לאכול משולחנו של מקום
- - - לא מוגה! - - -
הרב הקדוש,
בעל דברי חיים מצאנז זכר צדיק ברכה,
זכותו תגן עלינו אמן.
זה מובא בספר מעשי אבות.
בעת שהרב הקדוש שהה בעיירת מרפא,
הגיעה עת הסעודה,
וישב בצוותא על השולחן עם חסידיו.
וכמובן
אמרו דברי תורה על השולחן,
ובאותה שעה נכנס יהודי שלא זכה לשמור תורה ומצוות,
וראה מחזה שלא ראו עיניו.
כשסיים הרב הקדוש לטעום
מהדג הגדול שהיה לפניו, חילק שיריים
לקהל החסידים שהסתופף בצילו.
כמנהג הצדיקים.
אותו אדם שעמד ביניהם קיבל גם כן קצת מהשיריים ואכל אותם מנימוס.
אבל בלב שלו פנימה הוא בז לצדיק וחסידיו,
ולעג על המנהגים התמוהים לקחת חתיכה מהדג לחלק לכל אחד.
כאשר שב אותו אדם הביתה,
רצה לסעוד כרגיל,
ולתימהון ליבו,
בשום פנים לא מסוגל לטעום מאומה
מהמאכלים שהגישו לפניו.
כך היה בארוחת הערב
וגם ביום המחרת.
אינו יכול להכניס דבר מאכל לפיו.
זה גרם לו סבל עז.
אז לא יתואר
ויביאו לאפיסת כוחות.
הוא לא יכול לאכול.
בני המשפחה הזמינו רופא,
וגם הוא לא מצא סיבה.
קראו לרופא מומחה יותר,
וגם הוא לא העלה ארוחה.
בני המשפחה קרובים לייאוש,
ואז נזכר האיש
שהמחלה המסתורית התחילה אחרי שהוא אכל מהשיריים
של המאכל של הצדיק.
סיפר לי אשתו,
אמרה לו, אם ככה, צריך ללכת אליו,
לשאול מה זה המחלה הזאת.
אולי האוכל שמה לא היה טרי, אולי משהו.
ומכיוון שכבר באותה שעה
עזב את דברי חיים את עיירת המרפא,
וחזר לעירו,
נסעו בני הזוג לצאנז.
נכנסו לרב הקדוש עם תרעומת,
איזה אוכל נתת לו,
שגרם לו מחלה משונה כזו.
כשסיימו את דבריהם,
אמר הרב הקדוש, תנוח דעתך.
אתה לא חולה כלל וכלל.
אמר להגיש לו מנת בשר
עם פרפראות.
הגישו לו, ואכל את זה בתיאבון.
לא השאיר פירור.
ואז הוברר הדבר.
מרגע שהוא אכל מהשיריים של המאכל של הצדיק,
שהאכילה שלו היא בקדושה
ובטהרה,
וזה נחשב כאילו אכל משולחנו של מקום.
נתקדשו בני מיעב,
ולא יכולים לאכול יותר מאכלות אסורות.
מאחר שכל הכלים בביתו
היו בלועים בייסורים,
לא היה יכול לאכול שום דבר מתוך ביתו.
כששבו הביתה,
הכשירו את כל הכלים,
ומני אז יכול היה לאכול בחזרה בלא שום הפרעה.
זה השאיר עליו חותם עז בנפש,
וגרם לו להרהר בתשובה,
ושינה דרכו לחלוטין,
והפך לבעל תשובה גמור.
שולחנו של מקום.