הרב מוצפי על ציון גולן, שדרני הרדיו, מחטיאי הרבים, זמרים פסולים

- - - לא מוגה! - - - 

בספרי חטאת שני מסער, הכל עולה לאשר.

אז הוא אומר ככה, ההערה היא הערה טובה, זאת אומרת ככה, בעצם כתוב הבאים,

אבל כמו שהוא אומר,

הבאים הביאו קורבנות כנגד כל ישראל, הביאו שני מסער, כתוב שהם הביאו כנגד כל שבט, הם הביאו קורבן.

זאת אומרת, הקורבנות לא היו לפי כל חוטא וחוטא,

הקורבנות היו על הכלל, על אבון הכלל,

כן?

ולכן הם הביאו 12. זה כמו חטאת ציבור, שימותו שתי אנשים מחטאת ציבור, אז מה, אז כבר לא יקריבו את זה? נכון. לשאר האנשים ודאי יקריבו את זה. נכון. אז גם שם אותו דבר. כן.

יכול להיות שמתו, אבל חלק עוד נשארו.

כן.

בכל אופן, נכון, אז הפסוק הוא בעצם הקרבה לכל ישראל.

כן, אנחנו אוחזים בדף טו עמוד ב',

בשליש הראשון של העמוד.

אומרת הגמרא,

אומרת הגמרא,

אמר רב פאפה, אפילו למאן דאמר,

חטאת ציבור שכיפרו בעליה מתה?

חטאת ציבור שמתו בעליה אינה מתה,

לפי שאין הציבור מתים.

אז מה, מה שאמרת?

אומרת הגמרא ככה,

שים לב,

גם אם אתה אומר שחטאת ציבור שכיפרו בעליה מתה, זאת אומרת,

חטאת, קורבן חטאת, שהציבור כבר נתכפר,

הבהמה הזאת הולכת באמת למיתה, בגלל שכבר נתכפרו. הציבור,

אין עם הבהמה הזאת בעצם מה לעשות,

אבל חטאת ציבור שמתו,

הציבור,

בכל אופן, היא כן קריבה.

למה היא קריבה?

לפי שאין הציבור מתים.

מה זה אין הציבור מתים?

מה זה אין הציבור מתים?

העניין בזה הוא,

אין הציבור מתים,

זה גם אם באמת הרבה מאלו שבעצם צריכים להתכפר, מתו,

אבל יש לך בציבור חלק שהם חיים והם עדיין היו שותפים בעוון הזה

אז אליהם מגיע קורבן הציבור

נכון שזה לא מגיע על כל אדם ספציפי כי יש לך מתים,

אבל זה מגיע על עוון הציבור.

בציבור יש לך אנשים שעדיין חיים

אומרת הגמרא מנלה לרב פאפא, מאיפה רב פאפא יודע את הדין הזה שחטאת ציבור שכיפרו בעליה מתה

אבל בחטאת ציבור שמתו בעליה אינה מתה?

מאיפה הוא מוציא את הדין הזה? מאיפה הוא יודע את זה?

מנלה לרב פאפא

אי נימה משום דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך כתוב בפסוק

תחת אבותיך יהיו בניך

אז משמע שמה שהבנים הם בעצם עושים תחת אבותיך יהיו בניך הבנים בעצם מקריבים את הקורבנות של האבא מה שאתם בעצם הערתם

הבנים מביאים את הקורבנות של האבא

אם זה המקור לזה שהציבור בזמן שיש לך את הבנים אז הם מביאים את האלו של האבות?

אחי, אם ככה אפילו יחיד נמי גם בקורבנות יחיד, בחטאת יחיד שמתו בעליה גם תגיד שיש לו בן אם יש לו בן אז שיביא הבן את הקורבן

הדין הוא לא ככה

הדין הוא לא ככה למדנו במשנה שחטאת יחיד שמתו בעליה, מה הדין?

היא מתה

היא לא הולכת ל...

הדין הוא לא... הבהמה הזאת צריכה ללכת למיטה?

לא מעלים אותה לקורבן. לא מעלים אותה לקורבן.

יותר מזה, אפילו אין לדין שיראה עד שתסתעב.

יש דרגה שאומרים, שמע, הבהמה הזאת,

תשלח אותה עד שיפול במום,

ייפול במום הדמים שלה יצאו לחולין, תמכור את זה והדמים יהיו לחולין.

כאן הדין הוא בחטאת שמתו בעליה, ביחיד חטאת שמתו בעליה זה הולך למיטה, אפילו לא הולך לראייה עד שתסתעב.

אז אומרת הגמרא, אם אתה לומד את הפס... אם המקור לזה זה מתחת אבותיך יהיו בניך?

אז אם ככה, גם בקורבן יחיד, וזה הרי אנחנו יודעים שלא ככה,

גם קורבן יחיד תגיד שאם נתקפרו הבעלים,

אז הבן שלו יביא את הקורבן.

הבן שלו יביא את הקורבן.

היא אחי אפילו יחיד נמי,

אלא חוזרת בה הגמרא מהטעם הזה, אתה יודע מאיפה רב פפא הוציא את הדין?

מאיפה רב פפא הוציא את הדין?

שחטאת ציבור שמתו בעליה אינם מתה

אתה יודע מה המקור?

אלענותאימה שימו לב דבר מאוד מעניין

אלענותאימה שאין הציבור מתים מאיפה הוא למד את זה? משעירי רגלים וראשי חדשים

צריך להביא כן ברגל שעירי רגלים וראשי חדשים הקורבנות של ראשי החדשים

דאמר רחמנא האיטינו תביא אותם מתרומת הלשכה.

מאיפה מביאים את הכסף של הקורבן? מתרומת הלשכה.

ודילמא מתו מריו דהנזוזה.

הרי בעצם אתה לוקח את זה, מקופה ציבורית אתה לוקח את זה.

אולי מתו כבר האנשים שנמצאים, שתרמו את הכסף לקופה?

איך אתה יכול להביא שעירי רגלים וראשי חדשים מהקופה הציבורית?

הבעלים, אלו שתרמו לקופה כבר מתו.

את אותן הטבעות. את אותן הטבעות, כן.

מה קופה זה לא יכול להיות עכשיו בחד?

אתה אומר קופה, נכון. הרי למדנו דבר כזה שהקופה,

זה בעיקרון נהפך לכל,

יש איזה ביטוי לזה, שזה נהפך כבר לממון ציבור.

נכון, אבל בעצם השאלה של הגמרא,

יכול להיות שבעצם הציבור שהביא,

הציבור שהביא את הכסף הזה, הוא מת.

הציבור שהביא את הכסף הזה. אתה צודק בעיקרון, הבן אדם הזה,

אולי הוא מת, אבל אולי השני לא מת.

השאלה של הגמרא, זה יכול להיות שבעצם כל הציבור הזה שהביא את תרומת הלשכה, הם מתו.

זה בעיקרון עומק השאלה.

אלא לאו שמאמיני, אין הציבור מתים. זה בעצם טמון בתשובת הגמרא.

נכון שיכול להיות שמתו לך כאן חלק נכבד מתורמי הקופה,

אבל יש לך גם אנשים שחיו,

תמיד יש לך את האנשים האלו מהדור הקודם שעוד נשארו, שהם כן השתתפו בתרומה הזאת.

ודילמא מתו מאה ידעיה נזוזה, אין עליו שמאמיני, אין הציבור מתים.

אז זה המקור. בקיצור, אומרת הגמרא, המקור לדין הזה שחטאת ציבור שמתו בעליה,

היא לא מתה, חטאת ציבור שמתו הבעלים.

הבהמה הזאת לא הולכת למיטה, אתה יודע מה המקור לזה?

המקור לזה זה משעירי רגלים ומראשי חדשים שהם מגיעים מתרומת הלשכה.

ומתרומת הלשכה זה הרי קובת ציבור,

ובקופת הציבור הזאת באמת יכול להיות שמתו לך שם כבר חלק נכבד מהקופה,

אלא מה אתה אומר? לא כולם מתו.

יפה, אם לא כולם מתו,

אז רואים מכאן שחטאת ציבור, אין הציבור מתים, חטאת ציבור שמתו בעליה, תמיד נשאר לך בן אדם שחי,

אתה יכול להביא את זה לקורבן.

ואיבא יתאימה,

ואיבא יתאימה,

כי אקריבינו לאן נחטאות, אך חיי אקריבינו.

זה בעצם מה שאתם אמרתם בהתחלה.

איבא יתאימה, הקורבנות שהם הביאו,

הקורבנות שכתוב בפסוק, והבאים מהשבי,

בני הגולה,

הקריבו עולות לאלוקי ישראל, פרים שנים עשר על כל ישראל.

כן?

אז כשקוראים את הפסוק זה נראה שעל כולם הם הביאו.

אומרת הגמרא, לא זה הכוונה.

