פרקים נבחרים מתוך הספר 'בכור ההיתוך' בזמנו של הבעל מגלה עמוקות זיע"א

אז ככה: היה סיפור מעשה אמיתי עם מגלה עמוקות שבעירו התגלו קצבים שלא נספר כרגע מה הסיבות והסיפור באריכות, שהם האכילו נבלות וטרפות במשך עשרות שנים את כל הערים מסביב, וכל המטבחים של כל ישראל שם היו טרפות, רבנים צדיקים אדמו"רים גדולי הדור כולם אכלו נבלות וטרפות,

דרך אגב זה היה כמה פעמים בהיסטוריה היהודית, גם עכשיו גילו בארצות הברית בלוס אנג'לס וגם במונסי אחרי עשרות שנים קצבים טבחים שהיו מוכרחים והאכילו עשרות שנים נבלות וטרפות את כולם. לפני שנה התגלה בגרמניה, ופה בארצנו הקדושה יש כמה מאכילי נבלות וטרפות באופן קבוע ופרסמנו אחד מהם לפחות בשמו.

אז אני רוצה להגיד לכם מה היה דינם של שני הקצבים שהם הבינו את גודל העוון שלהם!

דרך אגב על מי שאני מדבר הוא לא מבין את זה, הוא לא יבין את זה, הוא גם לא יחזור בתשובה מזה.

אבל מה היה דינם?

הם ביקשו לעשות תשובה,

והמגלה עמוקות ובית דינו ישבו והחליטו שצריכים לעשות לתת להם דרך לתשובה,

רוב בית הדין לא הסכים, אמר: שאין תשובה! על מה שהם עשו, כי אל תשכחו זה לא רק להאכיל נבלות וטרפות את כולם, זה כל התורה שלהם הולכת לסטרא אחרא, הרבה הרבה דברים, כל הגלגולים שהיו בבעלי חיים האלה לא תוקנו וצריכים היו לבוא עוד פעם, וסיפור אין לכם מושג מה זה נקרא להאכיל נבלות וטרפות, חלב הדם וכו' וכו'.

אז בסוף בסוף בסוף נפלה ההכרעה והמגלה עמוקות לקח על עצמו לתת להם דרך תשובה על מה שהם האכילו נבלות וטרפות.

דרך אגב אני רוצה להגיד לכם על מה שפרסמנו בשם האור זרוע ומה שכתוב בגמרא וכו', שמי שמאכיל נבלות וטרפות ולא חזר בתשובה אין מתעסקים בקבורתו. זאת אומרת אם הוא מת באיזה שהוא מקום משאירים אותו שיתפגר, שיהיה מאכל לעופות, מאכל לכלבים, אסור גם לחלץ אותו, אם הכלבים אוכלים את בשר אסור להסיר אותם ממנו, כי הם אוכלים את שלהם, כי כתוב: "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ" (שמות כב, ל) והוא גזל את כל הטרפות, האכיל את ישראל במקום להאכיל את הכלבים אז הוא בעצמו יהיה מאכל לכלבים,

אתם שומעים?

זה דינו של מאכיל נבלות וטרפות, אם לא עשה תשובה. כן.

טוב, מה היה גזר הדין?

אני אומר לכם בקצרה כמה דפים מתוך ספר בכור ההיתוך.

יש להשיג אותו אצלנו באתר בחינם, גם באפליקציה בחינם ובארגון שופר בעשרה (10) שקלים אפשר לקבל את הספר ליד.

גזר הדין: לבסוף הגיע יום ההכרה, נוסחת ההחלטה המוסכמת שהתקבלה בידי בית הדין בבית הכנסת הגדול נרשמה בקולמוס של נוצת אווז על פני גליון נייר ארוך ובה סעיפים רבים בדבר דרכי התשובה עבור שני השותפים מאכילי הנבלות.

אז שלח בעל מגלה עמוקות את השמש לקרא לשני השותפים שיבואו להתייצב בפני הרבנים הנאספים בבית הכנסת הגדול.

