איך אני יודע שיש לי נשמה?

דו שיח נוקב בעניני אמונה:

הרב: יש לנו עיניים, יש לנו שכל, יש לנו מוח, יש לנו השכלה ואינטליגנציה יתר מבעלי החיים בעולם, אנחנו נזר הבריאה, למה נבראנו? בשביל למות, להיות חול? זה המטרה? מה היה חסר לו חול? 

ש: בסוף תמות אבל, זה לא קשור. 

ת: ברור שבסוף תמות אבל אתה זה לא החול, אתה זה הנשמה שבתוך הגוף שהוא חול, אתה זה אתה כפיר הנשמה הרוחנית, שנופחה בתוך הגוף העפר הזה למשך זמן קצוב, ועתידה לצאת. אתה, האינטליגנציה השכל הנשמה, אתה אתה כפיר, אתה צריך יום אחד לצאת מהגוף, להיפטר, לעזוב, ולעמוד לפני מי שברא אותך ולמסור דו"ח מה עשית מרגע שהוא שחרר אותך לכאן עד שיצאת, מה עשית?

הוא ישאל אותך: ידעת שאני קיים? או לא ידעת? לא משנה אם ידעת את השם שלי או לא, אבל ידעת שמוכרח שאני קיים? אחרת איך נמצאת? איך נבראת? מהיכן הגעת? מהיכן הגיעו כולם? מהבורא. 

ש: עכשיו זה עולה השאלה: איך אני יודע שיש לי נשמה? 

ת: אוה... איך אתה יודע שיש לך נשמה. אז אני אשאל אותך שאלה: אם אתה חלילה מת ושוכב על הרצפה, ואני אפקח לך את העיניים, תראה אותי? 

ש: כן, כאילו...לא 

ת: יש לנו פה מת חי, זה לא פשוט. אני שואל, אם אתה מת, מת, ואני אפקח לך את העיניים אתה תראה אותי? 

ש: כאילו יש חיים אחרי המוות..אני יודע 

ת: עזוב, את אלה שמספרים לך, דבר איתי עכשיו, אתה מת? 

ש:לא 

ת: לא תראה. אתה תשמע אותי אם אני אדבר אליך בתור מת? 

ש: לא יודע כלום. 

ת: לא יודע כלום, מת, מת זהו, מת מת, אם לא, אם אתה שומע ורואה תקום תלך הביתה.. עכשיו אתה מת, לא שומע לא רואה, נכון? נגמר. עכשיו אני שואל אותך שאלה: מה חסר לך? 

ש: כל מה שהיה לי לפני כן 

ת: היה לך, נשאר לך, עיניים יש, אוזניים יש, לב יש,מוח יש, גוף יש, הכל יש, מה חסר לך? 

ש:כלום. 

ת: אז למה אתה לא הולך הביתה? אבוס עינק... 

ש: אין לי תשובה כרגע. 

ת: אבל לי יש בעוד רגע, אתה נשמה, ואתה כפיר יוצא החוצה מכיוון שהנשמה היא החי והגוף הוא המת, לכן כשהנשמה יוצאת יש מת. גם עכשיו הנשמה שלך היא בתוך המת. הגוף שלך גם עכשיו מת, כשיוצאת הנשמה, היא המרגישה, כשהיא יוצאת, אין הרגש. לדוגמא, אם יתנו לך עכשיו מכה ביד, כואב לך, אתה מרגיש נכון? 

ש: כן. 

ת: מה כואב לך הנשמה או היד? 

ש: היד 

ת: היד. אם יוצאת הנשמה ויתנו לך מכה בפטיש חמש קילו, יכאב? 

ש: שאלה אם היד תהיה משותקת או לא.

הציבור: מת.. 

ת: מת אתה מת 

ש: איך מת? רק החלק של היד לא עובד 

ת: אם יצאה נשמה 

ש: אבל אני לא יודע אם יש לי נשמה 

ת: לא משנה, משהו יצא, אדם מת, נתנו לו מכה בפטיש חמש קילו, מרגיש? 

