תיבת נח | הרב אמנון יצחק שליט"א
תאריך פרסום: 20.12.2023, שעה: 08:18
(עיקר הדרשה 'תיבת נח' מספר 'מכתב מאליהו' כרך ב' עמודים 155-156)
תיבת נח
בדור המבול נאמר "קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם" (בראשית ו, יג) נמצא שענין המבול הוא הוראה על תוצאות החמס, שהוא מבטל ומאבד את עצמו, כמו שנאמר: "קץ כל בשר בא לפני" - מעצמו בא.
"חמס" תירגם אונקלוס: 'חטופין' והוא גדר כח נטילה, כידוע, ועל כן ההצלה מן המבול לא הייתה אלא בהפכו - בכח החסד.
נצייר לעצמנו: נח ובניו ומשפחתו, שמונה (8) נפשות, שימשו והאכילו לעשרות אלפים בעלי חיים כל אחד בזמנו ובמזונו המיוחד לו הן ביום ובן בלילה במשך שנה תמימה. הרי זו פעולה של גמילות חסדים מאין כמוה.חסד זה הוא הוא הרוחניות שבענין התיבה - בחינת האבן הטובה שהיתה מאירה בו, כי אין מכסה לאור הרוחני, אור רוח הקודש, גם בחשכות צרות העולם הזה.
ואם פעם אחת בתוך מאות אלפי פעמים איחר נח רגעים אחדים לתת מזונות לארי, הכהו ועשהו בעל מום, כאמרם ז"ל על "וישאר אך נח" (שם, ז, כג) כי במדרגה זו של חסד, גם איחור כזה נחשב למום בחסדו, ועל כן נעשה גם בעל מום ממש, כי אין החיצון אלא מראהו הנגלה של הפנים. בדרך הטבע לא היתה התיבה חתומת הכופר יכולה להתקיים כלל בתוך שאגת גלי ים, מים הזידונים, אלא שזהו עצם הנס, כי נשמר בתוך החסד הפלא.
יש גדר של הצלה, שצריך ליכנס אל התיבה להנצל שם מפני סכנת מי המבול, ויש שאינו צריך להצלה כלל, כי לא שייכת אצלו הסכנה, וזה גדרה של ארץ ישראל, שלא ירד לה המבול כלל (זבחים קיג, עמוד ב).
והענין הוא שיש חסד שהוא בחינת התחסדות גמורה, שכל הלב שואף רק לחסד ומצטער אם חסרה ההזדמנות להתחסד, כגון אברהם שהצטער שלא מצא אורח עובר "כחום היום".
ויש חסד של חובה, שעושהו בהכירו את הכרחיותו, אבל לא יצטער אם לא יזדמן לו לעשות חסד. חסד זה שורשו בצדק, בחינת חסד שביסוד, וזוהי דרגתו של נח, שנאמר עליו "איש צדיק ותמים" (בראשית ו, ט), אבל לא חסיד, אולם אברהם אבינו ע"ה זכה לבחינת התחסדות הגמורה, שהיא למעלה מן המידות, 'לשמה' גמור, ועל כן זכה לארץ ישראל שבחינתה הראייה הבהירה בהשפעה ישרה מאת הקב"ה - בחינת "תמיד עיני ה' אלוקיך בה" (דברים יא, יב), והיא גדר הנתינה לשמה ממש, כי רק המתחסד רואה תמיד כל חסדיו ית', ובדרגה זו לא שייך גדר המבול כלל, אך נח לפי דרגתו לא היה יכול להנצל בארץ ישראל והוצרך להצלה של התיבה, שבחינתה ההתרגלות וההתעלות במידת החסד בפועל, כמבואר לעיל.