רוחניות. ואיך יהיה הממוצע שיקשר בין הגשמיות לרוחניות שזה שני הפכים? והם לא מתחברים לא נדבקים? אז הוא אומר: והם הדם הנובע, והחום הטבעי והרוח החיוני".
זאת אומרת: אלה הם המתווכים והממוצעים, שמברים ומלכדים וקושרים בין החלק הרוחני לחלק הגשמי. אז זה נקרא הדם הנובע, לפי שהוא מתוסף על ידי המזון, כמו מעיין נובע. זה מה שהסברתי לגברת שהיינו בהרצאה בקרית ים, שאלתי את הציבור, היה שם ציבור חילוני על הכפאק נחמדים,
שאלתי אותם: "אם היה מישהו ממציא מיקסר שמה שאתה זורק לתוכו מוציא חלב, הוא היה יותר עשיר מצוקרברג! למה? בגלל כל מה שתזרוק עגבניות מלפפונים קש מה שזה יוציא לך חלב? כל העולם זקוק לחלב, לא כולם זקוקים לפייסבוק, והוא כבר שווה מאה מיליארד דולר, אז אם אתה תמציא מיקסר כזה - אתה מאושר עלי אדמות, אבל עוד לא הוציאו מיקסר כזה. רק הקב"ה המציא מיקסר כזה, קוראים לו פרה, מה שאתה מכניס לה - יוצא חלב. אוכלת עגבניות תבן אבנים, מה שהיא מוצאת מכניסה בולעת עשב וזה... יוצא חלב. באותה איכות, מדהים! "מה רבו מעשיך השם". וגם האדם ככה - מה שהוא אוכל, עגבניות תפוחי אדמה וופלים הכל - יוצא דם. יוצא דם שהוא צריך בדיוק! וזה לא מתקלקל! אם לא - לא היה חי".
אז זאת אומרת: הדם הנובע שהוא מתוסף על ידי המזון,
"והחום הטבעי, ואלה השלושה הם שוכנים זה בתוך זה, כי החום הטבעי הוא משכן לרוח החיוני, והדם הוא משכן לחום הטבעי, וככה מחוברים הגשמיות והרוחניות. זאת אומרת: הנשמה ממלא את כל הגוף, והקב"ה סידר את כל שלושת המיצועים הללו, שיהיו אחוזים זה בזה ושעל ידם תתקשר הנפש והגוף. ואחר כך חיבר את ההיכל הזה חיבור מתוקן דהיינו את גוף האדם שנקרא היכל, וקשר אותך אליו בקשר מסודר, ביכולתו ובחכמתו יתברך, כדי שישלימו לך השלושה דברים אשר זכרתי לך. והכין לך לצורכך שני יועצים, {אתם שמים לב, זה מלך שיש לו היכל, והכל מחולק פיקס כמו במלכות}
שני יועצים, והפקיד עליך שני סופרים, שני יועצים ושני סופרים, ונתן לך מן העבדים ומשמשים כצורכך בעולם הזה. שני יועצים: אחד מהם: הוא השכל, שמורה אותך מה שיש ברצון האל, השכל מודיע מה השם רוצה מאתנו. והיועץ השני: זה תאוותך, שזה מסית אותך במה שתקציפי את השם שברא אותך. אז יש לך יועץ אחד טוב, יועץ אחד לא טוב. אחד אומר מה השם רוצה ואחד מסית אותך ממה שהשם רוצה. והשני סופרים; אחד מהם: כותב את מעשייך הטובים בסתר ובגלוי, ובמצפון ובנראה, על ידי המשתמשים בהם בכל מה שקדם זכרו.
