שיעורי הצלה על ידי בטחון בה' בלבד חלק ח' | הרב אמנון יצחק שליט"א

(ע"פ החוברת 'בטחוני בצורי הוא אוצרי' עמודים 153-157 באדיבות הרב אליהו פלורנטין שליט"א - ישר כוחו! להורדת החוברת החדשה - לחץ כאן)

נציב יום: דוד בן יהודית - יזכה ליראת שמים הצלחה בכל יִשמר הוא וכל משפחתו וכל עם ישראל מהטילים. 

אנחנו ממשיכים בשיעורים 'שיעורי הצלה על ידי בטחון בה' בלבד' - חלק ח'.

'סיפר הגאון רבי אברהם יפהן על הדרגות שהגיע חותנו ה'סבא' מנובהרדוק ע"י עבודתו במידת הביטחון הוא היה ממש 'חומה'!. 

המעשה היה במלחמת העולם הראשונה: באמצע הקידוש והתחילו נופלות פצצות, וכל בני הבית נפלו על הרצפה ומצאו מחסה תחת השולחן. ואפילו נפלה פצצה שהרעידה את כל הבית ונפל הטיח, וכולם היו בפחד אמיתי! 

אחר כמה דקות חזר השקט, החלו לצאת מתחת לשולחן, ומחזה מדהים נגלה לעיניהם: ה'סבא' עומד וכוס הקידוש עדין בידו ולא נפלה אפילו טיפת יין! (לכן צחקתי קודם:) - לגבהים כאלו הגיע בגודל בטחונו.

מה זה נוגע לו מה שיש פצצות?! את מי זה מעניין...?!

הסבא הקדוש מסלונים זיע"א מבאר את הפסוק: "וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה" (בראשית טו, ו) - הקב"ה טוב ומיטיב וברצונו להיטיב. פעמים הקב"ה רוצה לתת ליהודי טוב והטוב כבר מוכן עבור היהודי, ולמה הוא לא מקבל אותו עדין? כי אין לו כלי לקבל את הטוב, צריך להכין כלי לקבל את הטוב.

מה זה הכלי? - חיזוק באמונה ובביטחון בהשי"ת, בזה הוא מכין כלי לקבל את החסד. 

כך היה אצל אברהם אבינו: כשהקב"ה הבטיח לו בבשורה על הולדת בנו, והברכה היתה מוכנה עבורו, אלא שהיה צריך להכין כלי להמשיך את הברכה אליו, וע"י שהאמין בה' כתוב: "וְהֶאֱמִן בַּה'" אז הוא הכין את הכלי. וע"ז נאמר: "וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה" הקב"ה החשיב לו את זה לצדקה! למה? - אברהם עשה חסד כביכול עם הקב"ה שאִפשר לו להיטיב לו, ה' רוצה להיטיב אבל הוא לא יכול להיטיב אם אין כלי לקבל, וזה שאברהם הכין את הכלי ע"י שהאמין בה' - החשיב לו את זה צְדָקָה שאִפשר לו לתת לו את הטובה, כל זמן שלא הכין את הכלי - אי אפשר לתת לו את החסד'.

מה, תשפוך את זה ולא יהיה צריך להיות כלי?! מה זה הכלי? - אמונה ובטחון.

כמו שיש חיוב להתעסק באמונה - כך יש חיוב להתעסק בבטחון.

כתב החזון איש (אמונה וביטחון פרק ב יב'): 'ולהאמור, אמונה וביטחון אחת היא. רק האמונה היא המבט הכללי של בעליה' בעל האמונה הוא מביט במבט כללי 'דהיינו; להסתכל על כל מה שקורה בבריאה במשקפיים של אמונה בה', אין מקרים! 'והביטחון – זה המבט של המאמין על עצמו'.

אמונה - זה מבט כללי על כל הבריאה מה שקורה. ובטחון - זה המבט של המאמין על עצמו, כיצד הוא חש שהקב"ה מנהיג אותו בכל צעד ושעל! 

'ומהי מידת הביטחון הנכונה? - טעות נושנת נתאזרחה במושג: 'ביטחון!'