ש: לא , זה כמו בן אדם נכה, נו? 

ת: אבל היד כואבת כשנותנים מכה למה היא לא מרגישה עכשיו? 

ש: היא משותקת, חסרת חיים. 

ת: מה זה נקרא חסרת חיים? מה חסר? חיים. חסרת חיים מה זה חיים? לא גוף. 

ש: דם. 

ת: דם? יש דם, נשים לו מנות דם, חמצן? בלונים. הנשמה יצאה, הנשמה יצאה, אם הנשמה יוצאת אין חיים, לא מרגיש, לא יודע כלום. אתה נשמה בתוך גופה. הבנת נשמה? 

ש: כן 

ת: עכשיו, היות ואתה נשמה, ואתה עתיד לצאת, אתה צריך לתת דין וחשבון מה עשית בעולם, מה אתה תגיד? הייתי בהרצאה של אמנון יצחק ואמרתי אני לא אחזור בחיים שלי בתשובה. 

ש: אני יכול להבטיח לך את זה, אל תדאג. 

ת: אתה יכול להבטיח לי? אבל עוד מעט תשים ציצית. 

ש: לא. 

ת: עכשיו, תקשיב מתוק, הרע אתה אמרת לי שאם תשכנע אותי שיש בורא.. 

ש: כן אמרתי אבל בלי ציצית 

ת: חוזרים בתשובה בלי ציצית 

ש: לא חוזרים בתשובה, אני לא חוזר בתשובה 

ת: למה? לא חוזר בתשובה, שב למקורות 

ש: כן 

ת: שב למקורות, בסדר... 

ש: אז זה לא אומר שאני אהיה דוס 

ת: עכשיו, תקשיב מתוק, הרגע אתה אמרת לי שאם תשכנע אותי שיש בורא.. 

ש: כן אמרתי אבל בלי ציצית 

ת: חוזרים בתשובה בלי ציצית 

ש: לא חוזרים בתשובה, אני לא חוזר בתשובה 

ת: למה? לא חוזר בתשובה, שב למקורות 

ש: כן 

ת: שב למקורות, בסדר... 

ש: אז זה לא אומר שאני אהיה דוס 

ת: לא אל תהיה חרדי כמוני, תהיה דתי 

ש: אבל אני לא אוהב את זה, אני לא רוצה את זה 

ת: לא משנה אם אוהבים, אני לא אוהב לשלם מס הכנסה, אבל מה לעשות, צריך לשלם 

ש: אבל זה ברירה שלי 

ת: נכון, גם שלי, אבל יש גם לו ברירה, ואנחנו לא רוצים שהוא ישתמש עם הברירות שלו, מה הבעיה להניח תפילין, להתפלל קצת לדבר עם אבא. 

ש: אני עשיתי את זה, אני אומר לך את זה מניסיון אני אומר לך את כל זה 

ת: ברור מנסיון, ממשיכים עם הנסיון, עוד לא נגמר הנסיון עד היום האחרון. 

ש: שנתיים תאמין לי זה מספיק בשביל להניח ציצית ולעשות את כל המצוות 

ת: בטח זה מאד קשה 

ש: בעיני זה מספיק. כאילו אני מספיק הוכחתי את עצמי 

ת: למי? 

ש: לעצמי, לזה שאני יכול לעזור למי שאני רוצה בלי להניח, 

ת: הבנתי. אני אגיד לשוטר שאני שנתיים התאמצתי והשתדלתי לשמור על החוק 

ש: לשוטר לא אכפת אם אתה דתי או מוסלמי או נוצרי 

ת: אבל הוא צריך לכפות את החוק, נכון? לאכוף את החוק נכון? 

ש: הוא מתייחס לכולם שוה בשווה 

ת: והקב"ה גם כן, למה חס ושלום שיתן לך יסורים לא חבל? 

ש: הוא לא הביא לי עד עכשיו 

ת: אני שואל אותך, לא חבל שיביא לך חבל? 