והוא משתמש ולוקח את כל הפרטים ממי? מהשוערים ומהנגידים ומהפקידים ומהעבדים והיועצים והמשרתים והשמשים. הוא יש לו רשות לתחקר את כולם הוא מהשב"כ (שירות בטחון כללי), והוא כותב דו"ח (דין וחשבון), מביא דו"ח, מסודר דו"ח. {יש כאלה אומרים דוא"ח}. והסופר השני: הוא כותב את המעשים הרעים, על הדרך הנזכר במעשים הטובים, בדיוק אותו דבר רק הפוך הוא כותב, ומשרתים והשמשים הם המידות הנפשיות. יש שמשים, יש משרתים,
ואלה המידות הנפשיות: כמו: שמחה - ודאגה, ששון – ויגון, זיכרון - ושמחה, חכמה - וסכלות, גבורה - ומורך, פחד, הנדיבות והקילות, קמצן, כילאי זה קמצן, והצדק - והרשע, והבושת - והעזות, והתקוה - והיראה, והאהבה - והשנאה, וההנאה - והצער, והגאווה - והענווה, והשררה - והשפלות, והרבה מאלו שאת משתמשת בהם במצפונך - אלה נקראים המשרתים והשמשים. והבורא יתברך ציווה את השוערים, והנגידים, והפקידים והעבדים, והיועצים, והמשרתים, והשמשים - ציווה את כולם לשמוע לך ולעמוד למצוותך, עד עת קצוב.
יש לך תאריך שאת יכולה להשתמש בכל אלה האמצעים בהיכל, אלא בעניינים מיוחדים, בעת התחברותם אליך - והם עניין ההכרח ומקום הגזרה. הקב"ה מה שאנחנו חיפשנו לדעת - מה זה ההכרח שהקב"ה מכריח? את זה! הוא הכריח! שכל אלה יהיו נכנעים וסרים למשמעתך, מה שתבקשי מהם הם חייבים לבצע! וזה עניין ההכריח ומקום הגזרה. זאת אומרת: הוא יתיר לך מה שיחפוץ וימנע ממך מה שאיננו יחפוץ שנותן לך את האפשרות לגזור מה שתרצי לגזור עליהם. והתיר לך להשתמש בתקנת גופך, וכל מה שהשליטך לעשות בעולם הזה, על פנים ידועים ועניינים מיוחדים, והם כל המצוות השכליות והשמעיות והמותרות.
אז הקב"ה הם מוכרחים לפעול, והם פועלים את פעולתם, ואת יכולה להטות אותם לאן שאת רוצה, והוא מתיר לך להשתמש בכולם, ובתקנת גופך, וכל מה שהשליטך לעשות בעולם הזה, על כל הפנים הידועים והעניינים המיוחדים, ועל כל סוגי המצוות שהשם חייב אותנו בהם. זה יש לך היתר והכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים, כל הגוף שלך זה בידי שמים, והוא נותן לך אפשרות תשתשמשי בכל ההיכל הזה, בבקשה ביראת שמים!"
השכל ממשיך להנחות את הנפש, ואמר לך: "כל אשר שמתיו בידך והשלטתיך להשתמש בו בעולם הזה, אל ישיאך - אל תתפתי, כי לא אוסיף לך בעצמך ולא מאומה כי ולא יגרע, ולא תגיע אליך ממנו ולא צער, אך הם דברים מתחדשים על גופך מבית או מחוץ, אין דבר מהם לצורכך. והם כשליה מן הולד וכקליפת הביצה מן האפרוח. אל ישיאך - אל יפתה אותך שהם יקדים ועיקרים לעצבותך, לעצבותך, כי לא יוסיף לעצמך רוצה לומר, בתיקון נשמתך ובשכר הנצחי, ולא יירע, כלומר: שתמשמשי בדברים המותרים להנאתך, אין אתה גורע מעבודת השם מחמת השם מאחר והתירו לך השם יתברך, אכן דברים מתחדשים על גופך.
זאת אומרת: מה שנתהווה מאכילה ושתיה עדיין לא הדם והבשר והחלב, אין דבר מהם לצורכך, זה לא ייטב לך באחריתך מזה, והם רק ממך כשליה מן נולד, לומר אף על פי שאתה מוכרח להשתמש בעניינים האלה, לאכול ולשתות וכו' כדי שיקיימו את גופך, עם כל זה אין בכל הגוף וכוחותיו שום תועלת מצד עצמו, רק הגוף כולו הוא כמו שליה שמחזיק כרגע את הנשמה, כמו קליפת הביצה שמחזיקה בסך הכל את האפרוח וזה נצרך במקרה, כל זמן שלא נצרך הוולד. כל הגוף שלך, אינך צריך לו עד גבול עמידתך בעולם הזה, כדי שיגמר לך עניין הנשמה, עד ישלחו אותך בעולם הזה לעולם הבא".
