אנחנו בעצם מלאכים
- - - לא מוגה! - - -
אנחנו לא בני אדם,
אנחנו בעצם בנים של הקדוש ברוך הוא, אנחנו מלאכים.
אנחנו מלאכים.
הרבי מרוז'ין
פעם אחת
בא לאכול אצל אחד מהרבס האחרים,
והוא הגיש לו לאכול,
ואז הוא אכל טיפה, ממש טיפה,
והניח את האוכל, דחק את האוכל והפסיק.
אז המארח אומר לו,
למה כבודו עשה זאת? האוכל לא טעים?
אני אוכל להחליף?
מה אמר לו? לא.
אני סיכמתי
עם הגוף שלי
תנאי
שאני מוכן להיכנס לגוף,
בתנאי
שאני אוכל רק שיעור שאני נצרך לבריאותי ולא יותר.
אם הוא מסכים, אני נכנס לגוף, אם לא, אני לא מסכים.
והוא הסכים.
ומאז הגוף שלי
לא חורג מהסכמה.
אחרי רגע,
המארח בעצמו הרחיק את הצלחת
ולא אכל.
שאל אותו, מה, גם אתה התנית עם הגוף שלך אותו תנאי?
אז הוא אמר לו, לא.
אז למה אתה לא אוכל?
אז הוא אמר לו, בליל שבת
אנחנו אומרים שלום עליכם מלאכי השלום מלאכי העליון
ואחר כך אנחנו אומרים ברכוני לשלום מלאכי השלום
ואחרי זה אנחנו אומרים, תכף ומייד, בצאתכם לשלום מלאכי השלום
עוד לא נכנסו, קיבלת ברכה,
לא אומר להם בשבטכם, ואומר להם יאללה,
בצאתכם לשלום ולהתרהות.
למה אומרים להם בצאתכם ישר? למה לא אומרים להם לשבת?
ולהגיד להם בסוף הארוחה בצאתכם לשלום.
למה? אתם יודעים למה?
למה?
זה המאמצים של הכל.
לא.
למה?
זה לא יפה להשאיר את המלאכים
בשעה שאתה אוכל.
מה, המלאכים יסתכלו עליך שאתה אוכל והם לא אוכלים?
זה לא דרך ארץ.
אז הוא אומר לו, לכן אני הפסקתי לאכול.
למה הפסקתי?
כי אתה מלאך,
אתה לא אוכל.
אז אני אוכל לאכול כשיש מלאך לפניי?
כמו בשבת, אומרים לו, בצאתכם לשלום, ואחר כך אוכלים.
אבל כל זמן שהמלאך מולי, איך אני יכול לאכול?
אתם שומעים דברים כאלה? דרך ארץ, הנהגה, הטבה, וואי וואי וואי.