ש: לא 

ת: שמעת כמה בעיות יש בקהל? ראית כמה ברכות בקשו על מחלות, על כל מיני דברים? למה צריך להתעסק עם הקב"ה? במקום לבקש ממנו דברים טובים לקבל, בשביל מה ללכת נגד? ועוד בפרט שיש לך נשמה ויש בורא ויש חכמה? 

ש: כאילו, כל מה שאמרת עכשיו זה טוב ויפה אבל עדיין כאילו אני לא מאמין שיש ה' 

ת: לא עזוב את השם בלי שם יש בורא 

ש: שיש בורא, אני לא מאמין בזה עדיין 

ת: לא צריך להאמין, צריך להבין, יותר חשוב להבין 

ש: בלי אמונה אין הבנה 

ת: לא, הפוך, הבנה קודמת לאמונה, ברגע שאי אפשר להבין, מאמינים. אבל מה שניתן להבין לא צריך אפילו להאמין. 

ש: אבל אני עדיין לא מאמין. 

ת: אבל אתה יודע שיש בורא 

ש: יש לי אמונה נמוכה מאד 

ת: הבנתי, אבל אתה יודע שיש בורא 

ש: יש מישהו 

ת: מישהו, איווה מישהו, בוא נקרא לו: "מישהו" 

ש: סליחה שאני קוטע אותך, אבל כאילו זה כמו שיש את האמונה הזו, מאז שאני קטן מספרים לי את האמונה הזו של תחיית העולם הבא, משיח, 

ת: עזוב אותם, אלה לא יודעים כלום, עכשיו אני אומר לך: יש מישהו אבל, והמישהו הזה ברא אותנו, ואנחנו חייבים לו, בשבילנו לטובתנו, 

ש: אז זהו, אז אם המישהו הזה ברא, אז הוא ברא את כולם, ולא משנה אם אני יהודי או נוצרי או מוסלמי או בודהיסטי 

ת: נכון. אם אמא שלך ילדה אותך אז זה לא משנה אם אתה תהיה טיפש או חכם נכון? זה לא משנה , העיקר אתה הבן שלה, 

ש:כן 

ת:לא אכפת לה אם תהיה רוצח או אזרח הגון. 

ש: זה יהיה אכפת לה 

ת: למה אכפת לה? זה הבן שלה, מה זה אם יצא רוצח אז יצא, מה נעשה? 

ש: שאלה איזו אמא זאת? 

ת: זה מג'נונה זה, לא אמא. ומה אתה חושב, שמישהו רוצה שאתה תהיה ילד לא טוב? שאתה תלך לא בדרכים טובות, שתלך שלא עפ"י החוקים שלו? 

ש: יש לי חברים כאלה האמת 

ת: בסדר אפשר להיפטר מהם לא בעיה 

ש:לא חברים שלא אכפת להם 

ת:שמה שהם דתיים? 

ש:גם דתיים וגם לא דתיים 

ת: תהיה בצד של הדתיים 

ש: שהיו דתיים ועזבו ת'דת 

ת: תהיה בצד של הדתיים 

ש: שעזבו ת' דת 

ת: עזוב את אלה שעזבו, תעזוב אותם, תהיה עם הדתיים 

ש: זה מהמשפחה 

ש: אבל זה עדיין לא בשבילי 

ת: אבוס עינק...נראה לי זה תפור עליך. 

ש: אני יכול להתווכח איתך עוד שבוע, עד מחר, עד מחרתיים, עוד שנה אפילו ,אבל זה לא יעזור, יש הרבה אנשים שרוצים. 