ואני הסברתי את הדברים בהרצאות באופן כזה: "כשאדם נולד בן כמה הוא? בן רגע, אבל האמת שהוא לא בן רגע הוא בן תשעה חודשים, אז למה לא אומרים ש"הוא בן תשעה חודשים ויום?" כיוון שכל התשעה חודשים זה הקדמה ליציאה, אז כל ההקדמה הזאת היא טפלה בטלה ומבוטלת ברגע היציאה. הכל בטל ומבוטל. שמה זה רק מקום שמטיפה סרוחה מתפתח גופו של האדם ונרקם במשך תשעה חודשים עד שהוא מוכן ליציאה. זאת אומרת: רגע היציאה זה הולדת הגוף.
אחר כך משך חייו של האדם - זה הולדת הנשמה, כי הנשימה מתחילה להתרקם מאפס, אין בה שום רושם, והיא מתחילה להעתיק מעצמה את כל הרשמים שהיא מקבלת מהסובב ומה שהיא שומעת ומה שהיא קולטת, ומה שלמדים אותה ומה שמחנכים אותה, ומה שהיא תלמד אחר כך וכו' וכו'. וברגע שיצא אדם מן העולם הזה - זה לידת הנשמה אז ברגע שאדם בא לעולם - זה לידת הגוף, וברגע שהוא יוצא - לידת הנשמה.
עכשיו אם היו שני תאומים, תאומים {לא שני} תאומים בבטן אם, והם שיחקו בפנים ועשו ככה "ויתרוצצו הבנים בקרבה".
וכל אחד אומר: "תגיד מה אתה אומר יש משהו בחוץ? אני שומע כל מיני קולות בחוץ מוסיקה זמרים פסולים וזה... מה אתה אומר? יש משהו בחוץ וזה...?"
אומר לו: "איזה שטויות! מה, אתה לא רואה שאנחנו סגורים פה, אין פה שום דבר מה אתה מכרטת, זה מה שאתה שומע זה דמיונות, אתה כנראה שתית מי שפיר בגלל זה אתה מחרבש".
אז הוא אומר לו: "לא! לא שתיתי כלום ואני אומר לך נראה לי שיש משהו",
אומר לו: "עזוב אותך הכל שטויות, אתה רוצה לשחק או אתה רוצה לבלבל את המוח"?
 בקיצור יום אחד קורה משהו וזררר אחד מחליק החוצה, מי? זה שאמר שהוא שומע את הזמרים,
זה שנשאר אמר: "מסכן! הלך עליו אבוד דיבר הרבה עף מי יודע לאן הלך וזהו".
אבל הוא לא מעלה בדעתו שהבן אדם והוא מרחם עליו ואומר "מסכן! מסכן לאן הוא נעלם ולא יודע וזה..." הוא לא יודע שעכשיו איך שהוא יצא
היה לו קבלת פנים: "מזל טוב! מזל טוב! נולד בן! איזה בובי..."
והוא בכלל לא יודע, וההוא עוד במי שפיר שלו עושה סלטות וזה וחושב שהוא חכם. ברגע היציאה שהוא יוצא מה הוא רואה? יה בה בי יש זמרים פסולים...
אז אדם נמצא פה כדור הארץ: "זהו! רק פה, אין כלום. לאיפה הולכים? מה אתה מדבר?"
שמים אותו באדמה מטר אין שום דבר כלום אין שלום. אבל זררררט אבל הבן אדם שלום איפה הוא טס למעלה פשששש. כמו אבן השואבת, מחכים לו שמה או מלאכי שרת עם כנפיים צחורות כאלה לוקחים אותו במשק, במשק משק כנפיים כזה ומלווים אותו מיליונים כאלה לבנים. או שמחכים לו שחורים השם ירחם, שרק הוא רואה אותם הוא רוצה לחזור לקבר, אבל אין. אז כשיוצאים מפה יש שני ציורים: או זמרים כשרים או זמרים פסולים, אתה לא יכול לדעת, זה נקרא לידת הנשמה אז אנחנו פה כדמיון כמו שהיינו בבטן, אצל אמא היינו ב"בטן של אמא", ואחר כך בקבר אנחנו ב"בטן של אמא אדמה",
ואחר כך אנחנו טסים לפה אל המקום שממנו באנו, כי הנשמה באה מהעליונים והיא חוזרת לעליונים, הגופה באה מהתחתונים והיא חוזרת לתחתונים. וככה הם נפרדים וכל חוזר למקומו, ויש את הסופרים שכתבו בדיוק, מה הוא עשה מה פעל וכו'. אז או שאתה מלך הכסיל כמו המלך של איי הודו הראשון שאסף וצבר את הכל והשאיר והלך, או שאתה המלך הנבון והנלבב, שזרקת הכל למקום שאליו אתה הולך ואתה תבוא על מוכן. עכשיו תחליטו מי אתם רוצים להיות, זה ההיכל רבותי! אתה המלך, {כן פשוט מאוד בקלטת אחת היית יכול לקלוט הכל} אבל מה לעשות? נישט שייכל (אין שכל), נישט שייכל.