איבא יתאימה,

מה שהם הביאו את הקורבנות זה באמת הולך.

איבא יתאימה, כי אקריבינו לאן נחטאות החיי אקריבינהו. על החיים הם הקריבו את זה. דכתיב, כתוב בפסוק.

ורבים,

מה זה הפסוק הזה? עכשיו, אז הגמרא אומרת, זה הולך על החיים.

עכשיו, קשה לנו בעצם,

היה הרבה שנים מהחטא שהיה של העבודה הזרה,

שהביאו במי צדקיהו.

עד שהביאו את הקורבן, זה כבר היה בית שני כבר.

כן?

זה כבר היה בבית שני. אז נשארו עדיין אנשים שחיים?

אומרת הגמרא, דכתיב.

ורבים מהכוהנים, כתוב, בבניין בית שני היה שמחה גדולה,

אבל גם הייתה עצבות גדולה.

למה?

כי אלו המבוגרים שהיו בבית ראשון, ראו את הבית בתפארתו.

הבית השני, כבר חסרו בו כמה דברים.

כן? אז כתוב שלא נקרא, אפילו לא שמעו את כל השמחה מפני כל הבכי.

עד כדי כך.

היו את האנשים המבוגרים שזכרו את בית המקדש הראשון, אמרו, זה לא, זה לא הבית הראשון.

זו הייתה שמחה יותר גדולה בבית הראשון.

כן, בבית הראשון זה היה, כן, אבל בבית השני זה כבר היה פחות. ירד. ירד, כן. כתוב כמה דברים שלא היה בבית שני כבר.

אז אומרת הגמרא, הנה זה הפסוק, דכתיב. ורבים מהכוהנים הלוויים וראשי האבות הזקנים אשר ראו את הבית הראשון ביסדו זה הבית,

ביסד את הבית השני,

בוכים בקול גדול ורבים בתרועה, רבים בתרועה הכוונה רבים בשמחה

אבל גם רבים היו בוכים בקול גדול

אז מה הגמרא רוצה להביא מהפסוק הזה? רואים שבבית השני עדיין היו הרבה אנשים שחיו בבית הראשון והם אלו שהיו עצובים,

כן?

אז ממילא אתה רואה שבבית השני שבעצם אנחנו עוסקים, הקורבן הזה שהביאו, הבאים מהשבי,

הפסוק הזה זה הולך על בית שני,

שהם באו מהגולה.

בכל אופן היו הרבה אנשים שחיו עוד מבית ראשון,

שאז עשו את העבודה הזרה.

אז באמת הביאו את הקורבן על מי שנשאר בחיים והיו הרבה אנשים שנשארו בחיים בבית שני שחיו עוד בבית הראשון.

והם כבר היו מבוגרים מאוד. היו מבוגרים מאוד, נכון, ועל זה הגיע הקורבן, עליהם הגיע הקורבן.

אז זאת אומרת, הם יכלו לראות בית שני. נכון, יכלו לראות, כן? זה בפסוק על כל ישראל. מה זה על כל ישראל?

זה בעצם...

הקושי בלשון, על כל ישראל לפי האי בעי תימה הזאת, אז הכוונה על כל מי שהיה עכשיו בישראל,

על כל אלו, לא על כל ישראל לזה,

על כל אלו שנשארו מהחוטאים,

על כל ישראל,

אבל אתה צודק, זה באמת בלשון זה קשה,

כן?

זה הגמרא אומרת.

אומרת הגמרא,

אז זה לומדים מהפסוק.

בכל אופן,

בשלב הזה לומדת הגמרא שבאמת הקורבן החטאת לא הגיע על אלו שמתו,

אלא זה הגיע דווקא על החיים.

הקורבן החטאת לא הגיע על אלו שמתו,

אלא הגיע על החיים.

ואז בעצם,

אז החטאת ציבור שמתו בעליה כאן, זה לא חטאת שמתו בעליה, באמת היו אנשים.

אומרת הגמרא, ודילמה הנחמיעותא,

אולי אלו שנשארו מהבית הראשון לבית השני הם מיעוט

ודילמא אנך מיעוטה ובעצם קשה לגמרא אם אתה אומר שזה מיעוט אז זה כבר לא נקרא חטאת ציבור

זה לא נקרא חטאת ציבור אם נשארו לך כמה אנשים בבית השני שעליהם אתה מביא את הקורבן זה כבר לא נקרא חטאת ציבור זה נקרא חטאת של שותפים

זה כמה אנשים ששותפים באותו חטא אבל מה זה חטאת ציבור במה זה תופס את כל הציבור

האנשים, הציבור שחטא אז את העבודה הזרה בכלל לא נמצא פה.

נשארו לך כמה אנשים. כמה בודדים. כמה בודדים, אז שיביאו קורבן לשותפות. למה זה נקרא ציבור?

ודילמה מיעוטה, אולי נשארו מיעוט, אומרת הגמרא,

אומרת הגמרא,

לא מצית עמת, אתה לא יכול להסביר ככה.

למה? דכתיב.

ולא הכירו, כתוב בסוגריים כאן, דכתיב. ולא הכירו העם בתורה ושמחה לכל בכי העם.

אז הנה רואים, הנה רואים שהיה הרבה

שהיה הרבה בוכים.

אז הנה אתה רואה שזה לא היה מיעוטה, אז היו הרבה אנשים.

לכל בכי העם.

זהו, נקודה.

אז כאן רואים שבאמת היה הרבה אנשים.

מה?

מה שכתוב העם.

מעצם הפסוקה, כן, מהחוזק.

לא הכירו העם בתרועה ובשמחה.

זאת אומרת, לא שמעו האנשים את השמחה מכל הבכי.

עכשיו, מי זה בכה?

אלו שהיו בבית ראשון והיו בבית שני.

אם אתה אומר שכל הבכייה היה כזה חזק שגבר על כל השמחה,

צריך להבין להיות שהיו הרבה.

היו הרבה.

הבכי היה חזק.

הבכי היה חזק. הבכי של הקצת היה חזק.

יכול להיות, יכול להיות גם ממשמעות העם, נכון? יכול להיות.

נכון.

כן.

כן.

בכל אופן, אז זה לומד את הגמרא מהפסוק הזה.

אז הגמרא אומרת, יכול להיות שהקורבן חטאת שמה זה באמת לא היה חטאת כזאת שמתו בעליה.

אנחנו הבאנו כל הזמן את הפסוק הזה למקור של חטאת שמתו בעליה,

שבכל אופן אין הציבור מתים ומקריבים את זה. אז הגמרא דוחה את הראיה.

יכול להיות שבאמת היו שמה אנשים שהיו חיים ועליהם הביאו את הקורבן.

זהו. זה בעצם דחיית הגמרא.

שואלת הגמרא

שאלה.

אז למה האנשים האלה שהיו חיים בבית הראשון, אז למה לא נתנו הנחיות לאנשים של הבית השני?

היו אומרים להם, ככה היה הבית הראשון, יותר שמחה וזה, היו מדריכים אותם.

למה לא הדריכו אותם? לא, הסיבה היא סיבה אמיתית. מה שאנשים בכו שם זה מסיבה אמיתית, בגלל שבאמת הבית השני היה פחות,

היה פחות, וכמה שכינה שהייתה, כמה זה... הם חיו בבית הראשון,

היו צריכים להגיד להם, כך הלכות של בית הראשון יותר, כך היה שמחה. כן, אבל זה, זה, לא, לא, הבית השני לא נעשה במתכונת של הבית, הקדוש ברוך הוא לא רצה שזה ככה יהיה. זאת אומרת, הבית השני היה בדרגה פחותה. בגלל שירדו כבר דרגה,

אז הייתה דרגה פחותה כבר בבית השני.

כן?

לכן הם בחרו, זכרו את הבית בתפארתו.

כן.

שואלת הגמרא, ואיך הם מקריב אליהו?

איך הם יכולים בכלל להביא קורבנות על עבודה זרה?

למדנו, הרי הקורבנות האלו באים על עבודה זרה.

והרי מזידין עבו,

מזידין, אדם שחטא, שעבד עבודה זרה במזיד,

הוא חייב מיתה.

מאיפה הגיע הקורבן כאן? קורבן זה רק לחטאת, קורבן זה רק בשוגג.

אומרת הגמרא,

אמר רבי יוחנן, הוראת שעה הייתה.

הוראת שעה הייתה.

היה הוראת שעה מיוחדת להתכפר גם במזידים וקורבנות.

אך ענמי מסתברא, ככה מסתבר, שבאמת זו הייתה הוראת שעה.

דאי לא תימא אחי, אם לא תאמר כך,

בישלם הפרים ושעירים,

כתוב בפסוק שהביאו פרים ושעירים,

כנגד 12 שבטים,

אלא כבשים כנגד מי?

שימו לב, כתוב בכבשים שהם הביאו,

כבשים 77. כנגד מי?

