כמות המילים קשורה לסוד אריכות החיים!
עצם חיותינו - הדיבור מקושר לסוד החיים שלנו!
תקשיבו! אתם לא מאמינים!!
"כָּל דִּבּוּר חֻלִּין מְיֻתָּר שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹצִיאִים מֵהַפֶּה- אֲנַחְנוּ מְחַסְּרִים מִתּוֹכֵנוּ מִשֶּׁהוּא קָדוֹשׁ וְהָרוּחָנִיּוּת שֶׁלָּנוּ מִתְמַעֶטֶת וְנֶחְסֶרֶת".
ידוע מאמר חכמים: שמספר מילותיו של האדם בחייו ספורות. אם הוא סיים אותם - הוא מת, זהו, נגמר מספר המילים שהיית יכול להוציא מפיך - מת.
איפה זה כתוב?
החיד"א הקדוש בספר "יוסף תהילות" על המזמור בתהילים צ' אומר: "כִּלִּינוּ שָׁנֵינוּ כְמוֹ הֶגֶה" איך אנחנו מכלים את השנים שלנו? - "בַּהֶגֶה" שאנחנו אומרים "מוציא הגה מפיו" כל הגה והגה שאתה מוציא מהפה אתה מכלה מהשנים שלך,
כל הגה, חוץ מדברי תורה, דברי תורה - מוסיפים חיים!
כל המילים האחרות שלא קשורות לתורה - מורידות מהסך של החיים. כמה שתגמור מהר- ביי ביי...
אז זאת אומרת שנותיו של האדם הולכות וכלות חסרות ומתמעטות בגין הוצאות של הגהים מיותרים לא לצורך.
זה לא רק מילים אסורות, אלא כל דבר שהוא מיותר, למה? כי המילים הם החיות שלו "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" מזה נפש חיה? החיות שלך 'רוח ממללא' רוח ממללא זה רוח המדברת, זה החיה שלך זה אתה חי מזה. ברגע שאתה מוציא את זה אתה ממעט בחיות שלך. אם אתה מרבה בדברי תורה - אתה מוסיף חיים "כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ" פה אתה מוסיף! ואם לא - אתה ממעט.
שורש החיות של האדם אומר "השפת אמת" הוא בהבל הפנימי בתוך הגוף וזה ההבל היוצא מתוך הגוף של האדם.
וחכמים אמרו בערובין נ"ד: "חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם" - 'אַל תִּקְרָא לְמֹצָאֵיהֶם אֶלָּא לְמוֹצִיאֵיהֶם בַּפֶּה' הבל לימוד תורה מקדש את מהות חייו של האדם.
אז מי שמשמר הבל פיו בקדושה וטהרה - מקדש את חיותו והווייתו ומי שחלילה אינו נזהר - מטמא את ישותו.