דרך אגב, אנחנו הקראנו תשובה של האור זרוע שאומר שאם בן אדם היה שוחט והשוחט הזה יצאה מתחת ידו תקלה בפשיעה שהוא לא דקדק, והוא האכיל את ישראל חלב, שזה איסור דאורייתא וזה עונש כרת למי שאוכל, צריך חוץ מתשובה וחוץ שמלקין אותו וחוץ שמעבירים אותו מתפקידו צריך להביא אותו לבית כנסת בשני חמישי ושני, שיגיד לקהל: 'אני האכלתי נבלות וטרפות!' ויספר את הסיפור ויבקש: 'מחילה!' ואחרי חודש שהעבירו אותו יתנו לו בית דין או תלמיד חכם עונש קצוב שהוא צריך לקיים אותו, ואחרי שיעמוד בתשובתו והכל אז מתקבלת תשובתו ומחזירים אותו לאומנותו.

אבל מי שלא שמע אותו בבית הכנסת שהוא אומר את זה בפרהסיא לכולם ומכריזים עליו שהוא חזר לאומנותו אין לו לסמוך ואסור לו לאכול משחיטתו.

טוב, אני ממשיך בענייננו.

הרבנים כמעט שלא הכירו את שני הבאים, אותם שהם ראו רק לפני ימים מספר. שניהם השתנו פלאים במשך ימים ספורים החליפו צורה. פניהם היו כפני אדם נוטה למות, חלשים ותשושים כאילו אזלה מגופם טיפת דמם האחרונה עד שבקושי יכלו לעמוד על רגליהם.

חזותם המזעזעת של שני מבקשי התשובה אשר מקצבים גברתנים, שהדם כמעט פרץ מפניהם מרב אונים וכח וגבורה, הפכו תוך ימים ספורםי לצל אדם, אך ורק עקב הצער ויסורים של החרטה על מעשיהם בעבר. וזה נגע מאד לליבם של הרבנים שהסתכלו על פניהם ובעיני הרבנים נצנצו דמעות של רחמים וחמלה.

- 'אם הם מתייסרים ביסורי חטרה כאלה - הרי הם בעלי תשובה ממש!' קרא אחד הרבנים שליבו נתכווץ בקרבו מרוב רגש.

- 'הרי מעוט חלבם ודמם - צריך להתקבל כאילו הקריבו קרבן עולה על מזבח התשובה!' כך החרה החזיק אחריו רב שני בקול רווח דמעות.

הרב בעל מגלה עמוקות שהיה גדול הדור, קם ממקומו ובבית הכנסת הושלך הס. הוא היה אב בית דין.

פנה אל שני הקצבים שנשארו עומדים ליד הפתח, עיניהם נעוצות ברצפה ושאל אותם בקול רם:

'האם מוכנים ומזומנים אתם לקבל על עצמכם לשמור ולעשות ולקיים את כל מה שבית דין זה יטיל עליכם?'

- 'כן!', ענו שניהם כאחד בכל כוחם: 'אפילו תצוו שיגזרו אותנו לגזרים בעודנו בחיים נקבל את העונש באהבה. לא יצטרכו לעקוד אותנו, נשכב בשקט ונסבול את היסורים בדממה, מבלי להוציא הגה. אנחנו רק נקדים ונאמר: 'יהי רצון: שיהא זה לכפרה על כל עוונותינו!'.

- 'ובכן, הקשיבו היטב!' אמר בעל מגלה עמוקות: 'לכו לבתיכם וכה תעשו: תאספו את כל החפצים שלכם , את הבנים והבנות המתגוררים אצלכם, את כל הריהוט המלבושים והתכשיטים, ותמסרו לכל אחד ואחד את חלקו, ועליהם לעזוב מיד את הבית ולחפש להם מקומות מגורים אחרים. לעומת זאת, עבור נשיכם תשאירו רק את הלבוש וכלי המטה, אך לא את התכשיטים. ובשביל עצמכם אל תשאירו אפילו את המלבושים פרט לבלאי סחבות לכסות על בשרכם וערדלים מרופטות להגן על רגליכם.

את כל הרכוש הנשאר תערימו לערמה גדולה במרכז הרחבה של חצר ביתכם ותעלו את הכל באש! אל תחוסו על שום דבר, בגדים תכשיטים חפצי בית, רהיטים, מרכבות, וכל דברי הערך היקרים ביותר, הכל חייב לעלות על המוקד ולהפך לאפר מבלי שישאר מהם שריד ופליט. למה הכל נעשה מהאכלת נבלות וטרפות. אחר כך תמכרו את כל בעלי החיים שבמשק ביתכם ואת כל הנכסי דלא ניידי, את הסוסים, הבהמות והעופות ואת הבתים, הגנים השדות והיערות, ואת הכסף שתקבלו תמורתם תשרפו באש. אל תשתמשו בכסף זה אפילו למטרות צדקה, כי הוא אסור בהנאה, נשיכם יתגוררו בינתיים אצל הילדים.

