תמיכתם - הרב שלמה רביבו שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

בפרשה,

הפרשה מתחילה,

אלה תולדות אברהם,

אברהם הוליד את יצחק.

וזה פלא, אלה תולדות אברהם, צריך להגיד מייד, יצחק.

אלה תולדות אברהם, עוד פעם חוזרים, אברהם הוליד את יצחק.

התחילה הפרשה,

אלה תולדות אברהם.

אז זה יצחק, מה זה עוד פעם? אברהם מוליד את יצחק.

אומרים חז״ל,

אלה תולדות אברהם, אתה יודע איך אפשר להגיע לתולדות כאלה? ליצחק?

יצחק, בעל העקדה, הכול, מה שהגיע, יצחק, פח הדירה, עמוד

אחרי זה ממנו יעקב, כל השבטים,

כל כלל ישראל.

איך אפשר להגיע לדרגות האלה?

אלה תולדות אברהם, כי אברהם מוליד את יצחק.

כשרואים אחד כמו יצחק, צריך לדעת שהיה לו אבא גדול, שזה היה אברהם.

אומרים חז״ל,

אלה תולדות. חזר הפסוק עוד פעם, אברהם מוליד את יצחק.

אמנם היה צריך להגיד את התולדות מייד, יצחק,

אבל איך מגיעים לתולדות כאלה ליצחק?

בגלל שהיה אבא גדול כזה, כמו אברהם.

כשאנחנו רואים

בנים כאלה,

בראש ובראשונה,

גדול מחזירי התשובה בדורנו,

הרב הגאון, הרב אמנון יצחק, שליטא,

שמאריך ימיו בטוב, בנעימים,

וגם אחיו הרב אורי,

אם אנחנו רואים בנים כאלה,

שכל-כולם זה להרבות תורה,

אז סימן שהאבות,

אברהם מוליד יצחק. צריכים לדעת שהאבות הם אנשים גדולים.

ההורים היו אנשים מיוחדים, אז אפשר לזכות לבנים כאלה,

וזה התורה מלמד אותנו. בפרשה שלנו

זה הפרשה.

ובאמת, כבר הזכירו,

ואת זה צריך לדעת,

במצב שלנו היום.

הפרשה גם מגלה לנו יסוד גדול מאוד,

שגם הגויים כבר הזכירו פה,

שגם אחאב הרשע ידע מה זה כוח התורה,

אבל בפרשה גם מגלה לנו.

בפרשה כתוב שממי שהוא בא,

עשו הרשע, גם הוא הבין וידע מה זה כוח של תורה.

בפרשה אצלנו כתוב

שהוא אמר, ויקרבו ימי אבל אבי,

כשאז, ואני יכול להרוג אותו.

למה יקרבו ימי אבל אבי?

זה פשטות מבינים.

לא רצה לצייר את אבא שלו, כך ברשי.

אבל אומר האלשך הקדוש, וגם הכלי יקר,

גם האלשך וגם הכלי יקר,

מה הפשט, ויקרבו ימי אבל אבי?

אומר האלשך, עשו ידע מה זה כוח של תורה.

אחד שלומד תורה, אי אפשר להתעסק איתו.

גם עשו הרשע ידע את זה.

אז הוא אמר, יקרבו ימי אבל אבי.

כשאבא ימות, אז יצחק,

אז

הוא ישב שבעה, אסור ללמוד תורה, אבל אסור לו ללמוד תורה.

אם אסור ללמוד תורה, אז אני יכול לנצח אותו.

גם עשיו הבין וידע שאני יכול לנצח

רק מתי שאי-אפשר ללמוד תורה,

אז אני יכול לנצח אותו.

ככה אומר האלשיך. לכן הוא אמר, יקרבו ימי הבל אבי.

גם עשיו הרשאי, עם כל הרישו את הכול, אבל הוא ידע שהכול בתורה. אם יש תורה, אי-אפשר להילחם נגד התורה.

אז הוא חיכה לימי ההבל.

אבל, רבותי, כתוב פה יסוד יותר עמוק.

לכאורה גם אבל מותר לו ללמוד תורה.

