תמיכתם - הרב ליאור גלזר שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

ברשות הרבנים הגאונים,

בראשם, האחים הקדושים,

האחים יצחק,

מורי ורבותי,

עצר היה אל יעקב

ועל מנה יבשע בעזר השם יתברך,

מסרים שכל אחד ואחד מאתנו

צריך לשיא ממש בעת הזאת, מזכירים את המדרש המפורסם,

שהיינו צריכים ואמורים לדבר עליו בפרשה שעברה,

יש לו הקשר נורא גם עם הפרשה הקודמת, עם הפרשה שהזיקה בעזר השם יתברך.

ויבוא אברהם לצפות לשרה ולבכותה

שאול המדרש, ומהיכן הגיע אברהם?

דרך אחת במדרש אברהם הגיע מקבורת טרח, שהוא בא לגבור את אבא שלו, משם הוא שמע ששרה נפטרה,

והוא בא אז משם להספיד את שרה.

ויבוא אברהם לצפות לשרה ולבכותה.

בשבת שני אומר במדרש,

מהיכן הגיע אברהם?

ויבוא אברהם שהגיע ישר מעקידה, זה המפורסם שכולם מכירים, שהוא בא מעקידה ופרחה נשמתה של שרה וכו' וכו'.

הגאון הרב שר,

שבא להצמיד את רברת קלוינשטיין בהספד, בהלוויה,

שאלה שהמדרש הזה זה פלא פלאים.

המדרש פחות או יותר יכול לדבר על מקרים שהם דומים, שקרו פחות או יותר באותה תקופה,

אבל כאן, כשבא המדרש ומדבר על דבר שפחות או יותר שנתיים עברו מהמאורע הזה למאורע הזה,

המדרש הזה קצת, כביכול, מרחיב אופקים יותר מדי, ואיך אפשר לקיים את שני הדברים מהדאדה,

שתמיד מרפסים בחז״ל לצמצם כמה שיותר את דברי המדרש.

אומר הגאון הר פרצקי על האמת, כשמסתכלים על המדרש באמת לעמיתו, על דרך המוסר, זו לא סתירה בכלל.

שרה היתה אשה גדולה,

והיא, כל ההלך

שהנחילה את הגב לאברהם, כידוע, שאחרי כל אדם גדול עומדת אשה גדולה,

מה שהנחילה לאברהם ומה שהנחילה לדורות, שידוע הגמרא מגיל יד עמוד א', שרה,

עסקה שמה, ששרה באורח הקודש,

ובספרים הקדושים בעלי החסידות מביאים ששרה,

זה מלשון השרה, היא שר ומושל.

בדור האחרון אדם צריך להיות שר ומושל,

להתגבר על העץ, וכותב רבי נחמן פרסון בקטעי מוהרן,

שאדם צריך להיות גיבור חי לפני ה'.

פעם היה אפשר לקבל את ההשפעות מהרבה אנשים בחוץ, אבל היום, כשההשפעות כל כך טמאות,

אדם צריך להיות גיבור חי לפני ה', לצאת לקרב, לצאת למלחמה.

אז אכן זה נקרא שרי.

מה הגבורה של שרי של כל אחד ואחד מאתנו שבדור האחרון נקרא שרי?

מורי ורבותי, הדבר הראשון שצריך האדם לעשות בעת צרה זה קודם כול לגבור את הטרח,

לגבור את העבודה זרה,

לגבור את העבודה הזרה שמשתוללת ברחובות, המודרניזציה, האופנה,

כל הדברים. השם יתברך.

חנן את האדם בטביעת העין האמיתית, לדעת מה טמא ומה טהור.

חנן את האשה לדעת מה באמת בגד יהודי, ואיך באמת צרה האשה היהודית לראות.

ולהבדילך בר-מינן נראים הגויים והלכו בגויים ולמדום מה יסיים אחריו אף השם בעמו.

הדם צריך לקחת, מורי ורבותי, את נתיבי הקדושה האמיתיים.

הדבר הראשון זה גבורת טרח,

שאשתו,

שבתו זרה של רב חיים שמולביץ, אמרה לה, אבא, אבא,

נו מתי כבר יגוי משיח? מתי כבר יבוא משיח?

אמר לה רב חיים שמולביץ שנשות ישראל יתלבשו כמו שצריך להתלבש, אז יגיע המשיח, צדקנו.

כך אמר הגאון האדיר, רב חיים שמולביץ, שכשהוא היה מדקדק קלה כבחמורה, בפרט בעניין שמירת העיניים, שהוא ביטל שיעור שהיה לו קבוע בתל-אביב, כי פעם אחת באוטובוס ראה איזה מאן דהי,

בטעות, לא במתכוון שלחול-עלמא, על-פי פסחים כב, הוא מתעסק ואין בכלל, שוב נדון בכלל, גם לפי רבי קיבגר, בתשובה לסימן ח',

רבי קיבגר, שמתעסק זה גם לגבי כל התורה,

לא רק לגבי שבת,

ואף על-פי כן אמר למר חיים שמולביץ, מבטל את כל השיעור,

אין שיעור,

היה חיזוק גדול,

אבל אמר להם, פעם אחת פגמתי בעיניים, בטעות, בלי לשים לב באוטובוס,

אפשר לסגור את השיעור ולזרוק אותו לפח,

כי כשהדרשן בעצמו לא בא מחוזק,

אי-אפשר שהציבור בעצמו יתחזק.