מילא פרים.

אם הם הביאו 12 אז זה מובן.

אבל מה זה כבשים? כבשים הביאו 77. כנגד מי?

אלא מה חייב להיות? הוראת שעה הייתה.

הייתה הוראה מיוחדת להביא את זה.

זהו, נקודה.

אומרת הגמרא.

אחרי, אגב זה שהגמרא דיברה,

עכשיו אנחנו נכנסים בעצם לנושא צדדי.

אגב זה שהגמרא דיברה על הדרגה שהייתה,

זה בית ראשון, על הדרגה שהייתה בדורות הראשונים,

שזה בעצם ירד בבית השני,

אז הגמרא עכשיו נכנסת לנושא של הדורות הקודמים והדורות שאנחנו נמצאים.

אומרת הגמרא

נא נאתם,

כתוב במשנה,

משמת יוסף בן יועזר,

איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים,

בטלו האשכולות.

ברגע שמתו יוסף בן יועזר ויוסף בן יוחנן איש ירושלים, בטלו האשכולות.

מה זה אשכולות?

איש שהכל בו.

מכלול.

האנשים שהיה להם את מכלול המעלות.

היה להם את כל המעלות.

כן? ברגע שמתו האנשים האלו,

פסקו האנשים שיש להם את כל המעלות.

ואמר רבי יהודה, אמר שמואל, כל האשכולות,

שוב הכוונה האנשים שיש בהם את כל המעלות,

שעמדו להם לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר,

היו למדים תורה כמשה רבינו.

דרגת התורה שהיו לומדים עד יוסף בן יועזר,

היו לומדים תורה כמו משה רבינו. זו דרגה גבוהה מאוד. דרגה גבוהה? כן.

מכאן ואילך לא היו לומדים תורה כמשה רבינו. זה ירד, תחילה. לא, ירד, כן.

כן.

תורה ויראת חטא וגמילות חסדים. נכון, תורה ויראת חטא וגמילות חסדים. כל הדברים, כן? יש לך אחד, הוא תלמיד חכם,

אבל בגמילות חסדים הוא חלש,

אחד ביראת חטא, כל אחד זה,

אבל מכלול, גם שלמות בתורה, גם שלמות ביראת חטא,

גם שלמות בגמילות חסדים,

זה דבר שהיה רק

מימות משה עד יוסף בן יועזר. הכל היה, כל המעלות היה להם. מה? כל המעלות היה להם. האמת היא, לא, לא כתוב שהיה להם את כל המעלות לכל האנשים. כתוב שליוסף בן יועז וליוסף בן יוחנן היה את המעלות האלה. כן, ומימות משה,

עד שמתו האנשים האלו אז היו לומדים תורה כמו משה רבינו באותה דרגה

וזה מיד הגמרא שואלת מה זה כמו משה רבינו? ירידת הדורות. ירידת הדורות נכון

שואלת הגמרא מה זה הדבר הזה ואמר רבי יהודה איך יכול להיות שהיו לומדים תורה כמו משה רבינו ואמר רבי יהודה אמר שמואל שלושת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה שלושת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה כן? הם כבר החזירו את זה אחר כך

עוד רגע נגיע לזה, נכון? אתה כבר יודע את ההמשך, נכון?

אז אומרת הגמרא, אז איך אתה יכול להגיד שהיו לומדים תורה כמו משה רבנו?

הרי אתה אומר שחסרו שלושת אלפים הלכות.

אם חסרו שלושת אלפים הלכות שהיה בזמן משה, זאת אומרת שזה דרגה,

כן? דרגה פחות מזה כבר.

אומרת הגמרא,

דהישתכח לאו,

ישתכח, ודגמירן לאו אב וגמירה כמשה רבנו.

אתה צודק, לא את הכל, הם לא, מה שהם מצאו,

את ההלכות שהיה אחרי השלושת אלפים שנשתכחו,

דהישתכח, מה שנמצא,

אז אותם הם היו לומדים בחריפות כמו משה רבנו.

אבל נכון, לא היה באותה דרגה

שהיה למשה רבנו, אלא באותה חריפות שהיה למשה רבנו, הם למדו את מה שהיה.

אפשר גם להגיד, השתכח, השתכח. מה שהם שכחו באמת, שכחו. כן. אבל מה שלא שכחו,

את זה הם באמת למדו כאילו משה רבינו.

כן. אה, אתה אומר, אה, את זה השתכח מלשון זה.

מלשון שכחה.

אתה צודק, אני רואה שבאמת רשי ככה לומד.

ככה רשי לומד.

ככה רשי לומד. רשי אומר,

ברשי זה השתכח, השתכח, אותם שנשתכחו.

אני חשבתי שהשתכח זה מלשון מה שנמצא.

אבל נכון, רשי אומר לא ככה, רשי אומר,

השתכח הכוונה אותם שנשתכחו.

זאת אומרת, אלו שהשתכחו דה ישתכח, מה שהשתכחו, ישתכחו,

אבל מה שלא ישתכחו, אותם הם למדו בחריפות,

כמו משה רבינו.

שואלת הגמרא עוד שאלה, איך אתה אומר כמו משה רבינו, ואתה נהיה משמת משה,

אם רבו מטמאים טמאו, אם רבו טהורים טיהרו.

זאת אומרת, ברגע שהיו לך מחלוקת,

היה לך הרבה אנשים, חלק אמרו טמא, חלק אמרו טהור, מה עושים?

עושים לפי הרוב.

עושים לפי הרוב.

אם רבו המתאמים, מתאמים, רבו המתארים, מתארים, לפי הרוב.

בכל אופן, אז הנה אתה רואה, זה לא כמות משה רבינו. בימות משה רבינו לא היו כאלו מחלוקות.

לא היו צריכים לפסוק על פי הרוב.

הייתה הלכה ברורה, לא היה צריך לפסוק לפי הרוב.

איך אתה אומר שזה בעצם את אותה דרגה שהיה בזמן משה רבינו?

ועתה אני משווה את משה רבו מתאמין תימון, רבו מתארים תיארו.

אומרת הגמרא, ליבא דאם אית, הלב יתמעט.

הלב יתמעט.

מגמרא וגמיר אלוהו כמשה רבינו.

הלב יתמעט.

אבל הם היו לומדים כמו משה רבינו.

מה הכוונה? מה זה הלב יתמעט? מה זה הלב יתמעט? אז תראו ברשי דבר מאוד מעניין.

ליבא דאם אות.

הלב נתמעט

ולא היו יודעים להחזיר אותם ששכחו מתוך פלפול הלכה איך

והיו חלוקים בהם והלכו אחר המרובים

הם לא ידעו להחזיר מתוך פלפול איך ההלכה

אבל מגמר

לאותם שלא נשתכחו הם היו לומדים כמות משה רבנו זאת אומרת לעניין הלכה באמת כיוון שהם היו צריכים להיות מפולפלים להחזיר איך הייתה ההלכה

באמת את זה הם לא הצליחו להחזיר

אבל ללמוד את זה בצורה עיונית הם למדו את זה כמו משה רבנו

ככה הגמרא מתרצת

ליבה דעימית אבל מגמר הבגמיר אלה כמשה רבנו

אז זה הגמרא מתרצת עכשיו

שבאמת

זאת אומרת זה התמעט הדור כן?

זה התמעט

אבל בכל אופן הם אחזו עדיין בדרגה של משה רבנו

אומרת הגמרא במתניתא טענה כל האשכולות שעמדו לישראל מימות משה רבנו עד שמת יוסף בן יועזר איש צרידה לא היה בהם שום דופי, לא היה בהם שום דופי, מכאן ואילך היה בהם שום דופי

היה איזה חיסרון, חיסרון הכוונה, דופי הכוונה איזה חיסרון,

נכון גם אדם שיש לו מעלה גדולה את כל המעלות אבל תשמע

יש איזה חטא אחד שהוא חטא.

אין צדיק אשר לא יחטא. כן, נכון, אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא.

אז לא היה בהם שום דופי, מכאן ואילך היה בהם שום דופי.

שואלת הגמרא, למה אתה אומר ככה?

שמימות משה,

כל האשכולות, מימות משה עד שמת, לא היה בהם שום דופי,

מכאן ואילך היה בהם שום דופי.

שואלת הגמרא, למה אתה אומר שבדורות האחרונים היה דופי? והתניא, כתוב בברייתא,

מעשה בחסיד אחד,

עוד מעט הגמרא תגיד מיהו היה החסיד

שהיה גונח מליבו

היה גונח מליבו

היה לו חלש בלב

ושאלו לרופאים

ואמרו לו, ואמרו אין תקנה, אין לו תקנה עד שאינק חלב רותח שחרית

חלב רותח, שראית הכוונה חלב ישר מהעז

ישר מהעז

כן עד שאינק חלב רותח שחרית

מה עשו?