קודם כל; הוא מתקן אותנו ומודיע לנו: שנתאזרחה אצלנו טעות נושנת. מה הטעות? – 'שהוא שחובה להאמין: 'כי בטח יהיה טוב!' זה טעות! 'ואם מסתפק וחושש על היפוך הטוב - הוא מחוסר ביטחון'. 

ואם בן אדם יש לו ספק או שהוא חושב שלא יהיה כל כך טוב - זה נקרא: 'מחוסר בטחון'. 

כל זה 'טעות נושנת שנתאזרחה במושג ביטחון'. 

ואומר: 'ואין הוראה זו בביטחון נכונה' זה לא נכון ככה לחשוב. 'אבל ענין הביטחון הוא האמון שאין מקרה בעולם! וכל הנעשה תחת השמש - הכל בהכרזה מאיתו יתברך!' ההכרה: שהכל מושגח מאת השי"ת ומנוהל על ידו זו מעלת הביטחון. 

אף אחד לא התחייב לך שמה שאתה בוטח באמת - יתקיים. יש גם גזרות! והם לפי חשבונות, אז נכון שמי שבוטח ואין גזרות - יכול למשוך את הבטחון אליו כמו שאומרים, מה שהוא האמין ובטח כמו רבי ישראל סלאנטר עם שעון הזהב... אבל אם יש גזרות והן מחויבות - מה לעשות?!... אמנם אפשר להפוך גם גזרות לבטחון, אבל לא כל גזרה כי יש גזרות בדם! לא בטיט. מה לעשות?!

אז בספר 'עלי שור' אומר הרב וולבה: 'מה הוא ענין הביטחון? - ענין הביטחון אינו שהקב"ה יביא רק טוב על האדם, אלא כל מה שיבוא - יקבל באמונה! שזה הכי טוב בשבילו באותה שעה. אבל התקוה, התקוה - היא תולדת הביטחון!' 

אדם בעל בטחון הוא מקווה יש לו "קיווי" מה הוא מקווה? – 'שהקב"ה כל יכול ורב להושיע גם כשחרב חדה מונחת על צואר האדם!' זה כן, יכול לקוות בכח הבטחון וזה יכול להועיל. במקרים מסוימים – לא, במקרים רבים - כן. 

כתב בספר חרדים (פרק לה'): 'מצוות עשה מדברי קבלה התלויות בלב (סעיף כה'): 'צוו לומר אדם בלבו על כל ההווה: 'גם זו לטובה'. כל מה שהווה עם האדם צריך להגיד: 'גם זו לטובה' ולא רק זה אלא צריך לשמוח! 

ולא רק זה אלא לא לדחוק השעה, שנאמר (ברכות ס'): 'אמר רב משום רבי מאיר, וכן תנא משמיה דרבי עקיבא: 'לעולם יהא אדם רגיל לומר: 'כל דעביד רחמנא לטב עביד' וכן הוא לשון השו"ע (אורח חיים סימן רל' סעיף ה') וענין שיאמר בלבו, מה זה 'יאמר בלבו'? הכוונה: שיסכים בלבו על דבר זה. 

'כל דעביד רחמנא לטב עביד' זהו זה הלכה! 

עיקר הביטחון הוא שיבטח בשם ה' 'דכל דעבדי מן שמיא – לטב! וקמי שמיא גליא דטב ליה' וגלוי בשמים הכל שזה הכל לטובתו כי האדם רואה לעינים 'אבל בעינא דלא שפיר חזי' לא רואה בעין נכונה, ואומר לרע: 'טוב!' ולטוב: 'רע!', אבל ה' יודע מהו טוב לו לעבודת השי"ת שמו ומה טוב לו לתקון נפש רוח נשמה. לכן יתרצה בכל הבא עליו ויקבל הכל בשמחה ובטוב לבב בהיותו בטוח: שאין דבר רע יורד מן השמים ורק טוב! ולכן ישליך על ה' יהבו ואליו יהא נושא את נפשו, ויאמין באמונה שלמה: שהכל בידי שמים וכל אשר יחפוץ הא-לקים יעשה לטובתו, ואין מידו מציל ואין מעצור לה' להושיע בין רב למעט, ו: "הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" (דברים ח, יח). 