מורי ורבותי, כמובן, זה לא הדרגות שלנו, אבל כל אחד, הפרט שלו,

ענייני קבורת טרח בבית,

ענייני כל מיני רוחות חדשות שנכנסו אלינו, מורי ורבותי,

לקבור את הטרח הזה. והדבר השני זה העקדה.

מהיכן הוא הגיע מהעקדה?

מהמסירות נפש? האדם צריך לאבשור את עצמו לא מזמן, ממש לא מזמן, עדיין זה מהדהד באוזנינו.

ותעלה לך תמרתו,

סליחה,

שהאדם כל החיים שלו צריך להיות בגדר, ותעלה לך תמרתו, העקדה, מהרב שך.

אז המדרש לא סותר בכלל.

באברהם ושרה היה שתי בחינות גדולות שצריכות להיות בכל אחד ואחד מאתנו בצאצאים.

כאן קובע על מר משה לב משסוף, שאברהם עשה לנו את העבודה במסירות נפש,

וזה תבוא אצלנו כבר בדם.

מה תבוא אצלנו? מהי העבודה שלנו?

א', גבורת טרח, ענייני הקדושה,

ב', עקדה,

למסור נפש ולהתקדם ולענות בעבודת השם. ומה הפשט? אני אסביר את דברי.

בדרך כלל רגילים לומר, ובזה דוברים תמיד,

ועני הקדושה, כמו שדיבר הרב הקודם, ה' ישברהו וענייני התורה, להתחבר להשם, לעלות להשם, שכל דיבור ודיבור זה חיבור אמיתי להשם, ומי שהיה בדרשה הקודמת גם שמע, כי אין זה.

להתחבר להשם, יתברך, ואשפור את נפשי להשם,

אצל שמשון, הבנו את דבריו ויעקב אדם עושים שם במערכו,

שאומר, ויאמר שמשון על אלוקים,

שמשון על אלוקים, שמשון בא להתפלל, הוא קורא אל אלוקים.

זה מה שרגילים לדבר בדרך כלל, וצריכים ככה להחדיר תמיד תפילה ודבקעו תורה.

אבל, מורי ורבותי, עוד נושא אחד שקשור לעקדה זה הנושא שהאדם מוקד את המידות שלו.

רב חיים שבולביץ, שהם היו פעם אחת במקלט תחת רקטות גדולות של הגויים,

רב חיים שבולביץ שמע איזה אחת

שאומרת בשקט, וככה כמה מהם שמעו,

ריבונו של עולם,

בעלי עזב אותי ועשה אותי אלמנה, כי זה 15 שנה אלמנה חיה.

הוא עשה אותי עגונה, יש תוספות בסרט גטין, ל'ד עמוד א', שאומר שעגונה זה לאו דווקא אלמנה,

זה לאו דווקא אחת שבעלה נפטר,

אלא אלמנה זה גם אחת שבעלה עזב אותה ולא נמצא אתה.

ולפעמים זה גם יותר גרוע, זה שהוא נפטר,

היא מותרת לבוא בקהל, פה בינתיים הוא השאיר אותה אשת איש לעלמא,

והיא אמרה בפני כולם, ריבונו של עולם,

למען עם ישראל אני מוחלת לו,

למען עם ישראל היא סולחת לו, העיקר, די,

שישקוט חברות על אף השם, שיירגע, חור יפ הגדול הזה שיעצר, כך היא אמרה.

ולמחרת כבר הפסיקו כל הפגזים, ואמר רב חיים שמוליבץ, אני לא מביא,

אבל חכם עדיף מן אביו, ואני בטוח שאותה אשה שמחלה וסלחה והתגברה וקראת המידות,

אני בטוח שהאשה הזאת היא אותה אשה שהצליחה האשה הזאת להכות את היצרים שלה, את המידה הרעה,

והיא שמעה את זה, וזה מה שהצליח.

מורי ורבותי, וכידוע, שעם ישראל נמצאים באחדות,

אגידה אמיתית ואפילו שלא נראה לי אותו אחד,

אבל מה זה משנה?

הרי את השם שיש בינינו מדנים זה רעש שכשיש בינם ישראל מדנים,

אז זה בעצמו מביא דין.

אומר רב משה אלוהד מיססון, זה בעצמו, צריך להראות לאדם, תירגע.

אי, אבל לא מסכים אתו, אתה לא חייב להסכים אתו,

אבל מכאן ועד לשנוא אותו,

מכאן ועד לריב אתו, זה כבר שמים וארץ.

כי איה דבר המשפט,

וקם דוד על אותו הבית-דין,

והאדם מסתכל, מורי ורבותי, ומסתכל, ריבונו של עולם,

בין דם לדם, בין דין לדין, בין נגע לנגע.

אומר הגאון הקדוש רבות רבנט,

אדם לפעמים רואה בדור האחרון בפרט בין דם לדם, הגמרא מסכת את יט עמוד א', הגמרא אומרת שהמקור הזה בין דם טמא לדם טהור.

