ראש ישיבה, אברך או גנן - מה הקב"ה רוצה שאני אהיה?
- - - לא מוגה! - - -
בן אדם שיש לו ביטחון באמת בשם, יודע שהשם מנהל את העולם,
אין דבר כזה טובה ורעה, הכל טובות,
וכל החסדים של הבורא יתברך.
זה לא משנה אם הוא רוצה שתהיה ראש ישיבה, או תהיה גנן,
או תהיה חנבני,
או תהיה, או תהיה, או תהיה. מה זה משנה? העיקר שאתה עובד את השם
במאה אחוז, בכל מקום שלא תהיה,
בכל תפקיד שלא תהיה,
אתה צריך לעבוד את השם במאה אחוז, עם ביטחון בשם בלבד.
בבית המלך יש הרבה בעלי מקצועות.
יש שמכינים לו אוכל, יש שמנקים את הארמון, יש שרים, יש כל מיני תפקידים.
כל מי שעובד את המלך באמונה, מגיע לו את המאה אחוז.
זה התפקיד שיועדו לו.
כתוב, יאחז צדיק דרכו.
כל צדיק וצדיק יש לו דרך בעבודת השם.
12 שבטים.
כל שבט יש לו עבודה אחרת.
יש לוויים, יש כהנים, יש ישראלים,
יש לומדי תורה, יש סוחרים, יש יששכר, זבונות, יש כל מיני.
אבל צריכים כולם לעבוד את השם במאה אחוז מהמקום שבו הם נמצאים.
ולשאוף כל הזמן לעלות מעלה-מעלה בעבודת השם.
ולכן מדרגת הביטחון
נמדדת.
מה המשך הזמן שלוקח לך להתאושש מצרות,
כישלונות, מחלות, הפסדים, בשורות רעות וכו'?
זה מוכיח כמה יש לך בטחון.
ואם מישהו חושב שהוא יכול להבין מה השם רוצה ממנו בדיוק,
הוא טועה.
לית מחשבת תפיסה בך כלל.
אין לנו שום השגה בהנהגות הבורא באופן פרטי לדקדוק. באופן כללי, כן, כתוב לנו.
אבל פרטי על כל אחד.
אולי צדיקים בודדים בעולם
ידעו כל דבר על מה ולמה.
אבל זה כאלה שנשמרו במאה אחוז.
אז אם היה להם איזה פקשוש קטן,
אז הם ודאי הרגישו בו.
אבל אדם שמפקשש כל היום,
איך הוא ידע בדיוק על מה ומה?
הקדוש ברוך הוא מרחם יותר מאיתנו. לכן,
שלושה ימים לבכי, אם מת לאדם, אדם קרוב,
שלושה ימים לבכי, אם הוא בוכה יותר מדי,
הוא מחשיב את השם כאילו אכזר.
ואז הוא צפוי לו עוד אסון.
אסור.
אתה לא יותר רחמן מהקדוש ברוך הוא.
אז אמרו חכמים, שלושה ימים לבכי. די, שקט.
קבל את הגזירה באהבה, הוא יודע למה הוא עשה.
ואם הוא היה צדיק, לקח אותו לגן עדן, על מה אתה בוכה?
ואם הוא לא היה צדיק, למה לא דאגת שיהיה צדיק?
למה לא השתטחת?
מה, לא ציפית ששם ייקח אותו?
למה לא דאגתם לו?
זה כמו אדם שיודע שמישהו חולה והוא לא מתייחס אליו לחולי.
ואחר כך הוא מתפלא למה הוא מת מהחולי.
וחולה נפש,
חולה ברוחניות.
הוא מיועד ללכת לגיהינום. דאגת לו? לא, היית מבסוט. אהלן, אהלן, אהלן. ומה המצב שלו? לא דאגת.
אז מה אתה מתפלא שהוא הלך?
אתה אשם.
למה לא דאגת לו?
אני לא מדבר על אנשים רחוקים, על אבא שלך לפעמים, על אימא שלך, על אחיך, אחותך,
דודי.
דאגת או לא דאגת?