ושלמות מידת הביטחון: שלא יקפיד על שום אדם! כי יאמין באמונה שלמה: שכולם 'שלוחי דרחמנא נינהו' - כולם שלוחים מאת הקב"ה. ו: 'הרבה שלוחים למקום' אם לטוב ואם למוטב 'מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב' ואם יעמדו כל העולם בכף מאזנים להרע או להיטיב לו כחוט השערה, וגזירת המקום בכף שניה - מכריעה את כולם! 

כל העולם יבואו לעזור לך וכו'... ויש גזרה בצד השני משמים - לא יעזור שום דבר!!

אנחנו עומדים בדרך למלחמת עולם השלישית (3) יש אומרים: שזה כבר השלישית!

והסינים החליטו: 'להעביר לפה שש (6) אוניות מלחמה!' והם מבינים: שהאמריקאים מביאים לפה וזה מלחמה בין הגושים עכשיו המערב ורוסיה סין איראן וצפון קוריאה וכל החבר'ה הרעים, לא שאלה 'טובים' אבל, הם מגדירים את עצמם: 'טובים' והם מגדירים אותם: 'רעים' - וזה בדיוק הפוך! הם מגדירים אותם: 'השטן הגדול!' ואותנו: 'השטן הקטן' בקיצור, זה בדרך... 

ויהיה דררם דררם דגדם דגדם... אז זה הזמן להתחזק באמונה, בבטחון, ולקוות לה': שיעשה להם דו"צים שהם יהרגו אחד את השני! כמו שהיה כבר במלחמות ה' בעבר ואין בעיה לקב"ה לעשות, אפילו אם כל העולם יבואו לעשות כך וכך - אם יש גזרת שמים זה מה שקורה. 

'עיקר ירידתנו לעולם זה לעמוד בניסיונות ובהם אנחנו משיגים את השלמות. כשהאדם באמונה שלמה בהשי"ת - אז הניסיונות זה לא נחשב בכלל! והוא עולה לגדולה ומתקן את עצמו. כמו שמצינו אצל אברהם אבינו ע"ה שהיה ראש המאמינים! שעבר עשרה (10) ניסיונות ולא הרהר אחר מידותיו של הקב"ה!! וקיבל הכל באהבה!! 

הקב"ה אמר לו: 'להתהלך לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ של הארץ כי הוא נותן לו אותה (בראשית יג, יז), אח"כ כשהוא רוצה לקבור את אשתו - אז הוא צריך לקנות את זה בכסף! - הארץ שלו! הוא צריך לקנות בכסף!! 

ה' אומר לו: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (בראשית כא, יב) אח"כ אומר לו: "וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה" (בראשית כב, ב) - הוא לא הרהר! 

איך זה יכול להיות?! הרי קופץ לנו כל מיני מחשבות! לא? קופץ. לא קופץ אצלו כלום, מה שה' אומר - על המקום... בלי קונצים. מקבל הכל בלי שום הרהורים, שום הרהורים: 'לא הרהר אחר מידותי!' ככה אמר הקב"ה למשה רבינו: 'איפה אתה ואיפה אברהם?' איפה האבות: 'לא הרהרו אחר מידותי!' 

אתה אומר לי: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה" (שמות ה, כב) "וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ" (שמות ה, כג) איך?! איפה ואיפה.... לא הרהרו אחר מידותיו יא בא בי.

'ראש המאמינים! עבר עשרה (10) ניסיונות ולא הרהר וקיבל הכל באהבה. ולכן כל הניסיונות שעוברים על יהודי הם באמונה: "לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ" (דברים ח, ב) הניסיונות באים לבדוק מה קורה אצלנו בלב.

'כל ניסיונות החיים שיהודי עובר הם לבדוק בהירות אמונתו: שהבורא הוא המנהיג לכל הברואים, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, והוא יודע כל מעשה בני אדם וכל מחשבותם. 

כמו שאומר הרמ"א בתחילת שו"ע: 'כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול מלך מלכי המלכים הקב"ה עומד עליו! ורואה מעשיו!! - מיד מגיע ליראה' וכאשר האדם מגיע לאמונה – הרי הוא מתגבר על הניסיונות. 