ת: הבנתי. בוא אני אסכם איתך את הערב, אני מראה לכם סרט לסיום על חיים שלאחר המוות, אני רוצה להראות לכם מה יקרה אם חס ושלום לא תבין הערב. סמקטע הבא סרט - מוות קליני חלק א' - ההתנתקות

חוית המות הקליני -ראיונות אישיים:

פרופ' רפאל קרסו, מנהל המחלקה הנוירולוגית, מרכז רפואי "הלל יפה": המושג מוות קליני פירושו מוות הפיך. כלומר, מוות שלמעשה יש הפסקה בפעילות הגוף, הפסקה בפעילות החשמלית של הלב, הפסקה בנשימה. אבל עדיין לא נוצרו נזקים בלתי הפיכים למוח, לא נוצרו נזקים בלתי הפיכים לרקמות, ולכן אפשר להחיות את אותו אדם. תופעות כאלה קורות בהרבה מאוד מצבים. החל מטביעה, דרך התקפי לב והפסקה בקצב הלב, המשך בחבלות מתאונות ובחבלות מוח לפעמים... 

קובי מידן: הסיכום שלך לפחות זה שקשור לעניינו הלילה, זה מתחיל ינואר 74. נכון, זמן קצר לפני מלחמת יום הכיפורים אשה צעירה כבת 22, את חיה בתל אביב, אחרי שעזבת את הקיבוץ שבו גדלת, ואת הולכת ברחוב בוגרשוב, מכאן את לוקחת את הסיפור.

"אני הולכת ברחוב בוגרשוב, ואז נפל עלי פיגום מגג של בנין שהיה בתהליך בניה מגג של קומה חמישית, ברגע שנפל עלי הפיגום אני יצאתי מהגוף, כלומר הנשמה שלי יצאה מהגוף וראיתי ושמעתי כל מה שנעשה ברחוב כאשר אני מחוץ לגוף מרחפת בערך בגובה של ארבעה או חמישה מטרים, ואני חושבת לעצמי כמה מוזר שאני רואה את הגוף שלי, כלומר אני לא בתוך הגוף, כי אני הייתי, אף פעם לא חשבתי שהגוף ואני זה משהו נפרד וככה עברו כמה רגעים".

- את שומעת את השיחות של האנשים?

"כן, אני שומעת. זה היה לא רחוק מפינת קינג ג'ורג' רחוב בוגרשוב והמקום בשעות אלה היה די הומה אז היו הרבה אנשים שהסתובבו שם וכולם נעצרו והסתכלו"

- והתחושה הכללית?

"התחושה היתה מאד טובה".

- טובה?

"כן, הרגשה היתה מאד טובה, כיף, כיף".

- את ספגת מהלומה עצומה בראש. קרש שנופל מקומה שישית.

"כן."

- אין כאבים?

"לא הרגשתי שום כאב, שום דבר, והיום אני יודעת להסביר שזה מפני שלא הייתי בגוף ומה שכואב זה לגוף כואב אבל אני לא הייתי בתוך הגוף, לא הרגשתי שום כאב, אני גם לא יודעת איך יצאתי מהגוף, בכל אופן אני יצאתי ואחרי כמה רגעים של ריחוף בגובה הזה של בערך ארבעה חמישה מטר נכנסתי לחושך".

משה קונסטנטין, מוות קליני בתאונת דרכים "התאונה היתה בארבע ועשרים בבוקר בינואר 1983 ובאתי מאשדוד לכוון בת ים להביא את השותף, והשותף היה גר בבת ים אז נכנסים דרך בן גוריון ושמה יש מן מקום כזה עם מזלג, צד שמאלי אין כניסה בצד ימני אפשר להמשיך לנסוע אז רצה ההשגחה העליונה שאני אכנס דווקא בצד השמאלי והיתה לי את התאונה,

האוטו שלי באמת התרסק, עף רחוק ורצה הגורל, המזל, יותר נכון רצה הקב"ה שאני יעוף מהאוטו ואפול ברצפה כמה מטרים מהאוטו. בהתחלה לא, לא הרגשתי שום דבר אחרי אולי כמה דקות התחלתי להרגיש כאבים איומים ואני מסתכל ורואה הכל שבור הכל עקום ולא ידעתי כבר מה, מה לכאוב, איזה חלק מהגוף?