הביאו עז וקשרו לו בקראי מיתתו

והיה יונק ממנה חלב

היה שוטה חלב

למחר נכנסו חבריו לבקרו כיוון שראו העז, ראו את העז

אמרו ליסטים מזוין בתוך ביתו

מה זה ליסטים מזוין בתוך ביתו?

שודד

כן, שודד, מה הקשר לעז?

הגמרא אומרת שאסור לגדל עזים בארץ ישראל

אסור לגדל בהמת דקה בארץ ישראל למה אסור

לגדל בהמה דקה בארץ ישראל כי הם אוכלים בכל מקום

אוכלים בכל מקום

מה זה אוכלים?

בהמה גסה, לא, בהמה גסה יש לו יותר שליטה עליה כמו שהוא אומר, בהמה גסה יש לו יותר שליטה הוא מחזיק אותה, כן?

בהמה דקה זה קופץ והולך, אתה לא תקשור את כל הכבשים עם חבלים,

יהיה לך מבוך בחבלים,

זה לא דבר נשלט,

אז לכן הגמרא אומרת אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל,

אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל, ככה כתוב,

כן?

למה דווקא הוא רוצה לזה כולם גויים בגלל זה?

אז כתוב, זה אחד מהתקנות שתיקנו מפני יישוב ארץ ישראל,

מפני שלא יאכלו את השדות, זה מעלה,

זה אחד,

מה?

כן, מצד, מצד, כן, מצד יישוב ארץ ישראל,

רק אני זוכר, יש משהו גם על גזל,

לא זוכר עכשיו,

ליסטים מזוין,

אבל רשי אומר ככה, רשי אומר ליסטים מזוין,

בהמה דקה אין יכולים לשומרה,

והולכת ורואה בשדות אחרים,

זה שער יחד בחוץ לארץ, אבל למה, למה עשו את זה בארץ ישראל? לא יודע.

כן, אבל הוא אומר, מצד הטעם של גזלה, נכון, צריך לבדוק את זה, זה באמת שאלה טובה, מצד,

מצד הטעם של גזלה,

אז למה לא תיקנו את זה גם מחוץ לארץ, נכון?

נכון?

זאת אומרת ככה, בוא נאמר,

לא, צריך לבדוק את זה, שאלה טובה, שאלה טובה. זה להערכה?

מי? זה להערכה מה שאתה אומר? שמה?

אנחנו לא גלים ב... צריך לבדוק את זה, מה נפסק, מה נפסק?

מה נפסק? אני רק פעם אחת ראיתי,

אחד פה, רחוב נחשוני, אתם מכירים את זה?

פה יש פה רחוב מאחורה.

יש אחד גידל שם עיזים.

הוא כבר לא נמצא, נכון? לא, לא נמצא, כן. אז פעם ראיתי, כתוב שם, כתוב שם שאסור לגדל בהמה דקה בארץ ישראל.

זה אמר לה זה קוראיות, אבל... כן, לא, לא יודע, צריך לבדוק את זה, זה נפסק.

זאת אומרת, גם כן, אז גם כבשים זה בהמה דקה, לא?

בגב...

אקווסים. אקווסים, כן, כבשים ועיזים, כן.

נכון. זה היה איך לוקח לכם את זה. נכון. זה חייו שלהם, רק פה.

בעצם, רק אלף פעם יגעו, זה לא אותו דבר, היה מי שזה יותר מדי מהסיפור הזה. רגע, אבל איך פעם יגעו, אנחנו צריכים לבדוק את זה היום.

צריך לבדוק את זה, צריך לבדוק את זה, הוא צודק.

כן, אבל...

צריך לבדוק את זה.

שאלה איפה, שאלה איפה, צריך לבדוק את הנושא הזה.

גם אם קומן מסעים אותו, קושרים אותו למיטה, גם עד שהם מעלים אותו, נכון? גם אם קושרים אותו, שלא יסתובב ויאכב בחוץ.

אז כנראה, קונים מערבית,

הפרות, כן היה לכל אחד פה.

למה לא עושים את זה בכלל, וזהו, מה עשיתם?

או, בכל אופן, אז מה היה עם החסיד הזה? צריך לבדוק מה הדין הזה, מה הדין הזה בדיוק, של בהימת דקה, אם זה נוהג היום.

צריך לבדוק את זה.

כיוון שראו העז, כיוון שראו העז, אמרו ליסטי מזוין בתוך ביתו,

ואנו נכנסים לבקרו.

הבן אדם הזה מגדל פה, מגדל פה גזלן בתוך הבית, אנחנו ניכנס לבקרו.

ישבו ובדקו,

ולא מצאו בו עוון אלא של אותה העז בלבד.

גילו שהבן אדם הזה הוא צדיק מופלג.

ואף הוא בשעת מיתתו אמר,

יודע אני בעצמי שאין בי עוון אלא של אותה העז בלבד,

שעברתי על דברי חבריי,

שהרי אמרו חכמים אין מגדלים בהימה דקה בארץ ישראל.

אני יודע שכל החטא שעשיתי זה רק הדבר הזה שאני חלקתי על חבריי.

חבריי אמרו שהם מגדלים בהימה דקה בארץ ישראל.

מה הסיבה? למה לא מגדלים?

או, מפני הגזל, מפני הגזל. אז ראינו פה ברש״י.

מפני שהיא הולכת ורואה בשדות אחרים.

הבהימה מסתובבת, הולכת וגוזלת.

אולי הוא היה קושר אותה והוא היה מביא לה את האוכל?

מה? היא בורחת.

זו, אם כל המשפטות עשו גזירה שאפילו לקשור למיטה ולא למרעב, גם כן יהיה אסור לכאורה ככה משהו.

נכון.

נכון.

וזה יתרד, זה יתרד, זה מה שאתה אומר על למה בחוץ לארץ לא.

זאת אומרת, מעלה מיוחדת שעשו, שאפילו אין את ההרחקה הגדולה הזאת מהגזל.

אל תגדל בהימה דקה בכל מצב בארץ ישראל.

אל תגדל.

אל תיכנס לבוץ הזה, מה שנקרא.

בחוץ לארץ אין את זה. היום כן מגדלים. היום מגדלים. צריך לדעת בעצם שתי דברים. גם מה ששאלתם על הקורבנות,

וגם מה היום. צריך לבדוק את זה. בעזרת השם לבדוק את זה. מה הדין?

גם על הקורבנות,

גם על איזה, אם זה נוהג היום בדיוק, מה קורה? מה נלך על היום?

מי? אפשר לשים להם פרסמים כאלה, כמו שאמרת על רבינו. נכון, נכון. כאן כתוב בארץ ישראל אסור, אפילו במקרה הזה,

אפילו במקרה הזה, אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל, בלי טריקים.

זרע חרמית.

מה?

זה עוד קטנה של ה... זהו, זה הסתכלתי מיד, נכון.

אין פה ציון ומעשה ברמב״ם, בשולחן הערוך, לא מובא את זה, נכון? הסתכלתי מיד, נכון? לא כתוב את זה, נכון?

אומרת עכשיו לענייננו, מה זה נוגע לסיפור הזה,

וקיימלן, מי זה היה החסיד?

וקיימלן כל איכא דאמר מעשה בחסיד אחד, מי זה החסיד הזה? או רבי יהודה בן בבא,

או רבי יהודה בר עילאי.

עכשיו, הרבנים האלו,

רבי יהודה בן בבא,

ורבי יהודה בר עילאי,

ורבנן, אלו הרבנים,

בתר יוסף בן יועזר היא צרידה

שואלת הגמרא

שואלת הגמרא הרי בעצם מה אמרנו? אמרנו שמימות משה

עד יוסף בן יועזר היו חכמים כל החכמים שהיו לא היה בהם דופי מכאן היה בהם דופי

שואלת הגמרא למה אתה אומר שמכאן היה בהם דופי?

הרי אלו הרבנים רבי יהודה בן בבא ורבי יהודה בר-אילאי היו אחרי רבי יוסף בן יועזר

והנה מצאת פה אחד שבעצם לא היה בו דופי

לא היה בו דופי

אומרת הגמרא

מי זה היה?

רבי יהודה בר אילן

היה תנא, כן. היה תנא? כן.

אז זה הגמרא שואלת.

וקיימא לה, אז למה אתה אומר, ורבנם בתר יוסף בן יועזר יצרידה?

דרי דרי אהבו. זה היה דורות אחרי זה, דורות הרבה אחרי זה.

כן, אז מה, למה אתה אומר שהיה דופי כל אלו שהיו מי?

מימות משה עד יוסף בן יועזר היו בלי דופי? מי אחרי זה היה בהם דופי? לא היה דופי.

אומרת הגמרא, הסבר חדש. אתה יודע מה הכוונה דופי? אמר רבי יוסף,

תז עמוד א' למעלה,

אמר רבי יוסף, דופי של שמיכה קטני.

