תמיכתם - הרב אורי יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

ברשות מור אחי, הרב הגאון הרב אמנוני יצחק שליטא,

ברשות הרב שפירא שליטא, ברשות הרב גלזר שליטא,

קהל קדוש ויקר.

אני אגיד כמה נקודות רק

בגדר של מאסף אחר המחנות.

אבא, זכר צדיק לברכה,

זכה להיות מתלמידיו של אהרן הכהן.

אבא מתלמידיו של אהרן הכהן, כך אמר הלל,

אוהב שלום ורודף שלום,

אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.

מה ההבדל בין אוהב שלום לרודף שלום?

כל השכנים שבאו לנחם אותנו

סיפרו שהם לא ראו אדם כמוהו

אוהב שלום.

היה יוצא לרחוב,

מחייך לכולם,

כמו שהרב גלזר אמר, כל הזמן חיוך על הפנים.

לא ראו אותו אף פעם ככה עם פנים קודרות,

תמיד מאיר פנים, ככה הם ציינו, שהוא היה מאיר פנים לכולם,

דמות מאוד מיוחדת בשכונה,

מתעניין בשלום כולם,

וזוכר את שלום כולם.

גם אחרי מספר חודשים שואל את האדם, נו, מה שלום הבת?

מה איתה?

וכולי.

דרך אגב, בניחום סיפרתי להם שם.

היה איזה קטע כזה שפתאום נזכרנו במשהו מעניין, מצחיק,

שאבא, זיכרונו לברכה, היה כל הזמן מבקש מהרב

שיברך אדם מסוים לשידוך.

והרב אמנון היה מברך אותו כל הזמן לשידוך, אבל הרב אמנון אף פעם לא ידע שהיהודי הזה,

שאבא מבקש בשבילו כל כך, הוא בן 95. זה מישהו בשכונה שהיה מבקש ממנו כל הזמן,

מבקש מהרב

שיהיה לי שידוך.

ואבא עשה את השליחות בנאמנות,

לא פעם ולא פעמים. כל הזדמנות היה שולף את השם הזה,

שיברק אותו לשידוך.

השתבח שמולעד.

אז הוא היה מאיר פנים וזוכר כל דבר.

ככה העידו, אוהב שלום.

מעולם לא אמר לאנשים לא.

אנחנו לא זוכרים שהוא אמר את המילה לא. לא היה לו את זה בלקסיקון.

המילה כן, זו הייתה המילה,

המילה שנמצאת לו בפה כל הזמן. הוא יכל לדבר עם אדם

הרבה זמן בטלפון, או פנים מול פנים,

ותשמע אותו כל הזמן מהצד.

מקשיב ואתה שומע כן,

כן,

נכון,

כן,

כן, כל הזמן כן, כן, אין לו.

גם כשהוא היה בטוח שהאדם השני טועה,

הייתי אומר לו, אבא,

אבל הוא מדבר שטויות.

אז הוא אומר, נו, ומה זה יעזור עכשיו שאנחנו עכשיו נילחם איתו?

עזוב, זה לא אל טען כסיל כי יבלטו.

ככה היה דרכו.

איפה שיש מחלוקת, לא היית רואה אותו.

מחלוקת אותיות חלק מוות. איפה שיש מציאות של קצת איזה משהו,

אתה היית רואה אותו לוקח את הרגליים,

לא נמצא שם.

הוא יכל לדבר עם אנשים עשר דקות, חמש דקות, רבע שעה,

ואתה שואל אותו,

אבא,

מי זה היה? עם מי דיברת?

הוא אומר לי, לא יודע.

אני אומר, אבל דיברתי איתו איזה עשר דקות, רבע שעה.

אז הוא אומר, אז מה אתה רוצה שאני אגיד לו?

שאני לא זוכר מי הוא?

אז הוא ייפגע. מה, אתה לא זוכר אותי?

אז בשביל מה להגיד שאני לא זוכר?

אני מכיר אותו, אבל לא זוכר מאיפה.

אז בשביל מה עכשיו לעורר את העניינים?

היינו מתקשרים בטלפון.

זה היה דבר שהיה פשוט מדהים, אבל ככה זה היה טבח.

אתה מתקשר בטלפון אחרי חצי דקה, דקה שאתה מדבר עם אבא בטלפון,

הוא אומר לך, מה?

אתה רוצה את אימא?

רגע.

