הכנסת ספר תורה לעילוי נשמת חיים נגר ז"ל

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מוזיקה

אם היו בני אדם מרגישים אם היו בני אדם מרגישים

הם עתיקו וערבות, הם עתיקו וערבות טוב התורה.

היו היו משתגעים,

היו משתגעים אחריה ומתלהטים אחריה.

היו היו משתגעים,

היו משתגעים, היו משתגעים אחריה

ומתלהטים אחריה.

ולא ייחשב בעיניהם מלוא עולם כסף וזהב

לי מאומה כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם.

מוזיקה.

בואו נקבל את מורנו ורבינו הרב אדום יצחק. שמח, כולם.

כפיים שמח, מקבלים את סיאטה. תשמע, מתחילים?

מתחילים?

כל השוכן, כל החיים שלה.

תשמע, מתחילים?

בבואי ואוי ואוי ואוי וצרבים.

בשפחה סטיילות.

בלתי בואי ואוי ואוי ואוי ואוי ואוי ודומה.

כתוב וסימן ובואי סטיילות.

שיהיה לרבות ופיים ואי ואוי ואוי ואוי.

בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בלילה, בליל

אדום אדום

מי יבוא הגבל לחייני, ושני עוד עירים אליי מי יבוא, ודורסי בל ביניהם לחייני, ושני עוד עמבר עם כל צורך,

ודורסי בלב חייני, ושני עוד עמבר

ביניהם לפוייני, ולוסל התונן, קוראים לסדר פיצירות,

ביניהם לפוייני, ולוסלפונים.

עידותה כדייני,

עידותה

בסופי דו,

דתך עד רגלון לא נראה אותה,

היא לא נראה בסופי דו.

העבודת כבר לחיידי,

ושלום דולר בעיניי.

ריבונו פה,

דולר בעיניי.

ריבונו פה, נצפיע לקיידי.

ושנתנו נבוא עוד צאן, נרדה ותדעת.

שני דולר בעיניי, שני דולרים

שמה?

ישראל

אדוני,

אלוהינו,

אדוני,

אדוני

אחד.

אדוני

אדוניי רועי האלוהים

אדוניי הוא האלוהים אדוניי הוא האלוהים

אדוניי מלך אדוניי מלך אדוניי מלך אדוניי מלך אדוניי מלך אדוניי מלך אדוניי מלך אדוניי מלך אדוניי מלך אדוניי מלך אדוניי מלך אדוניי מלך אדוניי מלך אדוניי מלך אדוניי מלך אדוניי מלך אדוניי מלך אדוניי מלך אדוניי מלך אדוניי מלך אדוניי מלך אדוניי מלך אדוניי מלך אדוניי מלך אדוניי מלך אדוניי מלך אדוניי מלך אדוניי מל

אדוני הלך, אדוני ימלוך לעולם ועד.

אדוני הלך,

אדוני ימלוך לעולם אלוהייך ציון,

לדור ודור, הללויה.

אדוני היום נכון לאדוני היום נכון לאדוני היום נכון לאדוני היום נכון לאדוני היום נכון לאדוני היום נכון לאדוני היום נכון לאדוני היום נכון לאדוני היום נכון לאדוני היום נכון לאדוני היום נכון לאדוני היום נכון לאדוני היום נכון לאדוני היום נכון לאדוני היום נכון לאדוני היום נכון לאדוני היום נכון לאדוני היום נכון לאדוני היום נכון לאדוני היום נכון לאדוני היום נכון לאדוני היום נכון לאדוני היום נכון לאדוני היום נכון לאדוני היום נ

כולם שמח, תודה רבה לכולם, מי כהן דוד, השם יברך אתכם, אנחנו כל היום מסמכים בכל הארץ, שניפגש רק בשמחות. תגידו, אביב, איפה אתה פן, הרב אדוני יצקן?