אבל רבות רבנט אמר, בין דם לדם,

בין מכה, מגפה למגפה, כבר אי-אפשר לזהות.

אדם מסיים בעיה, מתחילה בעיה אחרת,

שומעים פיגוע כאן, שומעים עכשיו פגזים פה, ושומעים כאן.

ולפעמים האדם רוצה, ריבונו של עולם,

תן לנו אתנחתא,

תן לנו איזה מקום אחד לעצור, לנוח,

לקחת רווח בנדר, אי-אפשר.

הצהרות, כמו שמביא רשי, רבות ורעות, צרה מחבח עבירתא, צרה מחבח עבירתא. אי-אפשר לרגע מהצהרות, רבנא ליצלן.

בין דם לדם,

בין דין לדין, מתחים בבית, דינים בבית,

כותב רבנו אריזל,

כותב גם בביומר ואוויזה בתשובה בהלכה, עד כדי כך הוא אהב כל כך את המערכו הזה,

שעל פגם אחד בכעס, ובפרט בבית,

מסלק את השכינה וגורם,

טורף נפשו באפו וגורם לנשמה שלו, תלך להתרעך,

והוא נשאר עם איזה צלם של איזה פרה, כנראה, בינתיים הוא תקוע שם, בלי נשמה.

בין דין לדין,

בין נגע לנגע,

אדם, מורי ורבותי, מסתכל,

כל המקומות, ימין ושמאל, הכול נגעים, הכול רע, מה יהיה?

מורי ורבותי, צריך לעצור ולעשות רשבון נפש.

אומר לה הפסוק, אתה רואה שיש דם ודם,

יש דין ודין ויש נגע ונגע, דע לך, תבדוק דברי רהיבות בשעריך, יש הרבה מריבות.

כשיש הרבה מריבות, כשיש פגם בשלום, זה איום ונורא,

אז מתחילים הדברים להסתבר, ואז באים הדין לעם ישראל.

כשעם ישראל ביחד אי-אפשר עלינו, כבר אמר הרבי מגור,

ולא אחד בלבד עמד היינו לכלותינו. הרבי מגור היה אומר ככה, ולא אחד,

זה שלא היינו אחד, זה בלבד עמד היינו לכלותינו,

ולא אחד, שלא היינו ביחד מאוגדים,

זה בלבד מה שגרם לנו לפני אויבינו.

מורי ורבותי, וזה היסוד האדיר,

דברי רכבות בשעריך, כמה שיותר להפסיק להקפיד,

כמובן, עניין של השקפות של תורה והשקפות של רוחניות,

וידוע מה שמביא הרב גרוס בספר אומר ניחומם,

שם החזוני של עמית ההנהגה בבית,

ועם זה אני מסכים ועם זה אני לא מסכים, זה מותר ואין בזה שום בעיה.

אבל מכאן, מורי ורבותי, ועד לבוא ולשנוא אנשים,

ועד לבוא, אתה יודע, לפעמים אתה שומע,

ובפרט אצל אברכים צעירים שנמצאים,

הנה עכשיו תקופה של בחירות,

מה זה הוא יכול לעשות?

מי זה? מי זה? מי זה? השר הזה והוא הזה.

מה לנו ולצרה הזאת?

מה לך ולזה? תן לאנשים הגדולים לנהל את העניינים.

כל רב ילקח את ההנהגה שלו,

כל אחד ייקח את הציבור שלו. מה העניין של רע?

סיים אמר, סגור 70 ישיבות, סגור בידיים,

ואללה, דברו אפילו לשון הרע אחד.

אדרבה, במקום זה תפרגן, רוצה להצליח,

רוצה לקום, רוצה להרים, אדרבה, תפרגן, מה קרה?

מורי ורבותי, זה היסוד של כל אחד ואחד מאתנו.

אם נדע לפרגן, הרב כדורי, עליו השלום,

שמעתי עליו שלקראת זיקנתו הסברו שהוא היה להסתכל במראה, ידוע שעל-פי הסוד זה מסוכן מאוד להסתכל במראה, גם על-פי הפשט, מרן ביורדה בקפ״ב כתב שאסור לגבר להסתכל בראי.

רק היום באחרונה הזמן אמרו שהאדם שלא יחיו לה' שלא יבוא אחד לדרוש, אתה יודע, להיסטר ולהקתו.

אז לכן התירו לו ככה, שייראה פחות או יותר סביר,

שיוכל להתקבל הקהל.

אבל מצעד הדין היה, על-פי הזוהר, הוא אומר,

פעם שמעתי את אחד המקובלים הגדולים שדיבר,

והוא אמר, הייתי אומר לכם מה כתוב בזוהר הזה,

אבל רק אם תקבלו שאתם לא מסתכלים במראה. אם אתם לא מקבלים סתם, חבל לי סתם להפחיד אתכם.

זה דבר מאוד מאוד חמור.

אבל הרב כדורי, עם כל גדלותו, היה מסתכל במראה, בשביל מה?

הוא היה מסתכל את החיוך שלו, היה מחייך למראה,

סוגר ופותח.

סוגר ופותח.

אז שאלו אותו, כבוד הרב, מה זה משהו חדש?