אמנם לא את כל הדברים של התורה, כי פקודי השם ישר היא משמחי לב, אבל את הלכות אבלות מותר לו ללמוד.

הלכות אבלות זה גם תורה.

נכון, אז מה אומר האלשייח, והכלי יקר?

אבלות זה גם הלכות שאפשר ללמוד אותן.

זה גם תורה.

נו, אז איך הוא לא פחד מזה?

במשנה ברורה כתוב

שאבל אסור לו ללמוד בעיון.

תורה כזאת שמץ לה בצורה כזאת שאי-אפשר לנגוע בבן אדם שלומד תורה,

זו התורה שאדם עמל ומעיין בה.

אבל אבל הוא לא יכול, אסור לו לעיין.

בלימוד, רבותי, צריכים לדעת.

להעמיק, זה לא רק לגמור,

אלא להעמיק, לרדת לעומק הדברים,

להיות מחובר לתורה, להיות קשור לתורה.

כשיש לך קושייה, אז אתה לא יכול לזוז בלי מה אני מתרץ, מה הפשט פה, מה...

יהיה אכפת לך, שיהיה בחיים שלך, בנשמה,

אתה, להתחבר לסוגיה.

תורה של עיון,

וזה כתוב במשנה ברורה של לאבל אסור,

זה הוא ידע, שפה הוא לא לומד את זה, אסור לו ללמוד את זה, אז הוא יכול לנצח אותו.

ורבותי,

היה הרב של מוסקבה, קראו לו הרב קלמאס, הוא היה אדם גדול.

הוא היה הרב של מוסקבה.

וכשהוא עלה לארץ, בסוף ימיו, הוא היה גם מהרבנים הראשיים פה בארץ,

היה אדם, תלמיד חכם גדול.

ופעם,

ביום כיפור,

היה אז, בתקופתו של הקומוניסטים,

נתנו ליהודים הרי לעבוד, לא נתנו להם לנוח,

וגם ביום כיפור העבידו את היהודים.

באמצע היום, כשהם גמרו, היהודים, באו לבית כנסת להתפלל ביום כיפור,

אבל הם באו שבורים ורצוצים.

ביום הקדוש של כלל ישראל, יום כיפור,

אנחנו עבדנו,

ובאו בלי חשק לבית כנסת, ובכו,

וניסו לעודד אותם שם כולם. הייתם אנוסים, אבל לא היה לנו ברירה,

תפסו אתכם, הקומוניסטים, אין ברירה, אין מה לעשות.

שום דבר לא דיבר אליהם. היו שבורים ורצוצים.

ביום כזה, יום כיפור,

אנחנו עבדנו חצי יום, הכריחו אותנו.

לא היה שייך לנחם אותם.

אז קם הרב קלמס ודיבר

באמצע התפילה, נתן דפיקה.

הוא אמר, אני רוצה לומר כמה מילים.

ואז הוא אמר שפעם בא לו דין תורה בעיירה, בכפר שלהם ברוסיה.

היה מריבה בין שתי אנשים יהודים,

ויכוח על שמונה תרנגולים.

אחרי זה הוא אומר שהתרנגולים שלו, והשני אומר, לא נכון, הם אצלי בלול, הם שלי.

לך תביא ראייה של מי הם. זה אומר כך וזה אומר כך.

אמר להם הרב קלמס, אני רוצה לבוא לראות את התרנגולים,

ואני אגיד לכם של מי הם.

או, כבר כולם התחילו לדבר.

הרב קלמס מגיע, איש מופתים יהיה פה עוד מעט, איך הוא יכול לראות את התרנגולים של מי הוא?

מה, יש לו חוכמת הפרצוף?

זה בבני אדם, בתרנגולים גם.

הוא יכול להבין עליהם.

התפרסם, וכל העיר באו לראות את המחזה הגדול, איך הרבה

של רוסיה, רבה של מוסקבה, היה יכול להגיד להם בדיוק של מי התרנגולים.

ואז הרב מגיע בצהריים לראות,

הוא אומר, תביאו אותם אלי. הביאו לו את התרנגולים,

והרב הניח אותם

על הרצפה,

במקום שהביאו לו באמצע הדרך, זה נראה לי באחד המקומות על הרצפה.