אחרי שתבצעו את כזה בדיוק לפי ההוראות' סיים הרב את דבריו: 'תבואו אלי ואומר לכם מה לעשות הלאה'.

שני הקצבים השותפים מהרו בחופזה לבתיהם ועשו את כל אשר צוה עליהם בעל מגלה עמוקות, הם חלקו לילדיהם את החפצים ואת כל אשר היו שייכים להם והשאירו עבור נשותיהם את המלבושים החיוניים ביותר וכלי מטה מינימליים ואת כל הרכוש הנשאר אספו לערמה גדולה ברחבת החצר, שפכו נפט והציתו את האש. כשכל הערמה הפכה למאכולת אש, שכלתה את הנכסים יקרי הערך שהם רכשו לעצמם במשך עשרות שנים, לא הרגישו שני השותפים שום עצב בליבם. אדרבא! רגש של שמחה מלא את כל ישותם.

'יהי רצון: שכך ישרפו ויעלמו כל עוונותינו וחטאינו, נשאו השניים תפלה בכל הלב, מוטב שרכושנו יעלה באש, ובלבד שנשמותינו ימצאו את תקונן וינצלו מדינה של גיהנום!"

לא במהרה בצעה משימת החסול והשמדה של כל הרכוש כי הנכסים היו מרובים כל כך עד כי הדבר ארך ימים על ימים, וכשנסתימה המשימה ומכל הרכוש לא נשאר אף שריד, באו השנים אל הרב מגלה עמוקות ונתן הוראות נוספות בקשר לחלק הבא של דרך התשובה.

'עכשיו' אמר בעל מגלה עמוקות לשני הקצבים בעלי התשובה: 'אחרי שהעליתם באש את כל הונכם ורכושכם והשארתם לעצמכם רק את כסותכם לבשרכם, עליכם לכתת את רגליכם ברחובות העיר, ולחזור על הפתחים, תלכו מבית לבית ותבקשו נדבות, אתם חייבים להתגבר על הרגש הבושה ולדפוק על כל דלת, אפילו של המכרים והקרובים ביותר, ולהושיט יד כקבצנים לכל דבר. תצרפו פרוטה לפרוטה.

וכאשר יהיה בידכם מספר זהובים תלכו לשוק הסמרטוטים, מקום שמכורים דברי לבוש ישנים ומשומשים, ותקנו לכם מכנסי כתנה ישנים, כתונת טלאי על גבי לטאי, טלית קטן ישן נושן, זוג נעלים מרפטות וקרועות וכובע חרפים מקמוט ומשופשף. זאת ההופעה שאתם צריכים ללכת בה.

את הבגדים האלה תלבשו על גווכם ואילו את הבגדים שאתם לובשים כעת תשרפו גם כן באש, שכן הם שארית מהרכוש שלכם, שבא לכם על ידי הכשלת יהודים בבשר טרפה, לכן גם הם אסורים בהנאה. אסור שישאר על גופכם אפילו חוט אחד שנקנה בכסף שהרוחתם מבשר הטרפה. תלבשו רק מה שתקנו בכספי הנדבות שאנשים טובי לב יעניק לכם.

לכו ועשו מה שאני מצוה עליכם, וכאשר תבצעו את הדברים ועל גופכם לא ישאר שום שריד ופליט מהרכוש שאסור בהנאה, חזרו אלי שוב לקבל הוראות נוספות בדבר צעדי התשובה הבאים!'.

- 'רבי קדוש!' קראו השנים בבת אחת: 'נעשה ונקיים ברצון ובשמחה בדיוק נמרץ כפי שכבודו מצוה עלינו. מוטב לסבול בזיונות בעולם הזה מאשר לבוא בבושת פנים לעולם האמת!'.

