תמיכתם - הרב אברהם שלמה ליבוביץ שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

ברשות ידידי,

מזכי הרבים,

הרב הגאון

רבי אמנון שליטא,

ברשות אחיו,

ברשות אחי ורעי,

אהובי נפשי,

בני אברהם, יצחק ויעקב.

עם ישראל

נמצא היום

באחת התקופות הקשות ביותר שלו.

אנחנו

מבחינים

שהרבה יהודים שוודאי רצו לבוא

לא יכלו להגיע.

הפחד

לצאת מהבית,

להשאיר את הילדים, להשאיר את המשפחה.

אי אפשר לצאת היום.

יחידים יצאו, באו.

זה אומר דרשני אחי.

זה אומר שאנחנו

בני בכורי.

אין

יותר אהבה מאהבת הקדוש ברוך הוא לנו,

בניו,

בני אברהם, יצחק ויעקב.

אין.

אחד אוהב את הבן שלו, אחד אוהב את האח שלו, אחד אוהב את ההורים שלו.

זו אהבה, אהבה גדולה.

אבל אהבת הקדוש ברוך הוא לנו, בניו,

אין יותר ממנה.

אין, אין יותר מהאהבה הזאת.

והקדוש ברוך הוא

שולח לנו טילים,

מכניס פחד בלבבות.

עם ישראל הוא אחד,

עם ישראל נשמה אחת.

בירושלמי נאמר,

מה זה עם ישראל?

מה ההגדרה של עם ישראל?

משל למה הדבר דומה?

אדם הלך בדרך

ונתקעה לו רגל ימין

ברגל שמאל.

נפל,

נחבל,

שבר ביד,

שבר ברגל, נפילה קשה.

נו, האדם הזה שוכב,

באים כוחות ההצלה,

מנסים לקבע אותו, לעזור לו,

נפילה קשה.

האדם הזה אומר, רגע, רגע,

מי עשה לי את הנפילה הזאת?

הרגל,

יתחיל להכות את רגלו, מה עשית?

נתקעת ברגל שמאל? מה זה?

את עשית את הכול?

כל בר דעת מבין שאף אחד לא יעשה כזה דבר.

אבל זה האמת!

רגל ימין נתקעה ברגל שמאל,

ולכן הוא נפל, ולכן הוא נחבל.

אבל אדם לא יעשה שום דבר, לא לרגל ימין ולא לרגל שמאל.

למה?

כי גם רגל ימין זה הוא,

וגם רגל שמאל זה הוא.

מי הוא?

הוא רימין, הוא שמאל, הוא האדם, והוא יכה את עצמו?

כך עם ישראל.

צריכים לדעת האמת הזאת.

כל עם ישראל זה נשמה אחת

שמחולקת לאיברים, איברים, איברים.

וחלק מהאיברים שלנו יושבים כעת במקלטים,

יושבים בחדרים,

יושבים בדירות שאין מקלטים ואין חדרים,

וכל הזמן מפחדים.

אף אחד לא יודע, יהיה פתיל,

לא יהיה, לאן הוא ייפול, על מי הוא ייפול.

פחד!

אבל זה לא הם,

זה אנחנו.

אנחנו,

חלק מהאיברים שלנו.

כי עם ישראל זה נשמה אחת.

עם ישראל זה נשמה אחת. צריכים לדעת את זה. חי אהוביי.

לכן התורה הקדושה

מצווה אותנו.

לא תיקום ולא תיטור.

אל תיקח נקמה.

אבל הוא עשה לי.

הוא דיבר עליי.

בגלל שהוא דיבר עליי, לכן הפסדתי עכשיו את מקום העבודה שלי.

בגלל שהוא דיבר עליי, עכשיו קרה לי כך וכך.

אבל מי הוא ומי אתה?

מי הוא ומי אתה? זה אחד.

ממש כמו שנתקעת ברגל ימין.

נו, אז מה תגיד? תרביץ לרגל ימין? תתנקם. עכשיו נקמה ברגל ימין.

לא יעלה על הדעת.

כך אין לקחת נקמה.

כך אומר לנו הקדוש ברוך הוא בתורתו הקדושה.

אין לקחת נקמה.

לא תיקום ולא תיטור אפילו בלב פנימה. שום דבר, שום דבר.

אז מה כן?

ואהבת לרעך כמוך.

הוא עשה לי.

אני עוד אהוב אותו? בסדר, לא אקח נקמה.