הוא אמר להם, בואו תראו, לאיפה שהם ילכו,

סימן שזה אלול שלהם.

ראו שכל התרנגולים הולכים למקום אחד,

אז הוא אמר להם, או, זה של הבן אדם הזה.

פשוט.

כשהם בלו אתה לא יכול להביא ראיה,

אבל איפה שהם רגילים כל החיים שלהם,

לשם זה הבית שלהם, לשם הם ילכו.

ואם הם הלכו לשם, סימן שהתרנגולים האלה שייכים לאדם הזה.

לא ניסים, לא מופתים, לא כלום, פשוט, סקל פשוט, הוא אמר להם.

ונתן את זה לאדם ההוא באמת.

אומר הרב קלמס, כשהוא מדבר

בבית-כנסת לאותם שבורים ורצוצים,

הוא אומר להם, תראו,

הלכתם, עבדתם היום קשה,

ביום כיפור לקחו אתכם הקומוניסטים בכוח,

חיללתם את היום,

אבל איפה אחרי זה ששחררו אתכם, איפה הלכתם?

לאן הלכתם אז?

הלכתם לבית-המדרש, באתם לבית-כנסת להתפלל.

זה המקום שלכם,

לכאן אתם שייכים.

בו זה המודד, לאן הלכתם עכשיו?

זה המקום שלכם ולפה אתם שייכים.

ואז הוא עודד אותם באמת, והרגישו ש...

או, לזה הם שייכים.

אנחנו, רבותיי, צריכים לדעת,

בשעת סכנה,

שיש מלחמה, שיש הכול,

יש הרבה מאיתנו,

הולכים לשמוע את החדשות, מה אומרים. לא יודע מה שזה יעזור להם, מה יגידו, מה קרה, מה עשו, מה לא עשו.

מבטלים תורה.

רבותיי,

כשאדם לומד נורמלי בסדרים, זה לא המודד.

כשמוציאים אותך החוצה, לאן אתה הולך?

אז זה המודד. אם אתה חוזר ללול התורה,

או שאתה אז הולך לשמוע דברים ומפסיק מהתורה, מעניין אותך כל מיני שטויות.

המשנה בכלים אומרת, כל שבים טמא,

ביבשת האור.

כל שביבשת האור, בים טמא.

חוץ מכלב הים.

אתם צריכים לדעת שכל מה שיש ביבשה, יש בים.

כל החיות שישנן ביבשה, ישנן בים, חוץ מחיה אחת.

איך אנחנו קוראים לעולם שלנו?

עולם חלד.

מעלה ויתרונו של העולם הזה זה חולדה. רק חולדה אין בים, אבל כל מה שיש ביבשה, יש בים,

חוץ מחולדה.

ואומרת המשנה בכלים,

כל שבים טמא, ביבשה טהור.

ביבשה טהור, בים טמא. דובר לגבי טומאה וטרה, לא לגבי אכילה.

חוץ מכלב הים.

כלב הים, רבותי, צריכים לדעת.

כלב הים הוא מלא שומנים. מי שראה מה זה כלב הים, יש בו הרבה שומנים, והוא אחד המטעמים של כל החיות הטורפות בים.

כלב הים והציידים, כולם רוצים לתפוס את כלב הים.

כלב הים, אומרת הגמרא, משנה בכלים, בשעת סכנה, לאן הוא הולך, אתם יודעים?

הוא בורח מהים ומתחבא ביבשה, כשהוא בסכנה.

כשרוצים לטרוף אותו, הוא בורח ליבשה.

אז כל שביבשה טמא, בים צריך להיות טהור.

זה דין הפוך בים למה שלא היה דין של היבשה.

אבל חוץ מכלב הים, כי אפילו שהוא כלב הים,

אבל יש לו דין של יבשה.

למה? כי איפה הוא בשעת סכנה? לאן הוא בורח?

נכון, רוב הזמן הוא בים,

אבל המודד הוא שעת סכנה. אז איפה אתה נמצא?

אז אתה נמצא ביבשה, יש לך דין של היבשה.