מה הכוונה דופי? הכוונה דופי של שמיכה.

מה זה דופי של שמיכה?

הכוונה, כן, מה זה דופי של שמיכה?

לעניין הלכה,

לעניין הלכה, מה הדין?

מה הדין? האם סומכים שלמים ביום טוב?

האם סומכים שלמים ביום טוב?

יש הרי דין לפני הקרבת הקורבן צריך לסמוך

על הקורבן

מה הדין ביום טוב?

ביום טוב. אפשר לסמוך או אי אפשר לסמוך?

מה זה מה זה לסמוך?

לסמוך, הבן אדם צריך לשים את ידיו על הקורבן, שני ידיים על הקורבן

זה נקרא סמיכה, לפני הקרבת הקורבן צריך לסמוך

מה זה נותן?

מה עושה הסמיכה? זה הכפרה שלך. כן, הסמיכה זה נתינה לכהן, כן

קורבן... חטאת, חטאת, כן,

כל קורבן שאדם איזה.

בכל אופן, מה זה דופי של שמיכה? דופי של שמיכה,

דופי של שמיכה, הכוונה,

לא היה מחלוקות, לא היה מחלוקות עד אז, לא היה בעצם מחלוקות.

מה זה דופי של שמיכה?

המחלוקת הראשונה שהם נחלקו זה היה בעניין שמיכת שלמים ביום טוב.

האם אפשר לסמוך ביום טוב?

האם אפשר לסמוך את הקורבן ביום טוב?

אז אומרת הגמרא, אתה יודע מה?

הדופי? אמר רבי יוסיף דופי של שמיכה הנה הדופי שהתחילו המחלוקות כדוגמת המחלוקת של שמיכה שנחלקו

אז מה לגבי יום טוב אסור?

מה? אז זה מחלוקת יש בזה מחלוקת עכשיו אז הגמרא אומרת אתה יודע מה היה ממות משה עד יוסף בן יועזר לא היה מחלוקות לא היה מחלוקות היה דברים מוסכמים הכל היה ברור להם אבל מאחרי זה התחיל המחלוקות הנה אתה רואה איזה מחלוקת התחילה דופי של שמיכה התחילו נחלקו האם אפשר לסמוך ביום טוב

מקריבים, ודאי מקריבים קורבנות, כן. זה היה מחלוקת של סביבה עכשיו. כל המחלוקת זה כן האם סומכים או לא סומכים. ההלכה לא הייתה ברורה. לא הייתה הלכה ברורה, נכון, כן.

ככה הגמרא אומרת.

שואלת הגמרא שאלה עצומה,

אז אתה אומר שמה היה?

שבעניין השמיכה נחלקו אחרי מות יוסף בן יועזר, זאת אומרת מימות משה עד יוסף בן יועזר היו דברים מוסכמים.

שואלת הגמרא והיוסף בן יועזר גופי מפלג פליג,

בשמיכה.

הרי מי הוא זה שנחלק בדין שמיכה ביום טוב?

יוסף בן יועזר.

אז איך אתה אומר שמימות משה עד יוסף בן יועזר לא היה דופי של שמיכה, זאת אומרת לא היו מחלוקות.

מי חולק במחלוקת הזאת האם יש שמיכה ביום טוב?

יוסף בן יועזר.

אז איך אתה אומר שלא היה מחלוקות עד דורו?

הוא הרי עצמו נחלק בזה, כך שואלת הגמרא.

והיוסף בן יועזר גופי מפלג פליג בשמיכה.

אומרת הגמרא

הגמרא אומרת את מה שאתה אומר, כיפלגבא מה שיוסף בן יועזר נחלק,

בסוף שנותיו

דבצר ליבה

שנתמעט ליבו, רש״י אומר, מה זה בת שנים? שנתמעט הלב בסוף שנותיו, השתכחו,

כן?

הכוונה, הגמרא מתכוונת לומר שמעימות משה עד יוסף בן יועזר.

גם יוסף בן יועזר בסוף ימיו כבר חלש, חלש, כן?

אז הוא כבר שכח מה בדיוק נפסק בדין של שמיכה.

אבל כשהגמרא אומרת, באמות משה, הכוונה עד יוסף בן יועזר, עד שנותיו הפוריות,

השנים הטובות של יוסף בן יועזר, אחרי זה הוא מתמעט,

התחיל לשכוח.

ככה הגמרא אומרת.

אומרת הגמרא, גופה אמר רב יהודה אמר שמואל,

שלושת אלפים הלכות נשתכחו באמו אבלו של משה.

אמרו לו ליהושע, שאל,

תשאל את זה ברוח הקודש, תשאל.

שכחנו שלושת אלפים הלכות, תשאל.

אמרו לו, לא בשמיים, לא בשמיים.

לא בשמיים הכוונה, אז גם לא יגידו לו את זה.

לא יגידו לו את זה.

לא בשמיים.

אמרו לו לשמואל, שאל,

אמר להם,

אלה המצוות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה.

זה לא יעזור לכם, כי גם אם אני אגיד את זה,

אז זה לא יחדש לכם, כי אין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה. אחרי שניתנה התורה כבר, אז התורה ניתנה כבר, מה תחדש?

מה אני אגיד להם, שברוח הקודש אמרו לי הלכות? לא, לא, זה לא רלוונטי.

כן, אין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה.

אמר רבי יצחק נפחא,

אף חטאת שמתו בעליה נשתכרה בימי אבלו של משה.

גם הדין הזה שבעצם עכשיו היום למדנו,

הדין של חטאת שמתו בעליה, שהולכת למיטה,

זה הלכה שישכחו.

בימי אבלו של משה שישכחו, זה מההלכות שנשתכרו וחזרו וגילו את ההלכות האלו. עוד רגע נראה איך חזרו ההלכות.

אמרו לפנחס,

כן, אמרו לפנחס, שאל,

אמר לי לא בשמיים, לא בשמיים.

אמרו לו לאלעזר שאל,

אמר להן, אין המצוות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה, כמו שראינו.

אמר רבי יהודה אמר רב,

תראו עכשיו גמרא מאוד מעניינת, אמר רבי יהודה אמר רב, בשעה שנפטר משה רבינו לגני עדן,

אמר לו ליהושע, שאל ממני כל ספקות שיש לך.

כל ספקות, אתה עכשיו הולך להיות המנהיג הבא, בוא נשמע איזה ספקות יש לך.

למה לא אמורים להיות לו? למה לא אמורים לו?

משה בנוחה, אבל לא משה בנוחה, אבל תגיד שהוא למד ממנו,

גם שהוא למד ממנו, ברור, איך הוא יישאר את הנדבך.

או, אז בואו, או, שלום מהר, שמי שנפטר ממנו, שלום מהר.

תראו, תראו, מה שאתם אומרים, תראו מה שהגמרא אומרת.

לא, אבל משה נפטר משה רבינו לגן עדן, אמרו לו ליהושע, שאל ממני, אמר לו ליהושע, שאל ממני כל ספקות שיש לך.

אמר לו רבי, אמר לו רבי,

כלום הנחתיך שעה אחת

והלכתי למקום אחר?

מה, היה זמן שאני הלכתי למקום אחר, שלא היינו ביחד?

כל מקום,

כן, אבל לא סתם, הוא אמר לו, תשמע, הרי כל הזמן הלכתי איתך, כל הזמן הלכתי איתך, ואני יודע את השאלות ששאלו אותך.

שמעתי את התשובות, אני תלמיד מובהק.

אתה רואה מישהו מתוכה אוהב. כן, אמר לו רבי, כלום, הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר?

לא כך כתבת בי, ומשרתו יהושע בנו נער לא ימיש בתוך האוהל. הרי אתה כתבת הרי, כן, ויהושע, ומשרתו יהושע, נער לא ימיש בתוך האוהל. הכוונה שכל הזמן הוא היה ביחד עם משה רבנו, אז איך יכול להיות שיש איזה דבר שהוא לא יודע? אבל היה לומד ושוכח.

אה? משהו היה לומד ושוכח. זה כתוב על משה רבנו.

זה כתוב על משה רבנו, שהיה לומד ומשכח עד שניתן לו התורה במתנה.

מיד, אומרת הגמרא, מיד תשש כוחו של, אז יש כאן שתי גרסאות

יש כאן גרסה של משה ויש כאן גרסה של יהושע, כן? הגרסה, איך שיותר יותר מתוקן פה זה לכאורה משה

מיד תשש כוחו של משה

ונשתכחו ממנו שלושת מאות הלכות

ונולדו לו שבע מאות ספקות

החלישות הדעת, החלישות הדעת שהוא עשה למשה,

כן, כי משה, איזה חלישות הדעת, כאילו שהוא אומר לו שבעצם אנחנו באותה דרגה,

כן?

אנחנו באותה דרגה.