אני לא ביקשתי אותה.

אבל למה הוא עשה כך?

כי עשרים, שלושים שנה לפני כן,

פעם אחת

אימא שלי שאלה אותו,

למה כשהם מדברים איתך בטלפון הם לא מבקשים אותי גם?

פעם אחת היא אמרה לו את זה.

אז הוא לא העיר לנו.

הוא לא אמר, תבקשו את אימא גם.

אימא נפגעת מזה שאתם לא מבקשים אותה.

הוא לא אמר ככה. הוא פשוט,

כל שיחת טלפון של הילדים, של הנכדים,

של הכלות, של החתנים, לא משנה מי שדיבר,

מה אתה רוצה את אימא? קח אותה, רגע, הנה הוא רוצה אותך.

כמה צריך ללמוד

מקו חשיבה כזה של לעשות טוב לאנשים.

אוהב שלום

ורודף שלום.

מה ההבדל בין אוהב לרודף?

אוהב שלום זה כמו שתיארנו.

רודף שלום זה דרגה הרבה יותר גבוהה, וגם לזה זכה אבא.

רודף שלום, כמו שאמרנו, זה כשאדם בטוח שהוא צודק,

והשני לא צודק.

אבל בשביל שיש שלום,

הוא אומר לשני, אתה יודע מה?

אתה צודק.

העיקר שיש שלום.

מה זה משנה עכשיו מי צודק?

שיהיה שלום.

רק הוא לא אומר לו את זה, הוא עושה את זה.

כך מספרת הגמרא.

הגמרא מספרת על רב שאשתו הייתה מצערת אותו,

והוא היה קונה לו מתנות.

אמרו לו תלמידיו,

לא מספיק שמצערת אותך, אתה עוד קונה לו מתנות? מה הייתה תשובתו של רב?

דיינו שמגדלות את בנינו, מצילות אותנו מן החטא.

ואני תמיד תמהתי, מה, איזה מין תשובה הוא נתן רב פה?

הוא לא נתן תשובה לשאלה.

הרי הם שאלו אותו,

למה אתה עוד קונה לה מתנות?

בסדר, אז על זה שדיינו,

מגדלות וכולי, בסדר, אז תסלח לה, תמחול לה.

אבל למה עוד לקנות מתנות?

על מה המתנות באו?

אלא פה, פה, זה הסוד.

אם אתה באמת רוצה למחול,

תן מתנה.

רק כשתיתן מתנה,

תהיה בטוח שמחלת.

אני אתן מתנה?

שהיא תיתן לי מתנה, אני אעשוב אם נמחול לה.

אומר רב, לא.

רבנו בחייב, מה הוא אומר?

בעקבות הפעולות

נמשכים הלבבות.

אתה תיתן, אתה תאהב.

ברגע שאתה נתת, באותו רגע גמרנו, אתה לא יכול...

היו באים אנשי מקצוע לבית של אבא.

אז לפעמים, רואים אדם תמים וזה, אתם יודעים,

יוצאים צדיקים, עובדים עליו ככה.

רואים תמים, עובדים עליו.

אני אומר לו, אבא, כמה הוא לקח לך? ככה וככה.

בואנה, מה?

הוא לקח לך המון.

אין דבר, הוא במחיל.

הוא במחיל.

ככה, מוחל, עביר, דלג.

אחד כזה לא צריך להגיד, ריבונו של עולם, הרי אני מוחל וסולח כל לילה.

הוא כל רגע מוחל.

הייתי אומר לו, אבא,

תמחל לי על ככה. הוא אומר לי, אנד במחיל, אנד באלף מחיל.

ככה, בקלילות.

לא עומד על דעתו בכלל.

לא מחזיק מדעתו.

מה אני מתכוון?

אמא הייתה בבית חולים.

אמרתי לאבא,

ככה, הרב ביקש,

שאם כבר אנחנו נמצאים שם,

אמר לי, תכניס את אבא למיון שם, שיעשה בדיקות, זה טוב.

הוא כבר שם, במקום שילך לקופת חולים וישלחו אותו,

אתה כבר שם, שיעשה בדיקות.

אז אמרתי לו, אבא, בוא,

בדיקות, דם, משהו ככה,

אנחנו כבר פה.

הוא אמר לי, לא, לא, לא צריך.

חיכיתי כמה דקות, אמרתי לו,

אבא, אולי בכל זאת אנחנו כבר פה, מה יש לנו להפסיד?