כאשר שני הנגידים מאתמול נראו בסמטאות קרקוב כשהם לבושים בבלויי סחבות, מחזרים על הפתחים, הדבר עורר תדהמה והשתוממות שקשה לתאר, אם כי הדמות שלהם היתה זוועתית והחזות שלהם השתנתה כליל, הצליחו האנשים בכל זאת לזהות אותם והתחלחלו למראיהם.

הדבר עורר את רחמי הבריות, רבים רצו לתת להם נדבות גדולות יותר אך הם סרבו לקבל מטבעות גדולות יותר והקפידו לקבל מכל אחד רק פרוטה אחת. הם לא רצו שאסוף הנדבות בשביל מלבושיהם הדלים יעלה להם בנקל.

- 'אסור לנו להיות יותר מיוחסים מאשר כל קבצן זר שמגיע לקבץ נדבות!' אמרו אחד לשני: 'אם יתיחסו אלינו אחרת הרי נפיק טובת הנאה מהעובדה שלפני כן היה לנו מעמד של עשירים גדולים ונכבדים עקב גריפת הון תועפת מהפצת בשר טריפה בתור בשר כשר!'.

על כן זה לקח להם כמה ימים והם נאלצו לדפוק על הרבה פתחים לקבל פרוטה ועוד פרוטה, עד שהצליחו לקבץ סכום של כמה זהובים.

לבסוף חזרו לבעל מגלה עמוקות, מלובשים בכתונת בלויה, במכנסי כותנה עבים שלא לפי מידתם, מקומטים וטלואים טלאי על גבי טלאי בחוטים גסים, על רגליהם נעליים מעץ עבה ומחוספס, גדולים מאד בלתי מהוקצעים, בלכתם הדהדו צעדיהם כשל אסירים הגוררים ברגליהם שרשראות כבדים, על ראשם חבשו כומתות צמר עקומות ומלוכלכות, כתוספת לתלבושת המחרידה הזו היה מראה פניהם צהוב כשעוה מחוסר מזון וממעוט שינה, הלכלוך בצבץ מכל קמט בגלל העדר רחצה.

כשהמגלה עמוקות התבונן במראיהם ויסה להשוות אותם בדמיונו עם החזות השופעת עושר ובריאות מלפני זמן קצר, כשבאו אליו בפעם הראשונה כמעט התעלף, דמעות רותחות שטפו את פניו ולבו התכוץ בקרבו מרוב רחמנות על שני בעלי התשובה המעונים.

- 'רבונו של עולם! פרצה קריאה ממעמקי נפשו של הרב כשהרים ידיו כלפי שמים, הבט נא וראה איזה עם סגולה בחרת לך, איזה סבל ועינויים מוכנים לקבל על עצמם למענך, לקדש את שמך בעולם הזה ולגדלך ולרוממך עד שמי מרום. דבר כזה לא תמצא אצל שום אומה ולשון, אפילו אצל הטובים והחסידים שבהם, ומה עוד אצל שני בורים גמורים כשני בעלי התשובה האלה, שלא קראו ולא שנו מעולם, ואינם יודעים יהדות מהי. יתומים היו מאב ואם מאז ילדותם, אינם יודעים להתפלל כהלכה, והם מקדשים את שמך כעת בעולם הזה ובעולם הבא!'.

בעל מגלה עמוקות רצה להורות להם אתה חלק הבא של המשך הפסק דין שהוצא ע"י בית הדין הגדול אך היה לו קשה להוציא הגה מפיו. ליבו שתת דם למראה סבלם של בעלי תשובה אלה והיה נפעם ונרגש.

אחר מאמץ רב עלה בידו להתגבר על התרגשותו ופתח ואמר: 'להוי ידוע לכם שכל אותה עת שגופכם מצטמק והולך מיסורי התשובה והחרטה, הרי גם אני סובל, לא פחות ממכם. איני אוכל ואינני שותה אלא אך ורק כדי להחיות את נפשי, ואינני ישן אלא שינת ארעי בלבד, אינני מפסיק לבכות ולקונן על כך, למה? שמאורע איום ונורא כזה יכול היה לקרות בעיר שבה אני מכהן כמרא דאתרא. הייתי מאוד רוצה להקל על סבלכם, ולא להטיל עליכם כל כך הרבה בזיונות והשפלות. אך דוקא משום כך שאני משתתף בצערכם ומפני שכל ישראל חברים ואנשים אחים אנחנו בני אברהם יצחק ויעקב, לכן עז חפצי להציל את נפשכם מדינה של גיהנם, לפיכך אני חייב להתגבר על רגשמי הרחמים המפעמים בלבי ולצוות עליכם לעשות ולקיים את כל מה שנאמר בגזר הדין של בית דין הגדול.