איפה זיליקו שור מכושיות שאתה אומר? מי?

איפה זיליקו שור מכושיות?

לאיפה הגיעו הכושיות? שכח, אלה, הוא שכח. לא, אז כנראה, זה לא פשוט.

כי על כל שאלה שאין לך תשובה עליה, יש לך לפחות שתי תשובות.

כן.

אז מנסה של גורש 600. 100 זה ניסיון לנסות לפתור את השלוש מאות,

יש לך בעיה שנייה.

לא, אבל הכוונה, כל הדברים, מה שאתם אומרים, מאיפה נולד לו השאלות? היו דברים שהיו בהירים לו.

יש לפעמים שבן אדם, ברור לו דבר, אין לו שאלה בכלל.

אין לו שאלה בכלל, ברור לו.

הכוונה שהדברים הברורים נהיו אצלו מסופקים.

גם דבר שהוא ברור לך.

אתה יודע איזה הלכה בהלכו בשר וכלה, ברור לך, כן?

ברור לך איזה הלכה,

כן? פתאום הבהירות, הברירות,

נעלמה ממנו.

או הבנת דבר מתוך דבר,

הוא ידע את הכללים, ידע את הכללים

וה...אז נהיה לי קושייה בגלל שזה משה רבנו, אז נהיה לי קושייה.

לא חשוב קושייה על המציאות. כן.

אולי בגלל שזה משה רבנו, כשאתה מתעורר, בוא'לה, אם משה רבנו ככה יתאפק, אז אדם שהוא...

כן.

הספקות.

כן.

אז אומרת הגמרא, מייד תשש כוחו של משה או של יהושע, והשתכחו ממנו שלושת מאות הלכות ונולדו לו 700 ספקות. מה, זה כן תוצאה למה? פספסתי? מהחלישות הדעת

שבעצם יהושע גרם למשה רבנו? למה כתוב ספקות הרב?

ספקות הכוונה שהוא לא ידע מה לפשוט, הוא לא ידע מה לפשוט.

נשתכחו ממנו.

אז יש כאן גרסה משה רבנו.

יש גרסה, אתה רואה, יהושע, או יהושע או משה רבנו.

או ממשה רבנו, כן. זה ממשה רבנו.

ממשה רבנו. יותר יראה פה בזה זה ממשה.

כן, ככה מתקנים פה בגרסאות. ברור.

נעשה לו ספק, כן, חלישות הדעת שנגרמה לו

זה סבל, זה היה נגן כבר, אתה יודע, זה אין ברירות

אבל איזה סיבה זה שמשה רבנו ענק שם ענקים

איך יכול להיות שישתכח?

בגלל איזה חלישות הדעת, חלישות הדעת

אולי בגלל זה כתוב לגן עדן, שזה בא להגיד שמשה רבנו לא שקר מישיות של שטויות,

לכן לגן עדן,

מילא דברים אורבטיביים, זה כתוב לגן עדן,

שאלות, שאלות, כן,

כן, אפשר עוד להגיד, המהלך פה שיהושע אומר,

מה, אני שכחתי משהו, עזבתי אותך,

ואז במהלך העניין הזה, אז נוצרו לו עכשיו ספיקות,

זה מילא, זה מה שהוא אמר לי מראש, אם יש לך ספיקות,

אז תשאל אותי, אז בהתחלה קיבלנו שום ספיקות, מיד עכשיו?

אה, אתה אומר, הוא קיבל את זה בעצם, כאילו מידה כנגד מידה, הוא הרי אמר לו שאין לו שום ספיקות,

אז נולדנו הספיקות,

אז נולדנו הספיקות, ואז אתה בהחלט צריך לשאול אותי,

טוב, טוב, נכון, יפה, כן,

אומרת הגמרא, יפה, זו הייתה תשובת המשקל, מה שנקרא, על מה שהוא חטא, יפה,

עכשיו שימו לב מה קרה כאן אחרי זה, אחרי שנשתקחו ועמדו כל ישראל להורגו, מה היה הורגו? את יהושע,

אמרו לו אתה גרמת לשכחת 300 הלכות,

לשכחת 300 הלכות ו-700 ספקות,

האכפתיות הייתה כל כך לתורה, כן?

ועמדו כל ישראל להורגו,

להרוג אותו, מה עשית פה? מה עשית פה?

300 הלכות ו-700 ספקות,

היה עד כדי ככה, אתה מבין? עד כדי ככה היה אכפתיות,

שכחת הלכות, עמדו כל ישראל להורגו.

זה היה חמור מאוד.

בקיצור, הוא שאל את הקדוש ברוך הוא, מה אני עושה?

אמר לו הקדוש ברוך הוא, לומר לך, אי אפשר להגיד לך את ההלכות האלו בחזרה, אני לא יכול להגיד לך את ההלכות האלו.

שכחת, שכחת.

לך וטורדן במלחמה.

זה לאישוע, לאישוע או ליהושע? הוא אמר ליהושע, אתה יודע מה, אם אתה רוצה שהם לא יהרגו אותך, אז תטורדן במלחמה, תבלבל אותם.

אין לך תקנה אחרת אלא לטורדם במלחמה, שנאמר,

מיד כתוב שאחרי זה,

ויהי אחרי מות משה עבד השם, מיד אחרי מיתת משה,

ויאמר השם,

ויאמר השם, כתוב על המשך הפסוק זה,

שיצאו למלחמה,

כן?

אז מיד יצאו למלחמה, לך וטורדם,

מיד הוא טרד אותם.

הלאה.

אומרת הגמרא במתניתין תנא אלף ושבע מאות

במתניתין תנא אלף ושבע מאות קלין וחמורים וגזרות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה.

כל כך הרבה דברים, נשתכחו בימי אבלו של משה.

זה היה עם העצר שלהם, אז לא הלכנו ללמוד בשמחה, אז נשתכחו עליהם. נשתכח ההלכות האלו.

כן, כן, יכול להיות, כן.

בכל אופן, אז נתמעטו כל כך הרבה הלכות.

אמר רבי עבאו, אף על פי כן החזירה נתניאל בן קנז מתוך פלפולו.

נתניאל בן קנז, חישבן, מתוך פלפולים. הוא הגיע ככה, אז יוצא שכאן הדין ככה.

פלפל והחזיר את כל ההלכות שחסרו.

שנאמר, איפה, איפה זה, שנאמר,

וילכדע נתניאל בן קנז אחי כלב הקטן ממנו,

וייתן לו את עכסה ביתו לאישה.

מה היה? היה שם, מה, כתוב בפסוק ככה. בואו נראה את הפסוק בפנים. אתם רואים, כתוב,

כתוב בפסוק, אני רואה שלא מופר פה בשלמות.

זה היה ככה, זה היה,

לכדו את קירי הצפר, איפה זה, שנייה.

וילכדע נתניאל בן קנז אחי כלב וייתן לו את עכסה ביתו לאישה.

לא כתוב את הכול.

אוקיי.

אז מי היה, זה כבר אחרי זה. הוא היה הבן של כלב?

עוד רגע, מה אתה תחשבן בדיוק מי זה היה? זה היה ככה,

עתניאל בן קנז, עתניאל בן קנז,

כלב אמר ככה, כלב אמר ככה, כלב אמר מי שילכוד את קריית ספר,

שם מקום, את קריית ספר,

אני אתן את בתי לו לאישה.

ביתו זה עכסה,

כן?

מה שכתוב, וייתן לו את עכסה ביתו לאישה.

וילכדה עתניאל בן קנז

אחי כלב,

הקטן ממנו, וייתן לו את עכסה ביתו לאישה.

לא, הוא היה אח שלו.

אז הגמרא אומרת, עוד רגע נראה, הגמרא אומרת שהוא היה אח הורג שלו.

זה לא היה אח אמיתי, זה היה אח,

כן, אח מאימא, לא מאבא.

כלב בן יפונה, אמרו. כלב בן יפונה, כן.

אומרת הגמרא, אז בואו נראה מה המקור.

אז הגמרא אומרת כך, אבל בגן נחזירה לעתניאל בן קנז מתוך בלבולו, שנאמר,

וילכדע אתניאל בן קנז, אחי כלב, הקטן ממנו, וייתן לו את עכסה ביתו לאישה.

ולמה נקרא שמה עכסה שכל הרואה אותה כועס על אשתו?

כן, אז יש כאן שתי הסברים.

שתי הסברים. מה זה? או שהיא יפה. או מחמת יופי או מחמת צניעות. כתוב שהייתה כל כך צנועה העכסה.

כן.

ולמה נקרא שמה עכסה שכל הרואה אותה כועס על אשתו?

כן.

ויהי בבואה.

בקיצור, אז אחרי זה, עתניאל בן קנז כבש באמת את קריית ספר,

וכלב נתן לו את ביתו לאישה.

את ביתו, שהיא עכסה, הוא נתן לו אותה לאישה.