מה, עקירה?

שנה וחצי הבן-אדם אמרה ככה,

עקירה עוברת גם אחרי שנה וחצי.

בא להם הרב, אני כבר מזדקן.

פעם יכלתי לחייך שכולם קולטים שאני מחייך.

ושימו לב טוב, כל הדברים של הרב כדורי רואים אותו כשאני מחייך.

אבל עכשיו, כשאני כבר מזדקן, קשה עם הזה,

אז אני מתאמן,

מתאמץ,

ממש כי יוצא בזה.

הגאון רב חיים פיללדר,

כמפורסם עליו שהוא קיבל את המחלה בלסת, הוא פעם הלך לרופא שיניים והרגיש שיש לו כאבים.

הרופא אמר לו, אין לך שום כאבים, אני מרגיש שיש משהו שיושב לך על הלסת.

אחרי בירור, מורי ורבותי, התברר

שגילו לו את המחלה, בר מינם לענוע לכם בלסת.

הוא הגיע לרבשך,

זו היתה שם ישיבה של כל הרמי בפונוביץ,

אחד הבוחרים שככה הציץ בחלון רעש שכולם בוכים.

הוא שאל את אחד הרמי, כבוד הרב, מה כולם ברו שנכנס רב חיים פיללדר.

הוא אמר, הוא אמר לנו שנשאר לו עוד שבועיים לחיות,

שהרופא אמר לו שנשאר לו שבועיים לחיות.

אבל לא זה מה שהוא בא להגיד, הוא רק בא לשאול אותנו,

הוא בא לשאול אותנו, יש לי שבועיים,

מה אני אעשה בשבועיים הללו?

נתנו לאדם שבועיים לחיות,

מה אדם יעשה באותם השבועיים?

כמובן,

תשאל אחד רסיד מה עושים בשבועיים האחרונים, הולך לטבול בקרח,

סב ידועים, תיקוני הנפש, שעל אחד ליטאי נכנס איזה טייספס ולא יוצא ממנו עד ראש השנה,

תופס את הטוס הזה, נכנס בו בפנים עמוק עמוק להיפטר ביחד עם הטייספס, כמו שידוע מרבותינו בעלי המוסר,

הטוסות הקשה ביותר בבא קמא,

הם כתבו אותו לפני שהם יצאו להרוג במלכות, כידוע ומפורסם,

מרבותינו בעלי המפרשים שהביאו על אותו הטוסות בבא קמא הקשה.

מורי ורבותי,

רב חיים פולידר בא להתייעץ עם הרב שך,

שראו לי שבועיים, מה אעשה בשבועיים הללו, איך אהלן אבי

והנער אלינו אתי.

אומרים רבותינו בעלי המוסר, אדם עולה לבורא עולם,

ימי הנערות אינם אתו,

כל ימי האדם, כשהאדם חי, איך ילדו בעולם הזה,

מה עכשיו יכול לעשות,

ואיך אעמוד נגדך הערום, ריבונו של עולם, מה אדם יעשה שבועיים?

יש לך לתקן את הכול, מה עושים?

אז פשטות היתה, הרבה תורה, הרבה יראת שמים,

וידועים, תיקוני הנפש. אמר לו הרב שך,

אתה איש מידות,

תעבוד לתקן עוד מידה אחת. מי שמסתכל בספר של יוסף תחיים רואה שהוא כל-כולו מידס,

והוא אמר לו, תעבוד,

תעבוד לתקן עוד מלה אחת.

תעבוד לתקן עוד מידה אחת.

מורי ורבותי, בשבועיים האחרונים שנותר לאדם לחיות, מהי העבודה?

מידות.

כמה רשובם עשרת מידות לפני בורא עולם.

אמרתי פעם,

חודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון לכם לחודשי השנה,

זה מדובר על החודש ניסן.

אז יש לזה הרבה ראויות, אם המדרש כותב שם, החודש הזה לכם, שנאמר,

מגיד דבריו ליעקב.

אומרים רבותינו ביניהם מפרשים על המדרש,

למה החודש הזה לכם ראש חודשים? מגיד דבריו ליעקב,

להגיד לבן-אדם שהחידוש הגדול שאדם מתחדש בעבודת השם,

מגיד דבריו ליעקב. זה דברי התורה, כמו שביאה גמרא בחקת תפט עמוד ב'

לא עשה חן לאכול גוי, משפטים בעלי די האום. התורה זרק לעם ישראל, לא לגויים.

אבל למדתי פסט אחר, וזה בסייעתא דשמיא.

חודש הזה לכם ראש חודשים, או חודש ניסן, זה חודש של מידות בדרך כלל.

בבית, אביב הגיע, כסח בא,

החודש הזה לכם ראש חודשים.

שאתה רוצה להתחדש באמת מידס, מידות,

יראת שמים, קדושה וטהורה.

וגם מראה פרינלדר, דרך אגב,

גם הוא היה עובד על החיוך, שהחיוך יהיה נראה באמת אמיתי,

שיהיה אפשרי באמת לדעת בין אדם לחבור הרבייסא עם כל הכוח וכל הגדלות,

זוהי העקדה ותעצר המגפה, אני בטוח ופשטות לי במאה אחוז.