הסבכי הנכח, סבכה בלבד,

מבינים לבין, אוי צבא יוי,

שזה וזה וזה וזה,

חגלו,

כאילו נדמור עם אוי צבא יוי,

השם יפה בשמחה.

כולם כפיים? משולחן מספר 3, שש!

כולם!

דמימה עד נעימה מיוחד להרוויץ וזודה.

זודה אלוהים חיים. רק כפיים למורנו ולבנו, הרב אדוני צבא, שמח, כולם!

כפיים, לדברי תורה, הסקיטו, הסקיטו!

אליהו הטבא, אליהו הטבא, אליהו הטבא, אליהו הגלאט, אליהו והצבא,

אליהו הטבא, אליהו הטבא, אליהו הטבא, אליהו הטבא,

הבורא בסרט.

הזכת לראות אליה ולבוא הן ירד,

ולבוא הן ירד.

הזכת לראות אליה ובוער אליה ובוער אליה ועד בוער אליה וחלום ירד.

אליהו אטנבי אליהו אטשתי אליהו אטרעתי אבור ביבשרני אליהו אטינבי אליהו אטרעתי אבור ביבשרני

בואי אליה יבוא, יבוא, יבוא, יבוא, יבוא,

בואי אליה יבוא.

את שיבתי יא יא יתרני,

ושלח אליה מן הסרט.

את שיבתי יא יתרני,

ושלח אליה מן הסרט.

ואז נגיד בין השיר לבין קולשך.

ואז נגיד בין השיר לבין קולשך.

בואי אליה יבוא,

במעליל יא יא יבוא, יבוא, יבוא, יבוא, יבוא.

את שיבת ציון יא יתרני ושלח אליה מן הסרט.

את שיבת ציון יתרני ושלחני יא יתרסרט.

ואז נגיד בין השיר ובין כול שרח.

ואז נגיד לריבין השיר ובין כול שרח.

ובואי אליה יבוא,

‫התו, מה, חיים הדואר?

‫נואל יבוא מנהיג.

‫נואל יבוא מנהיג.

‫פועל יבוא מנהיג.

‫נואל יבוא עמנהיג.

יבוא, יבוא, יבוא, יבוא, יבוא.

בר יוחאי שמן משפט קודש,

אם שפטה במפת הקודש,

אז אתה מקזיץ מזעקות יש אבו שעל, ראש חפיך.

בר יוחאי שמשפט אשריך, שמש זה הזונם יוחדים לך.

בר יוחאי שמשפט אשריך, שמש זה הזונם יוחדים לחברי חיים.

מיוחדים לחברי חיים

בעל כדורים גדולים ולא היה על אור.

כיף על הכיסא כדור בידו שבוע וענדו.

אסלה לא היגענו סבויים, סבויים, סבויים.

אסלה לא היגענו סבויים, סבויים, סבויים, סבויים.

יעזוב את

הרויים, יעזוב את הרויים.

יעזוב את הרויים, יעזוב את הרויים.

ארבעה מאהור גדולים.

בזכות דבחנו אבה בוא נלוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ולרוי ו

חייאות הכפיים!

אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, לילה, לילה, לילה, לילה, לילה, לילה, לילה, לילה, לילה, לילה, לילה, לילה, לילה, לילה, לילה, לילה, לילה, לילה, לילה, לילה, לילה, לילה, לילה, לילה, לילה, לילה, לילה, לילה,

ארבעות עמולי, מלכות עולי,

ג'אולי, מג'אולי.

וחודו מלאי,

וחודו מלאי, וחודו מלאי.

נה נה נה נה נה נה נה נה. כולם יחד, איפה מחיאות הגפיים לרב העם לא נצחק?

מורנו ורבינו עטרת תושבינו הגאון.

מרח נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה

ערב טוב בעזרת השם נעשה ונצליח בשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הדברים שנאמר יהיו לעילוי נשמת המנוח חברנו

עיים נגר

בן ברכה,

השם יניחנו בגן עדן

וכלל מתי עמו ישראל.

