הייתי שם במצרים - חלק ה - תכבד העבודה | הרב אמנון יצחק שליט"א

נציב יום: לע"נ שרה חיה בת אינס עדנה, ת.נ.צ.ב.ה. 

וכל ילדיה יחזרו בתשובה שלמה בדרך האמת - אמן, אמן!

אנחנו ממשיכים בסדרה 'הייתי שם במצרים' חלק ה' והפרק הפעם זה: "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה" (שמות ה, ט)

זוכרים את אהליאב? 

אהליאב היה נלהב מאוד! ליבו התרונן מרגשות גיל, ברגלים קלות אץ לבשר לידידו את הבשורות הטובות: 'על התגלות משה ודרישותיו מפרעה! '

- 'שמעת? בצלאל, משה רבינו חזר ממדין כדי לגאול אותנו, הוא בא יחד עם אהרן אחיו, ודרשו מפרעה: 'שיוציא אותנו מכאן מיד!'

בצלאל לא התלהב! האווירה הקרה הסוררת בבית דודיו בכל הנוגע ליהדות נתנה בו אותותיה וגילה ספקנות: 

- 'מנין לך שמשה הזה באמת שליח ה'? אולי הוא סתם מתחזה?... 

דבר שני (2): מאז שהוא דיבר עם פרעה - המצב רק הורע! ודאי שמעת כמוני על האסון בבית שותלח, כאשר אם המשפחה רחל הצטרפה עם בעלהּ לגבול את הטיט כדי להשלים את מכסת הלבנים, ומחמת המאמץ הרב - הפילה את הוולד שנרמס בתוך החומר!!

דבר שלישי (3): בכלל מאז המצב נהיה הרבה יותר גרוע כבר אין לנו זמן אפילו לאכול! שלא נדבר על חופשות השבת - שבוטלו...!!

דבר רביעי (4): אם משה הוא באמת שליח ה', מדוע ביקש מפרעה: 'שנצא ממצרים רק לשלושה (3) ימים?' למה לא: 'לגמרי!...' וכי ה' לא יכול להוציאנו לגמרי?!

אהליאב לא נבהל ממטר הקושיות וליבן היטב את הדברים כבר אמש עם אביו שאביו היה מתייעץ תדיר עם זקני הדור; 

- וכי סובר אתה שגדולי ישראל תמימים הם?! שכל מי שיבוא ויאמר: 'שהוא הגואל' יתקבלו דבריו מיד ויסכנו את כלל ישראל?! 

דע לך ידידי! סימן יש לאבותינו, וקבלה ברורה אצלם לברר: מי הגואל האמיתי? ורק אחרי בדיקה ז ו- אישרו: שאכן משה הוא נביא אמת מיועד לגאול את ישראל!'. 

'עוד קבלה בידם: 'שממש לפני הגאולה, יתגברו הצרות יותר כמו היולדת הסובלת ממש ברגעים שלפי הלידה, ורק אח"כ תבוא הגאולה. ולכן אדרבא! להקשיית השעבוד – מוכח: שאנו קרובים מאוד לפני הגאולה!'.

בצלאל נראה מהורהר, לא יודע להחליט בין הדברים שספג בבית דודיו לבין הדברים של חברו ההגון והחכם! 

לפתע ננער ואמר: 'לא ענית לי על השאלה האחרונה!' 

אהליאב שתק, ניכר היה בו: שיש לו תשובה ניצחת על השאלה! אלא מהסס: אם מותר לו לגלות...? 

אתמול הוזהר ע"י אביו: 'שזה סוד שמור רק בין היהודים שנשארו מאמינים, אסור שיוודע הדבר למצרים או ליהודים שאינם נאמנים - שעלולים לגלות זאת למצרים!'. 

הביט בבצלאל התולה בו עינים שואלות ומביעות תמיהה על השתיקה המוזרה 

בסוף אמר לבצלאל: 'איני יודע אם אני יכול על כך - אשאל את אבא ומחר אגיד לך תשובה!' 