אמר רבי ללופיאן, שמעתי שגם הרב יפונוביץ' אמר את היסוד הזה.

אמרו שניהם,

בן תורה,

מתי הוא נקרא בן תורה? לא שהוא בכולל בבוקר, בצהריים, בערב, כל יום. זה הסדר, לא שאתה בישיבה כל היום.

לא זה המודד שאתה נקרא בן תורה.

איפה אתה בשעת סכנה,

שיש לחץ?

אתה הולך לשמוע חדשות, לשמוע דברים, להתעניין כל היום בזה,

או שאתה ממשיך ללמוד?

זה המודד שלך. מה אתה עושה בשעת סכנה?

בשעות האלה, מה אתה עושה?

כשהלול פתוח,

לאן אתה הולך?

אם אתה הולך

ללמוד תורה,

אז אתה נקרא המודד שלך בן תורה.

אבל אם אז אתה, מעניין אותך לשמוע שעות חדשות,

סיפור מה קורה, ומעניין, ומה, ומו,

אתה שייך

לא בן תורה, בן חדשות,

או מה שאתה עושה אז.

הגמרא, בנידה ט״ז, אומרת

שבשעת ההיריון יקבע על אדם אם יהיה חכם או טיפש,

עשיר או עני.

אומרת הגמרא במסכת נידה דף עין,

מה יעשה אדם ויחכם?

מה זה מה יעשה אדם ויחכם?

אומר המהרשו, שאלת הגמרא היא,

מה יעשה אדם ויחכם?

זה על מי שנוצר מטיפה של טיפשות.

אדם שנוצר מטיפה של טיפשות, מה יעשה ויחכם? רוצה לגדול בתורה.

אז הגמרא אומרת בדף עין, מה יעשה? ירבה בישיבה, ישב, ילמד, ישק, רואה בתורה.

אומרת הגמרא, הרבה עשו כן ולא אל תביא אדם.

אומרת הגמרא, גם צריך שתי דברים, אה בלואה אי אפשר,

גם לעסוק בתורה וגם להרבות בתפילה למי שהחוכמה שלו.

תבקש מהקדוש ברוך הוא, תן לי חוכמה.

ואז אדם יכול לזכות.

תראו, ברבנו יונה במשלי יש חמישה תנאים לצאת תלמיד חכם לעצת גדול בתורה,

אבל הוא אומר, שתיים מהם זה לעיכובה,

להרבות בישיבה ולהרבות בתפילה למי שהחוכמה שלו.

ופה אני רוצה להגיד לכם דבר, שאילולא שהחידוק כותב אותו,

אנחנו לא יכולים לומר את זה.

הפרשה שלנו, וזה ההמשך לדברים,

בפרשה שלנו כתוב יעקב אשתם יושב אוהלים.

מה זה יעקב אשתם יושב אוהלים?

אומר החידו אשתם כפשוטו,

נוצר מטיפה של טיפשות, תם.

ואיך הוא הגיע לדרגה של בכיר האבות?

על ידי יושב אוהלים.

ישב באוהל של תורה ובאוהל של תפילה.

תראו, בתרגום אותם בן עוזיאל ממש, בתרגום אותם בן עוזיאל אומר את שתי הדברים,

אוהלים, אוהל תורה ואוהל תפילה.

תראו,

זה אומר אחידו יעקב,

וזה גם ראיתי בגאון,

הגאון גם אומר את הרעיון על הפסוק במשלי,

שמן התורה תיוולד עורמה, על הפסוק מן התורה תיוולד עורמה, אומר הגאון יעקב שהיה תם ויצא כזה חכם אחרי זה.

אז גם הוא למד שתם זה כפשוטו,

לא שלם, אלא תם כפשוטו גם למד הגאון, כמו אחידו,

שתם זה כפשוטו, אבל על ידי שהוא הרבה בתורה והרבה בישיבה,

אז הוא יצא,

את זה צריכים לדעת. אין אחד שיכול להגיד, אני, מה אני, אני לא מבין הרבה,

אני קשה לי, אני אברך לא רציני כל כך, אני לא מוכשר כל כך, אין דבר כזה. גם מי שנוצר מטיפה של טיפשות,

כמו שהגמרא אומרת, וראינו אצל יעקב, יותר מזה, אחידון מביא את זה על יעקב.

