בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ
במסכת "דרך ארץ זוטא" מדבר על פרק השלום, אמר רבי יהושע: גדול הוא השלום שבשעה שעמדו ישראל ואמרו: "כל אשר דיבר השם נעשה ונשמע" שמח בהם הקב"ה, ונתן להם תורתו, וברכם בשלום. מה הברכה שהם קיבלו כשקיבלו את התורה: בירך אותם בשלום, שנאמר: "השם עוז לעמו יתן" זה התורה "השם יברך את עמו בשלום" שנאמר: "תורת השם תמימה משיבת נפש".
אמר חזקיה: גדול הוא השלום, שכל מצוות שבתורה כתוב בהם "כי" כי תראה, כי תפגע, כי יקרא, כי תבנה, מה הכוונה "כי"? שתבוא מצווה לידך, תבוא מצוה לידך ואתה זקוק לעשותה. אבל השלום לא כתוב בו "כי" אלא כתוב: "בקש שלום ורודפהו", בקשהו במקומך ורודפו במקום אחר. זאת אומרת: עניין השלום לא צריך להמתין עד שיזדמן - אלא צריך לבקש אותו, בין אם זה במקומך בין אם זה במקום אחר.
זאת אומרת: לא להגיד טוב זה בסדר אני פה והוא שם... צריך לרדוף אחרי השלום בכל מקרה, כל זה מדובר – לא באלה שיוצאים נגד התורה, ומצוה לשנאותם כמו שלמדנו, אלא חברים רעים ידידים, קרובים, כל מיני דברים, שבגלל קטטה פה קטטה שם, דיבור פה דיבור שם, מכל מיני דברים כאלה, נהיה מחלוקת ונהיה שנאה, ונהיה סכסוך ונהיה זה... דברים כאלה צריך לצמצם ולהגיע למצב של שלום.