ממילא אתה בקופת חולים כל כמה זמן צריך לעשות בדיקות,

זה טוב, בוא, תעשה.

הוא אמר לי, לא, לא,

לא שייך.

מה יש לי? הכל בסדר אצלי, אז בשביל מה בדיקות?

בסדר, חיכיתי עוד כמה דקות,

אולי בכל זאת.

אמרתי לך, לא,

אז לא צריך, די.

עוד כמה דקות, אני נודניק, מה לעשות?

אז אמרתי לו,

ואולי בכל זאת.

הוא אומר לי, אמרתי לא ודיי.

די, די, די.

בסדר.

הרמתי טלפון לרב.

אמרתי לו, כבוד הרב,

אבא אומר שהוא לא רוצה לעשות בדיקות.

אז הוא אומר לי, תגיד לו שאני ביקשתי.

רבותיי, זה חצי דקה אחרי שהוא אמר, לא החלטי.

אמרתי לו, הרב אמנון אמר שהוא מבקש לי, כן, תעשה את הבדיקות.

אז הוא אומר לי, טוב, תגיד לו, בסדר.

איך אפשר להפוך ככה את הקופסה ברגע,

אה? למה?

כי הרב אמנון אמר.

איפה ראיתם דבר כזה שאבא נשמע לרצון הבן שלו,

לא סתם בגלל שהוא מכבד אותו,

בגלל שהוא אוהב אותו,

אבל זה אהבה של כבוד, של תורה.

אבא היה אוהב תלמידי חכמים תמיד.

אוהב תלמידי חכמים.

ולא לחינם הגמרא אומרת

שמי שאוהב תלמידי חכמים,

יהיו לו בנים תלמידי חכמים.

ככה הגמרא אומרת.

אז אוהב שלום ורודף שלום.

הוא היה אוהב את הבריות,

וזכה לבן, ברוך השם, שם קרבן לתורה.

בן אברכין מתלמידיו של אהרון

אשתבח שמולד.

כתבתי פה עוד כמה נקודות.

באותו יום של השבעה,

כשקמנו

ממש חמש דקות אחרי, נכנסה אישה

והתחילה לבכות.

היא והבת שלה.

היא בוכה,

ואחותי שואלת אותה, מה קרה, למה את בוכה?

אז היא אומרת לה, תראי, אני אלמנה כבר עשר שנים.

מי עודד אותי עכשיו?

מי ישמח אותי?

אז אחותי שואלת אותה, מה זאת אומרת?

זאת אומרת, אבא שלך

כל הזמן היה מעודד אותי

על זה שאני אלמנה.

הוא היה נותן לי את החיות,

לי ולבת שלי.

זו דוגמה, ככה.

תראו מה אדם יכול לעשות

בקירום פנים.

מולבן שיניים מחלם.

גם בדרכו האחרונה לבית הלוויות

זיכו אותו מהשמיים להציל נפשות.

הוא כבר נפטר.

הוא כבר נמצא באמבולנס של זקה.

והחתן של הרב אמנון, שהוא בעצם החתן של הנכדה שלו,

לוקח אותו לבית הלוויות בכביש גאה,

ופתאום נהיה פקק.

הוא עוקף את הרכבים משמאל,

ומתברר שאופנוע עשה תאונת דרכים,

והם פשוט

עצרו את האמבולנס באמצע הכביש של זקה.

קפצו שניהם,

הוא והחבר שלו שם, שהיו באמבולנס,

קפצו להציל את אותו אדם,

והצליחו ברוך השם

לחיות אותו,

כשהוא היה במצב מאוד קריטי,

שכשהצולע הגיעו שלוש דקות אחרי,

ומגן דוד הגיעו כשבע דקות אחרי,

אמרו להם שאם לא היו עושים את הפעולות שהם עשו,

הוא לא היה בין החיים.

אז גם בדרכו האחרונה,

ברוך השם,

הוא הציל נפש אחת בישראל.

מגלגלים זכות

על ידי זכאי.

הזכיר מור אחי, הרב אמנון,

שאבא היה פשוט,

פשטות.

אבל אני רוצה לציין דבר חשוב מאוד, רבותיי.

אתם יודעים, צריך לזכור שאדם פשוט

זה אדם פשוט,

אבל אדם ענו זה אדם שהוא גדול,

שהוא מראה את עצמו פשוט,

שהוא נראה לאנשים פשוט,

אבל הוא ענק.