אז עכשיו הוא אומר ככה: "ואם תביני ותשכילי כוונתי בך וטובתי עליך, ותבחרי בעבודתי, ותרחקי מהמרותי, לא תמרי את פי, בהנהגת כל מה שהשלטתיך בו, אעלך אל הגדולה שבמעלות בחירי וסגולתי, אני אביא אותך עד כיסא הכבוד, ואקרבך אל רחמי, ואלבישך זיו כבודי, תראי מה מבטיח לך כמה טובות, ואם תבחרי בהמרותי - אענישך עונש גדול, ואענך עינוי ארוך!".
אז השם ברוב חסדו גם עשה עונש גיהינום, למה הוא עשה כזה עונש? בשביל לסבר את האוזן, יש פה שתי פתחים - פה כתוב גן עדן ופה כתוב גיהינום. פה פותחים פששששש. להבות חם. פה פותחים מיזוג אוויר, ריחות נפלאים, הכל, חבר'ה טובים, שמה גולם גחלים. אז עכשיו גם אם אתה לא חכם – כדאי לך לצאת בגן עדן מי שרק מתקרב לשם - גם אם לא חכם לא כדאי, לא כדאי! בשביל מה לסבול?! אז זה לבד מכריח אותך, מכריח אותך כבר לבחור בטוב. מעצם זה שאתה יודע שיש עונש, ולא עונש קל ולא קצר אלא ארוך - זה כבר סיבה שלא תעיז לעשות משהו שיביא אותך לשם. כשהקנסות היו נמוכים אנשים נסעו מהר, עכשיו שהגבירו את הקנסות - יש פקקים! כביש 6 פקקים, כולם נוסעים 120/140 לא יותר, האמיצים כאילו 140, זהו כל הארץ פקוקה. העלו את המחירים.
אם היו אומרים :שכל אדם היה נעצר על עבירה הקטנה ביותר - אנשים היו הולכים למוסך ועושים הגבלה - וזהו האוטו לא יכול לנסוע יותר, זהו מוותרים על כל התענוגים ועל כל המהירות ושלום ויוצאים שעתיים לפני הזמן. פעם היה חמורים היה שלושה ימים להגיע לפגישה, והסתדרו, והיום 20 דקות או 25 דקות - זה כבר משמעותי זה זיוום זיום איייווויי... אז זאת אומרת: שהבן אדם, נותנים לו את כל האפשרות לפניו תשחק איך שאתה רוצה, אבל אתה משחק בעצמך שתדע. זה לא כביש סתם שוטר... זה גיהינום, זה לא סתם מילה גיהינום, זה משהו חבל על הזמן.
"ואם תסכלי אופני השימוש בהם, באחד מן הדברים אשר חייבתיך בם בעבודתי, מפני טרדתך בגופך ועסקך אשר ניסיתיך בהן".
אז הוא אומר: "אם תהיי טיפשה, ובאופני השימוש באחד מהדברים שחייתיך לעבוד אותי, ואת תהיי טרודה בענייני הגוף ועסקיו שבהם אני מנסה אותך, הנה ייחדתי לך יועץ חכם ונאמן, שתשאלי אותו עצה יורה אותך, אבל כשהוא נותן לך עצה אל תתעלמי, הוא בא לעורר אותך להעיר אותך, וזהו השכל, תשתמשי ביועץ שקוראים לו השכל, גם אם את מסתבכת ועושה יותר מידי עבודות ומשתמשת בגופך, בהיכל הזה, בהיכל הזה את משתמשת בדברים שאת לא אמורה להשתמש בהם אז תתייעצי בשכל הוא יורה אותך מה לעשות. והתייעצי עמו בכל דברייך, כי הוא יצווך להשתמש בכל העומדים לפנייך באופני עבודתי.