מאז שיחה זו - כבר לא נותרה לבצלאל ואהליאב זמן רב לדבר, כפי שציין בצלאל ככה היה: עול העבודה הוכפל לאין שיעור! השמועות הרעות רדפו אותם, יהודים רבים חלו עקב העומס הרב וחוסר המנוחה, האחרים היו רדופים ללבון את מכסות הלבנים שנדרשו מהם, הדרישות היו לא אנושיות!! הוטל על כל אחד לייצר כמות מטורפת!! בין ארבע מאות (400) לשש מאות (600) לבנים פי עשר (10) מיכולת פועל רגיל!

התביעה החדשה של פרעה: 'שעל היהודים להשיג בעצמם את התבן!' הכניסה אותם למרוץ מטורף נגד הזמן...! התבן הדרוש לחיזוק הטיט - הוא החלק העליון והרך של גבעול התבואה, אך תבן זה לא היה בר השגה, רובו נקצר יחד עם גרגירי החיטה ושימש להאבסת בהמות המצרים. 

הסיכוי היחיד להשיגו היה מהחלק שנותר מחובר לשארית הגבעול הקשה הנקרא: 'קש', על היהודים הוטל לרוץ השכם בבוקר לשדות לעקור מהקרקע את שרידי הגבעול ולנתק את מעט התבן שנשאר בראשו, לרוץ לאתר הבניה, לערבב עם החֵמר, ליצוק את התערובת לתבנית הלבנים. 

העבודה היתה מאומצת! הנוגשׂים לא נתנו מנוח, בעוד הלבנים מתייבשים ומתקשים בשמש הקופחת - אולצו היהודים ליצוק עוד ועוד תבניות לאין סוף...! בהתקשות הלבנים העמיסו אותם על שכמם מתוך סכנת נפשות מוחשית! טיפסו עם כל כובד המשקל אל מרומי הפיגומים הבוגדניים, לבנות את בניַני האחסון המבוצרים שדרש פרעה. 

אמנם הנוגשׂים התירו ליהודים לקחת את התבן משדות המצרים, שכן כל שדות מצרים מוגדרות: 'כרכושו הפרטי של פרעה!' אך בפועל המצב היה נורא...! שכן היהודים שאולצו להיכנס לשדות הפרטיים - הוכו באכזריות ע"י בעלי המקום במהלומות של אלות לשבר את רגליהם!! 

אך לא היתה ליהודים ברירה אחרת, גם אי אפשר היה להמעיט מכמות התבן הנדרשת לכל לבנה, על פעולות הבניה הוטל פיקוח חמור! הנוגשׂים בחנו אותם בעינַים בולשות - אוי למי שההין לזלזל באיכות הלבנים! או העז לנוח - הצלפות הפרגול היו מקפיצות אותו ממקומו חיש קל! והם לא חסו על נער או זקן. 

כמובן, באופן זה לא היה אפשר לעמוד בקצב העבודה הנדרש לתפוקת הלבנים והיא ירדה מהרגיל! בסוף יום עבודה הועמדו השוטרים היהודים לדין: 'על אי עמידה בתפוקת מכסות הבניה היום יומיות!' 

אחד-אחד נשלפו השוטרים - שהם היו יהודים...! ממקומות מחבואיהם שנמלטו בתקווה להינצל מהמלקות הצפויות... 

הצטדקות השוטרים: 'בדבר הזמן הקצר שאינו מותיר מעשית לבניה המטורפת בפרט בעיר "פתום" - שהיא בולעת את הבניינים; "פי תהום" נפער כל פעם, או אדמות רעמסס – ראשון-ראשון מתרוסס! שהיא היתה רוויית מים האדמה ולא צלחו לבניה כה מאסיבית...!' 

כל הטענות האלה וההצטדקות של השוטרים - לא הועילו מאומה! האלות הכבדות הונחתו באכזריות כל גֵוום המצולק של השוטרים ולקול שריקות הפרגול הצולף הוזהרו חד משמעית. 

האומללים המוכים בקשו: 'ראיון עם פרעה', 

הסבירו: 'כי הדרישות אינן אנושיות ובלתי הגיוניות! אי אפשר לעמוד בזה!!' טענו. 

פרעה נשאר אטום: 'העצלות מדברת מגרונכם! כנראה שדֵי זמן פנוי יש לכם לחשוב על א-להיכם...' 