ולפתע פתאום הכל השתתק אמרו שהגוף שלי מתוך הגוף שלי יוצא עוד גוף אחד מתוך משה יוצא עוד משה, אני עלה למעלה למעלה ואני מסתכל ואני רואה את עצמי שוכב על האדמה כולו מרוסק כולו שבור, מה שכן מעניין שבדרך כלל כשמישהו מקבל מכה ברגל או ביד אז הוא מחזיק ביד וצועק כי בכל זאת היד היא חלק ממנו, פה לגוף לא היה שום שייכות, אני מסתכל אני נראה לי כמו שק תפוחי אדמה כמו שהייתי שם מה כבר יכול להיות?

וכבר התחיל להיות לי הרגשה טובה, עצם, עצם העובדה שכבר לא היה לי שום כאב, הכל אני אני נמצא מלמעלה ורואה את הכל ואז אחרי כמה כמה זמן אני באמת לא יודע בדיוק, הגיעו שני אמבולנסים, יצאו משמה רופא ושני אחיות והדבר המדהים שזה באמת אי אפשר לשכוח את זה, את יודעת בדיוק כל רופא מה הוא חושב, זה מדהים!

ואז נגשו אלי התחילו עם המכונות החייאה, לא קמתי. אני עוד אומר לעצמי מה הם רוצים ממני, כ"כ טוב לי שישאירו אותי. ולפתע היה ניתוק ואני מרגיש עוד משהו אחד יוצא ממני ואז אני נכנס למקום ממש ממש מפחיד". 

חסי אוריה, מוות קליני בדום לב: 

קובי מידן: תשע שנים פלוס במוסד, התחלת להתעסק בעניינים של עסקים מהוגנים ומרובעים, הייתי אומר. 

חסי: לחלוטין. 

קובי מידן: היית סמנכ"ל של חברה והתעסקת בביטוח, אדם מן היישוב. 

חסי: "אדם שכל הגישה שלו אומרת ביידיש צחה זה נקרא "שופ בילענק ואוכטו" קודם כל אתה צריך להוכיח דברים מתמטית ואז אני מוכן לקבל אותם." 

קובי מידן: עד אותו יום לפני 11 שנה, אתה היית בן שלושים ותשע היית בשרות מילואים נכון? 

חסי: הייתי אז בשרות מילואים בפטרול ופשוט באמצע פטרול צנחתי". 

קובי מידן: ארוחת צהריים? 

חסי: "שעת ערב, חושך" 

קובי מידן: חושך, אתה צונח. מה אתה זוכר מהדקות שמגיעות אחרי הצניחה? 

חסי: זה היה דבר מעניין, אתה לא יכול להכנס פנימה ואני דוקא יצאתי החוצה, כלומר התחלתי לראות משהו מתרחש מסביבי אבל כאילו אני צף מעל, נמצא מעל התמונה, אני רואה את עצמי שוכב אני רואה את החובש מנסה לעשות את ההחייאה, אני רואה אנשים מתחילים להתאסף מסביב אני רואה את הבאלגן, בסך הכל טוב לי מן תחושה של שלוה של חמימות כזאת, תחושה של כיף". 

קובי מידן: כאילו באיזה גובה אתה כאילו? 

חסי: מעל, זאת אומרת אני רואה את כל התמונה כאילו אם אחד שהוא כמה מטרים מלמעלה רואה הכל. 

קובי מידן: כשמגיע החובש אתה רואה אותו מלמעלה? 

חסי: כן. 

קובי מידן: נגיד אם היתה לו כיפה היית יכול להגיד אח"כ אתה חושב? 

חסי: יכולתי לא רק את הכיפה אלא לזהות גם את הדרגות שלו ולזהות את האף שלו. 

קובי מידן: כלומר באמת ראית אותו מלמעלה בתחושה. 

חסי: באמת ראיתי אותו מלמעלה, כן, כן אני היום מבין מה זה היה באותו זמן לא הבנתי את זה. 