אם אתה מרבה בתורה, אתה מרבה בתפילה,

הכול פתוח לכל יהודי להגיע לדרגות הכי גבוהות.

אבל צריך להרבות,

לעמול,

להתפלל לקדוש ברוך הוא.

איפה יעקב ירבה בתורה?

כתוב במקום ההוא ישן, 14 שנה הוא לא ישן.

במקום ההוא ישנתי, אומרת הגמרא, 14 שנה הוא לא ישן.

למה? הוא למד אצל שם ועבר תורה. איך אפשר לישון 14 שנה?

והגמרא אומרת שמי שנדר שלושה אם לא לישון, מלכים אותו, אי אפשר.

זאת אומרת, הוא לא הלך לישון, הוא לא הלך לישון.

ישב על הסטנדר ולמד, נרדם על המקום, אבל לא הלך לישון.

כל הזמן הזה הוא היה על הסטנדר.

אני זוכר שהייתי בחור בפונוביץ',

היה לי קצת קשר עם מרן הרב שך,

נלך לצדיק וקדוש לברכה,

היה לי איזה פעם קביעות בליל שבת.

אז

באתי עם כמה בחורים פעם, רצינו בליל שבת לעשות מישמר, ושאלתי אותו, שאלנו אותו אם לעשות מישמר בליל שבת.

הוא אמר, למה אתם צריכים לעשות מישמר?

תישנו בלילה,

וביום תלמדו כל הסדרים, אתם תלמדו כל הלילה, ביום תהיו עייפים.

אז אחד מאתנו העיז פניו ושאל,

מה זאת אומרת?

אבל הראש היווה, אנחנו יודעים שהראש היווה עושה מישמר.

כמה לילות שהראשי ולא ישן.

אז

מרן הרב שך אמר,

אני אגיד לכם את המילים שהוא אמר, כי אחרי זה הוציאו את זה בשמי בספר,

אבל דברים אחרים, אני אמרתי משהו אחר וכתבו משהו אחר.

בואו אני אגיד לכם מה בדיוק הוא אמר. תראו, בהגדה של פסח שיצא, אני אומר על הרב שך,

שינו קצת את הדברים.

הדברים המדויקים, הרב שך אמר לנו ככה,

אני אף פעם לא עשיתי מישמר.

אני למדתי ופתאום הגיע הבוקר, מה אני אעשה?

מישמר לא עושים, מישמר יוצא.

אם אתה הולך ללמוד ואתה פתאום רואה שהבוקר, מה אתה עושה?

אבל ללכת לעשות מישמר, להתכונן ללמוד בלילה כזה שמכרתי שם?

יעקב לא הלך ללמוד, אז במקום, כשהוא נרדם, אבל לא הלך לישון, הפשט הוא שהוא הלך ללמוד, 14 שנה.

פעם שמעתי מר משה מרדכה שלוזינגר זצל,

הוא דיבר פה, הוא דיבר על הגמרא, הגמרא אומרת, כל הלוי מת בלילה,

חוט של חסד משוך אחריו ביום.

אז הוא אמר, היום בזמננו, כל הלוי מת בלילה,

פוך,

משוך אחריו ביום. הוא כל היום במיטה אחרי זה.

לא חוט של חסד.

צריכים לדעת, לא להתבלבל, לא לבלבל את הקווים.

וזה מה שהוא אמר לנו, ללמוד בלילה טוב, לנוח כשצריך וללמוד.

אנחנו צריכים לדעת איפה אנחנו נמצאים, רבותי, בשעת צהר.

אז יעקב אבינו, 14 שנה הוא לא הולך לישון.

איזה כוח של תורה.

אבל זה לא מספיק, רבותי. יעקב אבינו אומר,

אז שאליפז, אסף שולח לו את אליפז להרוג אותו.

הוא אומר לו, אני לימדתי אותך תורה, יעקב, לאליפז. אתה רוצה להרוג אותי? אומרים לו, אבל יש לי כיבוד אב ואם.