רבי אלופיאן, פעם אחת

אשתו

היתה עם המשרתת שלה בבית,

והמשרתת, בטעות העיבה איזה כוסר, היתה מאוד יקרה לרבי אלופיאן.

המשפחה בבית, היו מאוד מאוד עניים, השכנה פעם אמרה לאשתו של רבי אלופיאן,

יש לך בלי עין הרע כל כך הרבה בנים גדולים, מי שרואה את ברור אלופיאן, הוא היה כזה אביר שבגיבורים וגם הבנים שלו, בלי עין הרע, היו ארבע על ארבע.

אז היא אמרה לה,

תוציא אחד מהילדים שלך, תוציא אותו לעבוד, אחד מהם שיעבוד.

היא אמרה, אני אסתדר ככה, אני מעדיפה אותם בעולם הבא,

בעולם הזה אני אסתדר,

מעדיפה שהם יעזרו לי יותר בעולם הבא,

עולם שכולה ארוך, כי הגמרא קידושין בב עמוד א' וחגגה גם את תז עמוד ב'.

בקיצור, מורי ורבותי, ככה היא אמרה,

אבל הכוס הזאת יקרה מאוד והכוס הזאת צריך לשלם עליה,

היא תבעת המשרתת לדין תורה,

היא מגיעה לדין תורה שהיא תבוע אותה משרתת,

ופתאום היא רואה את בעלה רבי אלופיאן.

אומר לו, בעלי, אתה צדיק,

כל ההתמדה של הלימוד שלך, כל העוצמות של הלימוד שלך, תראה,

אתה בא, אני מסתדרת, הכול בסדר.

הוא אמר, לא, אשתי, אף על-פי חיילה אני כאן.

היא אומרת לבעלי, אני מסתדר את זה, בסדר גמור, אנחנו באנו, הכול בסדר. אני אומר, אני אגיד לך את האמת,

לא באתי בשבילך, באתי בשביל המשרתת.

את אשתו של רבי אולוף יען,

איפה שלא תנחי, כולם יכבדו, יעריכו ויעריצו.

אבל היא מסכנה, משרתת, מה היא תעשה לבד?

אף אחד לא מכיר, ודאי, שתהיה נטייה דקה אלייך. לכן באתי להגיד שהיא לא אשמה,

זה ממש היה בשוגג.

הכול בסדר, גם אתך אני לא אריב, אני אסתדר אתך, אבל האמת צריכה להיאמר, אני אגיד מה ראיתי בעיניים והכול יהיה בסדר, שגם אפשר להתרגיש דעים. מורי ורבותי,

בואו, מה זה הכוח של המידות?

מה זה הכוח של התמדת המידות?

להכות מידה, מורי ורבותי, זו עבודה נפלאה. כותב רב אהרון רטה בספר שומר מונים,

ומה טובע בטהרת הקודש גם חלק ג'

שאדם מגיע לו ניסיון של מידות ועומד בו,

גם אם נגזר עליו מידה, כמה פעמים, אדגיש, כמה פעמים,

טיפש שיוותר על כזאת הזדמנות פז, הזדמנות כזאת גדולה לוותר על הכול.

וסיים, מורי ורבותי, בדברי רבנו אריזל.

על הדבר הזה, חז'ל אומרים, הטוב שברופאים לגיהינם, ככה חז'ל אומרים,

שלא רבותינו בעלי המוסר, הטוב שברופאים לגיהינם.

מה, חסר רופאים שהם בסדר? הרמב״ם היה רופא גדול,

הרופא, כן, יש פרווקת, הוא פוסקים בהלכה,

יש בבית יוסף בסימן פז,

לגבי דגים וחלב, האם דגים וחלב מותר על-פי ההלכה או אסור בהלכה.

כן, אז שם בית יוסף אומר שדגים וחלב זה אסור.

שאולי, אנחנו נסיימים על ק.ג בארוח חיים,

פותחים בק.ג, רואים בחלטת דגים ובשר על-פי פסחים פא',

רואים בקיצור, לא דובים שום דבר.

אז כולם אומרים, טעות, סופר בבית יוסף, אומר דרכים ראשיים, תערב לו בשר וחלב,

ואחד מהריאות שרוצים להביא לבית יוסף, שזה לא ככה דגים וחלב,

שהרמב״ם לא הזכיר את זה.

והרופא הגדול, הרמב״ם, אומר שאין צרעת, אז מי יותר מהרופא הגדול שאין צרעת? רבי יוסף בהקדמה כתב,

על-פי כמו שלוש עמודי הוראה,

ביניהם עשיתי שתיים כנגד אחד,

אבל ברגע שהרמב״ם דיבר בענייני רפואה,

הוא היה אחד כנגד שתיים, הרופא הגדול. אפשר להגיד על הרמב״ם, הרופא הגדול, שהוא הטוב שברופאים,

על-פי הקבלה, ככה מביאים.

טוב שברופאים, טוב בגימטריה 17. הרופא שבא להתפלל,

הוא לא מתנהל תפילת 18, הוא אומר רק 17 ברכות. למה? רפאנו, הוא מוריד.

אפילו שזה 19, כן, אבל בשביל אבות.

רפאנו, הוא מוריד.