הוא ידריך אותך איך להשתמש בכל הכוחות בכל המידות בכל הגוף, בכל הוא ילמד אותך איך להשתמש בכל עבודתי. ותושבנה המידות המגונות משובחות, ואת תמיד תיקחי את הצד הטוב שבמידות ולא את הצד המגונה שבהם. כמו יעשה הרופא החכם שדרכם להזיק בתועלת הגופות, כי יודע גם הרופא להשתמש בסמים מרים בשביל להועיל לגוף. כסמים הממיתים וזולתם - הוא יכול גם לקחת רעלים מסוימים ושהם ירפו את האדם. ואם תהיי על הדעת הזאת, ותגבירי שכלך, ותשמעי לעצתו, יכתוב סופר המעשים הטובים כל תנועותיך המותרות בכלל מעשיך הטובים, ותהיינה נוספות עליהם.
ויהיו כל שמשיך עוזרים לך בעבודתי – ואז את רותמת את כל הכוחות והגוף לעבודת השם יתברך. זה על הצד אם תשמעי למה שאני אומר לך ותתייעצי בשכל. ואם תמרי את עצתו, ותטי לדעת היועץ השני, שהוא כנגדו בכל ענייניו, ותשתמשי בעצות שלו כאשר ייעץ לך - כל המידות המשובחות יהיו מגונות, והוא יהיה כמו רופא כסיל שימית בסמים גם המועילים, יתן לך סם מועיל וימית אותך, מה זה סם מועיל? הוא יתן לך לאכול מעדנים, הוא יתן לך לאכול וופלים, הוא יתן לך לאכול הרבה דברים, ולכאורה דברים טובים, אבל ריבויו רע מאוד, אז יהרוג אותך עם הסמים המועילים! השכל יתן לך סמים מרים וממיתים - לא לישון לא לעבוד לא לאכול, אבל זה העצות איך להשתמש בגוף נכון.
אבל היועץ השני: "תאכל תהיה בריא, תהיה חזק תהיה חסון!"
והוא מעמיס עליך סמים טובים והורג אותך. רופא כסיל שימית מפני סכלותו באופני שימושם. ואז מה יקרה? יבוא הסופר של הרעות, ויכתוב את כל תנועותיך המותרות בכלל הרעות, ותהיינה נוספות עליהם - ואז תמצאי את העוזרים והשמשים והמשרתים שלך, וכל מי שתמצאי, מסכימים על רצונך ומפיקים חפצייך, ותוסיפי בהם שמחה וששון. וכל זה צדק מבוראך על בחרך להמרות אותו מעבודתו, או עבודתו מהמרותו, במצפון בכוונה או בסתר. כי הנגלה והנסתר ממך שווים אצלו, חושבת שאת עושה דברים בסתר והוא לא רואה? הכל שווה אצלו! והוא יגמלך על מה שהשקיף עליו ממך מכל זה וגם אם נעלם מבני אדם.
הלא תראי כי הדיין הוא דן כפי מה שנתקיים אצלו, אם בעדים אם בחושיו ואם היה מתקיים אצלו מה שיש במצפונים - גם היה דן עליו. "הדיין אין לו אלא מה שעיניו רואות" והוא דן לפי זה, אבל הוא לא יודע מה שבמצפון שלך מה חשבת, מה עשית למה עשית? היה דן אותך גם לפי זה, והשם שכן יודע ככה - דן אותך לפי זה. והבורא יתברך, שידיעתו בכל שווה, מן הדין הוא שישפוט כפי ידיעתו. כמו שאמר הכתוב: "הנסתרות להשם אלוהינו". אז השם גם את הנסתרות אז הוא לפי הנסתרות.
לא תוכלי להגיד: "בה בבבבבבב אני לא עשיתי דברים כאלה!"
-    "מה התכוונת? אני יודע בדיוק מה התכוונת".
"וכשירצה הבורא להעיר אותך ולהוכיחך, יצווה אחד מן המשרתים להסתלק מעבודתך, יה בה בי! - מה יעשה הקב"ה?