ותם עוד צרה בקריית ארבע היא חברון,

ויקום אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חטא לאמור.

מה זה שאומר הכתוב ויקום אברהם מעל פני מתו?

פשוט שאברהם לא דיבר עם בני חטא שהוא רכון על פני שרה.

למה הכתוב משמענו שהוא קם מעל פני מתו ודיבר אל בני חטא?

המשגיח רבי ירוחם ממיר בספר דעת תורה מבהיר את המאמר

על פי מה שאמרו ריבותינו באבות

והביא מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות.

מכיוון שביקש אברהם אבינו לדבר עם בני חטא

על הקבורה של שרה,

קם מעל פני מתו,

רחץ את פניו מן הדמעות,

הדל מלבכות,

הטמין את תהומות יגונו בעמקי הלב

ומאומה לא ניכר על פניו.

לא נראה היה עליו שרעייתו נפטרה עליו זמן מעט קודם לכן.

הוא קם

מעל פני מתו.

שואל

רבנו ירוחם ממיר,

מדוע?

והוא השיב, משום הרגישות של אברהם

לתחושות של הבריות.

אברהם אבינו סבור היה שבני חטא

אינם אמורים לסבול משום צערו שלו,

ומשום כך לא הראה בפניהם את אבלו והגונו,

וקיים את מאמר ריבותינו,

והביא מקבל את כל האדם

בסבר פנים יפות.

זאת אומרת,

אברהם אבינו אומר,

זה שהוא בצער על פטירתה של אשתו,

זה לא אומר שאחרים צריכים לסבול את הצער שלו על פניו.

ואנחנו רואים שריבותינו מחשיבים את הארת הפנים כלפיה סובבים אותנו מאוד מאוד.

בברכת יעקב ליהודה בנו,

הוא מברך אותו, יהודה,

אתה יודוך אחיך,

ידך בעורף אויביך.

בסוף אומר לו, חכלי לי עיניים מיין

ולבן שיניים מחלב.

מה זה ולבן שיניים מחלב?

הגמרא בכתובות קף יא מביאה את דברי רבי יוחנן.

גדול המלבין שיניים לחברו יותר ממשקהו חלב.

אז לבן שיניים זה ליבון שיניים.

שיראו את הלובן שבשיניים.

תחייך.

הגאון רבי נתן צבי פינקל,

זכר צדיק לברכה,

סבא מסלובודקה בספר אור הצפון,

מיטיב לתאר את דברי הגמרא בציור.

נדמיין שאדם מגיע מדרך ארוכה, עייף ויגע.

רעב וצמא,

איברים מותשים.

גופו ונפשו משוועים למעט מנוחה.

קור מקפיא שורר בחוץ.

הוא מגיע שכל איבריו דה לדה נקשן.

כמעט שפרחה נשמתו

ושבה אל מקורה.

והנה, בפתח העיר

ממתין לו אחד מן התושבים,

בידו קנקן מהביל,

מכיל חלב חם ומשביע,

מתוק ובריא.

ומקבל את ההלך בשמחה,

שולף כוס ויוצק לתוכה את החלב הרתוח,

ומבקש ממנו לגמוע את תכולתה.

כמה כבוד היינו רוחשים לבעל חסד מופלא זה,

עד בלי די.

וחכמים מגלים לנו שאדם שילבין את השיניים לחברו

ויסביר פנים לו,

ויחייך ברוחב לב,

הזולת

עד ששיניו נחשפות הוא גדול יותר מזה שהמתין בפתח העיר להשקות את חברו חלב.

למה?

תשמעו,

אם בחוץ ברחוב העיר

חובה עלינו להאיר פנים בחביבות ובלבביות לעוברים ושבים,

כל שכן

בבית פנימה כלפי בני הבית.

פעם התלווה הגאון הצדיק

רבי משה אהרן שטרן,

זכר צדיק לברכה לפוסק הדור,

רבי שלמה זלמן אוירבך,

זכר צדיק וקדוש לברכה

כשהוא הולך לביתו.