אומר לו יעקב, קח את כל הרכוש שלי,

את הכול אני חשוב כמת. קיימת גם כיבוד אב ואם וגם

קיימת כיבוד אב ואם, וגם אומר לו, אתה שומע לדבר הרבה שלך.

אז כתוב שהוא לקח לו את הכול, אפילו בגדים שעליו, אומר המדרש.

יעקב אבינו נתן לו. הוא לא ויתר על כלום, אליפז לקח לו הכול, אפילו בגדים שעליו.

אבל דבר אחד הוא לא נתן לו.

את המקל יעקב לא רצה לתת לו. את המקל הוא התעקש. את זה אני לא נותן לך. מקל שהוא הלך איתו,

מה יש למקל הזה? למה אתה לא רוצה לתת אותו?

וגם יותר מזה, אנחנו רואים, רבותי, שהקדוש ברוך הוא,

יעקב מתפלל לקדוש ברוך הוא ואומר לו,

אצילני נא מיד אחי מיד עשו. מה ההמשך? למה תציל אותי?

כי במקלי עברתי את הירדן.

מה זה קשור למקל? בגלל שעברת במקל את הירדן, צריך להציל אותך?

מה זה המקל הזה?

יש בנוסח אשכנז, בתפילת הגשם,

זכור אשר טען יעקב מקלו.

תזכור לנו, ואז תוריד מים.

תזכור לנו את מה שיעקב טען מקלו, ותוריד מים.

טען? מה זה טען? מה הוא טען?

אחרי זה, רבותי,

כתוב שהוא ישן,

ויקץ משנתו אחרי החלום, אז הוא, ויצוק שמן על המזבח, שואל

פרקי דרב לוזור, מאיפה היה לו שמן? אליפז לקח את הכול, איך נשאר לו שמן?

אז בפרקי דרב לוזור כתוב שירד מן השמיים שמן,

אז הוא יצק את זה על המזבח.

אבל בבעלי התוספות כתוב

שגם אם מתקשים מאיפה היה לו שמן,

אומרים בעלי התוספות, מאיפה היה לו שמן?

בתוך המקל. המקל שלו היה מקל חלול.

הוא מילא את כולו שמן.

למה הוא מילא אותו שמן?

אומר בעלי התוספות, כי הוא רצה ללמוד בלילות. בלילות צריך אור.

הוא הולך בדרך, איך הוא לומד בלילה? הוא צריך שמן, לראות.

הוא מילא את המקל שמן.

עם השמן הזה הוא לומד בלילות.

אומר יעקב לקדוש ברוך הוא, תציל אותי, כי במקלי עברתי את הירדן. תראה מה זה התורה, התורה פה יש לי, המקל הזה מלא שמן של תורה,

זה צריך להציל אותי.

כי במקלי עברתי את הירדן,

זה מה שכתוב, אשר טען,

זכור אשר טען מקלו, הוא טען את המקל בשמן.

ולכן הוא לא ויתר על המקל, הוא נתן לו אפילו את הבגדים,

אבל את השמן, שזה התורה,

עד לכאן, את זה אני לא נותן.

הוא לא היה מוכן לתת לו אפילו שהוא רצה להרוג אותו, עד לתורה, בזה לא נוגעים.

אז זה,

כזה לימוד תורה, שקיעות בתורה.

בלילות זכה יעקב מטיפה של טיפשות להגיע לבחיר האבות,

היחידי שחקוק במרכבה, יעקב,

בכיסא הכבוד.

עמל בתורה, הגיע והגיע והגיע.

גם תפילה הוא הרבה.

כמו אומרת ניסח יעקב, ניסוחים לקדוש ברוך הוא, תראו את רבנו יוינה,

כמה ניסוחים ניסח קיימה של טבריה. מה זה הניסוחים האלה? אומר רבנו יונה,

זה הדמעות שהוא בכה בתפילה בשער העבודה. תראו, רבנו יונה,

כמה הוא בכה לקדוש ברוך הוא.

הרבה בתורה, הרבה בתפילה,

ויעקב הגיע להשיא.

להשיא.