כתוב על משה רבנו,

והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה.

המילה כביכול מאוד מיותרת,

ואין מילה מיותרת בתורה. אז אומרים חכמים, דורשים מאוד,

שזה ראשי תיבות של שלושת האנשים שהגיעו לדרגת הענווה הגדולה בעולם, משה, אברהם ודוד.

במקביל, כתוב במשנה,

רבי לויטס אישיבנה אומר, מאוד מאוד הווה שפל רוח,

כי תקוות אנוש רימה.

ונשאלת השאלה, וכי התקווה שלנו זה הרימה, מה שהוזכר פה מקודם על ידי אחד הרבנים?

וכי התקווה לתולעת?

לא שולטת התולעת בקבר,

ולא רק זה, יש לו תקווה לחיי נצח.

למה שם בעולם הבא אי אפשר לתבוע אותו?

אי אפשר לתבוע תולעת.

אפשר להאריך עוד על זה הרבה, אבל הזמן כבר מאוחר ואני מסיים,

אז אני רק נוגח בנקודות

שדיברו כאן.

דיברו כאן על יעקב ועשיו שישבו בבטן עימם,

וכתוב בחז״ל שהם היו כל הזמן מריבים,

וכשהיו עוברים ליד בית עבודה זרה, עשיו רוצה לצאת,

וכאשר עוברים ליד בית מדרש, יעקב רוצה לצאת.

שואלים חכמים, רגע, למה יעקב רוצה לצאת?

הרי הוא לומד עכשיו בבטן האם, מהמלאך,

למה לצאת?

נכון שיש בית מדרש בחוץ, אבל אתה נמצא בבית המדרש בפנים,

אז לאן אתה רוצה לצאת?

אז אומרים החכמים, פשוט,

החברותא שם היה בעייתי,

חסרו, רצה לצאת.

איך אפשר אם חברו אותה כזה?

וברשותכם אני רוצה להגיד חידוש שזכיתי לחדש,

אחר כך ראיתי שהגאון מווילנה כותב על זה.

תמיד הפריע לי מה שכותב שלמה המלך,

שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך.

לא הסתדר לי, מה פתאום תורת אמך?

אחי האמא נותנת תורה?

נותנת הדרכה, הכוונה,

דוגמה אישית, בסדר,

אבל זה לא תורה.

וכאילו זה נשמע שהאבא נותן רק איזה מוסר כזה,

הוא בא ככה בערב, משחרר ככה

כמה הוראות,

והאמא נתנה את כל התורה. מה פתאום? זה לא ככה.

אז על מה מדבר שלמה המלך?

אז עלה לי

שבעצם שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך,

שזה בעצם הולך על התשעה חודשים בבית עיניים.

זאת אומרת,

כתוב שמע בני זה בלשון הווה.

אבל ואל תיטוש, זה גם בלשון הווה מתמשך, אבל זה אל תיטוש את מה שכבר קיבלת.

ואיפה אתה קיבלת?

אתה היית תשעה חודשים בבית עיניים, ושם למדת מהמלאך.

למה הקדוש ברוך הוא זיכה את האימא שהתינוק ילמד דווקא בבטנה?

היה יכול לעשות שהוא ילמד בעולם הנשמות את התורה וירד למטה.

למה דווקא בבטן האם?

סימן,

שאם היא ראויה להיות האכסניה למלאך ללמד את הבן תורה,

אז כל התיירה זה על שמה.

על שמה.

ככה עלה לי.

ואחר כך ראיתי שרשי הקדוש כותב

על המילה הריון,

שזה לא כמו שאנחנו מבינים. הייתי אומר בהרצאות שהריון בגימטרייה 271 כמניין תשעה חודשים.

אבל ראיתי פתאום שרשי כותב שהריון זה מלשון הורה גבר.

ואומר רשי הקדוש

שההריון זה לא על שם שהאימא פתאום נהייתה איזה הר כזה,

נהייתה ב... לא!

זה על זה שהילד שם לומד את התורה.

הריון מלשון הוראה.

לכן כשזוג,

האבא ואימא,

יש להם תינוק, הם נקראים הורים.

כי הם עכשיו צריכים להורות לו את הדרך.

בלאו הכי מיד עלה לי למה אנחנו אומרים בראש השנה היום הרות עולם.