לא, לא, לא אשנא אותו, לא עשה לו. אבל, אבל אהוב אותו?

כן, כן. כי לא הוא עשה לך.

ראשית, הוא ואתה זה אחד.

בית, אתה צריך לדעת שלא הוא עשה לך.

לא הוא עשה לך.

אנחנו צריכים לחיות אמונה אחיי אהוביי.

אין מקרה בעולם.

הכל בהשגחה פרטית.

אין אדם נוקף אצבעו,

מגלים לנו חכמינו זכרונם לברכה,

אלא אם כן הכריזו עליו בשמיים.

אתה מרגיש עכשיו שיש לך איזשהו צער, נקפת איזושהי אצבע,

בטעות הכנסת את היד לכיס הלא נכון, איזשהו צער יש לך.

זה לא במקרה.

אין אדם נוקף אצבעו.

אלא אם כן הכריזו עליו בשמיים.

ישבו בבית דין של מעלה.

ודנו.

מה עושים איתו?

יש לו עבירות, יש לו זכויות, מה עושים איתו?

לכפר לו, לא לכפר לו, איך נכפר לו. שבו ודנו בבית דין של מעלה.

לבסוף החליטו, ניתן לו צער.

איזה צער ניתן לו?

כל מקרה ומקרה לגופו של עניין.

אבל אם אחד דיבר עליך,

לא הוא דיבר.

העבירות שלך דיברו עליך.

לא הוא.

העבירות שלך

הם אלה שדיברו לפני הבית דין של מעלה.

ובית דין של מעלה החליטו לתת לך איזושהי כפרה על ידי זה שפלוני יעשה לך צער.

לא פלוני, בחרו בפלוני.

מגלגלים חוב

על ידי חייו.

בחרו בפלוני, שפלוני הוא יעשה לך את הצער.

לא הוא עשה לך, העבירות שלך עשו לך.

אחי אהובי נפשי,

זו האמת.

וזה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה, שנחיה עם האמת הזאת.

המנוח, זכר צדיק לברכה,

היה איש

שתמיד תמיד חי בשלום עם כולם.

מה, אני לא מבין, אדם חי בין אנשים,

הוא עבד,

היו פקידים, היו מנהלים,

דרך העולם, פעם זה ככה, פעם זה ככה. איך זה יכול להיות כזה דבר שאם כולם, כולם, חי בשלום?

מה, אף אחד לא הרגיז אותו, אף אחד לא עשה לו, אף אחד לא צייר אותו?

התשובה היא,

רק כוח התורה הקדושה נותנת.

היה לו את הכוח,

האמת שבתורה הקדושה.

לא הוא עשה לי,

לא הוא צייר אותי.

זה הקדוש ברוך הוא,

עשה איתי חסד.

הקדוש ברוך הוא, עשה איתי חסד.

ופלוני צייר אותי.

פלוני עכשיו עשה לי דבר, חסד. למה זה חסד?

ניכרתי מאבון.

ניכרתי מאבון.

זה אמת.

זה אמת, זה חזר לקדושים, זה אמת. מה שכתוב בתורה זה אמת.

והקדוש ברוך הוא מבקש מאיתנו, בניו אהוביו,

תחיו עם האמת הזאת.

לא חמאס שולח טילים.

לא.

העוונות שלנו שולחים לנו טילים.

העוונות שלנו.

הקדוש ברוך הוא אמר, מה יהיה עם בניי אהובי?

מה יהיה איתם?

אני כבר רוצה לשלוח להם את אליהו הנביא שיבשר את הגאולה.

בקרוב.

אבל אני צריך שיתנקו, שיראויים.

אמר הקדוש ברוך הוא, נשלח להם טילים.

נשלח להם טילים.

אבל מי שלא חי את האמת הזאת, חושב,

בגלל הפעולה, בגלל המפלגה, בגלל ראש הממשלה, בגלל ככה, לא!

כשאנחנו נמצאים בהספדו של חכם,

בהספדו של איש צדיק,

צריכים להתחזק במה שהוא היה חזק.

והוא היה חזק באמונה.

וזה רצונו שנתחזק במה שהוא היה חזק.

אדם שחי לאורך כל השנים בשלום עם כולם,

זה רק מי שיש לו אמונה אמיתית, אמונה שורשית.

אחרת,

לא נעשה לי, לא מדבר איתו.

המשפחה הזאת, לא, לא רוצה יותר ביחסים.

