מי שמוותר, מוותרים לו בשמים
- - - לא מוגה! - - -
מעשה מהרב חיים קרייזוורט, זכר צדיק לברכה,
שהוא סיפר בעצמו.
הוא היה נער בישיבה,
ובזמנם
לא היו ישיבות כמו היום מסודרות,
שיש לינה ויש ארוחות מסודרות והכול.
פעם הייתה ישיבה, באים רק ללמוד, יש
ספסלים מעץ, שולחנות מעץ פשוטים, זהו, וספרים.
זהו.
איפה אוכלים?
איפה שותים? איפה ישנים?
זה נקרא יומים, יומים, ימים.
יום אחד אצל משפחת זה, ויום אחד אצל משפחת זה, ויום אחד אין משפחה בכלל.
אז לא אוכלים ולא שותים וישנים על הספסל.
והוא,
שמו אותו אצל משפחה במרחק ארבעה קילומטר
מהישיבה והוא היה צריך ללכת ארבעה קילומטר הלוך וחזור.
זהו.
כמה?
שבע שנים.
ואיפה הוא היה ישן?
בחנות ירקות.
נתנו לו לישון בלילה בתוך חנות ירקות.
שבע שנים הוא לומד.
הוא מספר,
לפני שהתחיל הזמן,
היה בין הזמנים,
חופש,
ואז הגיע הזמן
לחזור עוד פעם לישיבה.
הגיע תלמיד חדש.
התלמיד החדש היה קשה ראייה.
ואז הוא שאל,
תגיד לי,
איפה אוכלים?
איפה ישנים?
אז הוא אמר לו, אתה תישן
בעזרה על מזרון,
כי זה מה שנתנו לו,
לרב קרייזוירט אחרי שבע שנים.
ואתה תישן פה אצל המשפחה ממול,
שזה גם נתנו לו לרבי חיים קרייזוירט אחרי שבע שנים.
אז הוא ויתר.
ויתר.
נתן לו את התפנוקים האלה
ללכת ככה מהרחוב, מהצד השני לפה,
ולישון על מזרון, בעזרה,
בית מלון זה.
ומה יקרה עם רבי חיים?
הוא מתחיל מחדש, שיחפשו לו עכשיו עוד פעם דירה באיזשהו מקום,
במקום ראשון.
פרצה המלחמה,
מלחמת העולם השנייה, גרמנים יימח שמם בזכרם,
חדרו לישיבה, נעלו את הדלתות
ונכנסו לעזרה והתחילו להקריא שמות.
כל שם שהם קראו, אמרו לו להתייצב מול החלון,
ירו בו,
ודחפו אותו למטה.
כשהגיעו לשם
חיים קרייזווירט,
תעמוד מול החלון.
עכשיו כל אחד רואה בהוצאה להורג של השני, כן?
הוא עומד מול החלון והוא פונה לקדוש ברוך הוא,
ואומר לו ריבונו של עולם תזכור את הוויתור שלי שוויתרתי
לבחור
שיישן פה בעזרה במזרום.
פתאום הגרמני מסתכל עליו,
ואומר לו, מצאת חן בעיניי?
אני אירה כדור,
כאילו פגעתי בך.
אתה תעשה את עצמך מת,
תזרוק את עצמך על הגופות למטה,
אל תזוז
עד שכולם ילכו, ואז תברח.
באותו יום
הם הרגו 300 בחורים,
והיחידי שנשאר בחיים
זה רבי חיים קרייזווירט.
מי שמוותר,
מוותרים לו בשמיים.
כל המעביר על מידותיו,
מעבירים לו על כל פשעיו.