סיפור משעשע! לזכות בגילוי אליהו (תענית דיבור)
ועכשיו יש סיפור משעשע... משהו! אני מאמין שתאהבו את זה.
רוח קדושה ריחפה בבית הכנסת בשעת אחר הצהרים של יום שבת, הרב הנערץ של העיּרה עמד ודרש בקול להבים! ודיבר בשבח קדושת הפה והדיבור ותוך כדי דבריו עמד על המעלה של 'תענית דיבור';
- 'דעו לכם רבותי! כי סגולה עצומה נודעת לתענית דיבור, בספרים הקדושים מובא: 'כי מי שמשמר פיו בתענית דיבור במשך ארבעים (40) ימים רצופים - עתיד לזכות לגילוי אליהו!'
הקול שלו הרעיד את השומעים! ובמיוחד יהודי אחד שישב בפינת בית הכנסת סמוך לתנור, היהודי הזה פשוט תמיד חפץ להגיע להשגות נעלות! ועכשיו, בדבריו האחרונים של הרב נראה לו: שהחלום קרוב להתגשם.
עזב את בית הכנסת בסיום הדרשה עם החלטה: 'מחר אני מתחיל תענית דיבור! ובעוד ארבעים יום אני נפגש עם אליהו הנביא'.
אבל היתה לו בעיה! הוא לא ידע ללמוד כראוי, בקושי היה מסתדר עם התפילות היומיות ולכן הפה שלו עסק בעיקר בדברים בטלים, מעורב בדברים אסורים ומשימה של ארבעים יום לסתום את הפה - זה לא קל בכלל. כל הלילה היה מתהפך על משכבו וכשמאיר היום הוא אומר: 'אני אעשה את הארבעים יום בתוך הבית, אני לא אצא! וכך אני לא אכשל בדיבור עם הבריות'.
ממחשבה למעשה, הסתגר בבית באפס מעשה ובשתיקה מוחלטת. רוב השעות יום ולילה במיטה תחת שמיכה, השעות המעטות מחוץ למיטה - רק לאכילה ושתיה והשאר.
יום רדף יום, הסבלנות עמדה לפקוע! מונה את הימים בדממה ולפעמים חש שהוא מוטרף בדעתו... הגיע יום הארבעים, לבש חג! לבש מחלצות ובערב הפציע אל הרחוב והלך לבית הכנסת בחשאי... לא מסתכל על אף אחד, נכנס לבית הכנסת ישב בפינה בעזרת נשים מחכה לאליהו הנביא...
בית הכנסת ריק מאדם! והוא זוכר את כל הסיפורים ששמע בחייו על אליהו הנביא - היה בטוח: 'תכף הוא נכנס! תכף הוא נכנס, תכף הוא נכנס, בטח הוא יכנס כמו 'בעל עגלה' מסתורי או כמו איזה עני כזה וזה...' שעה רודפת שעה, חצות לילה ועדין לא הגיע אף אחד, הבית הכנסת חשוך וקר! מצב הרוח שלו מתענה; היה בין אכזבה עמוקה לצפיּה קלושה, עלה הבוקר - חלומו נגוז.
ופעפע בו כעס עצום! כעס על הרב שגרם לו להתענות ארבעים יום בבית! והוא ציפה לאליהו הנביא...
פעם ראשונה שהוא מתפלל בבית הכנסת - בשביל להיפגש עם הרב בבוקר. ואז הוא ניגש אליו בזעם!
- כבוד הרב ימחל לי...! אך יש בליבי עליו...'
- 'על מה ולמה?'
ואז הוא גולל בפניו את מסכת הייסורים בארבעים הימים האחרונים ספון בביתו ושרוע על מיטתו באפס מעש ובאלם קול – 'והכל בגלל ההבטחה שלך! הרב הבטיח לי: 'גילוי אליהו!' אם אני בתענית ארבעים יום! והתברר: שהכל עורבא פרח! לא נביא ולא אליהו! רק צער איום ארבעים יום!'
הרב חייך חיוך רחב! קם, צעד אל החלון הרחב שמביט אל החצר הגדולה,
אמר לו: 'גש נא אחא!' עמד לידו היהודי, הראה לו על האורווה בפינה
ואמר לו: 'אתה רואה את הסוס השרוע שם על הקרקע?'
היהודי לא מבין! למה הוא מראה לו את הסוס?! אבל אמר לו: 'כן',
אמר לו: 'הסוס הזה הוא - סגפן מופלג! מאז שהוא נולד ועד עתה לא הוציא מפיו מילה אחת (1) של דיבורים אסורים, לא אמר לשון הרע, אפילו שיחה בטלה אחת (1) לא שח מימיו ואם לא די בכך...' המתיק לו בסוד: 'הרי גם בשינה, במאכל ובמשתה - יש לו מעלה יתרה, הוא אוכל רק תבן ושותה מים ועל הארץ ישן ואפילו שק שמיכה וכרית אינו עוטה! והוא לא זכה מימיו לגילוי אליהו...'
ולפתע הרים את קולו ואמר לו: 'אתה מבין רבי יהודי? כדי לזכות לגילוי אליהו - לא די בתענית דיבור ותו לא, מה עשית במשך ארבעים יום? התפלשת במיטה?! סגרת את עצמך בבית?! האם באמת אתה סבור כי דבר זה יוביל אותך לגילוי אליהו?! - לא ולא! לזכות לגילוי אליהו צריך להשתמש בפה בתבונה, לשתוק מדברי חולין, להחריש משיחה בטלה, להיזהר מלשון הרע ובאותו זמן להרבות שיחת תורה ותפילה! לעלות ולהתעלות להתקדש ולהיטהר! לא לבלות שעות ביממה חסרות תוחלת.
עליך אמר הכתוב! "אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין" (תהלים לב, ט) ומכיוון שאתה דומה לסוס - מה לך כי תלין: 'שלא זכית לגילוי אליהו' ?!...'
הקהל מוחא כפים...