ההורים צריכים לזכור לא להתערב בחיי הנישואין של הילדים!
הורים כה רבים, אבות ואמהות, דואגים לבניהם ולבנותיהם, מקטנותם נושאים אותם כאשר ישא האומן את היונק. שמחים בהצלחתם, מכוונים אורחותיהם, מרעיפים עליהם רוב טובה, ונכנסים בעול כה כבד להשיאם. רוצים בטובתם ובאושרם. ומוצאים לראוי והגון ונכון, להמשיך להשיא להם עצות ולהשפיע ביקורת, ולחוות דעה במקום בו אינה מתבקשת, ואף עלולה להפריע אם לא להזיק. מתערבים בחיי הנישואין של הילדים. וכל כך הרבה שלום בית הופר, ובתים נהרסו, ולבבות נשברו, וים של דמעות נשפך. בגלל הורים שלא קיימו "הלך וישב לו מן הצד".
אז העניין של 'חנוכת המזבח' כמו שלמדנו, יהיה לנו איתות ואזהרה שלא נגיע חלילה למזבח המוריד עליו דמעות. זוג שצריך להיפרד, כתוב שהמזבח מוריד עליו דמעות. אז מחנוכת המזבח נראה שאהרון קיבל דווקא להיטיב את הנרות, "בהעלותך אל מול פני המנורה", כי המנורה היא בזר וכל ישראל מדליקים חנוכה. דווקא את זה הקב"ה ניחם אותו (את אהרן הכהן ע"ה). שזה הבחינה של 'הלך וישב לו מן הצד'. כי הנשיאים נקראו הקורבנות על שמותם. אבל פה לא. כל אחד יכול. 'במקום שיש איש, אל תהיה איש'. 'הלך וישב לו מן הצד'. יש מי שיכול לעשות? אדרבא! וגם אם שווים במעלה, תניח.
אז רואים מפה: שהדברים האלה הם הוראה לדורות. וזה מה שיש ללמוד כאן. זה קשה! קשה מאוד! הורים שחינכו וגידלו והשקיעו, ופתאום רואים כלה או חתן שלא בדיוק כמו שהם חושבים, אז הם רוצים לתקן, להשפיע, לעשות, ונמצא שבהרבה מקרים הם מקלקלים והורסים לבנים ולבנות יותר גרוע.
יש מצב שצריכים לזכור: "הלך וישב לו מן הצד". אל תתערב, תניח את הדברים, תן לדברים, עשית את שלך, זהו! תוריד פרופיל, תודה רבה! קשה, אבל אני השקעתי, אני עשיתי, אני בניתי, אני זה.. כן. קשה! אבל הלך וישב לו מן הצד. וזה ההוראה שהחכמים הורו: במקום שאין אנשים, היה איש. אבל במקום שיש איש, אל תהיה איש.