מה זאת אומרת?

מהיום הזה תראה איך אתה נראה ואיזה התחילו ורחימו.

מהיום הזה אתה צריך ללמוד איך אתה צריך להיראות כל השנה שהבאתי השם לנגדי תמיד.

עם אותה יראה.

אבל אז ראיתי שהגאון מבין לה כותב,

הוא כותב ככה על דברי הגמרא, שאומרת כל הלומד תורה ואינו משמרה,

טוב לו שנתהפכה שילייתו על פניו ולא היה יוצא לאוויר העולם.

אז הגאון מבין לה שזה הולך במקביל לעניין הזה באמת של שמע בני מוסר אביך,

שהמוסר זה הגדר.

עכשיו, כשאתה לומד שמע בני מוסר אביך זה גדר,

אתה מגדר את מה שכבר קיבלת מבית עיניים. אז הוא אומר את זה, איך הוא אומר את זה בלשונו?

הוא אומר את זה

שמי שלומד תורה,

כן,

זה מדובר בבית עיניים,

ואינו משמרה כאן בעולם הזה על ידי שהוא לומד כאן,

טוב לו שנתהפכה שילייתו שמה,

שהרי שמה הוא למד את התורה.

אז אם התלפון לא משמרה,

טוב שבכלל שמה היית מטפח לך שילייה,

אבל לא היית יוצא בכלל.

בשביל מה למדת שם?

כך הוא אומר.

והוא אומר יותר מזה גם,

זו הסיבה שכתוב

על מציא.

נו, ברח לי.

לא.

איך הוא אומר שמה?

מה?

לא זוכר, ברח לי עכשיו.

על העניין של המציאה, זה אומר מציאה, זה רק על הוויידה.

זה דבר שנאבד ממנו, אז הוא אומר, זה בעצם,

אוה, בדיוק.

חזק וברוך.

הוא אומר, כתוב, יגעת ומצאת, תאמין?

אז הוא אומר, מה הקשר למצאת?

הוא אומר, יגעת, יגעת בתורה, אז מה זה מצאת?

מה זה מציאה?

על מה אתה מדבר?

אני לא אומר, זה העניין.

של יגעת,

אז מצאת את מה שהיה כבר אצלך.

מה שקיים אצלך מהתשעה חודשים, כשאנחנו לומדים, אנחנו רק נזכרים במה שקיבלנו שם מהמלאך.

זאת אומרת, יגעת ומצאת,

אז תאמין.

כשאתה בא שמו, אז הוא אומר, איפה שהיה חוויידה?

רק בעניין הזה של...

בכל אופן,

אני רוצה לסיים

אולי בעוד חידוש אחד,

שיהיה לעילוי נשמת מור אבי.

הזכירו פה את העניין של...

הרב יוחאי הזכיר את העניין של התולדות וכולי,

אז התולדות של אהרן הכהן זה פינחס,

אחת מהתולדות שלו.

אז אמרתי פעם, על העניין של פינחס,

פסירות נפש,

כתוב אצל פינחס

שהוא דקר,

כנין פוגעים בו,

ואז שאלתי, למה דווקא פינחס?

לא חסר שם אנשים? היו שם הרבה צדיקים.

היו שם הרבה פייטרים.

למה דווקא הוא היה הראשון שעשה את מה שעשה?

אז כתוב

שהיו מבזים אותו,

בן פותי.

וחז״ל אומרים, מה זה בן פותי? אז יש שתי דעות.

אחת זה הולך על יתרו,

שפיתם עגלים לעבודה זרה,

והשני זה על יוסף, שפטפט ביצרו.

והגמרא אומרת, רגע, יוסף או יתרו?

והגמרא בסוף מתרצת

שאין שום בעיה.

זה יכול להיות מפה ומפה, אין שום בעיה.

יכול להיות

מהצד הזה ומהצד הזה של המשפחה, הכל בסדר.

ככה הגמרא מתרצת.

אז אמרתי, השתבח שמו, הנה, יש לנו את הפתרון.

מי היו אבותיו לפי הגמרא?

יוסף ויתרו.

יתרו תיקן את העבודה זרה.

יוסף תיקן את גילוי העריות.

בלאו הכי

הוא היה מתוקן משני הצדדים האלה. עכשיו, הוא רואה

מול עיניו את כוסבי בצור עם זברי בן סלו,

שהיא מפתה אותו לעבודה זרה ולגילוי חריות.