ככה, אין, אדם זה אדם.

תמיד יש בין משפחה, בין בין... תמיד אין, חברים,

ידידים,

מנהלים, עובדים.

אה, מה, איך זה יכול להיות ככה?

ככה זה דרך העולם, נשאל כל אחד, ואז תמיד.

עם כולם, עם כולם,

רק אמונה.

רק אמונה.

אמונה אמיתית.

זה הכוח הגדול,

וזה מה שהקדוש ברוך הוא מבקש מאיתנו.

אני שולח לכם היום טילים

לנקות אתכם. חזרו בתשובה!

כולנו! כולנו צריכים לחזור בתשובה. כולנו!

לא לחשוב, פלוני צריך לחזור בתשובה. פלוני צריך לחזור בתשובה. לא.

אני צריך לחזור בתשובה.

ואם אני יכול לחזור את אחי או אהוב נפשי, גם אותו אני אחזור.

לכל אחד יש בבית משפחה

שהם עדיין לא זכו לטום טעם של תורה.

אל תוותרו!

אל תוותרו! הקדוש ברוך הוא יש לו צער.

הקדוש ברוך הוא רוצה שייהרג יהודי? חלילה!

אבא רוצה שהבן שלו ימות?

חלילה!

הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו יותר ממה שאנחנו אוהבים את בנינו, יותר!

אז למה פלונין מת?

אנחנו לא יודעים.

אבל מה שאנחנו כן יודעים, שאבא אומר לנו, אחי, תחזרו בתשובה.

הגיעה עת הגאולה, חזרו בתשובה.

תהיו רואים לקבל את פני משיח, צדקנו.

אבל אנחנו לא יכולים לשמור רק על עצמנו.

חובה עלינו לדאוג לכולנו.

כל מי שבידו להוכיח

ולא אוכיח נתפס בעוון חברו, רחמנא ליצלן.

כל מי שברוך השם זכה כבר ליטום טעם של תורה, טעם של מצווה,

ויש לו עוד דודים, ויש לו אחים,

יש לו אחיינים,

יש לו בני דודים, שניים, שלישים,

והוא יכול לדבר איתם, יכול להשפיע עליהם, יכול לדבר, והוא לא עושה את זה.

הקדוש ברוך הוא

לא שמח.

לא שמח.

חובה, חובה עלינו.

גאון מווילנה אומר שיש ארבעה דמעות.

הדמעה הכי הכי קשה,

זו הדמעה

שהמת בוכה.

מת בוכה?

כן, המת בוכה.

מתי הוא בוכה?

כשעושים לו לוויה.

כשהנפטר נפטר,

עושים לו לוויה.

מתעסקים, באים כולם.

מה קורה עם הנשמה בזמן הזה?

מגלים לנו חז״ל,

באים מלאכים,

לוקחים את הנשמה ומראים לה,

עכשיו תראי מה זה גן עדן.

תראי מה זה גן עדן.

עכשיו סיור. עד שמתעסקים בלוויה, עד שמכריזים

ברמקולים,

בטלפונים, כולם מתעסקים, מתעסקים,

את הנשמה הקדושה לוקחים ועושים לה סיור. בואי תראי מה זה גן עדן.

סיור.

ואז הנשמה רואה.

לאן היא יכלה להגיע?

והיא בוכה!

אז זה נקרא דמע רבעי ובכי הכי גדול שרק יכול להיות.

היא מורידה דמעות כמים והיא מתחננת,

ריבונו של עולם,

תחזיר אותי לעולם הזה.

והיא מבטיחה,

דקה לא יתבטל מהתורה, דקה לא יתבטל מגמילות חסדים.

ריבונו של עולם, תנשא אותי עוד פעם אחת, תן לי הזדמנות.

למה?

היא ראתה.

היא ראתה את הגן עדן.

כמה רבי אמנון היה מדבר בתחילה, בתחילה,

גן עדן גיהנום.

כמה אנשים מדבר, אנשים בסדר, שמעו.

הוא היה מנסה להדגים.

אבל לאחר פטירת הנשמה הקדושה,

מראים לה בעיניים, בואי תראי נשמה, בואי תראי מה זה הגן עדן שדיברנו.

בואי תראי מה זה גיהנום.

הרב שך זכר צדיק לברכה פעם אמר

לאחד מבני ביתו, שים את האצבע על הגז.

אומר, שבעה זה שורף.

שים את האצבע, מה אתה מפחד. שים את האצבע על הגז.

