הגשם לא נכנס לסוכת עובדי השם
- - - לא מוגה! - - -
ידו המקובל,
גם כאשר יורדים גשמים בחג הסוכות,
לא נכנסו נטפי מטר לסוכתו של הבעל שם טוב.
גשם בכל השכונה אצלו לא נכנס.
ואפילו בזמנים
שהגשמים היו עזים,
שיטפון עז לא נכנסה טיפה אחת לסוכה שלו.
שנה אחת בליל יום טוב ראשון
של חג הסוכות ירדו גשמי עוז
בעיר מי ז'יבוש,
ומטר רב נפתח ארצה.
כל בני העיר המתינו בכיליון עיניים וכיסופים לרגע שהתפסק הגשם,
שיוכלו לקיים את המצווה בחביבות,
לאכול לפחות כזית פד בסוכה.
והנה,
הרב בא בבית דין של העיר,
הגאון רבי אריה אלעיב,
זכר צדיק וברכה,
שלא נמשך לדרכי החסידות.
והיה מהמסנגדים
השיטה הקדושה של החסידות.
גם הוא המתין עם בני ביתו בתוך הבית שהמטר ייפסק.
ותוך כך סיפר אחד מן הנוכחים
על השמועה ששמעה
שבסוכתו של הבעל שם טוב אף פעם לא יורד גשם.
הגאון רבי אריה אלעיב,
שלא הכיר עדיין
את גדולתו וקדושתו
של הבעל שם טוב,
זלזל בכך.
אמר, הדבורים אינם מסקבלים על הדס.
אנשינו מאמין,
גם לכל האותות והמופתים שמספרים אודותיו.
ודיבר גם דברי גנאי
על דרך העבודה של הבעל שם טוב.
בבוקר,
בדרך הילוכו של הבעל שם טוב הקדוש לבית הטבילה,
פגש הגאון
בבי אריה ליב.
פגש אותו הבעל שם טוב,
ואמר לו,
יאמר לי מעלת כבודו,
וכי לא היה יותר ראוי שכבודו בליל הקדוש כזה יעסוק בדברי תורה ועבודת השם,
ולא בדברי לשון הרע ורכילות האסורים?
הרב הבין כלפי מה הדברים אמורים,
וטמא איך הגיעו הדברים לאוזנם של הבעל שם טוב.
שאל אותו, מניין נודע לכבודו הדברים שדיברתי בקוטלי ביתית?
אמר לו הבעל שם טוב,
המלאכים שבאו וגילו לי את דבריך מליל אמש.
אבל פליאתו של הרב גברה ביותר,
ואמר, איך היא תוכן כדובור הזה,
בהלוא מלאכי השרת, משרתי העליון,
לא מספרים לשון הרע.
אמר לו הבעל שם טוב,
מכל חטא ועוון שעובר האדם,
נברא מלאך רע.
וגם מדיבורי לשון הרע שדיברת עליי,
נבראו מלאכים רעים שהם הולכי רכיל,
כי הם נבראו מזה.
הם הוציאו דיבתך רעה,
וסיפרו לי מה שדיברת.
אז רואים, כמו הרוח חיים, רבי חיים אבולוג'ין, שכשאדם
עושה או שהוא בורא עולמות, או שהוא מהרס,
או שהוא זה,
הפעולות של כל בן אדם עושות פעולות במרומים.
זה לא, אתה חושב, אתה רק מדבר פה וזה נגמר.
לפני שנפרדו,
אמר לו עוד הבעל שם טוב,
כי אין תמה בדבר מפני מה אין נכנסים הגשמים לתוך הסוכה שלו.
כי אמרו חכמים זיכרונם לברכה בסוכה כח,
שהגשמים בחג הסוכות
הם סימן קללה,
ונתנו משל לעבד שבא למזוג כוס לריבו,
ושפך לו ריבו קיטון על פניו.
והנמשל הוא שאם אין הקדוש ברוך הוא חפץ
שנזכה לשמשו
ולקיים את מצוות הסוכה,
הוא שופך עלינו קיטון ומוריד מטר,
שלא נוכל לשבת בסוכה.
אבל מי שהקדוש ברוך הוא חפץ בשימושו,
ויש לו נחת רוח מעבודתו,
אז בטל הטעם,
ואין שום סיבה שימנעו ממנו הגשמים מלקיים את מצוות הסוכה.
ומעתה אין כל חידוש,
שהמטר לא נכנס לסוכת עובדי השם,
שהרי רצון השם הוא שיוכלו לקיים במצווה, ואין כל מונע.
בקיצור, אצלך ירד גשם ואומר משהו.
אצלי זה לא ירד,
זה גם אומר משהו.
אז זה הראייה, והמויפס הכי גדול, מי עובד השם?
ורצוי בעבודתו לפני השם, ומי לא?