וזה כל אחד, בשביל רק להרבות.

היצע הרע עובד,

נותן לנו הרבה ניסיונות, גם במצב של עכשיו, של הניסיונות.

אני רוצה להגיד לכם שיש לנו ישיבה באשדוד,

ובאשדוד המצב ממש לא קל.

היום בבוקר כבר ב-730 זה התחיל טיל אחרי טיל, טיל אחרי טיל.

נכנסתי היום באמצע הבוקר

לרבן של כל בני ישראל, מרן הרב שטיימן שליטא,

השם יאריך ימיו בטוב ובנעימים.

והייתי אצלו הרבה בבוקר, הבוקר הזה.

אמרתי לו, מה עושים הלאה? יש הורים שמתקשרים ומפחדים,

80 בחורים ועוד 15-20 אברכים.

אמרתי לו, הרבה הורים מתקשרים, בוכים ולחוצים.

הוא אמר לי, אני נתנתי הוראות לכל הישיבות הקטנות באשדוד ללכת.

הוא אמר לי, ישיבות קטנות הן סקרנים,

הן באמצע הלימוד, ישמעו אותי, ירצו לירות, החוצה, יפסיקו מהלימוד.

אבל הוא אמר לי, אתה יודע, זו ישיבה גדולה.

ישיבה גדולה זה בחורים אחראיים.

התורה

היא מגינה על כל העיר.

תמשיכו ללמוד.

אז אתם יודעים מה זה אחריות?

והישיבה המשיכה, היחידה, הישיבה היחידה באשדוד שנשארה. עוד יש ישיבות, כולם הלכו, הישיבה היחידה שהמשיכה.

היום אני באתי לפה, עזבתי, אמרתי להם, אני נשאר אתכם גם בלילה.

אבל עקב פה אמרתי שאני חייב לבוא, אמרתי להם שאני... אבל עד שבע הייתי בישיבה, כולם,

עם ברכתו של מרן הרב שטיימן, שתלמדו,

וברוך השם, למדו בחורים לומדים ושקועים בלימוד.

הוא אמר לי, אבל בשבת הקרובה,

בשבת פחות לומדים, יוצאים, הסדרים שלנו מאוד קצרים בשבת,

אז הוא אמר לי, בשבת אני רוצה שתצאו למקום אחר?

אה, איזה אנשי חסד אני.

כבר אומר לכם, אני עוד לא דיברתי עם הבחורים,

שזה אחד, הרב פנחסי ממעלה אדומים, בא, מתקשר, תבוא, אנחנו נותנים לכם את כל הישיבה,

אוכל פה, איזה אנשים בעלי חסד, לא יודע איך

שמע מהאברך אצלנו, הוא כבר התקשר ואמר שתעבורו כל הישיבה.

ברוך השם, עם ישראל רחב, רחב,

אבל הוא אמר ביום ראשון, תחזרו שוב לישיבה ולהמשיך הלאה ללמוד.

ובאמת התחלנו, חזרתי ממרן הרב שטיימן ב-11.30,

שעד אז היה כל כמה דקות,

כל כמה דקות, ממש כפשוט, אחד אחרי השני.

מ-11.30 דיברתי לפני הבחורים,

אמרתי להם דברים שלו, והתחילו ללמוד ברצינות,

ומ-11.30 עד אמצע סדר ב' לא היה שום דבר, היה שקט. באמצע סדר ב' התחיל, עוד פעם, אחרי זה, ב-4.30-5 בודדים שכבר בוחרים לא שמעו אותם אפילו.

זה כוח התורה. כשיש לימוד תורה, אין מה לפחד.

היום זה מה שברור לעיניים.

היום, ביום הזה, היום היה משפט על מה שרוצים, שלא ילמדו בני הישיבות,

לגייס את בני הישיבות.

היום היה משפט על זה. אני לא יודע מה התוצאות.

