השמחה תלויה ביד האדם
עֵצָה תְּשִׁיעִית: הַהִתְבּוֹנְנוּת מְבִיאָה שִׂמְחָה;
כָּתַב בַּעַל הַ"שּׁוֹמֵר אֱמוּנִים" (טהרת הקדש פרק ז'), שֶׁאַחַת הַדְּרָכִים לִזְכּוֹת עַל יָדָם לְשִׂמְחָה בְּשַׁבָּת הִיא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחַ הַהִתְבּוֹנְנוּת וּלְהִתְבּוֹנֵן בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּמַחֲשָׁבוֹת שֶׁל שִׂמְחָה, מִפְּנֵי שֶׁאַחַת הַטָּעֻיּוֹת הַנְּפוֹצוֹת הִיא, שֶׁמִּדַּת הַשִּׂמְחָה אֵינֶנָּה תְּלוּיָה בְּיָדוֹ שֶׁל הָאָדָם, מִפְּנֵי שֶׁמִּדַּת הַשִּׂמְחָה נִמְצֵאת בְּלִבּוֹ שֶׁל הָאָדָם, ככָּתוּב: "נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי" וְלִכְאוֹרָה מִי יָכוֹל לְהַחְלִיט מָתַי לִשְׂמֹחַ, וְכֵיצַד יָכוֹל הָאָדָם לְהַכְרִיחַ אֶת לִבּוֹ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה?
אֲבָל צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁהַשִּׂמְחָה תְּלוּיָה בְּיָד הָאָדָם, כִּי בְּיָדוֹ שֶׁל הָאָדָם לְהִתְבּוֹנֵן וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל שִׂמְחָה, וְאִם יִתְבּוֹנֵן בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ בִּדְבָרִים הַמְשַׂמְּחִים אֶת לִבּוֹ, יִרְאֶה שהַשִּׂמְחָה יוֹרֶדֶת מֵהַמֹּחַ אֶל הַלֵּב ויהיה מוּצָף לְאַט לְאַט בִּרְגָשׁוֹת שֶׁל שִׂמְחָה עַד שתָּצִיף אותו.
וְיֶשְׁנָהּ רְאָיָה נִפְלָא לְכָךְ מֵאָדָם הַשָּׁרוּי בְּדִכָּאוֹן עָמֹק, שֶׁאַף הוּא אִם יִרְאֶה לְפֶתַע אֵיזֶהוּ דָּבָר מַצְחִיק וּמְשַׁעֲשֵׁעַ, בְּוַדַּאי שֶׁבְּאוֹתוֹ רֶגַע יִצְחַק וְיִשְׂמַח. כָּךְ בְּיָדוֹ שֶׁל אָדָם לַחְשֹׁב בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל שִׂמְחָה וְחֶדְוָה, והן יַשְׁפִּיעוּ עַל לִבּוֹ לשמוח.