כשם שלרופא אסור להתרגש נוכח יסורי החולה בעת שהוא חותך בבשר החי ועליו להחדיר את האיזמל עמוק יותר ויותר פנימה ללא רחמים, להגיע למקומות הנגועים, לקדוח ולשרש עד העצם, ולפעמים אף לקטוע את העצם עצמה, כך אסור לי לחוס ולחמול על גופכם הגשמי, אלא ליסר אתכם ולענות אתכם בעינויים וכאבים קשים ומרים, ובלבד להציל את נשמותיכם מאש הגיהנם ומלאבד לנצח נצחים.

עכשיו הקשיבו! ואגידה לכם מה הצעדים הבאים אשר עליכם לעשות בדרך התשובה: על שניכם לעבור בכל בתי הכנסת ובתי המדרשות שבקרקוב, בשעה שהם מלאים מתפללים, לעלות על הבימה ולהכריז בקול רם כדלהלן:

רבותי! הננו מודיעים ומתוודים בפניכם, שאנחנו חוטאים ופושעים, עוכרי ישראל, במשך עשרות שנים הפצנו ביניכם בשר טרפה והכשלנו אתכם בעבירות חמורות ביותר. המטנו אסון עליכם ועל נשמתכם, על ידי שפטמנו אתכם בנבלות ובחלב. מי יודע כמה מקרוביכם או ילדיכם נגדעו מן העולם בעון זה, נכרתו בדמי ימיהם כחיבי כריתות. אנו מודים ומתוודים על כך ברבים,

ומבקשים ומתחננים לפניכם לסלוח לנו על כל מה שעוללנו לכם, ולהתפלל בעדנו, אל אלהי הרחמים והסליחות שגם הוא יקבל את תשובתנו וימחול לנו על כל עוונותינו!'.

זה הטקסט שאתם צריכים להגיד בכל בית כנסת ובית מדרש בקרקא. אל תמהרו לרדת מהבימה, אלא השארו שם, תמשיכו לבכות ולקונן ולהתחנן, להכות על חטא, לתלוש את שערותיכם ולא לסגור מעין הדמעות, עד שיכמרו עליכם רחמי הקהל והם יודיעו לכם שמוחלים לכם במחילה גמורה ושיתפללו עליכם שגם ה' יתברך יסלח לכם על חטאותיכם.

עם סיום התפילה, בטרם יצא הקהל מבית הכנסת, תשכיבו עצמכם על מפתן פתח היציאה, וכל מי שיצא מבית הכנסת יצטרך לדרוך עליכם ולירוק לכם בפנים.

כל אותה שעה, בעת שתהיו שטוחים על הארץ וקהל היוצאים מבית הכנסת יעבור וידרוך עליכם, תאמרו ודוי, כמו ביום הכיפורים, ותכו על לבכם ב"על חטא שחטאנו". כך תעשו בכל בתי הכנסת בעיר, כשתגמרו לעבור את כל בתי הכנסת ובתי המדרש מבלי להחסיר אפילו בית תפלה אחד, תלכו לבית העלמין, תשתטחו על קברות הצדיקים ועל הקברים של אלה שנפטרו זה לא מכבר, ועל אלה שמו במגפות, ותבקשו מחילה מהצדיקים הקדושים ושאר הנפטרים שאולי נספו בעונותיכם, ותעוררו את רחמיהם שיתפללו בעדכם וימליצו טוב בעדכם בפני בעל הרחמים.

לאחר כל זאת תעזבו את העיר קרקוב, תצאו לערוך גלות לתקופה של שלש שנים. עליכם לנדוד רק ברגל, תמיד להיות נע ונד, אל תתעכבו במקום אחד יותר מעת לעת!',

זאת אומרת כל 24 שעות צריך לעקור מן המקום ללכת רגלי למקום אחר.

'חוץ משבתות וימים טובים. כך תמשיכו בנדודיכם בכל מזג אויר, אל תתעכבו לא מחמת גשם ולא ברד, לא שלג ולא רוחות סוערות, במקום שתלונו היום לא תלונו מחר.