יגיד לאחד המשרתים: "אני לא רוצה היום שתגיעי לעבודה!"
פתאום הכבד לא מתפקד, פתאום הלב מפרפר, פתאום זה אתה מבין זה... פתאום העין לא רואה, פתאום אחד מהעבדים מסרב לעבוד לא רוצה לעבוד, יחלה האבר ההוא מגופך או שניים או כולם, ויחלה וידוה עד עת ידוע. ואם תקיצי ותשובי אליו"
 – אתם רואים במה זה תלוי? הרפואה לא תלויה לא ברופא ולא ברפואות "ואם תקיצי ותשובי אליו – יצווהו לשוב לעבודתך! וירפא את גופך וישוב לעניינו הראשון! כמו שאמר הכתוב: "אוילים מדרך פשעם ומעוונותיהם יתענו, כל אוכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מוות" אז מה העצה! "ויזעקו אל השם בצר להם ממצוקותיהם יושיעם, ישלח דברו" – לא את הרופא! "וישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם". והנה סוד הרפואות והתרופות והרופאים והכל כריט.
איי איי איי יש סיפור מדהים מרבנו הרמב"ם, איך רבינו הרמב"ם נהיה רופא אתם יודעים? אף אחד לא רצה ללמד אותו רפואה, מאז שהוא קטן הוא היה יוצא כל הזמן לחפש סגולת העשבים, והצמחים והפרחים, כל הזמן לרפואה איך לדעת ... ולא מצא עצה, והוא היה בעיר פאס הוא נולד בספרד ועברו למרוקו, ושמה היה רופא ישמעאלי מומחה, וההוא היה קנאי לא רוצה ללמד שום דבר, לא רוצה ללמד כלום, אז מה עשה הרמב"ם ראה שאין עצה? שיחק אותה אילם ובא אליו ההההלללללהההההל ... ההוא הבין שהוא רוצה לעזור לו כאילו,
אמר: "בסדר אם זה אילם ולא ידע כלום.. ילה' ניתן לו תביא זה תביא זה תביא זה",
וככה היה עוזר כל דבר בריצה, צ'יק צ'יק צ'יק ותוך כדי זה היה לומד מהו עושה, הולך אתו לביקורים, רואה זה... רואה מה התרופות, איך הוא מוהל איך הוא עושה מזה... קרא את הספרים שלו, קרא את כל הספרים ופה ושם, ויום אחד השלים הכל! ידע הכל אבל לא דיבר, לא מדבר.
ש: ...
הרב: אם לא היית מדבר עד עכשיו הייתה עושה יותר, בקיצור הוא הגיע לאיזה חולה שהיה צריך ניתוח, ניתוח חריג, הרופא ניתח לו את הראש ומצא שהמוח שלו יש תולעת והוא לא יכול להגיע עם הסכין להוציא את התולעת הזאת, שאם הוא יחתוך שמה - הוא יחתוך לו את המוח והוא ימות, והוא לא ידע, והוא רואה שהוא מתחבט ולא יודע מה לעשות. אבל הרמב"ם כבר לא יכול להחזיק כמו שאומרים
אמר לו: "אאאאאא הלך חזר בחזרה, הביא עלה, עלה, שם אותו ליד המוח, התולעת הריחה את העלה יצאה מהמוח לבד יצאה והלכה לעלה הוציא אותו והציל את הבן אדם!".
שמעת? לא צריך להיות רק רופא צריך להיות חכם. ואז התברר, ואז התברר שהוא לא אילם בכלל, למה? הוא חשב שאין לו שכל, כי אילם חרש - זה אחד נטול דעת, ופתאום הוא רואה חוכמה כזאת -
אז אמר: "אתה לא אילם! אתה לא אילם!"
ואז הוא פרסם לכולם שהוא בקיא בחכמה בכל והתפרסם שמו בכל העולם כולו. איי איי ליצר הרע לפעמים צריך לשים את העלה שהוא יצא, צריך לשים את הוופלים, ואת הערגליות והכל, בשביל שהוא יצא ממך, הוא יחכה ליד הוופלים ואל תאכל בסוף כך, קח את זה לא צריך. צריך לדעת להשתחרר ממנו. מה עושה אדם כשכלב רודף אחריו? מה פתאום יושב, הוא רודף אחריו זורק לו בחתיכת בשר והוא מתעסק בשלו והוא ממשיך. אתה מבין? תן לו משלו. למה מוציאים מהתפילין שערות?