וכלל בהירות האמונה, היא גם האמונה ש: 'אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו' שבמהלך ניסיונות החיים יש אשר נדמה ליהודי: 'שאינו מסוגל להתגבר, וזה למעלה מכוחותיו!' וצריך שתהיה לו אמונה: 'שאין הקב"ה נותן לאדם ניסיון שאינו יכול לעמוד בו!'.

אין דבר כזה שבן אדם לא יכול לעמוד בניסיונות, אם מביאים לך ניסיון - אתה יכול לעמוד בו. 'הקב"ה לא בטרוניא עם בריותיו' 

הוא לא יגיד לילד: 'תרים חמש מאות (500) קילו! אם לא - אני...' - אין דבר כזה! 

אבל אם הוא אמר לו: 'חמש (5) קילו' - אז הוא יכול חמש קילו. 

הילד חושב: 'רק ארבע (4)!' 

ה' אומר: 'אתה יכול גם חמש, תתאמץ-תתאמץ...!' 

כל ניסיון שבא על האדם - הוא יכול לעבור.

'חשיבות עבודת הביטחון שזה יסוד של התורה מקיפה את כל חיי האדם. אם אנחנו לפני הכרעה חשובה למשל: איפה ללמוד, או במה לעבוד, צרכים להתפלל להשי"ת ולבטוח: 'שהוא ינחה אותנו בעצה טובה! ושיתן אותנו לחן בעיני האנשים שבידם ההחלטה והאפשרות למלא את מבוקשנו'. אבל פה עבודת הביטחון היא פשוטה.

'אבל בדברים יותר פעוטים, נגיד אתה הולך לקנות בחנות חפץ, או אתה הולך לאכול ארוחת בוקר, והמצרכים נמצאים בבית, ומוכנים לקראת האוכל, איזה עבודת ביטחון יש לנו במקרה זה? 

לכאורה, להשיג את המבוקש - קל מאוד! בטוח!! 

אך רבינו יונה מלמד: 'שמצות הביטחון היא בכל הפרטים! קטן כגדול, הכל מאת השי"ת, לא רק בדברים הגורליים אלא גם בדברים הפשוטים היומיומיים. גם אם אתה לוקח עכשיו את ה'אשל' - אתה בא לאכול 'פג תוקף' - זה הכל בהשגחה! אז אין אשל חשבת שיש אשל אבל ראית את הפג תוקף כל דבר גם בהשגחה גם בפרטים...

אין הבדל בין דברים גדולים לקטנים: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" (משלי ג, ו) בכל מצב צריך להתפלל ולבטוח בה', וכאשר אדם עושה מעשה, אפילו לקנות מַחְבֵּרֶת צריך להתחזק בתפילה ולפנות לה' ולהתעלות במדרגת הביטחון. 

יש אחד (1) אני מכיר אותו, לקח מברגה לתיקון, החזירו לו את המברגה 'מתוקנת' כביכול, התחילו לעבוד - לא עובדת, החזיר אותה בחזרה עוד פעם - שכח אותה חודשים! 

אמרו לו: 'תחזיר אותה עוד פעם...' - עדין מקולקלת! מה זה? יכול להיות דבר כזה?! כן.

אדם צריך לבטוח בה' ולהתפלל על כל דבר גם הדברים הקטנים;

אדם רוצה ללכת לאיזה שהוא מקום - פתאום נהיה לו עיכוב, יש אנשים שיש להם 'קבוע' עיכובים, כל מיני עיכובים בלי הפסקה! - הם לא מתפללים: 'שלא יהיו להם עיכובים!...' 

אולי הם מתפללים: 'שיהיה עיכובים'... 

למה נהיה עיכוב? - הוא לא התפלל! אם היה מתפלל על כל דבר: 'שה' יצליח אותו, שהכל ילך חלק כמו שהוא מתכנן, כמו שהוא רוצה...' 

כמה דברים בדרך שאדם רוצה לעשות - ולא יוצא בדיוק, לא בזמן או יש עיכובים למה זה? למה זה?? – כי אם היינו מתפללים על כל דבר לפני ולפני אפילו הדברים הקטנים והפשוטים - אז היה לנו כלי לקבל! 