אז כמה נשאר לו בתפילה 17?

אז 17, גימטריה זה טוב.

הטוב שברופאים, מה אתה אומר? רפאנו, אתה מוריד. אתה מקצץ בנטיות, לכן תלך לגיהינם.

הטוב שברופאים, זה לגיהינם, זה פשט אחד.

ועל הפשט שקשור למידות, לרבנו אריזה רבי ז.

אומר רבנו אריזה, על הטוב שברופאים לגיהינום, בוא דיקרך את המשל הנמרץ.

היה אחד שהגיע לרופא, כאבה לו הרגל נורא נורא.

אמר לו, דוקטור, רגל שלי מתפוצצת בכאבים. אמר לו, שב, נעשה לך צילום.

תופסים את הרגל שלו, עושים צילום.

אומר לו, טוב, אין מה לעשות, צריך לעשות ניתוח.

אמר לו, סליחה שאני שואל, זו ארדמה מלאה?

אמר לו, כן, ארדמה מלאה.

שאם אדם נמצא בעולם, אז טוב, נגזר עליו כמה שיחיה, אבל כשאדם כבר נמצא באיזו ארדמה,

ברור לעולם אומר, יאללה, הוא כבר על הדרך.

נעשה עסקת רבילה, אין לו אי, בוא ניגר אותו כבר ככה, הוא כבר על הדרך,

בוא נעלה אותו למעלה, ותעלה לך את דברתו כמו שאמרנו. ככה הוא אמר.

אמר לו, לא רוצה ארדמה, תעשה לי חסד, יש איזו סתירה מגמה בחולין זה על עמוד ב', אבל נדבר בזה בזמנות אחרת.

ככה, כבר הבן-אדם נמצא שם במקום אחר, אז קדימה.

אמר לו, דוקטור, תשמע,

אין לי מה לעשות,

אנחנו עושים פיתוח עם ארדמה, אתה לא תוכל, אי-אפשר משהו מקומי, אמר לו, לא, זה משהו זה לחפור ברגל,

זה בלאגן, זה לא מקומי.

מילא היה חזוני שיכול להיכנס לסוגיה, כן, הרב עובדיה, יכול להיכנס זה,

אבל הוא יכול להיכנס אולי לאלפוני, אולי יכול להיכנס גג, מקסימום של ספר שהוא ראה בחיים, אולי זה אלפוני.

מה כבר יכול להיכנס?

בקיצור, אמר לו, תשמע, יש איזה רופא מקום המדינה פה ליד, ברחוב ליד, גש לרופא הזה, לך לרופא הזה מקום המדינה, גש אליו, הוא עובד בלי ארדמות, אפילו לא יודע מה זה הסם של הארדמה, לך אליו.

טוב, זה הגיע, באמת ראה ככה מרפאה מקום המדינה,

הוא רואה, הכול רעוע שם, הכול איזה, תמונה של כל השארי שהרב מזכיר בדרשות,

ככה שם בפנים,

והוא נכנס בפנים,

אומר לו, אתה רופא, ראה שם איזה אחד, כולו על רטט, עוד מעט עובר למצב שקט, כן, כולו על רטט, מצב רוטט, כולו על רטט.

אומר לו, אתה רופא? הוא אומר לו, כן, ככה לכאורה מסתבר, אני הרופא.

לכאורה,

הוא כבר שכח, רופא, מזמן לא באו לפה, 30 שנה,

הוא לא יודע, הוא אומר, לכאורה כן.

אומר לו, אם אפשר,

כואב את הרגל, הוא אומר, שב.

אומר לו, מה לשב? הוא אומר, ניתוח.

הוא אומר, תראה איזה רוח הקודש, איך היא ידעה בלי לראות בשום דבר ניתוח.

אומר הרבה על הרדמה, בלי הרדמה. אומר לו, איזה הרדמה, עזוב אותך איזה שטויות וכל החידושים האלה. בלי הרדמה, הכל בסדר, יהיה טוב.

טוב, הוא נכנס, פתאום הוא שומע, זה מביא מקדחה,

תוקע מקדחה,

זה מביא פטיש.

אומר לו, סליחה, אתה בשיפוצים?

אומר לו, לא בשיפוצים.

אומר לו, מה זה, עלי ניתוח?

אומר לו, מה זה, איך אני לא ארגיש?

אומר, מי אמר שלא תרגיש?

זה התיקון, מה זה?

זה מארפאת רבי נחמן, תיקון הכלל, אתה מקבל את זה, כל הגוף נ...

אמרתי, שמע, מה פתאום? אי-אפשר.

אומר, אבל התקשרו אליי, אמרו לי, שאתה לא מסוגל לסבול, ארדמה מלאה, פוחד למות, פוחד שייקחו אותך,

פוחד בעולם הבא.

אמר לו, תעשה לי חסד, אני פוחד? בטח, אני פוחד על הארדמה, אבל אני גם פוחד מהכאבים.

תשמע, אני בן אדם רגיש, הלב שלי חלש, ויש לי בלאגן.

אמר לו, אין לי מה לעשות,

אין לי איך לעזור לך, לא זה ולא זה.