כי יצר הרע מקטרג: "מה פתאום מניחים תפילין?"
אז מראים את הזנב של הפרה,
אז הוא אומר: "אה! הם עדיין עם הפרה עם העגל של פעם הם עוד ממשיכים, אם עדיין ממשיכים אתו אז הם יכולים, אם עוד ממשיכים אז בסדר אפשר להמשיך".
מים אחרונים - תן חלק לאחר, שוטפים ידיים שוטפים קצת אומר הבן איש חי לא הרבה כי זה הכל לסיטרא אחרא, אז לא לפרנס אותה הרבה, תן חלק לאחר. אז אם הידיים מלוכלכות הרבה, אז קודם כל לשטוף את הידיים טוב טוב, ואחר כך לאכול איזה משהו קטן, ואחר כך לשטוף טיפה כאן, לא כמו אשכנזים שעושים טיפה ככה, יש בוויז'ניץ חבר'ה כאלה זקנים שיש להם בקבוקון קטן ומשפרצים ככה טזז ולשני מעושה טזז ועושה ככה כאילו, זה כרתה ברתה זה לא נטילה, צריך עד פה עד שלוש הפרקים, והבוהן האגודלים גם.
ש: והפה?
הרב: יש כאלה שאומרים לעשות ככה יש כאלה אומרים לא, אבל לעשות כה קצת {עם האצבעות להעביר על הפה} וגמרת את הסיפור וזהו.
ש: זה מה שהרב עושה?
הרב: מה אכפת לך מה אני עושה?
ש: ...
הרב: לא נורא! אתה יכול פעם כן פעם לא...
מכל מקום: "וכאשר ישלמו ימי ניסיונך בעולם הזה, יצווה הבורא יתעלה כל מי שזכרנו" –
תקשיבו מה יקרה בסוף: "כשיגיע עת פקודתך, ויושלמו ימי ניסיונך, יצווה יתעלה הבורא את מי שזכר",
שימו לב!
"הפקידים, השמשים, השוערים , העבדים והמשרתים לשוב מעליך, וינתקו הקשרים והמיצועים אשר בינך ובין גופך, דהיינו; הנשמה תתפרד מן הקשרים שיש לה עם הגוף, ותשובי אל עניינך הראשון, וישאר גופך אין תנועה לו ולא הרגשה. וישוב גם הוא לעניינו הראשון. כמו שאמר שלמה המלך החכם מכל אדם: "וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלוהים אשר נתנה". ואז יראו לך פנקסי מעשיך ומחשבותיך וחפציך – מה שחפצת, ומה שבחרת והטרדת נפשך בו בעולמך, ויהיה הגמול כפיהו. לפי מה שמגיע לך. וכבר הזהירך על זה והתרה בך על ידי שלוחי ונביאיו ותורתו הנאמנה.
כמו שאמר החכם במשלי: "הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי, כי נעים כי תשמרם בבטנך, הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת",
-    נתתי לך תנ"ך תורה נביאים כתובים, "להודיעך קושט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשולחך" - אתה צריך לחזור ולהגיד. אנחנו בפרשת המשפטים, כתוב: "אם בגפו יבוא בגפו יצא" נכון? אבל כתוב: "שלא יהיה כצאת העבדים", שהאדם לא יצא מהעולם הזה כצאת העבדים, אלא שיצא מלובש ומקושט בתורה ומצוות ומעשים טובים, ושלא יצטרך לחזור בגלגול על זה נאמר: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" - דא רזא דגלגוליא", כל המשפטים שאתה רואה שאנשים באים בעלי מומים, מתים בגיל צעיר וזה... כל ה"משפטים" האלה זה על "לפניהם", על מה שבגלגול קודם הם לא תקנו,
אז חבל לעשות סלטות ולחזור עוד פעם, ולהתגלגל עוד פעם, ואפשר לתקן הכל, אחרי שהשכל הסביר כל כך נכון, ונפש גם השתכנעה, אני חושב שגם אנחנו יכולים להסכים סוף סוף להתחיל לעבוד אתך הבורא יתברך אמן כן יהיה רצון.
"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".