קובי מידן: עכשיו אתה ראית מלמעלה גם את עצמך שוכב. 

חסי: ראיתי את עצמי שוכב, את הגוף שלי מונח ללא תזוזה. 

קובי מידן: אותו גוף שהיה מונח זה היה מה? זה היה אני? זה היה הוא? מה זה היה? 

חסי: זה היה גוף, זה הכל, הנשמה לא היתה בפנים היתה התנתקות. 

קובי מידן: היו כאבים? 

חסי: לא, למרות שהרביצו לי חזק. 

קובי מידן: הרביצו מה? 

חסי: בנסיונות החייאה באזור החזה, נתנו מכות חזקות. 

קובי מידן: עיסוי לחזה. 

חסי: כן, אני לא הרגשתי שום דבר, ראיתי ורק התחושה היתה של מה הם רוצים ממני, כ"כ טוב לי עכשיו, שיעזבו אותי בשקט, זה הכל. 

אברהם בכר, מוות קליני בטביעה: "וכך כשאני צועד לכוון הים, מגיע לחוף הולך ככה על החוף הייתי לבד שמה, לבד לבד, איך הים ענק, ים כחול, התחלתי לשחות, לשחות, להתרחק מהחוף וזה כזה חום שמה שבאותו רגע להיות במים זה משהו לא רגיל אני שמח וטוב לי וכ"כ נעים ואיזה חום בחוץ, ככה אני מתרחק מהחוף פתאום אני ככה מרגיש שמשהו אוחז לי ברגל מתחת המים ולוקח אותי לכוון הקרקע. לא ידעתי מה זה, לא חיה לא כלום, 

ככה אני מנסה להתנטרל מזה, להשתחרר מזה, לא מצליח. הבנתי שנכנסתי למערבולת ואני רחוק, רחוק, רחוק ממש מלמעלה, בדר"כ אדם מנצל אני יודע, עשרה אחוז מהכוחות שלו אבל אדם רוצה לחיות זה המאה אחוז, אז התחלתי ממש עם כל הכוחות האחרונים שלי לצאת, הגעתי לאמצע הדרך וראיתי שאין לי כח. ראיתי שאין לי כח וירדתי לכוון הקרקע, 

פתאום ראיתי את עצמי במצב כזה שאז היה לי דבר מאד מבולבל, ראיתי שאני שניים, מה זה אני שניים? ראיתי את הגוף זרוק על הקרקע, זרוק ככה כמו אדם מת זרוק על הקרקע, ואני מסתכל עליו, אז לא ידעתי מה זה, איך אני מסתכל על עצמי? על כל פנים מה הולך כאן? זה כמו שאני למשל אני במרפסת קומה שניה ורואה את הגוף שלי זרוק על הכביש, רגע מה אני עושה שמה? מה אני עושה שמה מה זה אני? לא, אז רגע מה אני שניים? מה הולך פה, מה זה? זה אני לא מבין ככה זה 

לכן הקדמתי את העניין של גוף ונשמה, כי לא הבנתי פתאום אני נכנס למצב של כזה בלבול לא הבנתי זה אני זה אני שם, רגע הנה הידיים שלי, זה העניים שלי, זה השיער שלי הארוך זה הבגד ים שלי, זה הרגליים, בא הנה זה אני זה אני אז מה אני שניים? איזה בלבול זה היה מדהים וככה אני רואה את הגוף שלי הולך ואני כאילו כאילו נוסע ממנו, הולך מתרחק, מתרחק מתרחק, מתרחק ורוצה כאילו לחזור, לא הבנתי את המצב הזה, 

אפילו באותו רגע לא הבנתי שזה נשמה וגוף, לא הבנתי ממש לא הבנתי חשבתי שזה איזה בלבול, איזה סרט, לא יודע, זה היה מצב מאד מבולבל, לא יודע, פתאום אני ככה הולך מתרחק מתרחק מתרחק מתרחק פתאום ככה נעמד, נעמד כאילו מקומה שניה עליתי לקומה שמינית והגוף על הכביש תחת המים כמובן, ואני מסתכל על עצמי ואני רוצה להכנס רוצה לחזור, רוצה לחזור רוצה לצאת מהמצב הזה ואני רואה שזה לא בשליטתי, לא בשליטתי." 