תשמע, תדדק כל החיים, גוזלות מדדים, הגברה בביצה, תדדק כל החיים, הכול בסדר.

אבל הוא אמר לו, לפני שאתה הולך, אולי תנסה, יש פה ברחוב הזה,

יש פה איזו זקנה אחת, מה זה, יש אישה?

שנות הענטיגה בת 215 וארבעה חודשים, לך אליה.

עתיקה, היא יושבת שם, לא זזה.

היא עושה שיקויים לכל מיני רפואות.

לך, אולי יש איזה שיקוי בשבילך, תנסה, מה ארבעת לך לנסות?

זה מגיע לזקנה,

הוא אמר לה, גברתי, יש אולי איזה שיקוי?

הרגל שלי מתפוצצת.

אמרה לו, הרגע, היה כאן אחד ברגל שאתה, קיבל שלוש רגליים. הרגע.

אבל בגלל שנגמר לי השיקוי, יש כך שיקוי הכללי.

אמר לו, מה זה שיקוי הכללי?

יבוא לזה שיקוי שהוא עוזר לכל המחלות.

אדם שיוטה את השיקוי הזה,

שתי שניות הוא מרגיש כאבים

שכל העולם ביחד תחבר את הכאבים של המחיר החזקים,

לא יכולים להתגבר עליהם, אבל זה שתי שניות.

אחרי שתי שניות שזה עובר,

הגוף נהיה בריא כמו ילד בן עשר, חדש.

כידוע, המחקרים שומרים שילד בגיל עשר מתחיל להזדקן.

אז ילד בגיל עשר, חדש, יש לך עכשיו ליין חדש.

אמר לה, זה מתאים לי,

זה אני מוכן.

אמרנו, בכבוד, שתה את זה, פתאום כאבים, אבל זה שתי שניות. עד שהתחיל לקום, כבר נגמר.

זה התחיל, בא, רוקד, שמח, קופץ באוויר, מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות,

מתנבחים, הלך ללונה פארק, לאחולות מתנגשות, שמח, קיבל חיים מחדש.

זה המשל.

אומר רבנו אריזה על הנמשל, ישנו דין בעולם, רוצים לעשות תשובה?

רוצים לחזור בתשובה, להתקרב למלך?

אומר, אני מעשי למלך.

אבל, מורי ורבותי, איך העלה אל אביו והנער, איננו אתי, אי-אפשר לבוא עם חללת העבירות בשביעי יום שתיים בפרס תמר בית.

אתה בא עם הזוהמה של חללת העבירות.

ברעולם אומר, הנפש החודד תמות, שלאו לחוכמה ולתורה וכו' מפורסם.

צריך לשבור אותך, מאיני בקיתיך בתנורה, צריך לשבור אותך.

מה ברור העולם אומר? אתה רוצה לחזור בתשובה? אז זה רק מוות. יום המיטה מכפר. עשית חיולו שם, שזה רק יום המיטה, הרמב״ם, שאלה תשיבה על רבנו יונה.

ברור העולם, תעשה לנו טובה, לא רוצים ארדמה מלאה. אל תהרוג אותנו.

תשאיר אותנו בחיים המלך, מתחללים המלך, תשאיר אותנו בחיים.

תעשה מה אתה רוצה לכפרת העוונות,

אבל אנחנו מוכנים להתרפות. אבל לא מוות, לא ארדמה מלאה, לא מוות.

זאת אומרת, אין שום בעיה.

ניגשו לאופן השני, תאונות, מחלות, כל מיני עניינים מסוכנים.

ריבונו של עולם, גם זה כבד עלינו.

בלי תאונות, בלי מחלות, בלי כל מיני דברים רעים,

בלי מריבות, משהו יותר חלק.

אומר ברור העולם, אין שום בעיה.

תעמדו בבית-הכנסת, ליד 300 איש,

ואחד זורק לך איזה יציאה,

ואיזה יציאה יפה, ועוקפת, ופוגעת.

כל ה-300 מסתכלים וכולם מתגלגלים על הרצפה.

ואתה יכול להחזיר, אתה יכול להגיד.

ואתה לא אומר.

אתה אומר, יאללה, שיהיה לכפרת עוונות.

באותו רגע שהאדם קיבל את הביזיון,

כל הגוף שורף!

כל הגוף שורף!

אבל אחר כך הגמרא מסררת את רגע דף ה',

אחר כך כל העוונות של האדם מתכפרים.

אדם ששם את עצמו כשיריים,

אומרת הגמרא המפורסמת, ששנים שעוברות לאדם, מעבירים אותו לצור בן ברבנן דמבי רמילא, אתה התבזת,

המועבר על מידותיו, מעבירים לו כל פשריו,

אומר הרב יצריים, בן אדם היה מוכן לשלם את כל החיים שלו של פרות סיבוב אחד בגיהנום. פרות סיבוב אחד מהרמב״ן בשער הגמול המפחיד,

שנייה בגיהנום שבעים שנה איסורי איוב.

על סיבוב אחד בגיהנום כמה משלמים להוריד את הסיבוב?

מוכנים לו על כל פשעיו!

באותו רגע כל הגוף כואב,

אבל התרפדת, באותו רגע הכל כאב, זה השיקוי הכללי,

אבל קיבלת רפואה אמיתית.