בכל ישוב יהודי שאליו תגיעו ראשית כל תלכו לבית הכנסת, תעלו על הבימה ותחזרו על ההכרזה:

'יהודים! להוי ידוע לכם שאנחנו פושעי ישראל. במשך עשרות שנים היינו מאכילי טרפות והכשלנו אלפים ורבבות בעברות חמורות ביותר, ועתה אנחנו מתחרטים על כל זה ורוצים לשוב בתשובה. אנא, במטותא מינייכו, תבקשו עלינו רחמים ועל נשמותינו שנזכה לסליחה ולכפרה!'.

במשך כל ימות השבוע לא יבוא אל פיכם שום מאכל בשרי, רק בשבתות וימים טובים יהיה מותר לכם לטעום בשר אבל רק כזית, לצאת ידי חובה. לישון - רק על הארץ אתם ישנים עם אבן למראשותיכם, זה שלש שנים. במשך כל אותה תקופה, תחזרו על הפתחים כקבצנים, אבל תקבלו נדבות רק לקיום בדוחק ובצמצום ליום אחד בלבד. ורק להחזיק את הנשמה. אל תשאירו שום דבר בידכם עבור יום המחר.

אחרי שתתנהגו באופן זה במשך שלש שנים תחזרו לקרקוב ברגל, ואם הקב"ה יתן לי חיים אז אמשיך להורות לכם בעזרת ה' כל צעדי התשובה הבאים, אם חס ושלום לא אהיה אז בין החיים, תמצאו אצל ממלא מקומי מכתב סגור וחתום שיכיל את כל ההוראות על דרך התנהגותכם בדרך התשובה בעתיד.

עד כאן זה היה מה שבית דין פסק שצריכים הם לעבור.

עכשיו אני רוצה להגיד לכם דבר אחד, זה איום ונורא, נכון? והם גם לא האמינו בסוף שהם יעמדו בזה ושימחלו להם בשמים, הם עמדו בסוף בזאת, בגזרה הזאת, קיימו אותה על הצד המדוקדק ביותר, שהם חזרו לקרקוב הוא היה חי עוד, הרב מגלה עמוקות.

ואז הם סיכמו ביניהם הם כל ימיהם היו עדיין בפחד, ולפני שהם נפטרו ואחד מהם חלה, הם תקעו כף בשבועה חמורה שמי שיפטר ראשון יבוא בחלום לשני להגיד לו מה היה בבית דין של מעלה, וזה שגסס הראשון ועמד למות פחד למות והתחנן שיבוא המגלה עמוקות, מה הוא ביקש?

אמר לו: 'תשמע! עם כל מה שעשיתי והבטחת לי ובית דין פסק והכל ומה שדנים למטה מקבלים למעלה, אני פוחד פחד מוות למות, אני לא יודע מה מחכה לי שמה על מה שעשיתי. והוא התחנן אליו שיתן לו מגילה כתובה שפה בית דין של מטה הם קיימו את כל תהליך התשובה והכל ומבקש מבית דין של מעלה שיוציאו אותו זכאי בדינו, בלי זה הוא פוחד למות'.

בסוף נאות המגלה עמוקות ונתן לו מגילה, וקברו אותו עם המגילה. ואחרי שלשים יום הוא בא בחלום לחברו וסיפר לו מה היה בבית דין של מעלה.

את ההמשך? תמצאו בספר 'בכור ההיתוך'.

אבל אני אומר לכם... אני אומר לכם: אני אחרי שקראתי את הספר הזה, למרות שהייתי כבר בעל תשובה שנים, חזרתי בתשובה עוד פעם, עוד פעם, וקיבלתי על עצמי ללכת תקופה די ארוכה, לא יחף כי לא יכולים ללכת יחפים אתה יודע מי שילך יחף פה היום יגידו שהוא... אז הכנסתי אבנים קטנות קטנות קטנות בתוך הנעליים, והייתי הולך שמה בגלל מאכלות אסורות אולי שאכלתי, אולי שהגשתי נתתי לאנשים וכו' וכו' וכו', ותענית דיבור כל שבת במשך שנים. ועוד ארבעים יום מראש חודש אלול עד כיפור, כל זה בשביל לתקן שמא ואולי עוד נשאר משהו.