קובי מידן: זווית הראייה. המון מהסיפורים האלה מתארים יציאה של זווית הראיה מהגוף, מבט מלמעלה, כאשר בחלק המקרים, גם בספרות מחו"ל, אנשים מצליחים לתאר דברים שרואים רק מזווית הראייה הזאת. אם לאיש הייתה כיפה, או קרחת או דרגות. 

פרופ' שלמה לניאדו, מנהל המחלקה הקרדיולוגית, "איכילוב": אני, אין לי תשובה לזה. ואני אומר גם שאלה שחוו את זה כנראה מספרים אמת, כי אני בעצמי נתקלתי בחולים שעברו החייאה ומספרים את הסיפור שהם ראו כאילו הם מסתובבים מלמעלה ומסתכלים למעלה ובאמת לזה אני לא יכול למצוא את ההסבר." 

חסי: "קודם לכן מוות בשבילי היה סוף פסוק, אין שום דבר אח"כ אחרי אותו אירוע ועם כל מה שלמדתי עם השנים שחלפו מאז, אני מבין שזה רק התחלה של דברים". 

אברהם: "לפעמים בן אדם ששומע סיפור כזה אז הוא חושב אם היה קורה לי קטע כזה מה זה הייתי מאמין אם יקרה להם הם יאמינו, שלא יקרה לכם מקרה כזה, שלא יקרה לכם, למה שלא יקרה לכם? אתם לא יודעים כמה זה מחייב, זה לא אני מאמין שיש אלוקים, אתה ראית שיש אלוקים, אז אם אתה ראית בעיניים שלך בצורה הכי חזקה שיכולה להיות אז איך אתה יכול לדבר לשון הרע? איך אתה מתפלל? איך אתה עושה ברכת המזון? החיים נתנו לך במתנה ואתה ראית את זה בעיניים שלך, אז זה מחייב אותך כל רגע, זה לא פשוט." 

משה קונסטנטין, מוות קליני בתאונת דרכים: "במצב שלי שראיתי מה שראיתי התודה שלי היא מאד מאד גדולה על כל שניה וכל דבר שקורה אני יודע בברור אבל שזה ממנו לטוב או למוטב הכל, וחי בצורה כזאת, מקבל הכל באהבה מקבל הכל בשמחה וב"ה עם כל הברגים וכל הגוף עם ניתוחים, ומסגריה שלמה אבל אני כל הזמן מודה לו איך זכיתי בכל זאת לראות את מה שראיתי ובשבילי זה מן סמינר כזה, סמינר שמשה, תדע לך לאן הבן אדם הולך בסוף? " 

קובי מידן: ליהדות ולאמונה היהודית את הגעת רק שבע שנים אחרי זה. 

רחל נועם: כן. 

קובי: שבע שנים אחרי המקרה, זה הגיע בעצם מפסוק, זה התחיל בפסוק? 

רחל נועם: נכון. 

קובי: מה היה הפסוק? 

רחל נועם: הרי גדלתי בקיבוץ של השומר הצעיר ובזמנו לא היה טלויזיה ולא היה שום דבר ואנחנו כילדים, לא ידעני מה זה סדור תפילה, ולא היה לנו שום מושג ביהדות, ואחרי שבע שנים התגלגל לידי במקרה סדור תפילה וחשבתי שזה ספר קריאה לא ידעתי מה זה וכשפתחתי אותו ראיתי בשורה הראשונה כתוב "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך" 

סוף הסרט. 

הרב: אני מודה לכל הקהל הקדוש שישב האזין שמע ובעזרת השי"ת יעביר את הקלטות תפילין לאחרים שיראו גם כן.