שמענו את זה עכשיו 'כלי לקבל' יש דברים מוכנים לך והכל אבל אין כלי כי אתה לא בוטח, אתה חושב: שבכוחך! אתה תלך לחנות ותמצא את מה שאתה רוצה... ואתה בא 

הוא אומר: 'בדיוק נגמר!' וצריך ללכת לחנות אחרת, אח"כ לפה ולצלצל זה ולחפש פה ולחפש שם ועובר חצי (1/2) יום בחיפושים! אם היתה מתפלל מהתחלה, סביר שהפעולה הזאת היתה כבר מזומנת וצריך כלי לקבל לא היה לך את הכלי – לא תקבל. 

תתחילו להתרגל! להתפלל על כל דבר לפני שעושים: 'שנגיע הביתה לשלום! שנגיע מהר, שלא יהיו עיכובים, ושלא יהיה ככה... ואח"כ שעולים במדרגות – שיהיה מעלית, שלא תתקע שלא...!' 

על כל דבר, 

מה? - ושלא נשכח להגיד: "מזמור לתודה" ונשים צדקה, שמצאנו וש: "לא נפקד איש ממנו" בתוך הבית וכל בני הבית בחיים ובריאים והכל בסדר!

אתם רואים שיש אנשים שהגיעו הביתה או לא הגיעו הביתה, וכל מיני דברים שקראו לאחרונה... על הכל צריך להתפלל ולקוות ולבטוח בה'. ואם בן אדם עושה ככה - מן הסתם כשיש כלי לקבל אז מקבלים מה שמוכן. 

מה שלא מוכן - לא יעזור, יש גזרות שה' אומר: 'אתה לא תקבל את הדבר הזה, או לא תקבל היום, או לא תקבל בכלל!' אבל מה שמוכן - אתה תקבל. אבל צריך כלי לקבל, והכלי זה הביטחון והתפילה לה' שהכל ילך חלק! "טוֹב וְיָשָׁר ה' עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ" (תהלים כה, ח).

ה' רוצה להיטיב, הוא החשיב את זה לאברהם אבינו לצדקה! כשהוא הכין את הכלי "וְהֶאֱמִן בַּה'" – אַה! יופי אתה מאמין?... אם אתה מאמין - אני אתן...! ה' מפסוט שמח! כן, נתן לי אפשרות לתת לו, אני רוצה לתת! אבל איפה הכלי? 

אתם זוכרים את המעשה שלמדנו עם היהודי שהגיע אליו הבעש"ט הביתה, ואכל לו את כל האוכל עם כל החבר'ה שהביא אתו במשך חמישה (5) ימים, ואז הוא בכה-בכה-בכה! 'לא נשאר אוכל לילדים!' ופה ושם... 

ובסוף הוא גילה לו שהוא היה אצלו בבית ואמר לו: 'אתה תדע עד כמה ימים למה הייתי אצלך...' 

ואז בא אליו השכן הגוי ואמר לו: 'אני יש לי זה... תן לי לגור אצלך ואני אביא לך אוצר גדול שיש לי!' 

בסוף הוא מת והשאיר לו את האוצר ונהיה עשיר!! 

אז אח"כ הוא הגיע אחרי שנים אל הבעש"ט, אז הבעש"ט אמר לו: 'אתה יודע למה הייתי אצלך ואכלתי לך את כל האוכל והכל עם כל החבר'ה! אתה יודע למה? - שתתפלל, האוצר הזה היה מוכן לך הרבה שנים כבר! אבל אתה אף פעם לא ביקשת, כשגמרנו לך את כל האוכל ולא נשאר לך כלום - פנית לה' שיושיע: 'למה הילדים שלי יהיו רעבים...? תעזור לי! תן לי-תן לי!' – או! זה היה מוכן לך עכשיו שאתה פנית לה' וקיוית לה' ובטחת רק בה' הכנת את הכלי לקבל את מה שמגיע לך וקיבלת זה מה שעשיתי אצלך באתי בשביל לרוקן לך את הכל שלא תהיה לך ברירה אלא להתפלל אבל אתה הסתפקת במועט לא ביקשת כשמבקשים – אפשר שהדברים מוכנים רק צריך לבקש כמו שצריך "וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה".

'הריני מכוון לקיים מצוות חכמים: 'ר' חנניא בן עקשיא אומר' וכו'... הריני מכוון...'