מבט של יהודי בזמן השואה
- - - לא מוגה! - - -
ראיתי מעשה שהיה בזמן השואה,
יימח שמם וזכרם נאצים.
לקחו יהודי,
הכניסו אותו לכלוב מזכוכית,
ונתנו לו לחיות בפנים,
והיו מכניסים לו פרוסת להם ביום לבפנים,
והוא צריך
לעשות גם את צרכיו בפנים,
וכולם רואים
מה שהוא עושה.
והגרמני, יימח שמו וזכרו,
לפני שנתן לו את פרוסת לחם,
היה יורק עליה משני הצדדים,
ואחר כך שם אותה בחול,
ורומס אותה בנעליים,
ולא אגיד לכם עוד מה שעשה בזה, כי זה מגעיל,
והיה נותן ליהודי לאכול, ואין לו ברירה, אם הוא לא יאכל, הוא ימות.
וככה במשך
חודשים רבים היו מענים את היהודי הזה.
היהודי הזה ניצל בסוף מהשואה.
הגרמני מת.
אבל יום אחד שאלו אותו,
אם הייתה מציאות שהיית פוגש את הגרמני הזה עכשיו,
כשאתה חי,
מה היית עושה לו?
הוא אומר, הייתי מנשק אותו.
מנשק אותו?
צריך להרוג אותו, מה זה לנשק אותו?
הוא אמר, נשק אותו. הייתי מחבק אותו ומנשק אותו.
שאלו אותו, למה?
הוא אמר, בזכותו אני חי.
נכון, הוא הביא לי את הלחם,
כמו שתיארנו.
אבל עם הלחם הזה אני הייתי חי.
אז בזכותו אני חי.
שהבדילנו מן הגויים
ונתן לנו תורת אמת.
תראו מבט של יהודי, איך יכול להיות דבר כזה?
איזה מדרגה זאת?
לא יאומן כי יסופן. נו, זה לא מספיק בשביל לקרב את הגאולה?
לא יאומן כי יסופן.