היום היה על זה המשפט, ואצלנו מרן הרב שטיימן אמר לי שיתחזקו בלימוד בימים האלה בגלל זה. אבל זה אנחנו רואים בחוש,

שרוצים לבטל את התורה,

שבמדינה פה, מה שגויים לא הבינו,

מה שעשווי הבינו וכל הגויים הבינו, שהתורה זה של כלל ישראל, פה במדינת ישראל,

אנשים רוצים לגייס, שלא ילמדו תורה. לא מבינים שאנחנו אלו, בני התורה,

שמצילים ועושים את הכול. זה מי שעוסק בתורה. חזון, יש כבר באיגרות כותב שתוספות אחד זה מציל חמש חיילים בחזית.

אבל פה, לצערנו, עכשיו לא מבינים.

אז רוצים לגייס את בני התורה, השם ירחם, ונלחמים עכשיו כולם על זה.

אבל אי-אפשר נגד התורה. לא יעזור לאף אחד, גם אם בחוץ וגם אם בפנים.

והתורה תנצח, בעזרת השם.

אבל עלינו כולנו להתחזק בתורה, רבותי,

להוסיף פועלים לתורה.

גם כשיש הפרעות וניסיונות, לא להתעסק בדברים אחרים.

כמה שיותר תורה, זה מה שיציל אותנו.

צריכים לדעת, רבותיי, שזה עכשיו זה כבר,

מרן רב חיים קנייבסקי אמר, שזה כבר עכשיו זה הזמן של הסוף. לכן יש כל כך הרבה צרות, גם השם ירחם, באו אליו עם צרות שיש לאנשים,

מחלות כמה שהתרבו השנה, המחלות.

הוא אמר כי עכשיו נשלם התיקון, ככה רב חיים אמר.

אז הקדוש ברוך הוא עכשיו גומר את הכול, יש עכשיו את כל הבעיות כי גומרים.

זה התיקון, המשיח צריך להגיע.

ככה מרן רב חיים קנייבסקי אמר.

אז אנחנו רבותיי, בואו לא ניסחף לדברים. היצר הרע יודע שהוא יכול עכשיו, זה השעות הגורליות שלו, מי שעד עכשיו היה בתורה,

הוא מנסה להפיל אותו, מי שלא היה ועכשיו נכנס, הוא מציל את חייו.

אז היצר עובר בכל התחומים.

אנחנו צריכים להתחזק,

לא לוותר. אין לנו הרבה זמן, רבותיי.

המצב זהו, לפי כולם,

או-טו-טו.

רק התורה, להתחזק בתורה, ששום דבר לא יפריע לנו.

נמשיך לעמול ולהיגע בתורה.

ובזכות זה, בעזרת השם, הקדוש ברוך הוא יושיע את כלל ישראל,

ונזכה, בעזרת השם, במהרה במהרה, לבניין אריאל,

לתחיית המתים, בעזרת השם.

ואני אסיים.

שזכה

אביו

של רבנו,

רב אמנון יצחק שליטא,

לבן שמפיץ את התורה.

כמה אלפי דפי גמרא יש היום,

שבזכותו, אני הייתי איתו כמה פעמים בשבתות,

כמה אנשים מתחייבים לדפי גמרא.

כמה אלפי דפי גמרא שיש היום, שנלמדים,

אלפי דפי גמרא, זה שייכים לרב אמנון.

אני לא מדבר על התנ״ך שלומדים, הקרויים,

אבל אלפי דפים שאני במו עיניי ראיתי,

שהוא אמר לאנשים מי רוצה ברכה,

והתחייב, ואנשים התחייבו,

ש״ס, שבע דפים ביום כל יום.

כמה אלפי דפי גמרא, רבותיי?

כל אלפי דפי גמרא אלו,

איזה זכויות ברק רא דאבוי, הגמרא אומרת.

מה שבן עושה הוא מעלה את האבא למעלה.

יש, בזויה אומר, גם החתן, אבל ברק רא דאבוי, הבן הוא הכי הרבה מעלה את ההורים.

זה הכול המשלוח למעלה.

התורה, התורה, התורה.

הקדוש ברוך הוא יעזור

וייתן כוח לכבוד הרב להמשיך פעלים לתורה, להרבות תורה ולהחזיר את כלל ישראל הלאה בתשובה בעזרת השם,

ונזכה לתחיית המתים ולבניין אריאל, אמן ואמן.