הלץ הראשון: זה שנותן דופי בבני אדם
עכשיו, אמרנו שיש כמה ליצנים זה האומנות שלהם ורבנו יונה והאורחות צדיקים מגדירים כמה מהם.
אז לומדים עכשיו מי זה הלץ הראשון,
הלץ הראשון: זה שנותן דופי בבני אדם.
כתוב: "תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי" (תהלים נ, כ)
זאת אומרת אחד יושב כל היום מדבר אפילו על המשפחה שלו! על הקרובים שלו, על מי הוא לא מדבר?!
כל הזמן הוא מדבר.
מי שעושה כן נקרא: "לץ"
ושלמה המלך כותב עליו: "זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן" (משלי כא, כד) הוא: "זֵד",
זד זה מזיד, עושה במזיד - רשע!
יָהִיר - זה בעל גאווה, מהגאווה הוא עושה את זה. איך קוראים לו: "לֵץ שְׁמוֹ" זה השם שלו והוא עושה בְּעֶבְרַת זָדוֹן.
עושה את זה בזדון. הפרוש של הפסוק: "זֵד יָהִיר לֵץ" הוא עושה את העברה בזדון. מה פרוש?
אין לו שום רווח מזה שהוא עושה את זה! הוא נותן דופי באנשים,
מבאיש את רֵחם בעיני בני אדם ומשניא אותם בעיני הבריות. זה התכלית שלו- זדון! במזיד.
לא שיש לו רווח, לא שיש לו התקלות אִתו, לא סכסוך, ככה הוא אוהב לדבר על אנשים, מחפש דופי.
והוא יותר גרוע מגזלן וגנב! למה?
גזלן וגנב – יש לו לפחות הנאה מזה שהוא גנב, יש לו משהו ביד ואין פה זדון לב,
אם הגנב לא היה זקוק לכסף - היה מעדיף לעבוד, הוא לא מעדיף לעבוד,
אבל אין לו מזה הנאה והוא לא עושה את זה בזדון, הוא היה מוכן אם היה לו כסף לא לגנוב, הוא לא עושה בזדון,
אבל יש לו שגעון: 'שיש להם יותר מדי, לא יחסר להם אם אני אקח זה בסדר... '
- והוא מקל עליהם את הכובד של המשא של הכסף. אבל הוא עושה רק להנאתו הגזלן והגנב להרבות ממון.
אבל מי שנותן דופי בבני אדם - אין לו ריווח וכל הדברים המגונים נובעים מגריעות הלב שלו!
יש לו: "לב שחור!" גרוע ביותר!! והוא גם בעל גאווה סרוחה!!! ולכך הוא נותן דופי בבני אדם.
זה 'ליצן אומן' זה האומנות שלו זה מה שהוא עושה.