מזג האוויר היה סוער.

הזקן והפאות

של רבי שלמה זלמן התבדרו ברוח העזה לכל עבל.

אחרי שהגיעו במדרגות מול הדלת,

נעצר

רבי שלמה זלמן

והחל לסלסל את הפאות

ולסדר את הזקן,

כדי שאותות מזג האוויר

לא יהיו ניכרים על פניו,

ואחר כך הוא נקש בדלת.

תוך כדי כך הוא לימד את רבי משה אהרן פרק בהלקו טערת פנים.

האישה לא צריכה לראות את מזג האוויר השורר בחוץ

על הפנים והבגדים של הבעל.

הבעל צריך להיכנס לבית נאה ומסודר בהארת פנים ובחביבות

הניכרת גם בסדר וניקיון.

הגאון רבי משה אהרן התפעל מהליכותיו המופלאות של הגאון הקשיש,

שגם אחרי 50 שנות נישואין

השקיע זמן ומחשבה להסביר פנים ומראה

לרעייתו הרבנית.

במקרים אחרים הוא הסביר שהוא הולך לקבל פני שכינה,

אז לכן הוא מסתדר.

והוא גם לא ביקש ממנה מחילה כשהיא נפטרה,

כי הוא אמר מעולם הוא לא ציער אותה.

אחד מגדולי הדור האחרון,

הגאון הקדוש רבי אברהם גרוז'ינסקי,

זכר צדיק לברכה, השם ינקום דמו,

היה תלמיד מובהק של הסבא מסלובודקה

ומשגיח בישיבה,

והיה מיוחד במידת הארת פנים.

גם כאשר השחירו מאורעות השואה נוראה את שמיה של יהדות אירופה,

גם כאשר מיליוני יהודים נטבחו ונעקדו על קידוש השם

במיתות משונות ואכזריות,

לא הבחין איש בתהומות היגון שכיננו בלבו של רבי אברהם.

הפנים היו מאירות באור יקרות,

ואת הצער והאבל הסתיר עמוק בתוך תוכו.

הלב בכה מרה על צער השכינה,

על חילול השם בגויים,

על השמדת עם הבחירה,

אבל על פניו לא ניכר מאומה.

כמו שאמר בעל חובת הלבבות,

הפרוש צהלתו בפניו ואבלו בלבו.

לא בנקל עלה בידו הדבר,

שנתיים תמימות הוא עמל והתייגע על מידה זו,

עד שהפכה קניין בנפשו,

עצם מעצמיו ובשר מבשרו.

לכן

לא היה מסוגל שלא להאיר פנים לכל אחד.

מי לנו יותר גדול מרבי יוחנן

שאמר שמעולם לא הקדים אותו אדם בשוק

לומר לו שלום.

אפילו גוי

היה מקדים

בהארת פנים.

למה מי שמלבין שיניו יותר ממשקעו חלב?

כי כשאדם מלבין שיניים

הוא נותן את הלב ממש,

הוא מגלה לחברו שהוא חביב עליו ביותר,

עד שהמראה שלו מעורר שמחה וששון,

ואין לך חסד גדול מזה.

ואין הדברים אמורים רק במשנת חכמים,

זיכרונם לברכה.

אם נחקור מעט את העניים

שמחזרים על הפתחים

ונשאל מה החסד החביב עליהם ביותר,

יהיה תשובתם, מי שמאיר לנו פנים ומחייך לקראתנו,

הוא גורם לנו תחושה נעלה ביותר.

זה לא לזרוק לו כמה שקלים ולהתפטר ממנו ולתרוק את הדלת.

להאיר פנים,

ולא רק זה עוד, להסביר פנים ולעודד.

הרי הגמרא במסכת בבא בתרא ט' אומרת,

אמר רב יצחק, כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות,

והמפייסו בדברים מתברך באחת עשרה ברכות.