אבל זה שורף, שים.

שורף.

הוא אמר לו, זה שורף?

זה שורף.

המדור הראשון בגיהנום הוא פי 60 מהאש הזאת, המדור הראשון.

המדור השני, כמו שאומר הזוהר הקדוש, מי שמהרהר אחרי תלמידי חכמים,

נמצא במדור השני.

מי שמהרהר בליבו, אה, תלמידי חכמים, אה, ככה,

מדור השני. זה 60 כפול 60. זה שורף, תגיד. מה אתה עושה צחוק? אומר לו הרב שך. זה שורף.

צריכים לדעת את האמת הזאת.

הנשמה בוכה ומתחננת, ריבונו של עולם,

תחזיר אותי, תחזיר את הנשמה לעולם הזה. תחזיר.

אני מבטיחה לך,

דקה לא אתבטל.

דקה!

הרב שך, זר צדיק לברכה, היה רופא עיניים שטיפל בו במסירות.

פרופסור בלומנטל.

הרב שך אמר לו, תשמע,

אני רוצה להכיר לך טובה.

אני רוצה להכיר לך טובה.

פרופסור בלומנטל הזה, אגב,

אמר פעם שהוא רואה שהרב שך קורא טוב.

פתחו גמרא, קורא, פתחו רשב״א, קורא, פתחו רמב״ם, קורא, הכול. הוא כבר אומר, אני לא רואה את הבעיה שלך כל כך בעיניים.

אמרו לו,

תביא לו עיתון.

תביא לו עיתון, תראה מי ידע לקרוא.

נתנו לו עיתון, נעצר, לא יכל לקרוא שום דבר. רמב״ם, שולחן ערוך, גמרות, ש״ז, בחומה, הכול, אין בעיה, שם הוא יודע את הכול בעל פה.

העיתון, שם הוא נתקע.

אומר לו, הרב שך, אתה כל כך מטפל בי במסירות,

אני רוצה להכיר לך טובה.

אה, טובה?

אומר לו, תגיד לי, פרופסור יקר,

מה יהיה איתך בסוף?

תגיד, מה יהיה איתך?

מה יהיה איתך?

הוא אומר, מה יהיה?

מה שיש לכולם.

הוא אומר, כן,

אבל תראה איזה גוף יפה יש לך.

בסוף התולעים יאכלו אותך.

בסוף התולעים יאכלו אותך.

זה מה שיהיה איתך?

היום אתה ככה הולך, מסודר, מצוחצח, מבוסר,

אבל אחר כך התולעים יאכלו אותך.

פרופסור, זה מה שיהיה איתך.

אני אכפת לי עליך, כואב לי.

הפרופסור נדהם.

זה הכרת הטוב?

אתה מדבר איתי על התולעים?

כן.

אומר לו הפרופסור,

סליחה, כבוד הרב,

והתולעים אותך לא יאכלו?

רק אותי הם יאכלו?

אותך הם לא יאכלו?

הרב שחר אמר לו,

יכול להיות.

יכול להיות, אתה צודק, יכול להיות. אם כי זה בכלל לא פשוט.

במדינה, פעם הביאו למדינה את קברו, את הארון של אדמו מספינקה,

זכר צדיק לברכה.

הוא היה שלם.

הוא לא היה שלם, שלם.

הרי קבעו אותם בארונות בחוץ לארץ,

והביאו אותם לארץ.

שלם.

אמר החזון איש, זה צדיק לברכה.

מצווה לכל אחד לבוא ולראות,

לראות שרכב עצמות זה קינה.

מי שיש לו קינה,

העצמות שלו מרכיבות. אבל מי שצדיק,

שום דבר. אבל אמר לו הרב שח, בסדר, אתה צודק, יכול להיות שגם אותי יכלה.

אבל למשל, למה הדבר דומה?

אחד,

הרחב על חמור.

באמצע, באמצע הדרך, החמור מת.

מה הוא יעשה?

נו, מה יעשה?

החמור מת.

ממשיכים, יורדים מהחמור, מת, מת, וממשיכים הלאה.

אומר לו הרב שח, זה הבדל!

הגוף, החמור הזה ימות!

אבל אני ממשיך הלאה, יש לי גן עדן,

יש לי תחיית המתים,

יש לי עולם הבא.

יש!

אבל אתה, אין לך כלום, פרופסור יקר.

רק גוף.

הגוף הזה בסוף ימות. אז מה יהיה בסוף? תולעים!