לגילוי החריות כדי להגיע לעבודה זרה.

אז בלאו הכי כשהוא ראה את זה, איך אומרים? זה היה כבר בגנים אצלו,

מהתיקון של אבותיו.

אז היות והוא היה מתוקן בזה כבר,

אז לכן הוא היה הראשון שיצא לבצע את המלאכה של קנאים פוגעים בו.

טוב, אני אסיים.

זהו, עוד משהו. אפשר להגיד עוד משהו? אתם מרשים לי.

הזכירו פה את העניין של

יעסוק בתורה וגמילות חסדים.

אז באותה גמרא, בסנדין צדיק ח', כתוב יתה ולא אחמנה.

שם כתוב שבאותו דף שלוש פעמים אמר רבה,

אמר עולה ואמר רבי יוחנן.

שלושת פעם אומרים יתה ולא אחמנה.

מעניין שפעם שמעתי ממור אחי הרב אמנון, אני חושב שזה ממנו שמעתי לפני הרבה מאוד שנים,

שייתה ולא אחמנה,

כשאתם מחברים את זה עם הה של רבה או עם האלף של עולה,

תחברו את האותיות, תפצלו באמצע, יצא לכם אייתולה אחומיינה.

יתה ולא אחמנה, זה יוצא אייתולה אחומיינה.

זו המהפכה האיראנית.

מאז שהתחילה, זה התחיל משם.

כן?

אז יתה ולא אחמנה, יבוא המשיח ואני מעדיף לא לראות אותו.

איך יכול להיות שגדולי ישראל אמרו דבר כזה?

אומר המגיד מדובנה,

משל למה הדבר דומה.

הוא אומר,

איזה עשיר אחד עשה אירוע.

והזמין הרבה עשירים מכל מיני מקומות בעולם.

אחד מהם הגיע,

וכשהוא הגיע, הוא הגיע מוקדם מדי.

אז הוא ניגש לאחד המלצרים, כשהוא רואה אותו רק מסדר את האולם, אז הוא אמר לו, תעשה טוב, אני באתי מדרך רחוקה.

אני ניגש פה למלון ממול להתארח,

יש לי בקשה אליך.

ברגע שיתחיל...

תבוא תעיר אותי,

נותן לך טיפ.

אבל לא, אין בעיה.

עכשיו, בזמנם

היו עושים גם שולחן צדדי לעניים של העיר.

העניים היו מחכים בדלת הצדדית, צובעים על הדלת ומחכים שהיא תיפתח.

ברגע שהיא תיפתח, כל הקודם זוכה.

אז הם עומדים שם ומחכים כבר כמה שעות לפני,

כל הקודם זוכה.

אחד העניים שמח את מה שהעשיר אמר למלצר.

אז הוא ניגש גם כן ל...

למלצר הזה, ואמר לו, דחילק,

שמע,

עושה טובה.

כשאתה הולך לער את העשיר ההוא,

אני הולך לנוח פה מאחורי הצריף.

תעבור דרכי, תבוא תער אותי גם כן, טוב.

מה אתם אומרים, הוא יבוא לער אותו?

בטח הוא יקבל ממנו גם טיפ, לא?

אז אומר המגיד מדובנה,

העשירים הגדולים האלה, רבה

הולה

רבי יוחנן,

יכלו להגיד יתה ולא אחמנה.

יבוא המשיח, אני מעדיף לא לראות אותו באקשן הראשון. תערו אותי כשתתחיל המסיבה.

כשיהיה הסעודה של לוויתן,

תערו אותי, אני אבוא.

הם יכלו להגיד דבר כזה.

אומר המגיד מדובנה, אבל אנחנו הקבצנים שעומדים שם על יד הדלת

וצריכים לדחוף שאולי נזכה להיכנס לסעודה הזאת,

מי יבוא לערער אותנו בכלל?

מי יבוא לערער אותנו?

אנחנו צריכים להיות כל הזמן באקשן,

להיות מוכנים שאולי נצליח להידחף, אולי להיכנס לסעודה הזאת.

אז השם יזכה אותנו שבעזרת השם

נהיה כל הזמן בהרגשה כזו

שאנחנו רוצים לזכות

להיות בסעודה של הלוויתן,

שנזכה כולנו, בעזר השם יתברך,

לעשות רצונו כרצונו,

אמן כן ירצוב.