אז מי שמפייס עני משוחח עימו ומעודד

זוכה לשכר כמעט כפול לעומת מי שהעניק לו צדקה,

אפילו אם נתן לו אלף שקל.

זה שאיר פנים מתברך באחת עשרה ברכות,

זה שנתן את האלף שקל,

שש ברכות.

ביאור נפלא,

אדם הנותן צדקה לעני הוא מסייע בידו,

אבל העני נשאר עני.

אחרי שהוא קנה צורכי שבת,

הוא נשאר ביום ראשון עוד פעם עני.

מלא וגדוש בצער ועוגמת נפש,

וצריך להמשיך לכתת את רגליו בכל מקום.

הצדקה לא העלתה אותו מהמצב הנחות,

היא רק סייעה לו לשרוד עוד כמה ימים.

זה אם קיבל אלף,

אם קיבל שקל.

חמש, שש כנראה.

צריך עוד לאסוף הרבה בשביל שהוא יוכל

להשיג את צרכיו.

אבל אדם שמפייס עני בדברים ומעניק לו תשומת לב חיובית,

מאיר לו פנים ומעודד אותו בנועם,

באותה שעה עני שוכח ממצוקותיו ומדאגותיו.

הוא חש לפתע כאדם רגיל,

כאחד האדם.

משכיח ממנו את העניות.

מפייס אותו, נכונו לך עוד ימים טובים,

עוד תרום במעלות וכו'.

גם אם יש לו קשיים ומצוקות,

השם יעזור, זה רק ניסיון, אתה תעבור אותו.

ובכלל,

הרי אין מי שזוכה לחיים מאושרים גם אם יש לו כסף.

בייסורים

מכפרים עוונות.

אז ממילא, אם אתה כבר עני,

אין מקום עוד לרדת.

יש רק מקום לעלות.

הפוך, העשיר

יכול עוד לרדת.

אתה לא.

אתה מכאן ולהבא יכול לעלות.

העני

כבר לא עני.

אין תקווה כזאת בהסברים כאלה.

לכן המפייס זוכה לאחת עשרה ברכות,

כי הוא העלה את העני ממצב עוני

ומחסור למצב טוב ומשופר יותר.

וזה ילווה אותו ימים רבים.

תארו לכם שהוא מקבל בכל מקום סבר פנים יפות,

הוא לא מרגיש שום נחיתות.

אבל אם כל אחד ככה בחצי נותן לו את המטבע,

העיקר שילך,

אז הוא מרגיש עוד יותר שהוא נחות.

ואם נתנו לו מעט,

אז בכלל הוא מבין שזלזלו בו, העיקר להתפטר.

אז כמה מעלת המסביר פנים?

הנתינה של כסף

מסייעת לפרק זמן קצר,

אבל סבר פנים יפות מלווה את המקבל לאורך זמן ולתקופה ארוכה.

ואני רוצה לספר לכם סיפור

שיסביר לנו עד כמה המעלה הזאת גדולה מאוד מאוד מאוד.

הגאון רבי משה רוזנשטיין, זכר צדיק וקדוש לברכה,

סיפר מה הניע אותו לעזוב את ישיבת טלז

ולעבור ללמוד בבית התלמוד בכלב.

כל זה היה כרוך

בהנהגה מופלאה של המשגיח,

רבי ירוחם ממיר,

בעניין הארת פנים לזולת.

זה היה מבין הזמנים.

רבי משה רוזנשטיין באותם ימים היה בחור ישיבת צעיר בן 19,

והוא שם מישיבת טלז לעיר מגוריו,

ופגש אברך צעיר שהתחתן לפני שנה,

והתגורר בבית חמיב.

שיחה תורנית שנקשרה ביניהם

הובילה לקשר פורה ומבורך,

ובכל עת היה רבי משה רוזנשטיין, שר למעונו של האברך,

לפלפל עמו בדברי תורה,

לנתח יחדיו סוגיות

של מחשבה עמוקות.