זה הכרת הטוב.

זה הכרת הטוב.

אנחנו צריכים להכיר טובה.

להכיר טובה לנפטר הדגול

שהעמיד לנו בנים כאלה גדולים.

מזכה הרבים.

איזו זכות גדולה.

מה הכרת הטוב שאנחנו יכולים להכיר לו?

להתחזק ולחזק.

להתחזק באמונה.

להתחזק בדרכים שהלך המנוח עליו השלום.

בין אדם לחברו אצלו היה קודש קודשים מכוח האמונה.

ולהתחזק

בתורה הקדושה.

אנחנו חיים.

הוא כבר, כשהוא נפטר, אולי הוא בכה, אני לא יודע מה היה.

חז״ל אומרים שאדם בוכה.

כמה דרגות יכולתי.

אנחנו חיים!

וזו הזכות וזו הכרת הטוב שאנחנו יכולים לתת למנוח עליו השלום.

וכן לאשתו.

עליה השלום.

בחייהם ובמותם לא נפרדו.

איזו זכות גדולה זאת להעמיד כאלה דורות.

אבל כולנו חייבים הכרת הטוב, אחיי אהוביי להם.

מהי הכרת הטוב שאנחנו יכולים להכיר להם?

ללכת בדרכיהם.

איזו הכנסת אורחים הייתה עושה

האמא הדגולה.

אבל זה הכל מכוח האבא.

איזה,

איזה קידוש השם.

איזה קידוש השם.

לתת את הכל רק לשני.

חז״ל הקדושים אומרים, מה יעשה אדם ויינצל מחבלי משיח?

יעסוק

בתורה ובגמילות חסדים.

רבינו החפץ חיים זכר צדיק לברכה היה אומר,

יקבצו את כל התנאים ואת כל האמורים ואת כל התקופות.

איזה עצה יש לדור שלנו למתק את הדינים?

איזה אסונות שומעים.

איזה מחלות, רחמנא ליצלן.

איזה תאונות. השם ישמור עלינו ויציל את כל כלל ישראל מכל דבר רע.

אבל אנחנו נמצאים בחבלי משיח,

וכבר גילו לנו שבחבלי משיח יהיו צרות.

מה נעשה כדי להינצל מהצרות?

אומר תנא דב אליהו,

שאלו תלמידיו את רבלזר הגדול,

מה יעשה אדם ויינצל מחבלי משיח?

אומר רבינו החפץ חיים, מה הכוונה?

מה הם שאלו?

הם שאלו,

לפני בית משיח התגבר כוח הדין כל כך על העולם,

והצרות הולכות ומתרבות, הם ראו, התנאים הקדושים

ראו בעיניהם את הדור שלנו,

עד שלא יועיל שום זכות לעכב את הצרות.

ולכן שאלו את רבלזר, רבל,

תגיד לנו מה נעשה?

מה נעשה?

איזה זכות?

ורבלזר השיב להם,

אף שהאמת איתכם,

שמפני גודל כוח הדין לא יועיל אז שום זכות מצווה,

ששמעו אחי ורעי,

האמת איתכם, התנאים הקדושים,

תלמידיו של הרבלזר הגדול,

מפני גודל כוח הדין,

לא יועיל אז שום זכות מצווה.

אבל מכל מקום נשאר עדיין עצה לזה,

על ידי שיעסוק בתורה ובגמילות חסדים,

שזכות התורה והחסד מועיל אף בעת צרה כזו.

זה התקווה שלנו.

התקווה שלנו,

לעסוק בתורה החי, לעסוק.

כל יהודי יש לו זמן היום.

דעו לכם, שאר הזכויות לא יכולים לעצור.

לא יכולים לעצור את גודל כוח הדין,

והכול לטובתנו,

אבל לא יכולים לעצור.

מה כן יכול לעצור?

עסק התורה.

עסק התורה, הכוונה היא כמו שלאדם יש עסק.

לאדם יש חנות,

יש לו מפעל.

הוא מתעסק במפעל.

זה החיים שלו.

הוא יושב לישון וחושב, מה מחר עם הסחורה?

מי יקנה? מה אני אקנה? איפה אני אקנה?

למי אני אצטרך למכור? איך אני יכול לסדר את הסחורה?

זה העסק שלו.

לאדם יש לו חנות.

הוא חושב, מה אני אעשה עכשיו עם החנות שלי? איך אני אשים את המוצרים הכי טובים? ואיפה אני אשים את המוצרים? זה העסק!