אמרי ורבותיי, אומר רבנו האריז, על זה הפשט,

הטוב שברופאים לגיהנום, מי ריפא אותך זה שהעליב אותך, הוא הטוב שברופאים! בלי מחלות, בלי מחלוקות,

אבל הוא הולך לגיהנום, כי הוא הביא לחברו ברבים, אבל אתה התרפדת יקר, אתה קיבלת הכל.

אמרי ורבותיי, זה היה יסוד, עבודת המידות האמיתית,

זוהי העבודה הגדולה, שאדם יודע לעבוד על כל מידה באשר היא שם, באשר היא שם.

מסיים הרב בשומר אמונים,

שנפטר, היה עבד השם בכל הרמה הרבה שעשה גידים, הרבא פרמישטיין אצלנו בקריית-הרצוג ואמר לתלמידים שלו, שאם יש לו קצת חום בתפילה, ויש לו הרבה חום בתפילה, אני מכיר אותו.

יש לו תפילה שבוקעת רקיעים, בוקעת האוויר,

המדף שייחס לתפילה של רבן פרמישטיין בקריית-הרצוג יכול לחתוך את האוויר בתפילה שלו.

הוא אמר שכל הכוח של התפילה שהוא קיבל זה מזה שהוא היה ילד, הוא היה הולך ל-90 של הרבא משומר אמונים, שנפטר לו מזמן.

היה יהודי שהגיע אליו בקבלת קהל ואמר לו, רבה, כך וכך, הרופאים אומרים שהמצב שלי על הפנים.

אמר לו הרבה, אני ואתה עכשיו נקבל על עצמנו לקבל ביזיונות,

וכל זמן שאני בעולם לא יאונן לך קול רע. וככה היה.

יומיים אחרי שהרבה נפטר, גם הבן-אדם הזה נפטר פלפלאים.

אני ואתה נקבץ במידות. יומיים אחרי שהוא לקח, גם הוא לקח, עד כדי כך.

היי רבי ישי, כמה זה קל, כמה זה קל, בפשטות, האחים הקדושים הללו,

כל לילה יכולים לחשוב על עצמם גם, ברוך השם יש תורה, אם הרב היה משקיע את הכוחות שלו ואת הידע שלו ואת העיון שלו, בהלכה, בתורה,

הוא יודע וזה, אבל אם הוא היה משקיע בשביל להפיץ את התורה ואת ההלכה ועיונים בשס ועובד על הצאת ספרים בזה,

אז היו ספרים יפייפים ומהלכים עמוקים, היינו זוכים להרבה דברים לעולם.

אבל הוא בחר שאת התורה יש בו וברוך השם יש בו הכול,

אבל את ההפצה זה לעזור לחבר לקבל חיוך על הפנים,

לתת לו חיים מחדש. אני אומר לכם,

רק כשהתחלנו לעסוק עם ציבור ראינו מי זה ראווה ומי הוא נצחק.

אתה מגיע למקומות שאתה רואה אברכים, משפחות של בני תורה,

היית בטוח שזה נולד באיזה סרטון?

בתוך מאה שערים,

בסוף אתה מגלה שהראש של המשפחה הגיע לדרשה, קיבל ציצית,

ועכשיו זה בעצם הצאצאים, זה ההשלכות של כל דבר ודבר.

הוא, האדם הזה, פשוט הלך לאיזה הרצאה פעם אחת וחזר.

אני מדבר אתכם על כל מיני אנשים הכי מוזרים בעולם, שאתה רואה שנעברו ל...

דיבר אתי עכשיו אחד היום, הייתי צריך להישב בחוץ, כבר לא הספקתי עם השיעורים.

גם אחד שהיה פעם בעבר מאמן קאוצ'ינג, מאמן כל מיני דברים כאלה, היה עף באוויר, מעל מנורות, לפני מנורות,

הגיע להרצאה אחת, הרב קיפל אותו, בית-הרצאה, לא יודע אם כן,

קיפל אותו, והבן אדם הזה עכשיו, אח שלו חזר בתשובה, הייתה חופה השבוע,

השבוע הייתה חופה,

וההורים כעסו, מה זה מריצה, מה זה הכול,

הוא אומר איזה מידות, איזה יראת שמים,

דיברו עם ההורים יפה, הגיע הרב בסדר קידושין,

ואמר להם, לא נורא, יהיה בסדר, לאט-לאט,

ובאו ראשי ישיבות עם כל מיני בחורי ישיבות, נשמח אותו.

וכל זה התחיל מאיזה כנס, שהוא הגיע.

ההורים כל כך כועסים,

כל הכסף נתנו כשהבן-אדם יסייר בקריירה.

הגיע אדם אחד באיזו הרצאה,

הפך את כל החיים למשפחה של בני תורה.

מורי ורבותי, זה נקרא מסכת מידות, לעקור מעצמך ולתת לשני.

מורי ורבותי, זה היסוד של כולנו,

נזכה כולנו בעזרי השם באח שנהיה אוהבים זה את זה ומכבדים זה את זה, ואז הקדושה אשר שנתן עלינו ללמוד ולמד,

שמע ולעשות וכן יהי רצון ולומר אמן.