ואם לא די היה בכל זאת, ואם קיוו ישראל לקבל חיזוק בתקופה מרה זו לקבל ממשה רבינו, הרי שגילו: כי משה איננו! הוא חזר למדין יחד על כל משפחתו ונעלם למשך שישה (6) חודשים!

המאמינים, עמדו כעת בניסיון גדול ביותר בתולדות גלות מצרים! 

מחנה הכופרים - התחזק בעמדתו: 'כי הגאולה היא בלתי אפשרית! אי אפשר להתגבר על החמאס... ומוטב להידבק המצרים ובדתם, ולשׂים את אש"ף בעזה...' 

זה הכופרים 'מחנה הכופרים'... 

אך כך דרכה של אמונה, פעמים שהאור מתכסה מן המאמין נדמה לו שהוא הולך בחושך, ככל שמתקרבת גאולת המאמין, מנסה השטן להחשיך לו את הדרך, ולהפיל אותו ברגע האחרון לפני שיגאל! 

אך יהודים 'מאמינים בני מאמינים הם!' ודרכם בטוחה וסלולה להם ולא ירתיע אותם דבר! "כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ: לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ" (תהילים מד, יח-יט) הפסוק שמבטא את מה שאמרנו. 

ממשיכים בדרך האבות, לא ירתיע אותנו סער וסופה, נשארים דבקים בא-לקיהם על אף הכל, בידיעה ברורה: כי על קרקע מוצקה - הם פוסעים, ובבטחה יגיעו אל האור הגדול הזורח השמור רק להם. 

עד כאן הפרק הזה. 

אבל מה שאנחנו לומדים פה: לכאורה, נתקשתה הגזרה! מאז שבא משה אל פרעה אז "הֵרַע לָעָם הַזֶּה" (שמות ה, כג) כביכול, כמו שטען בצלאל: 'מה קרה פה?' 

אז התשובה היא: הקב"ה רצה להעניש את המצרים! למה? הם שתקו, שמעו שיש גזרה: "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ" (שמות א, י) להשליך את כל הילדים ליאור - אף אחד לא עמד ועשה הפגנות ב: 'קפלן'... אף אחד לא עשה שום דבר! 

אבל, אמרנו אם יש להם מלך משוגע ורע לב, מה הם אשמים?! הם פוחדים ממנו! אז הם לא עושים שם דבר.

אז הקב"ה בשביל לחייב אותם בדין כדי שיוכל להטביע אותם בים על מה שהם ראו: שמטביעים את ילדי היהודים! והם שותקים!! ואפילו חלק מהם שותפים...!!! 

אז מה הוא עשה? 

עשה את הגזרה הזו: 'שצריך ללבון את הלבנים ולהביא את התבן בעצמם מה שקיבלו בהתחלה מוכן, והגדילו להם את המכסה ואז כשהם נכנסו בלית ברירה לשטחים פרטיים - המצרים מנעו מהם והיכו אותם ברגליהם! והכל... 

אוֹ!... עכשיו כל המצרים התחייבו גם כן, כי מנעו מהם לעשות את מה שצריך, ואז השעבוד היה גורם: שמי שלא עומד - שַׂמים אותו ואת בנו בתוך הלבנים...! אז הם השתתפו ברצח עם 'ג'נוסייד'... 

אז זה היה הסיבה למה הגזרה הזאת התגברה? בשביל לחייב את כל המצרים! 

ולא יכלו להגיד: 'מה אני אעשה? היה לנו מלך אהבל!' 

- לא! אתה היית שותף גם כן.

אז רואים: שגם הדברים שנראים בעיננו רעים, יש בהם תוכנית! הקב"ה יודע למה הוא עושה וכו'... 

מחר אם ירצה ה', השם יתן חיים אנחנו נלמד: את ההתגלות השניה שמגיע בחזרה משה רבינו והסרט מתחיל...

אני מודה לכם על ההקשבה, שבוע טוב שיהיה לכם, 

- שבוע טוב ומבורך כבוד הרב

ברוכים תהיו!

(כבוד הרב שליט"א שר עם הלומדים לאחר תפילת הנץ החמה:) 'הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּה'.'

תודה רבה!