אתה מדבר איתו באמצע העבודה,

אתה אומר לו, תשמע עכשיו ככה. אמרתי, תעזובו, תעזובו, תחשבו שקונים, אתה לא רואה בלאגן עכשיו. תעזובו, אני בעסק, אני באמצע העסק.

אחי, יש רק זכות אחת. אין שום זכות!

תלמידיו של הרב לסר הגדול ראו בעיניהם שאין שום זכות.

אבל נשאר שתי דברים.

יעסוק בתורה, דבר ראשון.

אנחנו צריכים לקחת על עצמנו את העסק הזה, כל אחד, איפה שהוא נמצא,

אם זה פה בעיר, אם זה במושב,

איפה שאתה נמצא, תדאג לכך שהתורה תהיה עסק.

תלמד,

בחבורה עדיף.

עשרה, עשרה שיושבים ועוסקים בתורה, אומר ארוחיים הקדוש, זה הזכות,

זה הזכות שתבוא משיח.

קחו עשרה אנשים, תשבו ביחד,

תלמדו שעתיים.

יש זמן,

יש זמן,

אם זה חשוב לך.

אבל זה הצלה,

זה הצלה, אין הצלה אחרת.

אין.

כשאדם יודע שזה הצלה,

הוא לא צריך לחכות לדמעות שלאחר הפטירה,

הוא חי.

והוא אומר, ריבונו של עולם, תודה.

תודה לך, השם, שנתת לי הצלה.

אני רוצה לעסוק בתורה.

ובגמילות חסדים.

גמילות חסדים,

קודם כול,

גמילות חסדים הכי גדולה זה לקרב את הרחוקים.

אין לך גמילות חסדים גדולה מזו.

אין לך גמילות חסדים גדולה מזו.

הרן ראש הישיבה, הרב שטיינמן,

עלה לביתו של הרב הגאון רבי אמנון,

אמר לו רבי אמנון הרב, אני אבוא לראש הישיבה.

אמר לו, לא.

אמר לו, אין מעלית בבניין שלי,

אני אעלה.

מדרגה אחר מדרגה.

אבל אתה כבר בן 90 פלוס.

לא, מתאים לי.

לא.

מה יש?

יש לי בקשה ממך.

תראה לחזק את עם ישראל בטהרת המשפחה.

תראה לחזק את עם ישראל בטהרת המשפחה.

זה כרת.

יש לנו קרובי משפחה שלא שומרים טהרת המשפחה.

צריך לבעור בלב שלנו אם לראש הישיבה מעל גיל 90,

בקושי זז,

יש לו כוח לעלות שלוש קומות, שלוש וחצי קומות, לאט-לאט, לשבת אמצע.

רק תחזק את טהרת המשפחה בעם ישראל.

כרת.

גם אנחנו צריכים לעשות גמילות חסדים.

זה גמילות חסדים, אחיי אהוביי.

יש קרובי משפחה שלא שומרים. תשמרו, לשלוח להם אנשים.

אנשים, לשלוח.

יש אנשים שמוכנים להשפיע, יודעים להשפיע. תשמרו טהרת המשפחה.

זוג.

חס ושלום, שלא תהיו חייבי כריתות.

תשמרו שבת.

תשמרו כשרות.

בואו ניקח את שלושת הדברים האלה. זה גמילות חסדים.

וזו הזכות שבזכותה ננצל מחבלי משיח, כי זו הבטחה של חז״ל.

מה יעשה אדם, אף על פי שהדינים קשים ביותר?

שום זכויות אחרות לא יכולים להגן.

תורה וגמילות חסדים,

זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

נראה בעינינו את הדרך של ההורים היקרים,

זכר צדיקים לברכה.

מה הם הנחילו לנו? מה הם תפסו את העיקר?

אמונה.

בין אדם לחברו.

ניקח לעצמנו גם כן את הדרך שלהם

לחיות ביושר ובאהבה.

זכותם תעמוד לנו.

בעזרת השם, שיזכו

ההורים לשבת בגן עדן,

במקום הגבוה,

שהקדוש ברוך הוא יזכה את הבנים,

יזכה את הבת

לאריכות ימים ושנים טובות. להמשיך לזכות את הציבור.

אנחנו כולנו נחזק איש את ערעהו כאיש אחד,

בלב אחד,

ונזכה בקרוב לגאולה שלהם, אמן.