'כולם באים להגיד לי את הצרות - ואף אחד לא אומר לי את הישועות!'
הכרת הטוב במשנתו של החזון איש רבי אברהם ישעיהו קרליץ זצ"ל;
פעם הוא ציווה, על אבי המחבר: להיכנס אליו, פעם ציווה, האבא של המחבר: 'להיכנס לחזון איש ולבקש ממנו: 'להתפלל על אמא', אמא חלתה ו'צריך ללכת לחכם שבעיר לבקש: 'ברכה' הרופאים לא ידעו מה יש לה
למחרת הייתי בבית וסיפר לי אבי: 'שאמא החלימה' כמו שחלתה בפתאומיות נרפאה בפתאומיות. וציווה עליי: 'לגשת לרב החזון איש לספר לו: 'שהיא כבר בריאה!'
באתי לבית רבנו בשעות הערב נקשתי בדלת פתח לי את הדלת הבחור דוד פרנקל הוא היה משמש הרבה את רבנו, וכשראה אותי סירב לי להניח לי להיכנס, התווכחתי אתו זמן מה עד שנענה והכניסני.
כששמעה רבנו שאמי החלימה אורו פניו! ואמר לי בשמחה גדולה: 'אין לך מושג איזה מצווה עשית! כל העולם באים אלי לספר את הצרות אבל כשבאה הישועה - אין איש טורח לספר לי על כך! תודה לך שבאת לשמח את ליבי'.
למה האבא שלח את הבן להודיע? אפשר שזה מעוד טעם... אם לא יודיעו לו שהיא החלימה - יכול להיות שהחזון איש ימשיך להתפלל עליה! בשעה שהיא כבר בריאה, צריך להודיע.
וגם על זה התלונן הבבא סאלי: 'כולם באים להגיד לי את הצרות - ואף אחד לא אומר לי את הישועות!'