אחרי זה כתוב, ויהי בבואה שיגיע לבית,

ותסיתהו לשאול מאת אביה שדה.

ותסיתהו לשאול מאת אביה שדה. שיבקש מאביה שדה.

שדה. לא היה להם איפה לגור, לא היה להם כסף.

ותצנח מעל החמור.

מהי ותצנח?

מה זה תצנח?

היא נפלה? מה קרה?

אמר רבה, אמר רבי יצחק, אמרה לו.

מה חמור זה?

כיוון שאין לו מאכל באבוסו מיד צועק.

כך אישה.

כיוון שאין לה תבואה בתוך ביתה מיד צועקת.

אישה שאין לה תבואה בתוך ביתה, הארונות ריקים,

יש לה צער.

יש לה צער.

מיד כועסת.

מיד צועקת.

אז לכן היא אמרה לו, תביאי, תביאי איזה. ותאמר, ותאמר, היא אמרה לכלב,

ותאמר תנה לי ברכה

כי ארץ הנגב, כי ארץ הנגב נטטתני.

מה זה בית שמנוגב מכל טובה?

לא, בית ריק הבאת אותי.

ונתת לי גולות מים, אדם שאין בו אלא תורה בלבד.

הבאת לי עקסה, אמרה לכלב,

הבאת לי אחד רק כשיש לו תורה, אבל אין אוכל.

ויתן לה כלב את גולות עליות ואת גולות תחתיות.

מה זה? כתוב שהוא נתן לה שדה שיש בה מעיין מלמעלה, מעיין מלמטה.

גולות עליות ואת גולות תחתיות.

אמר לה,

מי שדר עליונים ותחתונים יבקש ממנו מזונות?

מי שדר עליונים ותחתונים יבקש ממנו מזונות? כאילו אחד, כן?

שהוא שולט, יש לו שליטה בעליונים ובתחתונים, הוא תלמיד חכם גדול.

יבקש ממני מזונות?

יבקש ממני מזונות? הרי הקדוש ברוך הוא דואג לו.

זהו.

אז כאן רואים את גדלותו של עתניאל בן כנז,

שעליו נאמר אדם שאין בו אלא תורה,

וכתוב שמי שדר עליונים ותחתונים יבקש ממני מזונות?

כזאת גדלות.

זהו.

שואלת הגמרא, וכלב בן כנז הוא? כתוב, וילכד אתניאל בן כנז הכי כלב.

שואלת הגמרא, כלב היה בן של כנז?

והלא כלב בן יפונה הוא.

קוראים לו כלב בן יפונה. למה אתה אומר כלב בן כנז?

אומרת הגמרא, מהי יפונה שפנה מעצת מרגלים?

קוראים לו יפונה כי הוא פנה מעצת מרגלים.

אבל באמת הוא בן כנז.

הוא בן של כנז באמת.

הוא בן של קנז, כתוב ככה, כתוב

וילכדע אתניאל בן קנז

אחי כלב.

עכשיו מי היה אבא של כלב?

מי היה אבא של כלב? מי היה אבא של כלב? אז כתוב שכלב היה האבא שלו היה קנז

האבא שלו היה קנז

אז הגמרא שואלת למה אתה אומר שהאבא שלו היה קנז? הרי כתוב שהוא היה יפונה

אומרת הגמרא יפונה, קראו לו בגלל שהוא פנה מעצת מרגלים,

אבל באמת אבא שלו היה כנז.

אומרת הגמרא, כתוב שכלב נשא ההתבטיאה,

מורה במגילה אומרת שכמעט שהוא פרש מהמרגלים היא פרשה בעבודת גילויים, זה שמו כמו...

שכלב, כן, כן,

אני זוכר משהו, כן.

נשא ההתבטיאה מהדברות. כן, כן, כן, כן. אז זה לא קשור לשילוב שלו פה, אין עוד דבר.

לא, כי למה זה לא קשור בלילד? ששם מדובר, כאן מדובר על כנז.

על כנז. כאן מדובר על, כן, על עתניאל בן כנז שהוא נשא את ביתו של כלב.

כן, נכון.

אומרת הגמרא, מה יהיה איפה נשא? והכאתי בן כנז, שואלת הגמרא, והכאתי בן כנז הוא?

בן חצרון הוא, לא בן כנז. דכתיב וכלה בן חצרון הוליד את עזובה.

אמר רבא חורגי דקנז.

באמת המסקנה היא כזאת, באמת הוא לא היה בן של קנז

אלא הוא היה בן חורג שלו

ואז יוצא ככה, יוצא שכלב לא היה בן של קנז אלא הוא היה בן חורג של קנז

אומרת הגמרא עכשיו שימו לב דבר מעניין, תנא הוא עתניאל הוא יאבץ

ומה שמו האמיתי, הוא עתניאל הוא יאבץ, זה כל מיני כינויים

מה השם האמיתי ומה שמו

יהודה אחי שמעון,

זה השם, מה שמו? יהודה אחי שמעון שמו.

אז למה קראו לו עתניאל? עתניאל שהנאו כן,

הקדוש ברוך הוא ענה לו ברגע שהוא רצה לכבוש שם את קרי הספר הוא ביקש מהקדוש ברוך הוא והנאו כן יעבץ שייעץ וריבץ תורה בישראל הוא הרבה תורה בישראל

ומנה לן שענאו כן, מי אמר לך שהקדוש ברוך הוא ענה לו?

דכתיב

ויקרא יעווץ אלוקי ישראל לאמור אם ברך תברכני

ויקרא יעווץ לאלוקי ישראל לאמור

אם ברך תברכני

והרבית את גבולי

והייתה ידך עמדי ועשה מרעתי לבלתי עצבי

ויבא אלוקים את אשר שאל

עד כאן בעצם מה שהוא ביקש

מפרש את הגמרא עכשיו אחד לאחד מה הוא ביקש

אומרת הגמרא ככה אם ברך תברכני בתורה מה זה אם ברך תברכני בתורה

והרבית את גבולי בתלמידים שיהיו לתלמידים

והייתה ידך עמדי שלא השתכח תלמודי מליבי

ועשה מרעתי מה זה עשה מרעתי שהזדמנו לי רעים כמותי

מרעתי מלשון רעים

ועשה מרעתי שהזדמנו לי רעים כמותי

לבלתי עצבי שלא יסגבני יצר הרע מלשנות

שלא יהיה לי יצר הרע

אם אתה עושה כן מוטב

ואם לאו הריני הולך לנסיסי לשאול הכוונה אני הולך למיתה לשאול

מיד ויבא אלוקים את אשר שאל

אומרים פה דבר מעניין אומרים פה דבר מעניין תראו הוא ביקש כאן רשימה שלמה

כן ביקש רשימה שלמה ויבא אלוקים את אשר שאל

לא כל אחד שמבקש את הדברים האלו מקבל

לא כל אחד שמבקש את הדברים האלו מקבל למה הוא קיבל את זה?

אקספרס הוא קיבל את זה כן למה ויבא אלוקים מיד את אשר שאל למה?

למה?

ביקש תורה ביקש תורה ביקש זה אבל מה מה מיד הביא לו הקדוש ברוך הוא אז אומרים תראה איך הוא סיים אולי זה שיטה יש פה שיטה יש פה שיטה מה השיטה?

תראה את השיטה תראה את השיטה תראה את השיטה אבל אתה

צריך להיות, לאחוז בשיטה הזאת. הסיום זה,

ואם לאו הריני הולך לנסיסי לשאול, אם לא, אני הולך למיטה.

אומר לו, תשמע, אם אין לי תורה, ואם אין לי תלמידים,

ואם יצר הרע לא יפריע למי לשנות, אם לא, לא שווה לי החיים, תיקח אותי למיטה.

אם הבקשה היא בקשה כזאת אמיתית,

שהאלטרנטיבה זה המיטה,

אז ויבא לו מיד אלוקים את אשר שאל.

אם אתה כל כך רוצה,

ואם לא, אין לי מה לעשות פה.

הוא הולך למיטה. הוא כל כך עובד בתורה.

אכן רואה להתפלל ככה.

אם הוא אחז, צריך לאחוז בדרגה הזאת,

צריך לאחוז בדרגה הזאת. אין לך מה לעשות כאן, רק זה.

ייקח אותו.

זה מה שהוא אמר. ככה הוא התפלל. הוא אמר, אם יצר הרע לא יפריע לי מי ללמוד,

ושיהיה לי תלמידים ללמד תורה,

ואם לא, אין לי מה לעשות.

אין לי מה לעשות.

אז כזאת בקשה,

מיד לקדוש ברוך הוא עליו. בקשה יוצאת דופן. יוצאת דופן, נכון.

כן, יוצא כזה מסופר לך. אבל יש בקשה כאלה, מה? המורים של גור, אולי העיר ראם לפניי.