חרב אחת

עלה רבי משה לביתו של האברך

ושוחח איתו,

ופתאום הראה דבר מוזר.

תוך כדי הלימוד

הופיעה בפתח של החדר חמותו של האברך,

ועל פניה ארשת רבת משמעות.

התבונן רבי משה בפני האברך,

שהיה מתבונן

בפניה של חמותו,

והאברך הנהן לעומתה בראשו,

כאילו הכל בסדר, הכל כשורה,

והם המשיכו ללמוד.

אלפה מחצית שעה,

עוד פעם הופיעה חמותו בפתח.

הפעם הפנים שלה היו מתוחות.

רבי משה לא מבין מדוע חמותו של האברך

נראית כך.

מכל מקום האברך קם לעבר הפתח,

לחש לה מילים ספורות,

והפנים שלו נותרו שלוות

כמו בהתחלה.

ואחרי זמן שוב נראתה

על סף הדלת,

והפעם ראו שיש לה מתח רב.

האברך

התבונן בשלווה בפניה ורמז לה לאות הרגעה,

והמשיך לפלפל בסוגיה עם בן שיחו.

בשעת לילה מאוחרת סיימו השניים לדון

במה שלמדו,

ורבי משה חש

כי השבילים נהירים לו כשבילי דמטה,

כמו שבילי העיר.

נפרד לשלום מהמארח

והאברך ליווה אותו על הדלת בחביבות יתרה.

למחרת,

בבית הכנסת,

נודעה בשורה מרנינה.

האברך החשוב שהוא למד איתו בלילה,

נולדה לו הלילה בת בכורה.

רבי משה אחז את ראשו בין ידיו, לא ידע את נפשו.

עכשיו התחבר לו הכול.

אתמול בערב,

כל אותה עת שלמדנו,

ישבה רעייתו על המשבר בחדר הפנימי,

וזו הייתה הסיבה למבטים המתוחים של אימא שלה.

היא ידעה שהחתן לא יכול לסייע לאשתו במאומה,

אבל לא האמינה איך הוא מסוגל ללמוד בשעה זו עם חברותה בעמקות.

ואיך בלם האברך

את תחושותיו בצורה כה מפלאה,

השתומם רבי משה לעצמו, איך ייתכן הדבר?

איך מסוגל בעל צעיר

שנתון בסערת רוח,

שזו הלידה של הילד הראשון,

לשבת,

לשוחח בעת הלידה שעות רבות בדברי תורה,

במאור פנים ובשלווה כה מרובע.

אין זאת

אלא שהוא בכל מאודו נאמן למאמר ריבותינו,

המלכת את חברך עליך?

רבי משה

אמר מרגיש אני ממש

כי האברך הזה נהג בי אתמול כמנהג נתין במלקו,

ולא ההין לשלוח אותי מעל פניו,

עד שקמתי ועזבתי את ביתו מרצוני.

ואני מוכרח להבין,

איך קנה האברך כלים כאלה להתמודד עם מאורעות החיים?

אחרי מחשבה מעמיקה הבין רבי משה רוזנשטיין

כי האברך רכש את מידותיו במקום הלימוד שלו בבית התלמוד בכלם,

אצל הסבא מכלם,

מקום שהיו מקפידים על עיצוב מידות הנפש

ושליטה מלאה של האדם על עצמו,

על המידות והרגשות בכל מצב וזמן.

מהרהורים

הגיע למעשים.

רבי משה רוזנשטיין נטש את ישיבת טלס,

ארז את המטלטלים ועקר לישיבת בית התלמוד בכלם,

ששם למד אותו אברך,

הצעיר

בן 19. רבי משה עלה והתגדל

בין כותלי ישיבת בית התלמוד,

ולימים הפך למשגיח הנערץ של ישיבת לומז'ה.

כשהוציא רבי משה רוזנשטיין לאור את הספר יסוד הדעת,

פרסם בהקדמה את סיפור המעשה הזה,

מה גרם להביא אותו לבית התלמוד.