כן. שהוא היה... לא, הוא היה כאלה של זבאילים בצורה כזאתי.

ממאחיות אסורות, ושאלו אותו איך זה מויפלס למופת של הרבל? כן. שככה ש... אז הוא אמר שמאז שעומדו על דעתו של הילד קטן, הוא אמר לקדוש ברוך הוא שאם אחד לשלום איזה מאחל

שאסור לאכול הוא מוכן להיחנק ולא ילכו. אז כשאדם ככה מראה מסביב נפש אמיתי, זה הקדוש ברוך הוא מצהיר אותו. כן, כן, כן, זה היסוד שכתוב כאן. הוא מסייע לו.

כן, הוא מסייע לו.

אומרת הגמרא, מיד ויבא אלוקים את השושל. כיוצא בדבר אתה אומר,

כיוצא בדבר אתה אומר, רש ואישתך אחים נפגשו.

כתוב רש ואישתך אחים נפגשו,

מאיר עיני שניהם השם.

מסבירה הגמרא את הפסוק.

בשעה שהתלמיד הולך אצל רבו,

ואומר לו למדני תורה אם אלמדו מאיר עיני שניהם השם ואם לאו אשר ורש נפגשו, עושה כולם השם.

מי שעשאו חכם לזה עושה אותו טיפש.

טיפש לזה עושה אותו חכם.

זאת אומרת ככה,

מגיע אחד לרב, אומר לו, תלמד אותי תורה.

עכשיו, לרב אין סבלנות,

הוא תלמיד מתחיל,

הוא תלמיד מתחיל.

מגיע, שואל אותו שאלה וזה. לרב אין סבלנות עכשיו.

אין לו זמנות. אומרת הגמרא מי שעשהו חכם לזה וטיפש לזה יכול להחליף את היוצרות יעשה את ההוא טיפש ואותו חכם. את החכם יעשה טיפש. כן אין דבר כזה אתה צריך לדעת אתה צריך ללמד את התורה ואם מגיע לך אחד שהוא לא חכם אתה צריך לדבר בשפה שלו.

עליך ללמד אותו. כן אתה צריך ללמד אותו ואם לאו עשיר ורש נפגש הוא עושה כולם השם מי שעשהו חכם לזה עושה אותו טיפש טיפש לזה עושה אותו חכם.

זו משנת רבי נתן

זו משנת רבי נתן

עד כאן עכשיו הגמרא מפרשת עוד הסבר על הבקשה של עתניאל בן כנז

רבי יהודה הנשיא אומר אם ברך תברכיני בפריה ורבייה

שיהיה לי ילדים

והרבט את גבולי בבנים ובבנות

והייתה ידך עמדי במשא ומתן

אין לי פרנסה

ועשית מרעתי שלא יהיה בי מחוש ראש ומחוש אוזניים ומחוש עיניים

שיהיה בריא. הרבה בקשות יש לו. כן, לבלתי עוצבי שלא יסגבני יצר הרע מלשנות

אם אתה עושה כנותה ואם לאו הריני הולך בנסיסי לשאול

ויבא לו אלוקים את אשר שאל כאן יש חידוש יותר גדול גם בקשות גשמיות

גם בקשות גשמיות אבל אם זה בקשה כזאת שהמטרה שלה זה בשביל רוחניות

אז גם ויבא לו מיד את אשר שאל הבקשה הזאת אנחנו יותר מתחברים הוא קיבל שתי בקשות ביחד אז הוא קיבל כן גם פרנסה

וגם שלא יסגבני יצר הרע מלשלוט כי המטרה זה שלא יהיה לי יצר הרע

אומרת הגמרא מיד ויבא לאלוקים את אשר שאל כיוצא בדבר אתה אומר

רעש ואישתך אחים נפגש ומעיר עיני שניהם השם בשעה שאני הולך אצל בעל הבית

ואומר פרנסני אומר הולך העני לבעל הבית אומר לו תפרנס אותי אם מפרנסו מוטב ואם לאו עשיר ורעש נפגשו עושה כולם השם מי שעשו עשיר לזה עושה אותו אני

אני לזה עושה אותו אחי זאת אומרת הקדוש ברוך הוא מפרנס הוא יכול להפוך את היוצרות

הכל

מבורר הכל מאת השם נכון רק בואו נסיים את העמוד עוד פסקה קצרה

אמר רבי שמעון מה מצינו ראינו במשנה שחטאת ציבור אנחנו חוזרים עכשיו לעניין שעמדנו

הגמרא אומרת חטאת ציבור חטאת ציבור רבי שמעון אומר

חטאת ציבור לא הולכת למיתה חטאת ציבור שמתו

שנתכפרו בעליה חטאת ציבור שהתכפרו הבעלים הדין הוא

שהיא לא הולכת למיתה אפילו שנתכפרו הבעלים היא לא הולכת למיתה

נתכפרו הבעלים הכוונה הציבור הביא קורבן אחר

היה בוא נאמר הציבור חטא

צריכים להביא קורבן הביאו קורבן הפרישו קורבן עבד להם הקורבן אז הם הביאו קורבן אחר

אחרי זה מצאו את הקורבן מצאו את הקורבן מה עושים עם הקורבן הזה

אז אנחנו למדנו בעיקרון יש דין, חטאת יחיד שמתו בעליה,

שנתכפרו בעליה הולך למיתה. הבהמה הזאת היא קדושה קדושת קובן ואין לך מה לעשות איתה.

להקריב אותה אתה לא יכול כי כבר התכפרת.

מה עושים עם זה?

אין תקנה אלא שהיא תמות הבהמה הזאת.

אבל בחטאת ציבור זה לא כך.

בחטאת ציבור אם מתו הבעלים,

אם בחטאת ציבור אם נתכפרו הבעלים,

אז החטאת הזאת היא לא הולכת למיתה.

לא הולכת למיתה

תנו רבנן, אמר רבי שמעון מה מצינו, תנו רבנן,

רבי שמעון אומר חמש חטאות מתות, חמש חטאות יש בהן את הדין של מיתה ולד חטאת,

ולד של חטאת,

תמורה של חטאת, אדם שעושה תמורה על חטאת

וחטאת שמתו בעליה וחטאת שכיפרו בעליה, מה שלמדנו,

וחטאת שעברה שנתה, חטאת שעברה שנתה,

עם עבר הזמן,

צריך להקריב את זה, עם עבר הזמן

זה לא תמנע, נכון? מה זה? זה לא תמנע.

מה הכוונה?

חטאת שעברה שנתה, הכוונה?

תמנע, לומדים את החטאות במילה תמנע.

לא, לא, לא.

חטאת שעברה שנתה.

אי אתה יכול לומר ולד חטאת בציבור.

עכשיו יש לנו כאן חמש חטאות. יש לנו חמש חטאות.

עכשיו בכל החטאות האלו, אז כתוב לנו ולד חטאת מורת חטאת, חטאת שמתו בעליה,

חטאת שכיפרו בעליה,

חטאת שיברשת אותה אומרת הגמרא אי אתה יכול לומר ולד ולד חטאת בציבור אין כזה מצב של ולד חטאת בציבור לפי שאין חטאת נקבה בציבור

ואי אתה יכול לומר תמורת חטאת בציבור לפי שאין ציבור עושים תמורה

זאת אומרת ככה בעצם כתוב לנו כל הדינים האלו רבי שמעון הרי אומר שדווקא חטאת יחיד דווקא חטאת יחיד שנתקפרו בעליה הולכת למיטה ולא חטאת של ציבור למה אז כתוב כל החטאת

הרשימה הזאת של החמישה החטאות ואי אתה יכול לומר ולד חטאת בציבור

אתה לא יכול להסביר ולד חטאת בציבור לפי שאין חטאת נקבה בציבור

אין חטאת נקבה בציבור

ואי אתה יכול לומר תמורת חטאת בציבור לפי שאין ציבור עושים תמורה

ואי אתה יכול לומר חטאת שמתו בעליה לפי שאין הציבור מתים

ואותו דבר שכיפרו בעליה ושעברה שנתה

לא מצינו

לא מצינו האם זה ביחיד או ברבים

יכול יהיו נוהגות בין ביחיד בין בציבור?

אמרי תלמד סטו מנה מפורש מה מפורש ביחיד ולא בציבור?

אף בשקיפרו בעליה ושעברה שנתיה ביחיד דברים אמורים ולא בציבור.

אנחנו נעמוד כאן בעזרת השם בשבת נחזור על הקטע האחרון על הקטע הזה,

נמשיך הלאה בעזרת השם.

נמשיך כשנגמור בעמוד ככה אה, ככנו ככה, ככה.

כן, עוד אחר, עוד אחר.

איזה הלכות.

ברוך השם, ברוך השם, ברוך השם. של הכוח. של הכוח. מדי פעם אנחנו זוכים לחיזוק שלכם.

של הכוח.

תודה רבה לכולם.