מתוך הכרת הטוב לאותו אברך מופלא,

הוא כתב

את הדברים בספר,

שבהנהגתו הנדירה,

באותו לילה שאשתו קורעת ללדת,

הוא גילם את תנועת המוסר

על כל ערכיה.

מי היה אותו אברך?

רבי ירוחם ליבוביץ', זכר צדיק וקדוש לברכה,

המשגיח לישיבת בית.

שלימים הוא הפך להיות המשגיח.

רואים?

שאם מתחנכים נכון

ומתקנים את המידות,

מגיעים למעלות

בשליטה,

ברגשות ובקול.

כך היה אברהם שפתחנו.

הוא הספיד את שרה, אבל מעט, לא הרבה.

למה?

לא להתפאר, אני, היה לי אישה כזאת והייתה צדקת, ויותר מדי, בלה בלה בלה בלה בלה בלה.

הספד קצר,

בשמיים יודעים בדיוק מה כל אחד עשה וכו'.

רבי חיים נגר בן ברכה

היה יהודי שלכאורה פשוט,

אבל לא כל כך פשוט.

המעשים שלו היו חשובים מאוד,

והראיה,

שבמשך השנה הזאת,

כל ערב שנתתי הרצאה,

אמרתי לעילוי נשמתו.

זה זכויות גדולות מאוד מאוד מאוד לאין-סוף. זה לא נגמר, הזכויות האלה.

ובני אליהו,

שיאריך ימים,

צרח כל השנה הזאת

להתרים את הספר תורה,

להכין את הכול בשביל שיהיה,

לדעה גם לסידורים,

לשירונים, שהיה רגיל באוהב,

רבי חיים לשורר,

וגם

עוד כמה דברים.

וזה רק מעט מן המעט שאפשר להחזיר למי שהיה תורם

בכל מה שאנחנו עשינו בשופר.

כל דבר היה מן הראשונים לתרום בשקט, בלי רעש.

וברוך השם, מן השמיים מחזירים תמיד.

וההחזר הוא גדול יותר ממה שהוא פעל.

והרבה יותר.

כי הרצאה אחת זה כבר בין העולם הבא.

עשרות הרצאות,

שיהיה זה לאין שעות.

וספר תורה כשר,

וכל מה שהאנשים פה זוכים.

דבר גדול.

ויש ללמוד מאורחותיו.

יש הרבה מה ללמוד.

אני מקווה שיוציאו גם ספר

על הנהגותיו

ומעשיו.

יש ללמוד.

יש מה ללמוד.

אני רוצה גם להודות

למי שתרם את כל הסעודה,

יהודי שלא היה קשור אליו בכלל.

קוראים לו מולוקון בשה.

מולוקון בשה בן מרים יזכה לעשירות מופלגת,

לבריאות איתנה,

לעלייה ברוחניות,

וזה היהודי שלוקח את צוות שופר להרצאות בחינם תמיד, כל ערב,

ועומד בפתח לעורר אנשים לקחת דיסקים וכולי.

לא יאומן כפי שופר.

השם ישלם דמולו בכפלי כפליים תמיד.

ודניאל,

בני,

תרם.

תחום גדול, אני לא אגיד כמה. השם יזכה אותו לעשירות

ויזכה לבריאות ועלייה רוחנית תמיד.

ואני מודה לכל התורמים שתרמו לספר תורה,

לכל אלה שהשתתפו והעריכו,

ולמנחה,

שהוא גם זמר.

אנחנו מודים לה מאוד.

ולכל הצוות,

ליהודה,

לישי,

לאורן ורמי,

תצליחו בכל מעשי ידיכם, תסמכו את עם ישראל.

השם מלא משאלות לבכם לטובה.

כל הציבור יזכה לטובות, ברכות, ישועות ומילוי משאלות.

סתרה בת אילנה תזכה

לעושר ועושר וכל טוב, אמן.

ברוכים תהיו.